לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף ט׳ – י״ב

משיכה בגמל, הנהגה בחמור, הנהגה בגמל ומשיכה בחמור לת"ק ורבי יהודה. רוכב ומנהיג ואחד תופס במוסרה. טלית חציה על הקרקע וחציה על העמוד. קניין בהמה בשדה ועיר וברשות הרבים. לשונות בלשון קניין בהמה וכלים. דגים בקניין חצר. גט בקניין חצר. המלקט פאה בשדה אחרים לרבי אליעזר וחכמים.

דף ט' – ע"א

שנים שמצאו גמל ומשכוהו שניהם קנו, שנים שמצאו חמור והנהיגוהו שניהם קנו, הנהגה בגמל ומשיכה בחמור – לרבי יהודה לא קנה, לת"ק י"א שהנהגה קונה בגמל ולכן הוא הדין אחד מושך ואחד נוהג ששניהם קנו, וי"א שמשיכה קונה בחמור ולכן הוא הדין אחד מושך ואחד נוהג ששניהם קנו.

אחד שרוכב על חמור ומנהיגו ברגליו ואחד תופס במוסרה, הרוכב קנה החמור וחלק המוסרה שבראש החמור שכחלק מהחמור הוא, והתופס במוסרה קנה מה שתפוס בידו, והשאר שניהם לא קנו כיון שהתפוס במוסרה לא הגביה כולה ולא מהני הגבהתו כדי שיזכה לעצמו, ולכן לא מהני גם שיזכה חבירו מדין המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו כי לא הגביה לדעת חבירו.

טלית שהיא מונחת חציה על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד ואחד הגביה חציה מעל גבי קרקע והשני הגביה חציה שעל גבי העמוד שניהם קנו, אע"פ שזה שהגביהו מעל גבי הקרקע היה יכול לנתק ולהביא אצלו והיתה כולה מוגבהת.

המוכר בהמה לחבירו ואמר לו קני כדרך שבני אדם קונים, בשדה קונה ברכיבה ומנהיג ברגליו, בעיר קונה בהנהגה ולא ברכיבה שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר משום צניעות, ואם הוא מזולזל קונה ברכיבה, ברשות הרבים דרך כולם לרכוב ולא להנהיג פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבהמתו, אדם חשוב ואשה דרכם תמיד ברכיבה, אבל במציאה קונה בכל אופן.

דף ט' – ע"ב

האומר לחבירו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה ומשך לא קנה שמשמעות לשונו הוא אתה תתכוון לקנות אני איני מקנה לך, משוך בהמה זו וקני כלים שעליה והקנה לו כלים ולא בהמה איבעיא אם קנה הכלים במשיכת הפרה, משוך בהמה זו וקני כלים שעליה בקניין חצר אינו קונה שחצר מהלכת היא ואינו משתמר, ואפילו אם עמדה כיון שראויה ללכת ואינו דומה לחצר, ואם הבהמה כפותה קונה הכלים בקניין חצר.

היה מהלך בספינה וקפצו דגים בתוכה קנה הדגים בקניין חצר שהספינה איננה הולכת רק המים מוליכה.

אשה שהיתה מהלכת ברשות הרבים וזרק בעלה גיטה לתוך קלתה מגורשת, שאין קלתה מהלכת אלא היא מוליכה אותה.

היה רוכב על הבהמה וראה את המציאה, ואמר לחבירו תנה לי נטלה חבירו ואמר אני זכיתי בה זכה בה, ואם נתנה לו ואמר אני זכיתי בה תחילה לא אמר כלום כיון שנתנה לו הקנה לו במתנה או שלא נתכווין הראשון לקנות בתחילה.

המלקט פאה בשדה של אחרים, ואמר הרי זו לפלוני עני לרבי אליעזר זכה לו, לחכמים יתננה לעני הנמצא ראשון, לעולא נחלקו במלקט עשיר שלרבי אליעזר מיגו שיכול להפקיר נכסיו והוא עני ומיגו שיכול לזכות עכשיו לעצמו יכול לזכות גם לאחרים ואומרים שתי מיגו, ולחכמים אין אומרים שתי מיגו, אבל עני המלקט יכול לזכות לעני חבירו שמתוך שזוכה לעצמו זוכה גם לחבירו [וכן המגביה מציאה לחבירו זכה חבירו מכח מיגו שזכה לעצמו זוכה גם לחבירו], לרב נחמן לחכמים אפילו אם המלקט עני לא זכה חבירו והמגביה לחבירו לא זכה חבירו ואין אומרים מתוך שזכה לעצמו זכה גם לחבירו אלא אם גם הוא זוכה בה וכמו דין המשנה בשנים שהגביהו מציאה ביחד שקנו שניהם משום שכל אחד הגביה לצורכו ולצורך חבירו.

