לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון כ״ח חשון תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף י׳
הכשרתי במקצת הנזק/מסר שור לחמישה בני אדם/ריבה חבילות בהדלקה של חבירו/חמישה שישבו ואחד נסמך עליהם/הכהו עשרה בני אדם/פחת נבילה
דף י' – ע"א
תנן במשנה הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו, היינו שחפר אחד בור של תשעה טפחים ובא אחר והשלימו לעשרה לפי חכמים האחרון חייב בין מת בו השור בין הוזק, אע"פ שעשה מקצת ההיזק, ושלא כרבי שסובר שהראשון חייב בהיזק והשני חייב במיתה, או שהמשנה גם לפי רבי ואיירי אם מת שהשני חייב.
מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד והזיק ואין השור שמור בלי שמירתו חייב בכל הנזק שהוא עשה כל ההיזק, ואם השור שמור גם בלי שמירתו פטור (וכל אחד משלם כפי חלקו, אם חפר עשר טפחים ובא אחר וחפר עוד טפח פטור).
ריבה חבילות בהדלקה של חבירו וקירבה על ידי החבילות לגדיש של אחרים ובלי חבילותיו לא היה נשרף הגדיש חייב בכל הנזק, שהראשון לא עשה כלום שבלי החבילות היה האש נכבה.
דף י' – ע"ב
חמישה שישבו על ספסל אחד ובא אחד ונסמך עליהם ולא יכלו לעמוד ונשבר האחרון חייב שכחו כגופו דמי (ארבעה שישבו על ספסל של אחר ונשבר לרשב"ם פטורים ששאול לסתם בני אדם והוא כמתה מחמת מלאכה, לפי הר"ר עזריאל האחרון חייב).
הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה ומת לחכמים כולם פטורים שאין ידוע על ידי מי נהרג, שנאמר 'כי יכה כל נפש אדם' כל הנפש משמע, לרבי יהודה בן בתירא בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו שכל שהוא נפש משמע.
פחת נבילה משעת מיתה עד העמדה בדין לניזק, והמזיק משלם מה שהנזק שוה יותר על דמי הנבילה, וכן דורשים באדם המזיק ואע"ג שהזיק בידיים, וכן בשומר שכר גם באופן ששכיח, וכן בשור שנגח אע"ג ששכיח וההיזק נעשה בידיים.
***************
יום שני כ״ט חשון תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף י״א
טורח ופחת נבילה/שליא שיצאה/בכור שמת תוך שלושים/שומא באחים שחלקו/שומר שמסר לשומר
דף י"א – ע"א
טורח נבילה להעלותו מהבור – לאחרים על המזיק הוא שנאמר 'כסף ישיב לבעליו והמת', וכן סובר אבא שאול שמוטל על השומר שכר להביא ממקום שמתה שם, שדרש פסוק 'יביאהו עד' שיבא עדודה לבית דין, ותנא קמא חולק ופירוש הקרא שיביא עדים שנטרפה באונס ויהא פטור.
גנב וגזל בהמה וכלים ונפתחו אצלו – לעולא א"ר אלעזר שמין הנבילה והשברים ויחזיר לבעלים ויוסיף עליהם מה שהיו שוים יותר בשעת גניבה וגזילה, לרב פפי אין שמין אלא ישלם בהמה וכלים מעולים והשברים שלו וכן הוא מנהג הדיינים (לתוספות כך הוא מעיקר הדין שחייב להחזיר הגניבה או דמיה), לרב ושמואל אף לשואל אין שמין, ולהלכה אין שמין לגנב ולגזלן, אבל לשואל שמין.
שליא שיצאה מאשה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני כיון שאין מקצת שליה בלי ולד שמא רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת לכן חוששת לטמא טהרות שתיגע מיום ראשון (לתוס' היינו לאוסרה לבעלה שלעניין טהרות ספק טומאה ברשות היחיד טמא וברשות הרבים טהור), אבל אינה מתחלת למנות אלא מיום השני, וכן שליא שיצאה מקצתה קודם שחיטת הבהמה חוששים שמא היה בו רובו של העובר והרי זה כילוד ואינו ניתר בשחיטת האם (אפילו מה שבפנים).
דף י"א – ע"ב
בכור אדם שמת תוך שלושים אין פודים אותו בין מת מעצמו כיון שלא חי חודש ימים, ובין שנהרג אע"פ שאילו לא נהרג היה חי שנתמעט מפסוק 'אך פדה תפדה' ( לתוספות איירי בחי רק נעשה טריפה).
בהמה גסה ודקה – לחכמים נקנה במשיכה לר"ש בהגבהה.
