לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף ל״ט – מ״ה

שור של חש"ו/שמירת מועד

דף ל"ט – ע"א

משנה . שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב, של חרש שוטה וקטן או שהלכו בעליו למדינת הים שנגח של פקח, לחכמים מעמידים להם אפוטרופוס לתם ומעידים בפניהם לגבות מגופו, לסומכוס אין מעמידים (לרש"י שאין נזקקים לנכסי יתומים קטנים, לתוספות שחס רחמנא על תם).

הוחזקו שור של חרש שוטה וקטן נגחנים, מעמידים להם אפטרופוס ומעידים בפניהם לקיים והועד בבעליו, ונחלקו אם גובים מעליית אפוטרופסים או מעליית יתומים, ואע"פ שסובר רבי יוחנן שאין גובים מנכסי יתומים אלא אם ריבית אוכלת בהם משום שאם יגבו מעליית אפוטרופסים ימנעו מלהיות אפוטרופסים (לר"ח אפוטרופסים אפילו פשעו אינם משלמים כמו שמוכח מכאן, לר"י שאני הכא שאין האפוטרופוס לטובת היתומים אלא לטובת העולם). וחוזרים וגובים מן היתומים כשהם גדולים.

העמידו אפוטרופוס לשור של חרש שוטה וקטן שהוחזק בנגיחות ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן לרבי מאיר חוזר לתמותו שסובר שמועד שיצא מרשות זה לרשות אחר משנה העדאתו, לרבי יוסי הרי הוא בחזקתו.

מועד דיי בשמירה פחותה, ולרבי יהודה שצד תם במקומה עומדת צד תם צריך שמירה מעולה, ואם שמרו שמירה פחותה חייב חצי נזק מגופו, ולמ"ד מעמידים אפוטרופוס לנכסי קטנים גובים חצי נזק מגופו ואם לא שמרו כלל גובה החצי העדאה מן העליה, ולמ"ד אין מעמידים אפוטרופוס לקטנים גובים רק חצי נזק מעליה, ולרבי אליעזר בן יעקב גם תם דיי בשמירה פחותה וכל ששמרו שמירה פחותה בין תם בין מועד פטור.

*************** 

 

מחלוקת דמי ניזק או מזיק/שאלה בחזקת תם ונמצא מועד/פסולים בקרבן/בהמה שהרגה בלי כוונה

דף מ' – ע"א

אפוטרופסים שהעמידו בית דין על שור נגחן לגבות נזק שלם מעלית האפוטרופוס, ואם השור הרג אדם אינם משלמים כופר שהוא כפרה ויתומים אינם בני כפרה.

'אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו' – לחכמים דמי ניזק, שלומדים מפסוק כאשר יושת הנאמר בדמי ולדות והיינו דמי ניזק, לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דמי מזיק שנאמר 'פדיון נפשו'.

איבעיא, בשור של שתי שותפים שהרג אדם כיון שכל אחד מהם צריך כפרה אם כל אחד משלם חצי כופר שנאמר 'כופר' והיינו כופר אחד ולא שניים (אבל שניים שהוציאו ככר לרשות הרבים כל אחד מהם חייב חטאת). או כל אחד נותן כופר שלם שנאמר כופר והיינו כופר שלם (משום שהוא כפרה משא"כ לעניין תשלומים).

איבעיא אם ממשכנים למי שחייב כופר אם הוא דומה לחייבי חטאות ואשמות שאין צריך למשכן אותו כיון שרוצה בכפרה, או כיון שצריך לתת למשפחת הניזק ולא לגבוה ממשכנים אותו כדרך שממשכנים לחייבי ערכין.

