לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף מ״ו – מ״ז

ממון המוטל בספק/מכר שור לחבירו ונמצא נגחן/

דף מ"ו – ע"א

לא יגדל כלב רעה בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר 'ולא תשים דמים בביתך', ולכן סובר ר"א שמועד אין לו שמירה אלא בסכין וחייב אפילו שמרו בשמירה מעולה           (לתוספות היינו רק לעניין איסור ולא לתשלומים).

הדרו עלך פרק שור שנגח ד' וה'

פרק חמישי – שור שנגח את הפרה

משנה . שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ולא ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ולא מת מחמת הנגיחה אם משנגחה ילדה, לסומכוס שסובר ממון המוטל בספק חולקים משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לוולד, לחכמים המוציא מחבירו עליו הראיה ופטור לשלם על הוולד (ואינו חייב על הולד משום שהוא מודה במקצת וחייב שבועה ומתוך שאינו יכול להישבע משלם שאינו עדיף מאם הודה ומודה בקנס פטור, או שמתוך שאינו יכול להישבע משלם הוא רק בשמא שהיה צריך לדעת,

 במסכת בבא מציעא משמע שסומכוס סובר חולקים רק כשאינו מוציא מיד המוחזק אך בפרק המניח משמע שחולקים גם אם מוציא מיד המוחזק).

פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ולא ידוע אם עד שלא נגחה ילדה והולד אינו בכלל המזיק או משנגחה ילדה והולד בכלל מזיק ואפשר לגבות גם ממנו תשלומי חצי נזק שתם משתלם מגופו, אם הפרה והולד שייך לבעל אחד חייב ממה נפשך חצי נזק, אם שייך לשני בעלים  ללישנא קמא לאביי אם תבע לבעל הפרה תחלה גובה הכל ממנו ועל בעל הפרה להביא ראיה שיש לו שותף להיזק, ואם תבע לבעל הולד קודם גלה דעתו שיש לבעל הפרה שותף בהיזק ולסומכוס גובה מבעל הפרה רביע ומבעל הולד שמינית (לאו דווקא אלא כפי ערך שעשה ההיזק, ואפילו לרבי נתן שאינו דומה לשור שדחף שור לבור שגובה כל התשלום מבעל הבור כיון שהבור הרגו),

וללישנא בתרא גם אם תבע מבעל הפרה תחילה יכול בעל הפרה לדחות ולומר לו אתה יודע שבעל הולד שותף עמי (שהפרה בחזקת מעוברת וגם הוא מוחזק, ולא מהני החזקה להוציא מיד המוחזק).

פרה שנגחה ונמצא ולדה בצידה ופרה וולד שייך לאדם אחד אם הפרה לפנינו גובה חצי נזק מפרה, אין הפרה לפנינו לסומכוס גובה רביע מולד אפילו אם הולד שוה כל ההיזק משום ממון המוטל בספק חולקים.

חכמים סוברים כלל גדול בדיני ממונות שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אפילו אם הניזק ברי והמזיק שמא (שגם למ"ד ברי ושמא ברי עדיף היינו רק בברי טוב ושמא גרוע) או כשמואל שאפילו במקום רוב אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה.

המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ואינו ראוי לחרישה אם הלוקח הוא עובד אדמה וקונה שוורים לחרישה הרי הוא מקח טעות, ואם הוא טבח הקונה שוורים לשחיטה אינו מקח טעות, ואם הלוקח עובד אדמה וטבח וקונה לשניהם, אם נתן דמים השווים כשור לחרישה שהוא יותר משור לטביחה הרי זה מקח טעות (שלכו"ע דמים מודיעים לסייע רוב הקונים לטביחה או לחזקת המוכר שהוא מוחזק), אם דמי שור לטביחה ולחרישה שוים והמוכר טוען שקנה לטביחה ואינו מקח טעות והלוקח טוען שקנה לחרישה והוא מקח טעות לרב הולכים אחר רוב הקונים לחרישה והוא מקח טעות, לשמואל אין הולכים בממון אחר הרוב והמוציא מחבירו עליו הראיה (בעל חוב ומקח טעות – ביש לו מעות צריך לפרוע במעות, נזיקין – לרב הונא או כסף או מיטב ולרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כל מילי מיטב הוא, שכיר – אפילו אין לו מעות צריך לטרוח ולהביא מעות).

המוציא מחבירו עליו הראיה יודעים מכח סברא שמי שכואב לו הוא צריך ללכת לרופא.

