לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף ק״ז – קי״א
דף ק"ז – ע"א
המקבל שדה לזרוע תבואה בארץ ישראל לא יזרע קטנית שמכחיש הארץ, ובבבל יזרע קטנית ואינו מכחיש הארץ כיון שהיא מצולה וטבועה בבצעי מים.
שחליים הגדילים בין הפשתן אין בהם גזל שמפסידים הפשתן ובעקירתם משביח לבעלים, נגמר גידוליהם יש בו משום גזל שאין עקירתם מועלת לפשתן, וכן בעומדת על הגבול שלא בין הפשתן.
שורשי אילנות בשתי שדות שנטועות בשדה אחר – לשמואל יחלוקו הפירות, לרב הפירות שייכים לאיזה שדה השורשים נוטים וכן נהגו בני מיצר, ואם השורש נוטים לכאן ולכאן חולקים גם לרב אפילו אם משא הפירות וענפים נוטה לצד אחד.
'ברוך אתה בעיר' – לרב שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת, לרבי יוחנן שיהא בית הכסא סמוך לביתך אבל לא בית הכנסת ועדיף משום שכר פסיעות.
'ברוך אתה בשדה' – לרב שיהיו נכסיך קרובים לעיר שלא יהא טורח להכניס פירות, ואם אין לו חומה וגדר לא יקנה שדה סמוך לעיר שלא יפסיד בעין הרע, לרבי יוחנן שישליש נכסיו בתבואה וזיתים וגפנים, שפעמים זה לוקה וזה אינו לוקה.
'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' – לרב שלא ימצא אשתך ספק נדה בבא מן הדרך, ושיהיו צאצאי מעיך כמותך, לרבי יוחנן שתהא יציאתך מן העולם בלי חטא כמו ביאתך לעולם.
דף ק"ז – ע"ב
'והסיר ה' ממך כל חולי' – לרב זה עין רעה, ובדק בבית הקברות ותשעים ותשעה אחוז מתו מעין הרע, לשמואל זה רוח שכל חולי ותוצאות מיתה על ידי נשיבת הרוח, וגם הרוגי חרב אילו לא נכנס רוח במכה אפשר לרפאותו על ידי סם, לר' חנינא זה צינה, לרבי יוסי בר חנינא זה צואה שרובם קשה ומיעוט יפה, לר' אלעזר זה מרה.
פ"ג חולי תלוי במרה ופת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלם.
י"ג דברים נאמרו בפת שחרית, מצלת מחמה וצינה ורוח ומזיקים, מחכימת פתי, ולפי שדעתו מיושבת זוכה בדין, ללמוד, ללמד, דבריו נשמעים שיש לו לב להטעימם ותלמודו מתקיים בידו, אין בשרו מעלה הבל של זיעה וזוהם, נזקק לאשתו ואינו מתאוה לאחרת, הורגת כינה שבבני מעיים, י"א אף מוציא קנאה ומכניס אהבה.
המודד קרקע לא יזלזל במדידה וכל משהו קרקע ראוי לזרוע שם כרכום של גן שהוא משובח שבכרכום, וד' אמות שמניחים בני השדות סמוך לאמת המים אין מדקדקים במדידתם להרחיבם מפני שהם של בעלי השדות, והסמוך לנהר לא ימדוד כלל ששייך לכולם ואין מי שימחול.
המוצא יער או אילנות נטועות על שפת הנהר יקצוץ מצדדי נהר כדי מושכי חבל הספינה, ואין צריך לקוץ ט"ז אמה כדרך רשות הרבים, ואם בעלי האילנות למעלה או למטה מאילנות אלו הם עכו"ם שלא יקוצו שלהם אין צריך לקוץ גם את שלו, שלא יועיל הקציצה.
****************
חיוב חכמים בשמירת העיר ובור לשתיית מים . נתקלקל המעיין לגינות . המחזיק בנמל ובשדה שהפקיר המלך . דיני בר מצרא .
