לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף ע״א – ע״ג

טביחה בשליח/טביחה ביום כיפור/המבשל בשבת/מעשה שבת/שחיטה בשבת ויום כיפור/טביחה לעבודה זרה/שור הנסקל/גנב מאביו/גנב משני שותפים

דף ע"א – ע"א

גנב וטבח ביום הכיפורים, שחייב מכות לרבי מאיר אינו פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שסובר לוקה ומשלם.

גנב וטבח על ידי שליח הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, ואינו פטור משום אין שליח לדבר עבירה שלומדים מפסוק שחייב 'וטבחו ומכרו' ומה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר, לרבי ישמעאל 'או' לרבות השליח, לחזקיה 'תחת' לרבות השליח.

המבשל בשבת – לרבי מאיר בשוגג יאכל אפילו הוא עצמו בו ביום, במזיד לא יאכל לא הוא ולא אחר בו ביום, לרבי יהודה בשוגג לא יאכלו אפילו אחרים בו ביום ובמוצאי שבת יאכל אפילו הוא, ובמזיד לא יאכל עולמית ואחרים מותרים, לרבי יוחנן הסנדלר בשוגג אחרים יאכלו מוצאי שבת במזיד אסור עולמית גם לאחרים.

מעשה שבת במזיד – לרבי יוחנן הסנדלר אסור מדאורייתא שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות ימות, כקודש שאסור באכילה ודווקא במזיד ששייך בו דין מיתה, ומותר בהנאה שנאמר 'לכם', לרב אחא או רבינא הוא מדרבנן שנאמר כי קודש היא, היא קודש ואין מעשה קודש.

השוחט בשבת וביום הכיפורים – לחכמים אע"פ שחייב בנפשו שחיטתו כשרה, לרבי שמעון שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולכן לסובר שאסור באכילה פטור מתשלומי מארבעה וחמישה.

גנב וטבח בשבת על ידי אחר – לרבי מאיר חייב בתשלומי ארבעה וחמשה כיון שהגנב אינו חייב מיתה, לרבי שמעון פטור ששחיטה שאינה ראויה היא כשיטת רבי יוחנן הסנדלר שמעשה שבת אסור מדאורייתא.

דף ע"א – ע"ב

גנב וטבח לעבודה זרה, אינו חייב תשלומי ארבעה וחמשה  שכיון ששחט קצת נאסרה בהנאה ותו אינו של הבעלים ואינו חייב ארבעה וחמשה אלא שחטו כולו כשהיה של בעלים, ואם אמר שרוצה לעבוד עבודה זרה בגמר זביחה ולא בתחילה לרבי מאיר חייב תשלומי ארבעה וחמשה, ולרבי שמעון פטור ששחיטה שאינה ראויה היא.

גנב שור הנסקל וטבח, פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאסור בהנאה ושוב אינו של הבעלים ואם הבעלים מסר שורו לשומר והזיק והועד ונגמר דינו בבית השומר וגנבו מבית השומר לרבי מאיר הגנב חייב תשלומי ארבעה וחמשה שלשומר השור שוה ממון שסובר כרבי יעקב שהשומר יכול להחזיר לבעלים גם לאחר שנגמר דינו ונאסר ועכשיו שגנבו צריך לשלם דמים וסובר כרבי שמעון שדבר הגורם לממון כממון.

גנב משל אביו וטבח ומכר ומת אביו ועמד בדין, בית דין מחייבים אותו לשלם לאחיו חלקם בתשלומי ארבעה וחמשה אע"פ שאינו משלם כל התשלום של ארבעה וחמשה שחמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חצאי בקר, אבל אם טבח לאחר שמת אביו פטור 'טבחו' משמע כולו באיסור, ואחר שמת אביו חלק מהשור הוא שלו(אבל כפל חייב ודווקא קנס באונס ומפתה אינו מוריש לבניו, לר"י הלבן גם אונס ומפתה מוריש ואין חיוב קרבן שבועה).