דף ט'. טלית חציה בקרקע וחציה בעמוד.

*************** 

 

המגביה מציאה לחבירו האם קנה חבירו. פועל – מציאה למי, וחוזר גם באמצע היום. קניין ד' אמות ברשות הרבים, גילה דעתו שרוצה לקנות בקניין אחר. קניין גט בקניין חצר. קטנה בקניין חצר וד' אמות.  

דף י' – ע"א

המגביה מציאה לחבירו – לרב נחמן ורב חסדא לא קנה חבירו, שהוא כמו בא מאליו ותופס ממון חבירו בשביל חוב שיש לאחר עליו ואותו האחר לא עשאו שליח, ולא קנה שמפסיד בעלי חובות אחרים מלתפוס [ובמשנה ברוכב על בהמה וראה מציאה ואמר לחבירו תנה לי אפילו אם חבירו הגביהו בשבילו לא קנה], לעולא ורבי יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו 'מיגו' שזוכה לו זוכה גם לחבירו, ובמשנה שאינו קונה לחבירו לעולא משום שאמר בתחילה שמגביה לעצמו, ולרבי יוחנן משום שחבירו אמר תנה לי ולא אמר זכה לי ולא עשאו שליח בהגבהה.

מציאת פועל, אם הבעל הבית אמר לו נכש עמי היום, עדור עמי היום, מציאת פועל לעצמו שלא נשכר עמו רק לניכוש ועידור, ואם אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית שכל מלאכה שעושה של בעל הבית הוא, גם למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו משום שיד פועל כיד בעל הבית.

פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום אף על פי שידו כמו יד בעל הבית משום שנאמר 'כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם' ולא עבדים לעבדים.

משנה . נפל על המציאה ואחר החזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה, שראשון לא עשה שום קנין.

ארבע אמות של אדם בסימטא ובצידי רשות הרבים קונות לו ואם יש בתוכם דבר הפקר אין אחר רשאי לתפוס, ותיקנו כן חכמים כדי שלא יהא מחלוקת בין בני אדם מי זכה בה.

עני שלקט מקצת פאה וזרק על השאר לקנות או שפרס טליתו עליהם אין לו בהם כלום, והוא הדין בשכחה, ולא קנה בקניין ארבע אמות אמות לתירוץ א' כיון שנפל על זה גילה בדעתו שלא התכווין לקנות בקניין ארבע אמות בתקנת חכמים, לרב פפא שלא תיקנו רבנן קנין ארבע אמות אלא במקום שהוא רשות לכל אדם, ולא בשדה בעל הבית אף על פי שהתורה נתנה לו רשות ללכת כדי ללקוט פאה .

דף י' – ע"ב

נפל על מציאה אין ארבע אמות קונות לו – לתירוץ א' משום שנפל עליה וגילה דעתו שאינו רוצה לקנות בקניין ארבע אמות, ולרב ששת שאין ארבע אמות קונות ברשות הרבים [ולתירוץ א' קניין ד' אמות קונה גם ברשות הרבים כמ"ש רש"י ד"ה ה"ג כי תקון וד"ה קטנה].

קטנה שבעלה זרק גט לחצירה קונה לה חצירה להתגרש בו, שקניין חצר בגט נלמד ממה שנאמר 'ונתן בידה' והוא רשותה, ממה שנאמר 'ונתן' משמע מכל מקום ולאו דווקא בידה ממה שלא נאמר ובידה יתנהו, וכשם שיש לה יד להתגרש בה [ולא מיעטה רחמנא אלא שוטה שמשלחה וחוזרת] הוא הדין אם זרק לה גט בתוך חצירה, וכן בארבע אמותיה [שתיקנו חכמים כחצירה].