דף ק"ח – ע"א
כולם צריכים לסייע לגדור חומת העיר גם יתומים, אבל רבנן פטורים שתורתם משמרתם.
גובים כסף מכולם כדי לעשות מעין ובור לשתיית מים גם מרבנן שהם צריכים לשתות, אבל במקום שכולם יוצאים לחפור הם פטורים וגנאי הוא להם.
חמש גינות שמסתפקות מים ממעין אחד, נתקלקל המעיין לעליונים התחתון מתקנת עם העליונים מפני שהקלקול מעכב המים מלרדת אליו, וכשנתקלקל לתחתון אינם צריכים העליונים לתקן עם התחתונה מפני שכל זמן שהמים מתעכב אצלו טובה הוא להם. נתקלקל החריץ להוריד מים סרוחים לעליונים אינו צריך התחתון לסייע מפני שכל זמן שלא ירד המים טובה הוא להם, אם נתקלקל לתחתון צריכים העליונים לסייע לתחתון ואם לא יסייעו לתחתון ישאר אצלם.
המחזיק במקום נמל [בתקופת הפרסים שהיה הקרקע הפקר למי שמשלם מס ממנו] דבר חוצפה הוא שמקלקל מקום לרבים, אבל מעיקר הדין אי אפשר להוציאו משם שקנאו, ואחר שהפרסיים כותבים לו קני לך עד תוך הנהר והלוקח גידר רחוק מהנהר ובא אחר והחזיק מאחורי הגדר מוציאים השני לפי שהוא קנוי לראשון.
המחזיק בשדה שהפקיר המלך למי שישלם מס, והשדה הוא בין שדות של אחים או שותפים לרבי יהודה אמר רב דבר חוצפה הוא שבוודאי דעתם על שדה זו ולא העלו בדעתם שיעשה שום אדם חוצפה גדולה כזאת אבל אין מוציאים אותה ממנו, לרב נחמן מוציאים אותה ממנו. ואם אינם אחים או שותפים ובאים עליו השכנים מדין בר מצרא משום שטוב להם לקנות שדה הסמוכה לרב נחמן אין מוציאים אותו משום כך, לנהרדעי מוציאים אותו משום דין בר מצרא שנאמר 'ועשית הישר והטוב' שיכול למצוא קרקע אחרת.
בר מצרא שנתן רשות לאחד לקנות שדה על מצרו, לרבינא אין צריך לקנות ממנו ואין הבר מצרא יכול לבטל הקניין בין המוכר ללוקח, לנהרדעי צריך הלוקח לקנות מהבר מצרא, ואם לא כן יכול הבר מצרא לומר משטה אני בך, ואם לא קנה ממנו ונתייקר הקרקע אין הלוקח יכול לקבל מהבר מצרא כשער היוקר מפני שהתייקר ברשותו, וכן אם הוזל הוא הפסד של בעל המיצר, וצריך לשלם ללוקח כשער היוקר.
קנה שדה על מיצר חבירו במאה ושווה מאתיים, אם המוכר היה מבקש מאה מכל אחד גם הבר מיצר נותן ללוקח מאה, אם המוכר מוכרו במאה רק בשביל הלוקח נותן לו המיצר מאתיים.
קנה שדה על מיצר חבירו במאתיים ושווה מאה, המיצר נותן לו מאתיים שאין אונאה לקרקעות.
קנה שדה באמצע שדות המוכר, אם שונה משדות שמסביב שהיא עידית או זיבורית אין מוציאים אותה ממנו, אבל אם היא דומה להם מוציאים אותה ממנו משום שמערים לקנות שדה האמצעית כדי שיקנה השדות מסביב מדין בר מצרא.
