לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי כ״ג חשון תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ה׳

מנינא למעוטי מאי/הצד השוה בבור ועוד מזיק

דף ה' – ע"א

רב הושעיא לא הביא את דברי רב חייא, שכתוב רק ממון ולא קנס, וגנב וגזלן בכלל שומר חנם שטוען טענת גנב כגנב וטענת גזלן כגזלן (ורב חייא כתבו שהרי בשומר הגיע לידו בהיתר וגנב וגזלן הגיע לידו באיסור), ולא כתב עדים זוממים שסובר כרבי עקיבא שעדים זוממים קנס הוא ולכן אינו משלם על פי עצמו (ומה שלא כתב שור שהזיק שור שמשלם חצי נזק ושור שהזיק אדם שמשלם נזק שלם מגופו כיון שמכל מקום אינו משלם נזק שלם), ולא כתב אונס מפתה שהרי צער ובושת נאמר בחמשה דברים ופגם בכלל נזק ובקנס לא מדבר, מטמא מדמע ומנסך אם היזק שאינו ניכר הוא היזק כתב נזק ואם לא שמיה היזק הוא קנס, ורב חייא אפילו אם סובר שמיה היזק כן כתבו שאינו דומה לנזק שניכר.

התנא במשנה כתב מניין להוציא כל אלו של רבי אושעיא, ורב הושעיא כתב מניין להוציא כל אלו של רב חייא, ורב חייא כתב מניין להוציא מפגל שבקדשים לא מדבר, ולמעט מוסר שבדיבור לא מדבר, ושאני מוציא שם רע שיש גם מעשה בעילה, ושאני עדים זוממים שהתורה קראה מעשה.

 התנא במשנה כתב אבות משום שיש תולדות, ורב הושעיא ורב חייא כתבו אבות אע"פ שאין להם תולדות לחדש שכולם כמו אבות לשלם ממיטב (ואפילו עדים זוממים באופן שרצו לחייב זיבורית משלמים מיטב).

כוונת המשנה לא הרי השור כהרי המבעה שאם כתב רק שור לא היינו לומדים מבעה ממנו במה מצינו, ואילו היה כתוב שור ומבעה לא היינו לומדים אש ממנו.

דף ה' – ע"ב

אם היה כתוב רק בור ועוד אחד מן המזיקים היינו לומדים כל המזיקים מהם מבמה הצד שאם בור שאין דרכו לילך ולהזיק וחייב קל וחומר שאר מזיקים שדרכם לילך ולהזיק שחייב, ואם תאמר שאני בור שתחילת עשייתו לנזק נלמד משאר מזיקים, חוץ מקרן שאי אפשר ללמוד משאר מזיקים שהרי מועדים מתחילתם מה שאין כך קרן (שהוא בחזקת שימור) ולמ"ד קרן עדיף שכוונתו להזיק (ואינו בחזקת שימור) גם קרן אפשר ללמוד בצד השוה(לרש"י שן אי אפשר ללמוד מאש שמה לאש שמועדת גם לאין ראוי לה תאמר בשן ולכן בור יוכיח שחייב רק לראוי לה, לתוס' שן אפשר ללמוד מאש שאם אינו ראוי אינו בכלל שן ומה שכתב רש"י שבור פטור באינו ראוי והיינו אדם, כתב תוספת שראוי למות בהבל אבל כלים אינם ראויים שאין הבל מזיקם, אש נלמד במה הצד שמה שכח אחר מעורב בו משא"כ שאר המזיקים אינו קולא באש שהרי בזה הולך ומזיק למרחוק ואינו קולא אלא בבור הנעשה בכח אחר).

טעם שכתבה התורה כל המזיקים ולא לומדים אותם מכח צד השוה, הוא משום הלכותיהם שיש בהם שיש בזה מה שאין בזה, קרן לחלק בין תם למועד, שן ורגל לפוטרם ברשות הרבים, בור לפטור כלים, ולרבי יהודה שמחייב גם על כלים בבור לפטור אדם ממיתה, אש לפטור טמון, ולרבי יהודה שמחייב גם בטמון לחייב גם ליחכה נירו וסכסכה אבניו הגם שאינו ראוי לה שאין עיקר האש לכך.