דף מ' – ע"ב

שאלו בחזקת תם ונמצא מועד, השואל פטור משום שאומר שלא קיבל עליו שמירת אריה, ואפילו ידע שהוא נגחן אך לא ידע שנגח שלשה פעמים משום שאומר אילו היה תם היה מודה, שמודה בקנס הוא ופטור, או היה מבריחו לאגם כיון שתם אין משתלם אלא מגופו, אבל אם ידע שהוא נגחן ותפסו בית דין חייב חצי נזק, והמשאיל חייב חצי נזק כיון שלא הודיע לשואל שהוא תם אין המשאיל יכול לומר לשואל אתה פשעת במה שהנחת לבית דין לתפוס השור ואילו החזרת לי השור הייתי מבריחו לאגם (שמתוך כך היה הניזק מתפשר עמי). משום שכמו שהשואל חייב להחזיר השור למשאיל כך הוא משועבד לניזק מכח שיעבודא דרבי נתן.

'אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן' – מן הבהמה להוציא הרובע ונרבע, מן הבקר להוציא את הנעבד, מן הצאן להוציא את שייחדו לעבודה זרה, ומן הצאן להוציא נגח אדם והרג, שור האיצטדין שהרג אדם אינו חייב מיתה, לשמואל פסול לקרבן שנעבד בו עבירה, לרב כשר שאונס הוא וכן תניא בברייתא. בהמה שהרגה אדם בלי כוונה כגון שרבצה והרגה או דרס על תינוק בחצר הניזק, לאביי משלם כופר אבל אם גרמה שיהרגו בית דין את האשה על פי עדים אינו משלם כופר, לרבא אין משלמים כופר כשהרג אדם בלי כוונה (ועי' לקמן דף מ"א שיטת רבי אליעזר).

 ********************

 

איך נעשה מועד/שור הנסקל באכילה והנאה/שור תם שהרג אדם

דף מ"א – ע"א

משנה . שור שהרג אדם בין גדול בין קטן בין אם השור תם בין מועד חייב מיתה.

הא דתנן ששור מועד שהרג שלשה בני אדם הורגים אותו אף על גבשהורגים אותו כשהמית אדם ראשון,

רבה תירץ שברח אחרי שלשה בני אדםוברחו מפניו ואמדו שאם לא ברחו היה הורגם,

רב אשי דוחה שעלידי אומדנא לא נעשה מועד ומתרץ אלא שסיכן שני בני אדם ולא מתו עדשנגח השלישי,

רב זביד תירץ שהמית שלשה בהמות ומועד לבהמה הוא מועדלאדם והגמרא דוחה שמועד לבהמה אינו מועד לאדם,

רב שימי מתרץ שהרג שלשה עכו"ם והגמרא דוחה שמועד לעכו"ם אינו מועד לישראל,

רשב"ל מתרץ שהרג שלש טריפה הגמרא דוחה שמועד לטרפה אינו מועדלשלם,

לרב פפא שהרג וברח שני פעמים,

לרב אחא בן רב איקא שהעידו על שתי נגיחות והוזמו והעידו כת שלישית והוזמו המזימיםולמ"ד ליעודי גברא שאמרו עדות הראשונים שהרג בפני הבעלים,

לרבינא ששני כיתות הראשונות לא הכירו איזה שור משוריו נגח.

'סקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי' לא יאכל את בשרו מיותר שהרי אסור לאכול הבשר שנסקל והואנבילה, אלא ללמד שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה.

שור הנסקל אסור בהנאה שכל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו ונאסר באכילה מפסוק זה נאסר גם בהנאה, כמו שמוכחממה שהתיר הכתוב הנאה בנבילה משמע שאם לא התיר הכתובהיה אסור בהנאה מכח לא יאכל בפסוק סקל יסקל השור.

דף מ"א – ע"ב

שמעון או נחמיה העמסוני היה דורש כל מקום שנאמר 'את' שהוא לרבות עד שהגיע לפסוק 'את' ה' אלוקיך תיראואמר כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ולימד 'את' ה' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.

שור תם שהרג אדם פטור מחצי כופר, לרבי אליעזר משום שנאמר 'ובעל השור נקי' והיינו שבתם נקי מדמי חצי כופר, לרבי עקיבא לא צריך פסוק כיון שבתם אינו משתלם אלא מגופו וגופו נסקל.