דף ק"ח – ע"ב
הנותן שדה במתנה, אין המיצר יכול להוציא [שאין מצות 'ועשית הישר והטוב' אלא כשהיה לו לקנות במקום אחר, ראשונים], ואם כתב לו בעל השדה אחריות מוציאו שוודאי מכר הוא, ואין כותבים אחריות על מתנה.
מכר כל נכסיו בכל מקום שהם לאדם אחד, אין דינא דבר מצרא על אחת מן השדות, שנוח הוא למוכר למכור כל השדות לאחד ולא תיקנו 'ועשית הישר והטוב' לטובת לוקח מתי שלא טוב למוכר.
מכר שדה לבעלים ראשונים, אין בו משום בר מצרא שהוא כמחזיר לו השדה.
לקח מעכו"ם, אין בו משום בר מצרא שהלוקח עשה טובה לבר מיצר במה שהבריח ממנו אריה, מכר לעכו"ם אין העכו"ם מצווה משום ועשית הישר והטוב, ומשמתים למוכר עד שמקבל עליו כל אונס שיבוא למיצר מעכו"ם.
מכרה למי שממושכנת לו אין בו משום בר מצרא שהוא מצרן יותר מכולם שכולה בידו.
מכרה מפני שהיתה רחוקה ממנו כדי לקנות שדה שקרוב לו, אין בו משום בר מצרא שאם ימתין המוכר עד שיודיע למצרן יפסיד השדה הקרובה לו.
לפרוע מס ולמזון אלמנה ובנות ולצורך קבורת המת אין בו משום בר מצרא, שאין זמן לשהות פן יכעס שוטר המלך, ומשום חיסרון מזונות, ובזיון המת.
מכר לאשה אין בו משום בר מצרא שאין דרך ארץ שתסתובב לחפש קרקע לקנות, וכן ליתומים ושותפים כיון שלא התברר חלקם והם שכנים.
דרך ישר וטוב למכור שדה לשכן בעיר הדר אצלו מלמכור למי שיש שדה אצלו ואינו מצרן, תלמיד חכם קודם לשכן או קרוב, ושכן קודם לקרוב.
אין דין בר מצרא כשמעות הלוקח יוצאים בהוצאה יותר ממעות הבר מצרא, או אם מעות הבר מצרא צרורים ושל לוקח מותרים שמא חסרים הם בצרור הבר מצרא, או אמר הלוקח אטרח ואביא מעות, אמר אביא מעות אומדים אותו אם אפשר לקיים דבריו, אם לוקח רוצה לבנות שם בית ובר מיצר רוצה לזרוע ישוב בית עדיף.
קרקע שייך לאחד ובית או אילן לידו שייך לשני בעל הקרקע מעכב מלמכור לאחרים אם הוא רוצה לקנות, אבל בעל הבית והאילן אינם יכולים לעכב על בעל הקרקע.
סלע או דקלים שסמוכים זה לזה ומפסיק בין שדה המוכר למצרן, אם הבר מצרא יכול להכניס שם שורות המענה, יש בו משום דין בר מצרא.
ד' בר מצרא אם קדם אחד מהם וקנה אין מוציאים ממנו, באו כולם יחד חולקים השדה בד' אלכסון שיהא כל אחד נוטל סמוך לו.
****************
קבלנות . הפסד בתוך הזמן .
דף ק"ט – ע"א
משנה . המקבל שדה בפחות מז' שנים לא יזרע פשתן שמכחיש הקרקע הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד ז' שנים, ואין לו בקורות עץ השקמה שאינה נעשה קורות עד ז' שנים ולא ירד לשדה על דעת קורות, קיבל ממנו לז' שנים יזרע פשתן ויש לו בקורות שקמה.
המקבל שדה בפחות מז' שנים שאין לו קורות שקמה לאביי יש לו בשבח ענפי השקמה, לרבא אין לו בשבח השקמה.
מקבל שהגיע זמנו לצאת אם לא הגיע יום השוק ואי אפשר לעקור הירקות, שמין לו חלקו כמה הם שווה עכשיו והבעלים נותנים לו דמים.
