לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף ס"א – ס"ב
מחסר ממון חבירו . פסיקה ארבעה בחמישה .
דף ס"א – ע"א
הלוה בריבית והמלווה בריבית במעות ובכל דבר עובר בשני לאוין לאו של נשך ולאו של תרבית.
מצינו בתורה שלשה לאוין למחסר ממון חבירו, ריבית אונאה וגזל, שס"ד שריבית יהא מותר כיון שמדעת הלוה הוא, וס"ד שאונאה יהא מותר כיון שכך הוא דרך מקח וממכר ויש שקונים חפץ יותר מכדי דמיה, והגם שאיסור גזל אפשר ללמוד בקל וחומר מריבית ואונאה כתבה התורה לאו גזל בכובש שכר שכיר לומר שעובר בלאו 'לא תעשוק שכר עני ואביון' וגם בלאו גזל.
דף ס"א – ע"ב
לאו 'לא תגנובו' מיותר, לומר שאסור לגנוב גם אם אין כוונתו לעצמו אלא לצער הנגנב [אפילו אם דעתו להחזיר], או שכוונתו להנאת הנגנב וגונב ממנו כדי לשלם לו כפל.
'לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה', במדה זו מדידת קרקע, כגון אחים שבאו לחלוק שדה אביהם שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים באותו חבל שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט ובימות החמה הוא יבש, במשקל שלא יטמין משקלות במלח להכביד ועובר בשעת עשייתו גם אם עדיין לא שקל בהם, במשורה שמוכר יין לא יגביה וישפוך בחוזק והקצף עולה ולאחר זמן נמצא חסר, ומה כשמוכר מידת משורה שהיא אחד משלושים וששה בלוג [וכשעשה קצף לא החסיר אלא פחות ממאה בלוג] הקפידה תורה ק"ו הין וחצי ושלישית ורביעית ההין ולוג וחצי ורביעית לוג.
ביציאת מצרים הבחין הקב"ה טיפה של בכור, שאפילו באו עשרה רווקים על מצרית אחת כולם מתו כיון שהיו בכורות אביהם, ולכן כתוב יציאת מצרים בריבית ומשקלות וציצית ושרצים שעתיד להיפרע ממי שתולה מעות נכרי ומלווה אותם לישראל בריבית, ועתיד להיפרע ממי שטומן משקולות במלח, ועתיד להיפרע ממי שתולה צבע הדומה לתכלת ואומר תכלת הוא, וממי שמערב קרבי דגים טמאים בקרבי דגים טהורים ומוכרם לישראל.
בפרשת שרצים כתוב 'כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים', אמר הקב"ה אילמלא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאים בשרצים דיי, שבני ישראל מעולים ונאים ואינם נמאסים בשקצים ומעלה גדולה היא אצלם.
המלוה סלע [ד' דינרים] על מנת שהלוה יפרע לו ה' דינרים הוא ריבית דאורייתא שהוא דרך הלוואה וצריך להחזיר, ואם מת אין בניו צריכים להחזיר, אבל אבק ריבית שהוא ריבית מדרבנן גם אביהם אינו צריך להחזיר.
*************
ריבית מן התורה ודרבנן אם יוצאה בדיינים . יורשים בריבית קצוצה . מתי עוברים בלאו לא תשימון עליו נשך . בא לחוב בדמיהם .
דף ס"ב – ע"א
מלוה שגבה ריבית דאורייתא [-ריבית קצוצה דרך הלוואה], לרבי אלעזר ורב ספרא הדיינים כופים אותו להחזיר [אם תבעו הלוה] , וכן מבואר בברייתא שמלווי בריבית גזלנים הם ואם גבו חייבים להחזיר, והטעם שנאמר 'אל תקח מאתו נשך ותרבית וכו' וחי אחיך עמך' שאם לקחת ממנו החזירו לו כדי שיחיה, אבל ריבית דרבנן [אבק ריבית – בלי קציצה, דרך מקח וממכר, הלוואת סאה בסאה, מלוה שאוכל פירות המשכון ואינו מנכה מן החוב, ריבית מוקדמת ומאוחרת, ויתבארו דיניהם במשך הפרק] אינה יוצאה בדיינים, לרבי יוחנן מחלוקת תנאים אם בית דין כופים להחזיר ריבית קצוצה (ונחלקו בתוספות אם חייב להחזיר לצאת ידי שמים) ופוסק שאין בית דין כופים, או משום שנאמר באיסור ריבית 'וחי לא יחיה' למיתה ניתן ולא להישבון, או משום שנאמר 'ויראת מאלוקיך' למורא ניתן ולא להישבון, או משום שהכתוב מדמה מלוה בריבית לשופך דמים שהעני את הלוה ומת ברעב, ומה שופכי דמים לא ניתנו להישבון אף מלוי ריבית.