***************

יום רביעי כ״ד חשון תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ו׳

הצד השוה שדרכם להזיק לרבות מה בא לרבות/מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא מיטב שדהו של מזיק או ניזק לפי רב אידי בר אבין ורבי אחא בר יעקב

דף ו' – ע"א

אבנו סכינו ומשאו שהניח בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו באוויר הוא תולדה של אש שכח אחר מעורב בו.

הצד השוה במשנה,

לאביי ללמוד אבנו סכינו ומשאו שהניח בראש הגג ונפל ברוח מצויה והזיק לאחר שנפל שאינו תולדה של בור שהרי כח אחר מעורב בו, ולומדים מאש שכח אחר מעורב בו וחייב, ולומדים מצד השוה מבור ואש.

לרבא ללמוד בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה והזיק לאחר שעמד שאין זה תולדה של בור שאין מעשיו גרמו לו ולומדים משור שגם שאין מעשיו גרמו לו וחייב, ואע"ג ששור דרכו לילך ולהזיק וחייב מצד השוה מבור ושור (ואם הזיק מתי שהולך לתוס' בדעת רש"י חייב בעל הבור מטעם אש ולתוס' אם נתגלגל ברגל אדם חייב המגלגל מטעם אדם שדרכו להתבונן בכך ואם נתגלגל ע"י בהמה משלם בעל הבור ובעל הבהמה רק חצי, שור ואדם שדחפו שור לבור אם האדם דחפו בכוונה משלם הכל שלא בכוונה משלם חצי).

לרב אדא בר אהבה ללמוד כל אלו שאמרו חכמים שיש להם רשות להשליך נזקיהם לרשות הרבים כגון פותקין ביבותיהן וגורפים מערותיהם ומקלחים שופכים לרשות הרבים בימות הגשמים שאף שיש להם רשות אם הזיקו לאחר שנח חייבים, שאינו תולדה של בור כיון שעשאו ברשות ולומדים משור שחייב אף על פי שמהלך ברשות הרבים ברשות ואע"פ ששור דרכו לילך ולהזיק ולומדים במה הצד משור ובור (הלך ברשות הרבים והתיז ברשות היחיד חייב משום רגל ברשות הניזק).

לרבינא ללמוד כותל ואילן שנתנו לו בית דין זמן לקוץ האילן ולסתור הכותל ונפל לאחר הזמן  לרשות הרבים והזיקו שחייב שהרי אינו בור משום שאין תחילת עשייתו לנזק ולומדים משור ואף על פי ששור דרכו לילך ולהזיק לומדים במה הצד מבור ושור שחייב (ואיירי שהזיק בין בהדי דאזלי ובין לאחר שנפל).

דף ו' – ע"ב

מה שתנן במשנה כשהזיק חב המזיק ולא תני חייב המזיק, שהתנא במשנה ירושלמי הוא שמדבר בלשון קיצור.

'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם' לרבי ישמעאל היינו מיטב של ניזק, לרבי עקיבא לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקים מן העידית.

לרב אידי בר אבין, לרבי ישמעאל הפסוק מיירי אם אכל ערוגה בין הערוגות שמינות וכחושות ולא יודעים אם הערוגה שנאכל אם הייתה שמינה או כחושה שמשלם שמינה, ולרבי עקיבא לא בא הכתוב אלא כשידוע כמה שאכל שייתן לו המזיק מיטב שדותיו שוה אותם הדמים, ורבא הקשה עליו שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

לרב אחא בר יעקב הפסוק מיירי שהייתה עידית של ניזק כזיבורית המזיק, לרבי ישמעאל נותן כעידית הניזק מכח גזירה שוה משדה שכתוב אצל הניזק וכמו שנאמר 'ובער בשדה אחר' והיינו שדה של ניזק לשדה שכתוב אצל המזיק שנאמר 'מיטב שדהו', לרבי עקיבא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם היינו מי שמשלם, ורבי ישמעאל פשטות הפסוק שמשלם מזיק ממיטב שלו היינו באופן שזיבורית המזיק גרוע מעידית הניזק שנותן עידית המזיק.