קיבל שדה לזרוע אספסתא וצמחו אילנות מקבל חלקו בשבח אילנות כיון שירד על דעת לקבל חלק בכל אשר יצמח בה, וגם לרבא שאין לו בשבח שקמה כיון שיש לו הפסד במה שצמח אילנות ואינו יכול לזרוע אספסתא, ואם אמר שנוטע כרכום שעוקרים אותו ואינו עומד כאילנות אינו מקבל שבח אילנות חיים אלא דמי עצים בלבד.
לקח שדה והגיע יובל שמים לו שבח שקמה, שברשותו השביח ויובל מפקיע המכירה ולא שבח שלו.
מקבל שדה שהגביהו הגבול וצמחו בה אילנות, אין לו בשבח שאין לו הפסד שהרי בין כך לא היה זורע שם.
שתלן שמת בתוך זמנו שמין ליתומים שבח שמגיע לאביהם עד שמת ונותנים להם.
שתלן אריס שאמר אם אגרום לך הפסד הוציאני, והפסיד חלק משבח, לרב יהודה מוציא ואינו מקבל אפילו החלק של השבח שהוא קיים שכוונתו היה שיוציאו בלי שבח, לרב כהנא מקבל חלק שבח שהוא קיים ולא היה כוונתו שיוציאו ובלי שבח בכלל, ואם אמר בפירוש הוציאני בלי שבח אין לו שבח, לרבא גם אם אמר שלא יתן לו שבח יש לו שבח שהוא אסמכתא שהרי מפסיד השבח מחלק שהשביח ולא גמר ומחל רק סמך על עצמו שלא יפסיד.
מלמד, שתלן, שוחט, מוהל, ספר – שקלקלו, אפשר להוציאם בלי התראה, שבכל הפסד שאי אפשר להחזיר מותרים הם.
דף ק"ט – ע"ב
שתלן שמקבל חצי שבח שבאמצע הזמן רוצה לעלות לארץ ישראל, כיון שבעל הבית צריך לקחת אריס במקומו והאריס מקבל שליש בנוסף לחלק של שתלן אין הבעל הבית מפסיד חלק שהוא חצי אלא השתלן מנכה מחלקו, לרב אשי כגון אם השבח ו' דינרים הבעל הבית מקבל ג' שהוא חצי, האריס ב' שהוא שליש, והשתלן א'.
גפן שהזקינה חולקים השתלן ובעל הבית כשאר פירותשדרכו בכך ועל דעת כן ירד לכרם, שטפה נהר דינו כמסלק עצמו בתוך הזמן ונוטל רביע מהעצים.
הממשכן פרדס והזקינו האילנות כשראוי לכך, לאביי העצים הם פירות ויטול המלוה, לרבא הם קרן ויקח בהם קרקע והמלווה אוכל הפירות, ומודה אביי אם הזקינו שלא בזמנם.
****************
קרקע ממושכנת . גביית קרקע עם השבח . דיני בל תלין .
דף ק"י – ע"א
שטר משכון קרקע שלא כתוב בו לכמה שנים הקרקע ממושכן ביד המלוה, ואכלו המלוה ג' שנים והלווה אמר שלא היה ממושכן אלא לב' שנים, לרב יהודה כיון ששנה שלישית היא ספק ובכל ספק קרקע מעמידים הקרקע בחזקת בעליה ונמצא שלא אכל הפירות כדין, לרב כהנא כיון שכבר אכל הפירות אין מוציאים מהמוחזק, שהספק עומד להתברר כשיבואו עדי השטר ויעידו לכמה שנים הוא ממושכן ואין מטרידים הבית דין פעמיים, ודווקא בספק שאינו עומד להתברר מעמידים הקרקע בחזקת בעליה, והלכה כרב כהנא.