גנב שור משני שותפים וטבח והודה לאחד מהם, פטור מלשלם לו על חלקו שמודה בקנס ופטור, ואם באו עדים אחר כך חייב לשלם לשותף חמשה חצאי בקר.

****************

מחלוקת אם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף/עדים זוממים בעדות גניבה וטביחה ומכירה/מחלוקת ממתי נפסל עד זומם

דף ע"ב – ע"א

שחיטה – לרבי שמעון משם רבי לוי סבא אין שם שחיטה נקרא אלא לבסוף ואם חושב בקדשים מחשבת חוץ למקומם או לזמנם או שלא לשמה אינה מחשבה אלא אם כן חשב בסוף השחיטה, לרבי יוחנן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף.

השוחט חולין בעזרה, לתנא קמא משלם ארבעה וחמשה אפילו אם חולין שנשחטו בעזרה הוא איסור דאורייתא ונאסר בהנאה ונמצא שבשעת הטביחה לא היה של בעלים (אם חולין שנשחטו בעזרה מדרבנן וקידש בו את האשה מקודשת אבל תקרובות עבודה זרה אפילו אסור בהנאה מדרבנן אסרוהו בכל ההנאות שאם קידש בו את האשה אינה מקודשת ,ד"ה דאי), והוא משום  שאין שם שחיטה אלא בסוף ואם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חייב רק אם שחט מקצת סימנים בחוץ והיה עדיין של בעלים והשלים רוב סימנים בעזרה ונאסר בגמר טביחה.

דף ע"ב – ע"ב

משנה . עדים שהעידו שגנב וטבח ומכר והוזמו משלמים ארבעה וחמשה, שנים שהעידו שגנב ושנים העידו שטבח ומכר והוזמו הראשונים משלמים כפל ואחרונים ג' לשור, ואם הוזמו עדי גניבה ראשונה אין אחרונים משלמים ג' שבטלה עדותם ששמא הבעלים מכרו לטבח, נמצאו האחרונים זוממים הגנב משלם כפל והעדים משלמים ג', נמצא אחד מן האחרונים זומם בטלה עדות שניה והגנב משלם כפל ועדים אחרונים פטורים שאין עדים משלמים עד שיזומו כולם, נמצא אחד מן הראשונים זומם בטלה כל העדות שאם אין גניבה אין חיוב טביחה ומכירה והגנב פטור, והעדים הראשונים פטורים שאין עדים משלמים עד שיוזמו כולם, ואחרונים פטורים שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה.

פסול עד זומם, לאביי נפסל למפרע שמשעה שהעיד הוא רשע, לרבא נפסל משעה שהוזם או משום שדין הזמה חידוש הוא שהרי הם שני כתי עדות המכחישות זו את זו ואינם פסולות אלא משעת החידוש (ואין האחרונים נאמנים במיגו שהיו פוסלים הראשונים בגזלנות שבשני עדים לא אומרים מיגו, ודומה למיגו במקום עדים, ולא עדיף מיגו מעדים ותרי כמאה, ופה שאסר הפה שהתיר אומרים באופן זה, ד"ה אין לך)ואם שני עדים מעידים על אחד מהעדים עמנו היית ועדים אחרים מעידים כן על עד השני או שני עדים פוסלים הראשונים בפסול גזלנות אין חידוש במה שהראשונים פסולים וגם לרבא פסולים למפרע, או מן הדין פסולים למפרע גם כשהוזמו רק חכמים חששו שלא להפסיד הלקוחות שקנו שדות ועדים אלו חתמו על שטרותיהם בין שעת הגדת עדות לשעת פסול (יש אומרים דווקא אם יש עדי מסירה תוספות חולק, ד"ה משום פסידא דלקוחות, ואם העידו עליהם ונודע פסול קודם שחתמו השטר פסול, ד"ה מכאן ולהבא), וחששו כן גם אם יש שניים שמעידים על כל אחד או פוסלים אותם בגזלנות(עדים שאמרו של אבותיו ואכל שני חזקה ואחרים אומרים שהשני אכל שני חזקה לרבא לא אומרים אוקי אכילה בהדי אכילה ומשאירים הקרקע בחזקת אבותיו כיון שהוחזקו משקרנים על אותו קרקע, נראה השטר אחר שהוזמו מודה רבא, ד"ה רבא אמר), והלכה כאביי ועד זומם למפרע נפסל.