'מי בעל דברים יגש אליהם' שנזקקים לתובע תחלה אף על פי שהנתבע משיבו תפסת משלי או משכון יש לך בידך ונפחת מדמיו (אפילו הנתבע טוען שיש לו עדים כדבריו ויודעים מזה אך יבואו לזמן מרובה, או שתובע דמי חבלות שאין ממתינים כלל), לנהרדעי לפעמים נזקקים לנתבע תחלה וכגון שאם אין נזקקים לו יהיו נכסיו בזול י'.

************* 

 

שומת נזקין/הכניס לחצר בעל הבית קדירות, פירות, שור/נתן סם המוות לפני בהמת חבירו

דף מ"ז – ע"א

פרה מעוברת שנגחה ואין הפרה לפנינו, לרבא גובים כל חצי נזק מהוולד שסובר שהוולד הוא כאחד מאברי האם (עובר ירך אמו לכל דבר חוץ לטריפה), אבל תרנגול שהזיק היזק קרן אין גובים מביצה הנמצא בה שהביצה מופרש ממנה (ביצת טריפה אסורה במעורות בגידים שנמצאו אדומות, אפילו אם נולדו מיד אחר שנטרפה מדרבנן).

בניזקים שמים מה הופחת בהיזק ולכן שור שנגח פרה והפילה אין שמים כל אחד בפני עצמו אלא שמין פרה מעוברת כמה היתה שוה האם כמו שהיתה מעוברת וכמה היא שוה עכשיו, כיון שנגח פרה מעוברת שמין ההיזק לפי פרה מעוברת, וכן הקוטע יד עבדו של חבירו שמין כמה שוה העבד עכשיו וכמה היה שוה תחילה, וכן המזיק שדה חבירו שמין בית סאה באותה שדה כמה הייתה שוה תחלה ומה פחתו בשביל חיסרון ערוגה זו (אבל דמי ולדות אין שמין אגב אמם שגוף האשה אינה ממון בעלה).

שור שנגח פרה מעוברת והפרה שייך לאדם אחד והולד לאדם אחר, מה ששמין אותה מפני השומן שייכת לבעל הפרה ומה ששמין אותה מפני הנפח לרב פפא שייכת לבעל הפרה לרב אחא בן רב איקא חולקים וכן ההלכה.

דף מ"ז – ע"ב

משנה . הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשותושברם בהמתו של בעלהבית פטור ואם הוזקה בה בהמתו של בעל הבית בעל הקדרות חייב, ואם הכניס ברשות ושברתם בהמתו של בעל הבית לחכמים בעל הבית חייב לרבי אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור (ואם הזיק בעל השור חייב, לפי מהרש"א), ואם הוזקה בה בהמתו של בעל הבית לרבי זירא – לחכמים הסוברים שברשות סתם קיבל עליו בעל החצר לשמור שורו מלהזיק הקדירות כך קיבל עליו בעל הקדירות שקדירותיו לא יזיקו לשורו של בעל החצר ולרבי כשם שברשות לא קיבל עליו בעל החצר עליו שמירת שורו כך לא קיבל עליו בעל הקדר שמירת קדירותיו, לרבא גם לחכמים בעל הקדירות פטור כיון שנכנס ברשות בעל החצר בעל החצר קיבל עליו שמירת הקדרות אפילו אם נשברו ברוח אבל בעל הקדירות לא קיבל עליו שום שמירה.

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתם בהמתו של בעל הבית פטור, ואם הוחלקה בהם בעל הפירות חייב, אכלה יותר מדאי ומתה לרב פטור שהיה לה שלא תאכל (שהביא ההיזק עליו) לרב ששת חייב, ואם הכניס ברשות ואכלתם שורו של בעל החצר בעל החצר חייב, ולרבי אין בעל החצר חייב עד שיקבל עליו לשמור.

הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית או נשכו כלבו בעלהבית פטור, נגח הוא שורו של בעל הבית חייב, נפל לבורו והבאיש מימיו חייב, היה אביו או בנו בתוכו משלם כופר, אכל חיטים והתריז בעל החצר פטור, הכניס ברשות לחכמים בעל החצר חייב על שמירתו לרבא אפילו אם חנק את עצמו.

הנותן סם המוות לפני בהמת חבירו מדיני אדם פטור אפילו בראוי לאכילה וכגון אפרזתא, ובדיני שמיים חייב גם אם לא ראוי לאכילה.

***************