מלוה שאכל פירות משדה מושכנת ג' שנים וטען שמושכנת בידו לעוד ב' שנים ואיבד השטר שכתב שם כן ואם כלווה היה לו למחות, ולוה טוען שאינה ממושכנת בידו אלא לג' שנים, לרב יהודה המלוה נאמן במיגו שיכול לטעון לקוחה בידי שהרי יש לו חזקת ג' שנים, לרב זביד ורב עוירא אין המלוה נאמן שהיה לו להיזהר בשטר כיון שעומד לגבות בו חובו.
אריס אומר שבעל הבית התנה עמו ליתן חצי ובעל הבית אומר שליש, לרב יהודה בעל הבית נאמן אפילו אם מנהג המדינה הוא ליתן מחצה שיכול לומר שאינו אריס אלא שכיר, לרב נחמן הכל כמנהג המדינה.
דף ק"י – ע"ב
לוה שמת ובא בעל חוב לגבות קרקע גובה קרקע עם השבח, ואם יתומים טוענים אנחנו השבחנו ואין לבעל חוב במה שהשביחו יתומים, אם הביאו ראיה נותן להם הבעל חוב דמים כשיעור השבח, ואם לא הביאו ראיה בעל חוב גובה שבח ואינו נותן להם כלום, כיון שהקרקע עומדת להיגבות עם השבח [שאף אם הם השביחו גובה הקרקע עם השבח ומשלם להם דמים] ואין הספק אלא על הדמים ועליהם להביא ראיה מפני שהם מוציאים דמים מהמלווה.
שלשה גובים קרקע ושמים שבח ומשלמים דמים לבעל קרקע, א' בכור ופשוט שירשו קרקע והשביחו, כשחולקים והבכור נוטל פי שניים אין לו פי שניים בשבח, שאין לו פי שניים בראוי שבא לאחר מיתת אביהם וכשנוטל חלקו משלם מחצית השבח לאחיו. ב' בעל חוב ואשה שגובה כתובתה מיתומים שהשביחו הקרקע. ג' בעל חוב הגובה מלוקח קרקע המשועבד לו ויש בקרקע בלי השבח כדי כל חובו, ולמ"ד שלוקח יכול לסלק הבעל חוב מהשדה אם יתן לו דמים אין הבעל חוב גובה השבח ומשלם דמים אלא אם הוא אפותיקי שאז אין הלוקח יכול לסלק, ואם אין הקרקע בלי שבח שוה כמו כל החוב ובשבח שוה כל החוב, הבעל חוב גובה שבח ואינו צריך לשלם דמים.
משנה . המקבל שדה לשבוע אחד בשבע מאות זוז שנת השמיטה מהמניין, אם אמר לשבע שנים אין השמיטה מהמניין ויש לו עוד שנה.
שכיר יום שגומר מלאכתו בערב כיון שאין שכירות משתלמת אלא בסוף נתחייב לשלם לו בערב, ולכן כל הלילה הוא זמן גבייה לעניין שבועה שתיקנו חכמים שבזמנו נשבע ונוטל שעדיין לא פרע, ולעניין שאין בעל הבית עובר אם עדיין לא פרע עד הבוקר שנאמר 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר',
שכיר לילה שגומר מלאכתו בבוקר זמן פירעונו כל היום, שקעה עליו חמה עובר משום 'לא תבא עליו השמש'.
'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר', מיתור 'עד בוקר' לומדים שאינו עובר אלא בוקר ראשון ואח"כ עובר בבל תשהא, שנאמר 'אל תאמר לרעך לך ושוב ויש איתך'.
שכיר שעות שבת חודש שנה שבוע יתבאר בדף קי"א.
******************
'דיני בל תלין'
דף קי"א – ע"א
אמר לחבירו צא ושכור לי פועלים, הבעל הבית אינו עובר בבל תלין שאינו נקרא שכיר שלו, והשליח אינו עובר שאין שכר פעולתו עליו, ואם אמר השליח שכרכם עלי השליח עובר.
