לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף כ׳ – כ״א

עז שעלה לאכול לפת/פשטה צווארה/שחת שראשו אחד בפנים ואחד בחוץ/אכילת כסות וכלים ברשות הרבים/בעטה מהלכת ברבוצה/שן ברשות הרבים/הדר בחצר חבירו שלא מדעתו/המקיף את חבירו/הבית והעליה שנפל/גזבר שנטל מהקדש

דף כ' – ע"א

עז שעלה על חבית לאכול לפת ונשברה החבית חייב נזק שלם על הלפת ועל החבית, כיון שדרכה לאכול לפת דרכה גם לעלות על חבית.

בהמה ברשות הרבים ופשטה צווארה ואכלה מעל גבי חברתה או מתוך קופת אדם שהייתה מופשלת לאחוריו – לאילפא חייב משום שן ברשות הניזק, לרבא אינה בכלל רשות הניזק אבל אם קפצה ואכלה על צווארה חייב משום קרן כיון שאין דרכה בכך וחייב חצי נזק.

איבעיא, עמיר המונח ברשות היחיד ובהמה גלגלתו לרשות הרבים ואכלה שם, או בהמה ברשות הניזק ועמיר ברשות הרבים אם הולכים אחר מקום אכילה או מקום שמונח שם האוכל (לתוספות אם לא אכלה ברשות הניזק פטור, והאיבעיא הוא בפירות ברשות הניזק שהיו מתגלגלים לרשות הרבים ועיכבה ואכלה)  .

משאוי של שחת שעליו ארוכים וראשו אחד בפנים וראשו אחד בחוץ כיון שכשמושך צד אחד נמשך צד השני, אם הבהמה עומדת בפנים חייב גם על החלק שבחוץ ואם הבהמה עומדת בחוץ פטור גם על חלק שבפנים.

אכלה כסות וכלים ברשות הרבים – לרב פטור כיון ששינה במה שהניח כסות וכלים ברשות הרבים ובא בהמה זו ושינה ואכלם וכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, לשמואל ורבי יוחנן חייב.

שתי פירות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה – לריש לקיש  כיון ששינתה ורבצה ברשות הרבים הוי בכלל הפטור כל המשנה ובא אחר ושינה שפטור, ואינו דומה לאכילת כסות וכלים ברשות הרבים שסובר רבי יוחנן שחייב שלפעמים אדם מניח ברשות הרבים כדי לפוש ולא נחשב שינוי, [ועיין שיטת רבא בדף כ"ד:].

שן פטור ברשות הרבים מנזק שלם אך חייב לשלם מה שנהנית, אכלה שעורים כדי שביעתה נחלקו התנאים והאמוראים אם משלם דמים שהיה מאכילה קש ותבן או משלם דמי שעורים בזול ולא כשער שבשוק.

דף כ' – ע"ב

הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, אם החצר אינו עשוי להשכיר וזה אינו שוכר הואיל וזה לא נהנה וזה לא חסר פטור, אם שוכר והחצר עשוי להשכיר חייב שזה נהנה וזה חסר (שכל זמן שרואים אותו בביתו לא מבקשים ממנו להשכיר), רב חסדא מיבעיא בחצר שאינו עשוי להשכיר והוא שוכר שזה נהנה וזה לא חסר, לרבי יוחנן פטור [ועיין עוד דף כ"א.] (היינו אם כבר דר אך יכול למנוע לכתחילה, חצר העומד להשכיר והוא אינו עשוי לשכור פטור שלא נהנה שאפילו גירש חבירו מביתו אינו אלא גרמא).

המקיף חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ושניה ושלישית אין מחייבים אותו שאינו נהנה כיון שצד רביעית פתוחה, הקיפו מארבע רוחות – לת"ק חייב גם אם זה נהנה וזה לא חסר פטור כיון שהוא גרם לו עשיית המחיצות, לרבי יוסי פטור שהניקף יכול לומר איני צריך גדר של אבנים ודיי לי בגדר קוצים להבדיל ביננו, אבל אם הניקף גדר הרביעית מגלגלים עליו הכל שגילה דעתו שרוצה בגדר (לתוס' גדר בין השדות הוא חסר, רק מיירי בהיקף חיצוני של המקיף).

הבית והעליה של שניים שנפלו ואין בעל הבית רוצה לתקן ביתו, בעל עליה בונה ויושב בה עד שיתן לו בעל הבית יציאותיו, לת"ק בעל עליה פטור מלשלם שכר דירה לבעל הבית משום שהבית משועבד לעליה, לרבי יהודה חייב להעלות לו שכר משום שמשחיר כותליו של הבית החדש.

