לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי י״ז כסלו תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף כ״ח
שור שעלה על חבירו להורגו/הממלא חצר חבירו כדי יין ושמן או ברשות הרבים/נרצע שכלו לו ימיו/נתן רשות מן הצד/דיני בור
דף כ"ח – ע"א
בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חבירך בגניבה ובסתר ליטול את שלך שלא ברשות שלא תראה עליו כגנב, אלא קח אותה בחזקה ואמור לו שלי אני נוטל שסובר עושה אדם דין לעצמו (ובמקום שאין הפסד מותר להיכנס לביתו שלא ברשות), ולרב יהודה שאינו עושה דין לעצמו במקום שאין הפסד בן בג בג הוא דעת יחיד וחכמים חולקים עליו.
שור שעלה על חבירו להורגו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל עליון ומת פטור, לרב יהודה שאינו עושה דין לעצמו דווקא בתם שיש הפסד שאם היה הולך לבית דין ולא שומטו היה מת ואינו גובה אלא חצי נזק, ולרב נחמן מיירי גם במועד שאפילו מת וגובה נזק שלם בבית דין מותר לעשות דין לעצמו גם שלא במקום הפסד, ואם דחפו חייב גם בתם שהיה לו לשומטו.
הממלא חצר חבירו כדי יין ושמן בעל החצר משבר ויוצא משבר ונכנס, ולרב יהודה היינו רק במקום הפסד כגון שבעל החביות טוען שהחצר שלו ובעל החצר צריך להביא שטר מכירה ונמצא בתוך החצר (ולא טרחוהו לסדר זה על זה אבל בשור שעלה על גב שור היה לו לשומטו שאין זה טורח יותר מדחיפה).
נרצע שהגיע יובל וכלו לו ימיו ורבו מסרב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה פטור, ולרב יהודה דווקא במקום הפסד כגון בעבד גנב, או להפריש מאיסור כגון שמסר לו שפחה כנענית שרשאי להלקותו.
הממלא רשות הרבים כולה חביות מותר לעובר שם לשבור במקום הפסד לכולי עלמא ואם זה ששובר הוזק בהם בעל החביות פטור מנזקין
(לתוספות אין הפסד שברשות הרבים יכול להקיף ורק לרב נחמן מותר לשברם).
'כי ינצו אנשים וכו' וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצתה את כפה' היינו דמי בושת, ורק כשהיה אפשר להציל על ידי דבר אחר אבל אם אינה יכולה להציל נעשה ידה כשליח בית דין ומותר ופטורה שעושה אדם דין לעצמו במקום הפסד שבעלה מוכה כל שעה.
הרי שהייתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד אינו בידו להחליף הדרך ולעכבם מלילך בדרך הראשון מדין עושה אדם דין לעצמו, לרב זביד בשם רבא גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון, לרב משרשיא רק אם נתן להם דרך עקלתון, לרב אשי משום שכל דרך שנתן דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה, ועם כל זה הדרך החדשה שנתן אינו יכול לעכב שאינו יכול לקלקל דרך שהחזיקו בו רבים.
בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר יכול לעכב לקחת הפאה הראשון שהניח מדין עושה אדם דין לעצמו, ואף על פי כן פטור מן המעשר וכמו שתניא המפקיר את כרמו והשכים בבוקר ובצרו חייב בפרט בעוללות בשכחה בפאה ופטור מן המעשר שכל שהוא הפקר פטור מן המעשר (לתוספות כיון שמתחילה היה פאה גמורה ופאה פטורה מן המעשר ולא מטעם הפקר שהרי קי"ל כהלל שהפקר לעניים אינו הפקר).
דף כ"ח – ע"ב
משנה . 'ונפל שמה שור או חמור' שור למעט אדם חמור למעט כלים, לכן נפל לתוכו שור וכליו ונשבר חמור וכליו ונקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים, וכן אבנו סכינו ומשאו שהניחם ברשות הרבים והזיקו חייב מדין בור ופטור על הכלים, ורבי יהודה מחייב על נזקי כלים בבור.
נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית – לרב אם לא הפקירם חייב משום שור שממונו הוא ולכן אם נטנפו כליו במים או שנשברו בהם חייב [שאין חיובו משום בור שפטור על הכלים שבור שחייבה התורה היינו הפקיר רשותו ובורו], אבל אם הוא עצמו הוחלק והוזק בקרקע עולם פטור שממונו גרמא בעלמא הוא, לשמואל גם אם לא הפקיר חייב משום בור ולא משום ממונו ופטור על הכלים [שבור שחייבה עליו תורה היינו אפילו הפקיר רשותו ולא בורו], וחייב על נזקי גופו שמה שאמרה תורה אם נפל אדם בבור היינו אם מת אבל ניזק בו חייב, אפילו אם ניזק בקרקע עולם שסבר בור שחייבה התורה היינו להבלו וכל שכן לחבטו.