האחים שחלקו שמין המלבושים מה שעליהם בכלל החלק בירושה, ובגדול האחים העוסק בנכסים אין שמין שניחא להו שילבש מלבושים נאים (ורשות בידם למחות), ומה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין שאין מבזים אותם לבוא לבית דין (אך בגדי שבת שמין).
שומר שמסר לשומר – לר' אלעזר פטור אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם כיון שמסרו לבן דעת (ושומר חינם שמסר לשומר שכר ונגנבה ונאבדה השומר שכר חייב לבעלים), לרבא שומר שמסר לשומר חייב אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר שאומר לו בעל הבית רק לך אני מאמין בשבועה ולא לו (לטעם זה אם השני נאמן יותר מהראשון – פטור).
***************
יום שלישי א׳ כסליו תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף י״ב
עבדו או שורו אפותיקי/פרוזבול/קנין אגב – בקרקע ומטלטלים, קרקע ועבדים, עבדים ומטלטלים, עשר שדות בעשר מדינות/היזק בנכסים שאין בהם מעילה/כפירה בבהמת שלמים/קידושין בקדשים
דף י"ב – ע"א
עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו שאין קול שנשתעבד ולא ידעו הלקוחות להיזהר, עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה ממנו שיש קול שנשתעבד (וכן מיתומים), לפי עולא א"ר אלעזר גובה מיתומים אפילו לא עשה אפותיקי שסובר שעבדים כקרקע, לרב נחמן על פי תנאים עבדים כמטלטלים (רק במילי דרבנן כדי לגבות ממשועבד שסובר שעיבוד לאו דאורייתא ולפרוזבול וקנין אגב אבל לאונאה ושבועה שהוא מדאורייתא כקרקע דמי).
כותבים פרוזבול אם יש ללוה קרקע כדי שלא תישמט החובבשמיטה שאז לא מחוסר גוביינא והקרקע ברשות המלוה, ולא כותבים פרוזבול על עבדים לשיטת התנאים שסוברים שדינו כמטלטלים(כותבים פרוזבול רק על דבר שאי אפשר לכלותו).
מכר לו קרקע ומטלטלים וקנה הקרקע בכסף שטר וחזקה קנה המטלטלים אגב קרקע אפילו אם אין המטלטלים בתוך הקרקע.
מכר לו קרקע ועבדים, החזיק בקרקע קנה העבדים אם עומדים בתוך הקרקע בין אם עבדים כקרקע כיון שניידי אינו דומה למוכר עשר שדות בעשר מדינות שהם מחוברים, ובין אם עבדים כמטלטלים כיון דניידי אין נקנים אגב קרקע אלא אם הם צבורים (בהמות נקנות אגב קרקע אע"ג דניידי משום דאין להן דעת, וקרקע אינו נקנה אגב קרקע אפילו קרקע הסמוכה לתהום ואגבה תקנה העליונה).
מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהם קנה כולם (אם נתן דמי כולם).
מכר לו עבדים ומטלטלים החזיק בעבדים לא קנה מטלטלים, אפילו אם עבדים כקרקע אין מטלטלים נקנים בקניין אגב כיון שהם קרקע הניידי ולא דומים לקרקע שקניין אגב נאמר בו 'ערי מצורות ביהודה', ואם המטלטלים עליו קנה אפילו אם עבדים כמטלטלים שקונה כקניין חצר, ודווקא אם העבד כפות שאינו חצר המהלכת ודומה לחצר (וישן שמשתמרת לדעתו).
דף י"ב – ע"ב
נאמר במשנה שאינו חייב בנזקים אלא בנכסים שאין בהם מעילה, משמע שכל שאין בהם מעילה אע"פ שהם קדשים חייב לרבי יוחנן איירי במזיק שור שלמים של חבירו שהוא קדשים קלים וכשיטת רבי יוסי הגלילי שקדשים קלים ממון בעלים הוא.
הפקיד בהמת שלמים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה לרבי יוסי הגלילי משלם קרן וחומש ואשם, כיון שקדשים קלים ממון בעלים הוא, ודרש כן מפסוק 'ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו' שכחש בהשם וגם בעמיתו.
המקדש אשה בחלקו בקדשים שזכה לאחר שחיטה בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת, גם לרבי יוסי הגלילי שלאחר שחיטה זכו משולחן גבוה.
כהן שקיבל בכור חי בזמן שבית המקדש קיים אע"פ שהוא קדשים קלים משולחן גבוה זכה ואינו שלו גם לרבי יוסי הגלילי, ובזמן הזה או בזמן הבית בחוץ לארץ שאינו עומד להקרבה הרי הם ממון הכהן ומקדש בהם את האשה.
***************