גזבר שנטל אבן או קורה של הקדש לא מעל, נתנה לחבירו הגזבר מעל שהוציאו מרשות הקדש, הניחה הגזבר על גבי ארובה שבביתו ולא קבעה בבניין לא מעל עד שידור תחתיה שוה פרוטה (לתוס' גם אם קבע בבניין לא מעל ששינוי שחוזר הוא), אפילו אם הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר שאינו נחשב הנאה שכיון שיש דעת שכינה הוא כדר בחצר חבירו מדעתו.

 **************

 

דר בבית חבירו שאינו צריך להעלות לו שכר/שכר מראובן ונמצא לשמעון/אכלה מצידי הרחבה/אכלה מפתח החנות/כנס לתוך שלו והניח פירות/כלב וגדי שקפצו או שנפלו או שדלגו מראש הגג

דף כ"א – ע"א

הדר בבית חבירו שלא מדעתו והוא עשוי לשכור ואין הבית עומד להשכיר אין צריך להעלות לו שכר – לרב הונא משום שמהנה לבעל הבית במה שמונע ממנו שד המחריב בית שלא דרים בה, לרב יוסף משום שבית שמיושב בבני אדם רואים מה שצריך לתקן, והחילוק ביניהם הוא בבית שבעל הבית מאכסן שם עצים ותבן ולא דרים בה בני אדם.

השוכר בית מראובן ונמצא שהבית של שמעון מעלה שכר לשמעון.

הבונה בית על אשפת יתומים אם לפני כן היו יושבים בה אנשים שהיו משלמים שכר ליתומים חייב שהוא חצר שעומד להשכיר.

אכלה מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה שאין דינו כרשות הרבים – לרב היינו אפילו עומדת ברשות הרבים ומחזרת ראשה לצידי הרחבה, לישנא קמא לשמואל דווקא אם הבהמה עומדת בצידי הרחבה כיון שאין דרך שוורים ללכת שם אינו כרשות הרבים אבל עומדת ברשות הרבים ומחזרת ראשה לצידי רשות הרבים הוא שן ברשות הרבים כיון שהדרך ללכת ברשות הרבים ולהחזיר ראשה לצידי רשות הרבים.

תנן אכלה מפתח החנות משלמת מה שנהנית – ללישנא קמא לשמואל היינו שעומדת ברשות הרבים ומחזרת ראשה לפתח החנות, ולסוברים שמחזרת חייב משום שן ברשות היחיד מדובר שנכנסה הבהמה ממבוי גדול למבוי קטן ושם עומד החנות ואינה צריכה להחזיר ראשה.

כנס לתוך שלו והניח מקרקעו לבני רשות הרבים ושטח שם פירותיו – ללישנא בתרא לרב פטור שלא היה לו לקרב פירותיו לרשות הרבים ולחייב בעל השור, לשמואל בעל השור פשע וחייב, אע"פ שאם הניח קרקע לבני רשות הרבים ויש שם בור בעל החצר פשע במה שעשה תקלה לבני רשות הרבים, שונה כאן שלא פשע במה שהניח שם פירותיו שאינם תקלה לבני רשות הרבים שאפשר לראות.

משנה . הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו כלים ברשות הניזק משלם נזק שלם מפני שהם מועדים לקפוץ והוא תולדות רגל.

כלב והגדי שנפלו מראש הגג ושברו כלים, לסוברים שחייב בתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב כיון שפשע בקפיצה ואם הכלים סמוכים מאוד לכותל ונפל עליהם לא פשע בקפיצה, ובכותל צר חייב גם למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור משום שפשע גם לעניין נפילה.

הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה פטורים מנזק שלם וחייב חצי נזק שמשונה היא (לתוספות פטורים לגמרי שאונס הוא), דלגו ממעלה למטה אם דלגו כדרכם חייב נזק שלם, שלא כדרכם והוא כלב בקפיצה וגדי שנעץ ציפורניו בכותל וירד משונה ומשלם חצי נזק, אדם ותרנגול שדלגו בין למעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבים נזק שלם(הפקיד ביתו לשומר ויש שם חש"ו יש ליזהר שלא יקפצו ממטה למעלה וישברו כלים.

לא אומרים תחילתו בפשיעה ברגל וסופו באונס לשלם בקרן נזק שלם).

***************