בעלים או עד אחד שאמרו שהשור הרג אדם או שהועד עליו שהתכווין להרוג בהמה והרג אדם,להרוג נכרי והרג ישראל, להרוג נפלים והרג בן קיימא אין ממיתים השור אך הבעלים משלם כופר (ועי' לקמן דף מ"ג דעת רבה ורבי יוחנן , לרש"י אינו נהרג על פי הבעלים משום שמודה בקנס פטור לתוספות אינו קנס אלא שאדם קרוב אצל ממונו)

*************** 

 

שור שנגח ויצאו ילדיה/בעל השור נקי

דף מ"ב – ע"א

שור שנגח האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות – לרבי עקיבא שנאמר 'כי ינצו אנשים' ולא שוורים, לרבי יוסי הגלילי שנאמר 'בעל השור נקי' נקי מדמי ולדות, ולא למד ממיעוט 'אנשים' לרב עולא בריה דרב אידי שאנשים ממעט רק שוורים וכמו אנשים והיינו מועדים ולמד מבעל השור נקי שגם תם פטור, לרבה ס"ד למעט מועד וכ"ש תם ובעל השור נקי להשמיע שרק תם פטור, לאביי ורבא ס"ד פטורים כשיש אסון באשה אבל שוורים חייב גם כשיש אסון קמ"ל בעל השור נקי שפטור, לרב אדא בר אהבה ס"ד שאנשים חייבים רק כשהתכוונו לאחרים והיה אסון באשה אבל שוורים חייבים גם כשהתכוונו לאשה קמ"ל בעל השור נקי.

דף מ"ב – ע"ב

בעל השור נקי – לרבי עקיבא היינו שתם אינו משלם שלושים של עבד, אע"ג שבין כך אי אפשר לגבות שהרי אין תם משתלם אלא מגופו והשור בסקילה, לרב שמואל ב"ר יצחק באופן שקדם בעליו ושחטו, לרבי יוסי בר חנינא שס"ד שגובה מן העליה כיון שסובר רבי עקיבא שתם שחבל באדם חייב נזק שלם, לרבא שס"ד בגובה מעליה בתשלום שלושים של עבד חמור שגם אם העבד שוה סלע משלם שלושים.

************** 

 

בכור במלוה/הכה אשה או מעוברת/שור שהמית עבד או בן חורין בלי כוונה/אש שהמית בלי כוונה

דף מ"ג – ע"א

'והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת', מקיש אשה לאיש מה איש נזקיו ליורשים אף אשה דמי הכופר ליורשיה, ואין הבעל יורש את אשתו בחוב הראוי לבוא לאחר מיתתה וחיוב כופר חל לאחר מיתה.

בכור נוטל פי שניים במלוה – לרבי גם בריבית בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם ממילא הוא ואינו בכלל ראוי, לחכמים אינו נוטל בריבית שהוא ראוי, לרבה היינו שגבו מעות שלא אותם מעות הניח אביהם אבל גבו קרקע נוטל פי שניים בריבית שהוא כמוחזק כיון שהיה משועבד לאביהם, לרב נחמן גבו קרקע אין לו פי שניים בריבית שלא השאיר להם אביהם קרקע אבל גבו מעות יש לו פי שניים שהרי הלווה ללוה מעות ונטלו מעות ממנו בחזרה. הכה את האשה, נותן נזק וצער לאשה אפילו אם יש לה בעל, מתה האשה בעלה יורשה ולחכמים אין בעלה יורש כראוי לרבה אם גבה מעות (לשיטתו שהשיעבוד לאו דאורייתא אפילו גבה קרקע). לרב נחמן אם גבה קרקע (לתוספות גם אם גבה מעות שדווקא לעניין מלוה נחשב מעות שלוה כמוחזק, לר"י גם בנידון זה שדרך לפרוע במעות). אם גירשה לאחר חבלה נותן ליורשיה, היתה משוחררת מעוברת משוחרר או גיורת מעוברת מגר ומתו פטור שאין לה יורשים.

הכה אשה הרה ויצאו ילדיה, משלם דמי ולדות לבעל אפילו בא עליה בזנות (בירושלמי איבעיא בבא על אמו או אחותו שאינו ראוי לקרות בעל). מת הבעל משלם ליורשיו ולא לה, היו האיש והאשה גרים או משוחררים ומתו שניהם המזיק פטור, אבל אם הייתה מעוברת בעודה שפחה דמי הוולדות שייכים לאדוניה.