שנים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד מים ואינו מספיק לשניהם, לבן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו, לרבי עקיבא שנאמר 'וחי אחיך עמך' חייך קודמים, ורבי יוחנן שלא דרש וחי עמך כרבי אליעזר ללמוד שחייב להחזיר ריבית קצוצה משום שדרש כרבי עקיבא.
מלוה בריבית שמת והניח ריבית קצוצה, בניו אינם חייבים להחזיר, גם לרבי אליעזר שהמלווה חייב להחזיר משום שנאמר 'אל תקח' ואם לקח יחזיר משום 'וחי אחיך עמך', אבל בניו אינם מצווים להחזיר כיון שלא לקחו, ואם לקח דבר חפץ שניכר לרבים ששייך ללוה שגבה ממנו בריבית ואביהם נזכר בה לקלון חייבים להחזיר משום כבוד אביהם אם אביהם עשה תשובה ולא הספיק להחזיר, ואם אביהם היה יכול להחזיר בעצמו לפני שמת ולא החזיר אינם חייבים משום שאינם חייבים בכבודו אם אינו עושה מעשה עמך.
מלוה שהלוה בריבית ולא באו המעות לידי גביה, לת"ק המלוה והלווה והערב ועדים חייבים מלקות שעברו על לאו 'לא תשימון עליו נשך', לרבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב המלוה והערב פטורים, שאינם עוברים על לא תשימון אלא אם יבוא לידי גביה לבסוף וכל זמן שלא גבו יש קום עשה לקרוע השטר.
דף ס"ב – ע"ב
אין ליתן מעות למוכר היום שיספק לו כור חיטים במשך השנה אם עדיין לא יצא שער הקבוע [ואין לו חיטים], כיון שלא יצא השער לא שייך פסיקת מכר והוא כהלוואה שלא מכר לו כלום ואם יתייקרו ומחזיר לו כור פירות בשעת היוקר נמצא שנתן לו ריבית, יצא השער מותר [שהרי הוא מכר לעניין שאם חוזר יש עליו מי שפרע], ואע"פ שאין עכשיו למוכר פירות אין זה נקרא הלוואה אלא מקח וממכר כיון שמצוי עכשיו פירות בשוק ויכול לקנות מיד.
התובע חוב ממון מחבירו מפני שרוצה לקנות בהם חיטים, אמר הלוה שיש לו חיטים ויספק לו חיטים במשך השנה במקום הדמים בשער של עכשיו, לתנא בברייתא אסור כל שהתייקר הפירות יותר ממה שהיה שווה בשעת החוב, כיון שלא נתן לו דמים מעיקרא לשם פסיקה אלא לשם הלוואה [ועיין דף ס"ג. דעת תנא דר' אושעיא].
הלוויני מנה [כ"ה סלע] אמר לו מנה אין לי, חיטים במנה כשער של עכשיו יש לי, נתן המלוה חיטים במנה וחזר וקנה מן הלוה ושילם כ"ד סלעים במקום כ"ה סלעים, מותר שלא נתן לו החיטים יותר משווי דמיהם משום המתנת מעות רק הלוה וחזר ומכרם לו בזול ואסור מפני הערמת ריבית [לאביי היינו איסור ריבית דרבנן במשנה שרצה ללוות שלושים דינרים ונתן חיטים בשווי שלושים דינרים, ותבע מעות מהלוה מפני שרצה לקנות יין והלווה קיבל על עצמו לשלם עם יין אם אין לו יין אסור מדרבנן].
***************