נתקל בקרקע וניזק באבן – לרבי נתן בעל האבן חייב כשם שסובר ששור שדחף שור חבירו לבור שאם אין תשלומים מהשור משתלם מבעל הבור אע"פ שהוא לא גרם התקלה כיון שניזק בבורו, ללישנא קמא ר' אלעזר סובר שנתקל בקרקע וניזק באבן פטור ושלא כרבי נתן, וללישנא בתרא ס"ל כרבי נתן (נתקל באבן וניזק בקרקע פטור שקרקע עולם הזיקו, וכאן לשמואל שהוחלק במים וניזק בקרקע שחייב היינו דווקא בקרקע שהמים נשפך שם שהוא כקרקע הבור).
***************
יום שישי י״ח כסלו תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף כ״ט
נשברה כדו ברשות הרבים/הזיק גמל בשעת נפילה/הפקיר נזקיו/ההופך גלל/הצניע קוץ וזכוכית ברשות הרבים
דף כ"ט – ע"א
לרבי יהודה נשברה כדו ברשות הרבים חייב היינו במכווין ובאינו מכווין פטור, משמע שלרבי מאיר חייב גם באין מכווין.
לרבה במכווין להורידה מעל כתפיו ונתקל שנתקל פושע, אבל נימוחה הכד מעצמו על כתיפו פטור שאונס הוא, ולרבי מאיר חייב אע"פ שאונס הוא.
אביי הקשה על שיטת רבה שרבי מאיר אינו מחייב על בור הנעשה באונס שהרי פטור בקנקנים שהניח בראש הגג לנגב ונפלו ברוח שאינה מצויה.
לאביי ורבי אלעזר ורבי יוחנן לרבי יהודה נתקל אינו פושע ולא חייב אלא במכווין לשבור כדו, ולרבי מאיר נתקל פושע הוא שהיה צריך לעיין.
נפל גמלו והזיק בשעת נפילה אם נתקל משום שהעבירו במקום שגדל הנהר וכסה עין הדרך ויש דרך אחרת בעל הגמל פושע הוא, ואם אין דרך אחרת אונס הוא ופטור גם לרבי מאיר, אם הלך בדרך יבשה ונתקל בעל הגמל ונתקל בו גמלו לרבי מאיר שנתקל פושע חייב גם משום היזק הגמל ולרבי יהודה שנתקל אינו פושע פטור.
נשברה כדו באונס או נפל גמלו ולא העמידו והפקיר נזקיו – לרבי מאיר חייב שבור שחייבה עליו תורה היינו ברשות הרבים שהפקר הוא, לרבי יהודה ולאביי ורבי אלעזר פטור שבור שחייבה עליו תורה היינו בהפקיר רשותו ולא בורו, ואם לא הפקיר חייב, ולרבי יוחנן רבי יהודה סובר שמפקיר נזקיו פטור רק אחר נפילת אונס.
דף כ"ט – ע"ב
לרבי ישמעאל שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאילו הם ברשותו כדי שיהא חייב עליו בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה אע"פ שאסור בהנאה.
ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהם אחר חייב בנזקו – לרבי אלעזר רק אם נתכוון לזכות בה אפילו לא הגביהו ג' טפחים למ"ד הבטה בהפקר קנה (או שהיה בכליו או שהגביהו בידו), למסקנא משום שסובר בור ברשות הרבים פטור ולא חייבו תורה אלא בבור שלו ולכן המפקיר נזקיו פטור, ולרבי יוחנן שהמפקיר נזקיו חייב אם הגביהו למעלה מג' הוא כמוצא בור מגולה ומילא בעפר וחזר וחפרה שנסתלק מעשה ראשון ונעשה הוא בעל הבור אפילו אם לא נתכוון לקנותו, ואם הפכה פחות מג' וחזר והניחו באותו מקום ולא התכווין לקנותו הוא כמוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגילהו שלא נגמר מעשה ראשון.
המצניע את הקוץ והזכוכית ברשות הרבים הגודר גדרו בקוצים והוזק בהם אחר חייב בנזקו, ודווקא אם ראשי הקוץ ברשות הרבים אבל מצמצם לתוך שלו פטור לפי שאין דרכם של בני אדם להתחכך בכתלים.