שור שהמית עבד בלי בכוונה – לריש לקיש פטור בעל השור מתשלומי שלושים של עבד שנאמר 'כסף שלושים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל' בזמן שהשור בסקילה הבעלים משלמים שלושים שקלים, לרבי יוחנן בעל השור חייב שנאמר 'אם עבד' אם לרבות שלא בכוונה.

שור שהמית בן חורין בלי בכוונה – לרבה פטור מכופר שנאמר 'השור יסקל וכו' אם כופר יושת עליו' בזמן שהשור בסקילה בעלים משלמים כופר ושור שהמית בלי כוונה אינו בסקילה, ולכן אם הודה מעצמו ששורו הרג כיון שאין סוקלים את השור על פי עצמו פטור מכופר, לרבי יוחנן חייב כופר שנאמר 'אם כופר' 'אם' לרבות שלא בכוונה, וכן סובר רבי אליעזר (ועי' ג"כ דף מ"ד. שיטת תנאים ואמוראים בזה).

שור שהמית ופטור מסקילה כגון בלי כוונה או שהודה בעל שור על פי עצמו שלרבה פטור מכופר מכל מקום חייב דמיו ליתומים (למ"ד כופר דמי ניזק נפק"מ אם מחל הדמים שעדיין חייב בכופר או מת המזיק שפטור מכופר). המית עבד בלי כוונה על פי עדים חייב דמים.

אש שהרגה אדם בלי כוונה איבעיא ליה לרבא אם חייב דמים כשורו שהרג בלי כוונה או ששונה שור שחייב כופר עם כוונה.

************* 

 

כמשפט הזה יעשה לו – לעניין סקילה וכופר/שור שהזיק או הרג בלי כוונה/אדם שהרג בלי כוונה

דף מ"ד – ע"א

'או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו' שהשור חייב סקילה, ולולי פסוק זה לא לומדים אדם שבאדם אין חילוק אם הרג אדם גדול או קטן ששאני אדם שחייב בארבעה דברים אם הזיק אדם.

או בן יגח או בת יגח נאמר בפסוק ב' פעמים יגח, שבין אם מועד נגח קטן או תם השור בסקילה, ולולי הפסוק לא לומדים מנגח אדם גדול שאין חילוק מועד שנגח או תם שנגח ששאני גדול שחייב במצוות.

משנה . שור שהרג בלי כוונה לעניין סקילה וכגון שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם,נתכוון להרוג בהמה והרג אדם, לכנעני והרג ישראל, לנפלים והרג בן קיימא, בכל אלו פטור מסקילה, שנאמר 'השור יסקל וגם בעליו יומת' כמיתת הבעלים כך מיתת השור עד שמכווין.

שור שהרג בלי כוונה לעניין כופר – לרב פטור גם מכופר, לשמואל חייב ותניא כשיטת שמואל (עיין גם לעיל בדף מ"ג מחלוקת רבה ורבי יוחנן) ודווקא במועד שאילו תם אינו משלם כופר, ומדובר שנתחכך בכותל להנאתו שהוא מועד להתחכך ולהפיל כתלים על בני אדם והפעם מוכח שהתכווין להנאתה שאחר שנפל נתחכך בה, וגם מיירי שגלגלה הכותל עליו שאם לא כן הוא צרורות שאין חיוב כופר אלא בהיזק בגופו.

דף מ"ד – ע"ב

שור שהזיק בלי כוונה ולא הרג – לרבי יהודה חייב בתשלומים כשם שחייב תשלומי כופר, לרבי שמעון פטור כשם שפטור ממיתה כשהרג אדם בלי כוונה שלומדים חיוב שור מחיוב שור ולא מחיוב כופר שהוא חיוב וכפרת בעלים.

'וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת'  – לרבי שמעון אינו רוצח עד שהתכווין לו אבל התכווין להרוג זה והרג זה פטור, לרבנן נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב, והפסוק ממעט בזורק אבן לעשרה בני אדם אפילו אחד מהם כנעני ותשע ישראלים פטור ממיתה כיון שהכנעני קבוע ביניהם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וספק נפשות להקל.

בהמה שרצתה להרוג אדם זה והרג אדם אחר – לרבי שמעון פטור ממיתה כיון שבעליו שהרג באופן זה פטור ממיתה וכתוב 'השור יסקל וגם בעליו יומת' כמיתת הבעלים כך מיתת השור, ולחכמים שבאופן זה בעליו חייב במיתה גם השור חייב מיתה.

משנה . נאמר ז' פעמים 'שור' בפרשת שור שנגח אדם, – לת"ק (א' לגופה). לחייב שור של אשה אף על גב שנאמר בעל השור, שור היתומים שאין להם אפוטרופוס, שור היתומים שיש להם אפוטרופוס, שור המדבר, הקדש, וגר שמת שאין לו יורשים, לרבי יהודה שור המדבר והקדש וגר שמת פטורים ממיתה מפני שאין להם בעלים, אפילו נגח ואחר כך הקדיש או הפקיר פטור שנאמר 'והועד בבעליו וכו' והמית וכו' השור יסקל' עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שווים כאחד.

************** 

 

דיני שור הנסקל/החזיר שור לבית בעלים/מסר השור/שמירה פחותה

דף מ"ה – ע"א

משנה . שור שהוא יוצא להיסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש, מכרו אינו מכור, שחטו בשרו אסור, עד שלא נגמר דינו הקדישו מוקדש, מכרו מכור, שחטו בשרו מותר.

גזל חמץ ועבר עליו הפסח והחזיר אומר לו הרי שלך לפניך ויצא ידי חובתו.

שור שהרג אדם ברשות השומר והחזירו לבית בעליו לפני שנגמר דינו מוחזר, לאחר שנגמר דינו לת"ק אינו מוחזר שבזה שהתפיס השור בבית דין שידונו השור הרי זה כהזיק בידיים כיון שאין גומרים דינו של שור אלא בפני הבעלים וכמו שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך השור, לרבי יעקב הרי זה מוחזר שאין זה היזק בידיים שגומרים דינו של שור שלא בפני הבעלים, הגם שאין גומרים דינו של אדם שלא בפניו היינו משום שאדם בר טענה מה שאין כן שור שאינו בר טענה הוא.

מסר השור לשומר חנם, שואל, שומר שכר ושוכר, נכנסו תחת הבעלים והם חייבים במועד נזק שלם תם חצי נזק, הרגו אדם תם נהרג ופטור מכופר מועד נהרג ומשלם כופר, וחייב להחזיר שור לבעליו.

דף מ"ה – ע"ב

משנה . קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי שהוא שמירה פחותה – לרבי מאיר חייב בין בתם בין במועד ששניהם צריכים שמירה מעולה, לרבי יהודה תם חייב שמירה מעולה ומועד חייב שמירה פחותה, לרבי אליעזר מועד אפילו שמרו שמירה מעולה חייב, לרבי אליעזר בן יעקב בין תם בין מועד דיי בשמירה פחותה. לרבי יהודה שתם צריך שמירה מעולה ומועד דיי בשמירה מועטת, לרב אדא בר אהבה כיון שצד תמה במקומה עומדת גם מועד אם שמרו שמירה פחותה משלם חצי נזק (ולדעת רב פטור).

מסר שורו לשומר חנם וקיבל עליו שמירת נזקיו והכיר בו שהוא נגחן, אם הזיק חייב, אם הוזק פטור, כיון שידע שהוא נגחן מסתמא קיבל עליו שמירה שלא יזיק ולא קיבל עליו שמירה שלא יוזק שהרי אין שור מתייצב נגדו מפחד.

מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל ולימין משלם נזק שלם ולשמאל משלם חצי נזק, ולרב אדא בר אהבה אם שמרו שמירה פחותה חייב גם בצד ימין חצי נזק, ולרב פטור אליבא דרב יהודה.

***************