קטנה, אם נפל מציאה לחצירה או שיש מציאה בארבע אמותיה – לריש לקיש משום אבא כהן ברדלא לא קונה, שחצר לעניין קניין ממון לומדים ממה שנאמר בגניבה 'המצא תמצא הגניבה' ויש לומר חצר מטעם שליחות ואין שליחות לקטנה, ולרבי יוחנן משום ר' ינאי יש לה חצר כשם שיש לה חצר גבי גט ולומדים מציאה מגט, ולפי האיבעית אימא א' גם ליש לקיש יש לקטנה חצר ונחלקו בקטן אם לומדים מקטנה, ולפי האיבעית אימא ב' לא נחלקו ובגט יש לה חצר ובמציאה לכו"ע אין לה חצר, או שבקטנה לכו"ע יש לה חצר גם במציאה, וקטן לכו"ע אין לו חצר.

חצר של אדם שנכנס שם בהמת חבירו ונעל בפניה לגונבה חייב, שחצירו כשלוחו שלומדים מפסוק 'המצא תמצא' שחצירו כשלוחו גם לדבר עבירה, אף שאין שליח לדבר עבירה היינו דווקא אם שלוחו מוזהר וא"כ דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ולא היה לו לעשות, או שאין שליח לדבר עבירה רק אם ביד השליח לעשות השליחות או לא, אבל חצר שנותנו שם בעל כרחו של חצר יש שליחות לדבר עבירה.

כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה, ואיש שאמר לאשה אקפי לי קטן – ללשון א' שאין שליחות לדבר עבירה רק בבר חיוב, וכאן כיון שאין השלוחים בני חיוב יש שליחות, ושולחם חייב, ללשון ב' שכל שהברירה ביד השליח לעשות אין שליח לדבר עבירה, אין שולחם חייב.

דף י' . ידו כיד בעה"ב, כי לי בני ישראל, יכול לחזור בו, ידה איתרבאי, ר' יעקב בר אידי.

******************* 

 

חצר המשתמר. דיני שכחה. רבן גמליאל והזקנים בספינה. חצר משום יד.

דף י"א – ע"א

משנה . צבי שבור וגוזלות שלא פרחו שנאבדו מבעליהם ונכנסו לשדהו ואמר זכתה לי שדי זכה שמשתמר בתוך השדה, ואם אין חצירו משתמרת דווקא אם עומד בצד השדה שמשתמר על ידו, והוא שרץ אחריהם ומגיעם, אבל צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחים ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום.

'ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה', אם הבעלים עדיין בשדה ושכחו הוא שכחה, אבל אם זכור שהניח שם מדעתו ולבסוף שכחו על ידי פועלים אינו שכחה כיון שהיה שם וזכתה לו שדהו, משנכנס לעיר אפילו זכור לו ושכחוהו הפועלים כיון שאינו עומד שם לא זכתה לו שדהו והוא שכחה, ואם הבעלים שכחוהו כשהוא בעיר הוא שכחה, וגם שכחה בעיר הוא שכחה 'יהיה' לרבות שכחת העיר.

דף י"א – ע"ב

רבן גמליאל וזקנים היו באים בספינה, ואמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע והשכיר לו מקומו בכסף כדי שיקנה המעשר שעליו, ועישור אחר שאני עתיד למוד למעשר עני נתון לעקיבא בן יוסף שהוא גבאי צדקה והשכיר לו מקומו, אע"ג שלא היו רבי יהושע ורבי עקיבא עומדים בצד השדה זכו, להוא רבנן משום שלא הקנה להם בקניין חצר אלא במטלטלים אגב קרקע, לרב פפא קנו בקניין חצר וכשדעת אחרת מקנה אין הקונה צריך לעמוד בצד השדה ומהני מטעם שליחות.

טעם שלא הקנה רבן גמליאל המעשרות לזקנים בקניין סודר – לרבא משום שלא היה לו בו רק טובת הנאה ואינה ממון ליקנות בחליפין ולכן לא מהני גם קנין אגב, לרבי זירא הוא ממון ליקנות בקניין אגב וטעם שלא הקנה בחליפין משום שהוא דרך מקח וממכר ובמתנות כהונה כתוב 'ונתתה' שיהא דרך נתינה.

חצר נתרבה משום יד ולא גרע משליחות ואנן סהדי שנוח ליה שתהא שלוחו, ולכן אם נתן לו מתנה מהני אפילו אינו עומד בצד שדהו, שמהני מטעם שליחות ושליחות מהני על ידי דעת המשלח בדעת אחרת מקנה אותו, אבל מציאה כיון שאין דעת אחרת מקנה ואין דעת משלח וגם לשליח [לחצר אין דעת] לא מהני מטעם שליחות אלא משום יד ולכן צריך שיעמוד בצד השדה, וגם בגט צריך שתהא היא עומדת בצד חצירה, ואין חצירה מהני משום שליחות, ולא מהני דעת הבעל, משום שאין דעת אחרת מקנה מהני אלא כשהוא זכות לקונה וזוכים לו לאדם שלא בפניו אבל גט שחוב לה אין חבין אלא בפניו.