בעלי בתים שידוע שאין להם מעות עד יום השוק אינם עוברים משום בל תלין, שהפועלים יודעים שלא יהיה להם מעות עד אז ועל דעת כן נשכרו לו, ומיום השוק ואילך עוברים על בל תשהא, ולא משום בל תלין שאין עוברים בלאו בל תלין אלא בבוקר ראשון.
שכיר שעות שגמר מלאכתו באמצע היום גובה כל היום עד הלילה, שכיר שעות לילה שגמר מלאכתו באמצע הלילה לר' יהודה גובה כל הלילה וכן פסק רב, לר' שמעון גובה כל הלילה וכל היום, שהיום הולך אחר הלילה וכן פסק שמואל, וכן שכיר שבת חודש שנה שבוע יצא ביום גובה כל היום, יצא בלילה תלוי במחלוקות אם גובה כל הלילה או כל הלילה והיום.
הכובש שכר שכיר עובר בארבעה לאו, 'לא תעשוק את רעך', 'לא תגזול', 'לא תעשוק שכיר עני', 'לא תלין' בשכיר יום, 'ולא תבא עליו השמש' בשכיר לילה, וגם בעשה 'ביומו תתן שכרו'.
עושק וגזל – לרב חסדא בעל הבית שאמר לך ושוב זה עושק, יש לך בידי ואיני נותן לך זה גזל, לרב ששת עושק הוא דווקא על ידי כפירה שאמר נתתיו לך, וגזל הוא גם שלא על ידי כפירה שאמר יש לך בידי ואיני נותן לך, לאביי לא שכרתיך מעולם זה עושק, נתתיו לך זה גזל שגם גזל הוא רק על ידי כפירה, לרבא זהו עושק וזהו גזל ולעבור עליו בשני לאוין.
דף קי"א – ע"ב
משנה . שכר בהמה וכלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר, לת"ק בברייתא משום שנאמר 'לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך' כל שבארצך, ולומדים גזירה שוה שכיר שכיר שעובר גם בלאו לא תלין פעולת שכיר, ולתנא דידן ותנא דבי ר' ישמעאל מיתור 'אתך', לרבי יוסי ברבי יהודה אינו עובר בבל תלין שנאמר 'ולא תבא עליו השמש כי עני הוא' דווקא שכיר אדם שאם אינו משלם לו יבוא לעניות מה שאין כן בהמה וכלים [שדרך עשיר שיש לו בהמות וכלים ואינו מגיע לידי עניות בכך, פנ"י], ולחכמים שעובר גם בבהמה וכלים 'כי עני הוא' היינו שאם נשכרו שני פועלים אחד עני ואחד עשיר ואין בידו ליתן אלא לאחד מהם העני קודם.
איסור בל תלין הוא רק אם השכיר תבעו שנאמר 'אתך' והיינו מדעתך, ואם לא תבעו היינו רק לדעתו של השכיר, וכן אם העמידו אצל חנווני ושולחני ואמר להם תן לשכירי ואני אשלם לך אינו עובר שאינו בכלל אתך.
פועל עכו"ם אין בעל הבית עובר שנאמר 'מאחיך'.
גר תושב – לתנא דמתניתין ורבי יוסי בן יהודה יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין שנאמר 'לא תעשוק את רעך וכו' לא תלין' וגר תושב אינו בכלל רעך, לת"ק בברייתא יש בו גם משום בל תלין שלומד גזירה שוה שכיר שכיר ['לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך' ובשעריך זה גר תושב'].
אפילו לא שכר רק לשעות ואף לבצור לו אשכול אחד של ענבים עובר בבל תלין, לרבי יוסי ברבי יהודה שנאמר 'אתך' [ולא דרשו כחכמים לרבות בהמה וכלים], לחכמים שנאמר 'ואליו הוא נושא את נפשו' כל ששעבד עצמו עליו.
***************