***************

יום חמישי כ״ה חשון תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ז׳

שור רעהו ולא של הקדש לחכמים ורבי שמעון בן מנסיא/מתי משלם מיטב ומתי משלם גם סובין/מי שאינו מוצא למכור במאתיים זוז/ניזק שרוצה מבינונית/מלווה שרוצה מזיבורית/אשה שרוצה לכתובתה מבינונית

דף ז' – ע"א

שור רעהו ולא שור של הקדש – לחכמים היינו שבין הדיוט שנגח הקדש ובין הקדש שנגח הדיוט פטור והוא הדין כל שאר המזיקים, לרבי שמעון בן מנסיא הקדש שנגח הדיוט פטור, והדיוט שנגח הקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם שדווקא ברעהו תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ורבי עקיבא סובר כרבי שמעון.

האומר הרי עלי מנה לבדק הבית דינו ככל בעל חוב שגובים מבינונית.

נאמר 'מיטב שדהו' ונאמר 'כסף ישיב לבעליו' ודרשו חז"ל שישיב הוא ריבוי ששוה כסף דינו ככסף ואפילו סובין, –

לרבא בתירוץ קמא כשמשלם מדעתו ולא הטריחו לצעוק עליו בבית דין יכול לשלם סובין וכשמשלם בעל כרחו צריך לשלם עם מיטב,

לאביי שאם הניזק רוצה קרקע יותר גדול מבינונית יכול המזיק לאמר לו אם אתה לוקח כדינך בעידית אשלם לך כעכשיו ואם לא אתן לך בינונית כשער היוקר,

לרבא בתירוץ בתרא כל מה שמשלם לו יתן לו מעידית כגון אם משלם עם סובין יתן לו מעידית הסובין שיש לו,

לרב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע כל המטלטלים הוא מיטב שיכול למוכרם בכל מקום, אבל קרקע שנמכר רק כאן צריך לשלם עם מיטב.

דף ז' – ע"ב

מי שהיו לו בתים ושדות וכרמים ואינו מוצא למכור במאתיים זוז אם הוזל שווי הקרקעות בעולם ולכן אינו יכול לקבל עליהם מאתיים זוז נותנים לו אפילו אלף זוז שדינו כעני שאין לו מאתיים זוז, ואם רק קרקע שלו הוזל מפני שמחזר אחרי מעות לא נותנים לו כלום, ואם בתשרי שוה פחות ממאתיים ובניסן שוה מאתיים ועומד בתשרי כיון שאינו עני ואינו עשיר משלימים לו עד מאתיים (לתוספות אם רק שלו הוזל אע"פ שאינו מקבל עליהם מאתיים זוז אין נותנים לו משום שפשע ואם לא פשע הגם ששוות יותר ממאתיים זוז יכול ליטול קודם שימכור פחות מהשווי, לרי"ף אם הוזלו של כולם ושוות מאתיים הגם שלא פשע לא יקבל כיון שזה השווי ואם רק שלו הוזל יקבל כיון שאינו יכול למכור בשווי).

ניזק דינו לגבות מקרקע עידית ואם רוצה תשלומיו מבינונית כדי להרוויח קרקע יותר גדול, לאביי אם בא לגבות ממנו בתשרי יכול המזיק לומר לו אם אתה מקבל עידית כדינך קח קרקע בשווי של עכשיו, ואם אתה רוצה בינונית קח חתיכת קרקע יותר קטן בשווי של ניסן, לרב אחא בר יעקב אם התורה נתנה לניזק זכות בעידית ודאי יש לו זכות גם בבינונית וזיבורית ואין המזיק יכול לדחות לקחת בבינונית יותר קטן כשווי של ניסן.

מלוה דינו לגבות מקרקע בינונית ואם רוצה לקבל תשלומיו בזיבורית כדי להרוויח קרקע יותר גדול – לרב אחא בר יעקב יכול הלוה לומר לו אם אתה מקבל בינונית כדינך קח קרקע בשווי של עכשיו, ואם אתה רוצה זיבורית קח קרקע יותר קטן בשווי של ניסן, לרב אחא בר איקא יש למלווה זכות בזיבורית בשווי של תשרי שאם לא כך ימנעו המלווים מלהלוות שיאמרו אילו לא הלווינו היינו יכולים לקנות קרקע כזו.

אשה גובה כתובתה מזיבורית ואם אומרת תן לי מבינונית יותר קטנה, אומרים לה אם את לוקחת כדינך קחי קרקע בשווי של עכשיו ואם לא קחי בינונית כשיווי של ניסן.

***************