דף י"א. אומר יודע אני שפועלים, א"ק יהיה לרבות,

****************** 

 

אוויר שאין סופו לנוח. ליקט קטן. מציאת קטן, וקטנה, ונערה, ואשה, עבד ושפחה כנעני, עבד עברי, שפחה עבריה, אשה בספק גירושין. 

דף י"ב – ע"א

זרק ארנק והפקיר למי שיזכה ראשון ונכנס בפתח הבית ויצא מפתח אחר, איבעיא אם אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי, ואינו דומה לצבי הולך וגוזלות שמדדים שמהני על ידי דעת אחרת מקנה אע"פ שרץ אחריהם ואינו מגיען ואין סופם לנוח, ששם הם מתגלגלים על הארץ וכמונח בחצר מה שאין כן בזרק שלא נח לארץ.

משנה . מציאת קטן לאב, לשמואל משום שאין לו זכיה מדאורייתא והגביה לצורך אב, לרבי יוחנן גם גדול שיש לו זכיה אם סמוך על שולחן האב מציאתו לאב, מדרבנן כדי שלא יהא איבת אביו עליו, וקטן שאינו סמוך על שולחן האב מציאתו לעצמו.

ליקט הבן שייך לאב, ולכן השוכר פועל לת"ק אם הוא עני מותר לבנו ללקט אחריו ואם הוא עשיר (למחצה ולשליש ורביע) לא ילקט בנו אחריו, לרבי יוסי גם אם אביו עשיר ילקט בנו אחריו והלכה כרבי יוסי, וטעמו של רבי יוסי, לאביי שכיון שיש לפועל זה אשה ובנים המלקטים אחריו שאר העניים מתייאשים מן הלקט שיש בשדה זו, לרבא משום שתיקנו חכמים באופן זה זכיה לקטנים, והעניים רוצים גם בתקנה זו כשהם יהיו פועלים גם בניהם ילקטו אחריהם, [לרב אדא בר מתנה אסור לבעל השדה לשכור פועלים על מנת שיהא בנו מלקט אחריו כדי להבריח העניים].

מציאת חרש שוטה וקטן, אע"פ שאין להם זכיה יש בהם משום גזל, לת"ק משום דרכי שלום, לרבי יוסי גזל גמור מדרבנן ומוציאים מהגוזל מהם בדיינים.

מציאת קטנה ונערה, לאביה מדאורייתא.

מציאת אשה, לבעלה מדרבנן כדי שלא יהא איבה ביניהם.

מציאת עבד ושפחה כנענים, לרבם שגופם קנוי לו.

דף י"ב – ע"ב

מציאת עבד עברי, אם הגביה בשעת מלאכה ולא נתבטל ממלאכת רבו לעצמו, ואם העבד נוקב מרגליות לאדון אין הרב רוצה שיתבטל מהמלאכה כדי להגביה מציאה ולכן אם הגביה מציאה בשעת מלאכה הרי זה שלו וישלם לרב שכר ביטול, ואם קנה האדון למלאכה לרבי יוחנן ורבא לא גרע מפועל שאמר לו בעל הבית עשה עמי מלאכה שמציאתו לבעל הבית, לרב פפא גם פועל מציאתו לעצמו ואין המציאה לבעל הבית אלא כששכרו ללקט מציאות וכגון שצף הנהר הרבה דגים.

מציאת אמה עבריה, כיון שהיא קטנה [שגדולה יוצאה בסימנים] מציאתה לאביה, מת אביה, אינה יוצאת לחירות ודין מציאתה כעבד עברי.

מציאת אשה שגירשה בעלה בספק גירושין, אף על פי שהבעל חייב במזונות מציאתה לעצמה, שלא תיקנו חכמים שמציאתה לבעלה אלא שלא יהא איבה ביניהם, וכשהיא ספק מגורשת אדרבה יהא איבה ביניהם כדי שיגרשנה בוודאי גירושין.

דף י"ב . בעי ר' ירמיה, ילקט בנו אחריו, יש בהן אחריות,

***************