***************
שבת קודש י״ט כסלו תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף ל׳
השופך מים לרשות הרבים/הצניע קוץ וזכוכית בתוך כותל חבירו/לקח בעל הדלי כיסוי בור/זבל תבן וקש ברשות הרבים/שטר שכתוב בו הלוואה בריבית
דף ל' – ע"א
משנה . השופך מים ברשות הרבים והוזק בהם אחר חייב בנזק, אפילו בימות הגשמים שיש רשות מחכמים לקלח שופכים ולהשליך זבל לרשות הרבים מכל מקום אם הזיקו חייב לשלם.
לשיטת רב בבור שלא הפקיר שחייב משום שור השופך מים ברשות הרבים חייב אם נטנפו כליו, אבל הוא עצמו שהוחלק פטור משום שקרקע עולם הזיקו, ואם לא נגמרו המים רפשו הוא שהזיק ולא קרקע עולם וחייב גם על נזקי גופו.
המצניע את הקוץ והזכוכית והגודר גדרו בקוצים והיו ראשי הקוץ ברשות הרבים או גדר שנפל לרשות הרבים והזיק אחרים חייב בנזק, אבל אם צמצם לתוך שלו פטור לפי שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים.
המצניע קוץ וזכוכיות לתוך כותל של חבירו ובעל הכותל סתר כותלו והזיק ברשות הרבים בכותל רעוע המצניע חייב שהיה צריך לחשוב שכותל זה עומד לסתור, ובכותל בריא בעל הכותל חייב.
המכסה בורו בדלי חבירו ובא בעל הדלי ונטל בעל הבור חייב אף על פי שלא הודיע בעל הדלי לבעל הבור שלוקח הדלי.
חסידים הראשונים היו מצניעים קוצים וזכוכיות בתוך שדותיהם ומעמיקים להם שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה, רב ששת שרפם, רבא השליך לחידקל.
הרוצה להית חסיד לרב יהודה ירחיק עצמו מלהזיק, לרבא יקיים מה שכתוב במסכת אבות, ויש אומרים יקיים דברי ברכות.
משנה . בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבל לרשות הרבים שירקבו ויהא זבל לשדותוכרמים וכל שלושים יום רשאי להניחם שם שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ ואם הזיקו לחכמים חייב לשלם לרבי יהודה פטור, ושלא בשעת הוצאת זבלים מודה רבי יהודה שחייב, ולרב אשי רק זבל מותר להוציא אבל תבן וקש שעדיין לא נעשו זבל וקשים ומחליקים אסור.
דף ל' – ע"ב
המוציא תבן וקש לרשות הרבים כל הקודם בהם זכה, לרב בין בגוף ובין בשבח שקנסו גופו משום שבחו, לזעירי זכה רק במה שהשביח ברשות הרבים, ודווקא בדבר שיש בו שבח קנסו גופו משום ממונו אבל גלל שאין בו שבח לא קנסו.
שטר שכתוב בו שלוה בריבית קונסים אותו לרבי מאיר אינו גובה לא הקרן ולא ריבית, לחכמים גובה הקרן ולא ריבית (ולא נפסלו העדים שאינם מצווים בלאו ולא תשימון), לרב שקנסו גוף התבן והקש משום שבח הוא משום שהקרן עתיד להזיק משא"כ בהלוואה בריבית שהקרן בהיתר לא קנסו, ולזעירי שלא קנסו קרן משום שבח מודה לרבי מאיר שבשעת כתיבת ההלוואה כבר עבר על לא תשימון וקנסו הקרן אבל במוציא תבן וקש שאפשר ולא יזיק לא קנסו.
לרב שקנסו גופו משום שבחו איבעיא אם קנסו מיד או רק לאחר שהשביח.
ביאור המשנה לרב ולזעירי – המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהם אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהם זכה ואסור משום גזל, רשב"ג אומר כל המקלקלים ברשות הרבים והזיקו חייבים לשלם וכל הקודם בהם זכה ומותרים משום גזל, לזעירי בשיטת תנא קמא כל הקודם זכה בשבחו, וגופם אסורים משום גזל, ולרשב"ג גם בגופם כל הקודם בהם זכה, לרב גם לתנא קמא קנסו גופם משום שבח אבל אין מורין לכתחילה לתפוס הגוף אלא אומרים לו שאסור משום גזל ולרשב"ג מורין כך לכתחילה, וכן פסק רב אדא בר אהבה ולרב הונא אין מורין כן אלא אם התרו בבעלים כמה פעמים.
***************