****************

 

הוזמו עדי גניבה או טביחה/הרי זו תמורת עולה ושלמים/הוכחשו או הוזמו עדים בשן ועין ביציאת עבד לחירות

דף ע"ג – ע"א

גנב וטבח על פי שנים והוזמו משלמים הכל, לאביי שעד זומם למפרע נפסל רק אם העידו יחד שגנב וטבח ותוך כדי דיבור כדיבור דמי (שהיו כשרים על עדות הטביחה מפני שעדיין לא נפסלו על עדות הגניבה כיון שהיו יכולים לחזור בהם , ד"ה שהעידו)והוזמו על הטביחה ואחר כך על השחיטה (לתוספות אין נפק"מ בזה , ד"ה שהעידו)שאם העידו על הגניבה ואחר כך על טביחה אף אם הוזמו קודם על הטביחה כיון שהוזמו על הגניבה נפסלו למפרע ולא היה עדותם על הטביחה כשרה.

שניים שהעידו שגנב וטבח והוזמו על גניבה העדים משלמים כפל ולא ארבעה וחמשה שנתבטל העדות שכיון שלא גנב לא טבח ואפילו אם הוזמו אחר כך על הטביחה פטורים.

שניים שהעידו שגנב וטבח והוזמו רק על טביחה ולא על גניבה, הגנב משלם כפל והם משלמים ארבעה וחמשה, ואם העידו בהגדה אחת על הגניבה ועל הטביחה והוזמו על הטביחה לרבי יוסי בטלה גם עדות הגניבה שסובר למפרע נפסל ותוך כדי דיבור כדיבור דמי, לחכמים לא בטלה עדות הגניבה או משום שסוברים שלא נפסל למפרע או משום שאינם סוברים תוך כדי דיבור כדיבור דמי, והוא שתי עדיות.

דף ע"ג – ע"ב

הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים, לרבי מאיר הרי זו תמורת עולה שתפוס לשון ראשון, לרבי יוסי אם נתכוון לומר שניהם מתחילה הואיל ואי אפשר לקרוא שני שמות כאחד דבריו קיימים ותרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ואם אמר תמורת עולה ונמלך תוך כדי דיבור ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה, שתוך כדי דיבור כשאלת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ומורי אינו כדיבור (ואינו נאמן לפרש דבריו, ד"ה תרי תוך), ותוך כדי דיבור כשאלת רב לתלמיד והוא שלום עליך כמו דיבור הוא (להלכה גם תוך כדי דיבור תלמיד לרב כדיבור דמי, לר"ת תוך כדי דיבור כדיבור תקנת חכמים שאם חבירו או רבו נותן לו שלום אז לא יהא נחשב הפסק כשעונה להם, ד"ה כי לית ליה).

עדות שנגמר דין על פיהם וחייבו לאחד מיתה והוכחשו ולבסוף הוזמו על ידי כת שלישית, לרבא נהרגים שסובר הכחשה תחילת הזמה היא, לאביי אינם נהרגים שסובר הכחשה אינו תחילת הזמה וכבר הוכחשו כת הראשונה, ונחלקו אם הכחשה תחילת הזמה היא.

מעידנו באיש פלוני שהפיל שן עבדו וסימא את עינו והאדון צריך לתת לו דמי עין ובאו שניים ואמרו סימא את עינו והפיל שינו ואין צריך לתת לו אלא דמי שן שהוכחשו עדים הראשונים, ובאו כת שלישית והזימו לכת השניה לרבא כת השניה משלם דמי עין לעבד שהכחשה תחילת הזמה, לאביי אם הוכחש השניה על ידי כת הראשונה שוב אין כת השלישית מזימתם, אבל אם כת השניה אומרת לכת הראשונה עמנו הייתם במקום פלוני אבל ביום אחר היה שסימא את עינו והפיל שינו כת הראשונה משלמים לעבד דמי עין.

***************