לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון כ׳ כסלו תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף ל״א
הקדרים שהיו מהלכים זה אחר זה
דף ל"א – ע"א
משנה . שני קדרים שהיו מהלכים זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון הראשון חייב בנזקי השני, לר' מאיר משום שנתקל פושע, לחכמים שנתקל אינו פושע לרבי יוחנן ששהה בנפילה כדי לעמוד ולא עמד אבל אם לא שהה בנפילה כדי לעמוד פטור ולא חייב באופן זה להזהיר שטרוד בנפילה, לרב נחמן בר יצחק אפילו אם לא היה לו לעמוד מכל מקום היה לו להזהיר.
היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור שלשניהם רשות להלך ובעל הקורה הלך כדרכו ובעל החבית מיהר ללכת, ואם עמד בעל הקורה לפוש שאין רשות הרבים עשוי לכך חייב, ואם עמד לתקן הקורה על כתיפו כדרך נושאי משאוי לרבי יוחנן פטור לרב נחמן בר יצחק חייב אע"פ שמותר לעמוד מכל מקום היה לו להזהיר.
הקדרים והזגגים שהיו מהלכים זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני ראשון חייב בנזקי שני ושני חייב בנזקי שלישי, לרבי יוחנן רק כשהיה להם לעמוד ואם לא עמדו והזהירו פטורים לרב נחמן בר יצחק גם אם לא היו יכולים לעמוד חייבים שעליהם להזהיר.
דף ל"א – ע"ב
נתקל ראשון ונפל ונתקל השני בראשון, ונתקל שלישי בשני – ללשון א' לרבא ראשון חייב בנזק הנעשה בגופו מדין אדם המזיק שגם חכמים מודים לרבי מאיר במשנה שנתקל פושע וחייב בין הוזק השני בגופו או בממונו, והראשון חייב על נזק הנעשה בממונו מדין בור אפילו אם הפקיר שהוא ככרייה בפשיעה וחייב אם הוזק השני בגופו, והשני הוא נפילה באונס מכל מקום חייב בנזק הנעשה בגופו משום שהיה לו לעמוד ופטור על נזק הנעשה בממונו שהוא ככריה באונס ואם הפקיר פטור כהפקיר נכסיו לאחר נפילת אונס, ללשון ב' לרבא נתקל אינו פושע וראשון חייב בנזק הנעשה בגופו משום אדם המזיק שלא עמד ופטור על היזק שנעשה בממונו, והשני חייב על נזק הנעשה בגופו משום בור, למסקנת הש"ס כלשון ראשון של רבא.
אם נפלו כולם מחמת הראשון חייב בנזקי כולם – לרב פפא כגון שהיה מושלך וממלא כל מעבר הדרך שנפלו כולם עליו, לרב זביד דווקא כשהיה מושלך באלכסון.
***************
יום שני כ״א כסלו תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף ל״ב
זה בא בחבית וזה בקורה/המזיק אשתו/בעטה רבוצה במהלכת או להיפך/הזיק בהליכה או ריצה/המבקע עצים/הנכנס לחנותו של נגר עם או בלי רשות/שליח ב"ד שהוסיף רצועה/זרק אבן לרשות הרבים/נכנס לחנות של נפח
דף ל"ב – ע"א
זה בא בחבית וזה בא בקורה נשברה חבית בקורה פטור שלשניהם רשות להלך (אבל אם אחד מהם רץ או שלא היה לו רשות לילך שם הוא חייב אע"פ שהשני סייע בשבירתה) ואף בעל החבית סייע בשבירה, בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון ומיהר בעל החבית ללכת ונשברה חבית בקורה בעל הקורה פטור, עמד בעל הקורה בעל קורה חייב (דווקא אם נושא הקורה כמו שלדא אבל אם לא היה כשלדא לא היה לבעל החבית לילך מאחוריו, וכן בסיפא). ובאמר עמוד לבעל חבית פטור, בעל חבית ראשון ובעל הקורה אחרון ומיהר בעל הקורה ללכת ונשברה החבית בעל הקורה חייב, עמד בעל החבית פטור בעל הקורה, ובאמר עמוד לבעל קורה חייב, והוא הדין בזה בא בנר וזה עם פשתן.
המזיק אשתו בתשמיש המיטה חייב אע"פ שעושה ברשות כיון שהוא עשה מעשה היזק היה ליה לעיין, (ואינו דומה לזה בא בחביתו וזה בא בקורתו שבעל החבית פטור משום שבעל הקורה מסייע בהיזק), ואע"פ שבנואף ונואפת כתוב 'ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם' היינו לעניין חיוב חטאת ומלקות שהתורה החשיבה הנאה כמעשה.
בעטה מהלכת ברבוצה בשתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת, לריש לקיש פטור משום שכל המשנה ובא אחר ושינה פטור, (ואיןלהביא ראיה לדבריו מהמשנה שכתוב אם היה בעל החבית ראשון ועמדונשברה חבית בקורה שפטור שבמשנה בעל הקורה הלך כדרכואבל מהלכת שבעטה ברבוצה שינתה את דרכה, ויש לה רשות רקלדרוך עליה ולא לבעוט).
בעטה רבוצה במהלכת ברשות הרבים חייב, ואם הוזקה בה פטור, (ואע"פ שמבואר במשנה שאם עמד בעל קורה והוזק בו בעל החבית בעל הקורה חייב שבמשנה מדובר שהיו ראשי הקורה לרוחב הדרך הלכך אפילו ממילא חייב שאין דרך לבעל החבית לנטות, אבל הוזקה מהלכת ברבוצה פטור שהיה לו לילך לצד אחר).
משנה . שנים שהיו מהלכים או רצים ברשות הרבים והוזקו זה בזה פטורים(דווקא בלי כוונה), אחד רץ ואחד הולך הרץ חייב ששינה ובערב שבת בין השמשותפטור מפני שרץ ברשות (ולדעת רבנן רץ נחשב ברשות גם בימי חול).
ר' חנינא בערב שבת אמר 'בואו ונצא לקראת כלה מלכתא'כאדם המקבל פני מלך וי"א 'לקראת שבת כלה מלכתא',רבי ינאי מתעטף ועמד ואמר 'בואי כלה בואי כלה'.
דף ל"ב – ע"ב
משנה . המבקע עצים ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד חייב אע"פ שלא שכיח רבים, וכן מרשותו לרשות הרבים אע"פ שבקע ברשותו, וכן מרשותו לרשות של אחרים אע"פ שבקע ברשותו והזיק במקום שלא שכיח רבים.
הנכנס לחנותו של נגר בלי ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור מגלות, ללישנא קמא לרבא פטור גם מד' דברים שלא פשע, אבל חייב בנזק שהאדם מועד לעולם (אם ראהו נכנס). לרב פפא ורב זביד בדעת רבא חייב בארבע דברים שפשע כיון שראה אותו שנכנס היה לו לעיין.
הנכנס לחנותו של נגר ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו לכו"ע חייב בארבעה דברים (אם ראהו נכנס או גם שלא ראה אותו רק ביקש להיכנס לפי שעה). ללישנא קמא פטור מגלות לרבי יוסי בר חנינא לפי שאין דומה ליער שהוא רשות שניהם מה שאין כן כאן שזה רשות חבירו, לרבא בדעת רבי יוסי בר חנינא אין גלות דיי לו משום שהוא שוגג קרוב למזיד (אבל אם יש לו רשות להיכנס מפני שהוא שלו חייב גלות שדווקא בנידון זה שנתן לו רשות להיכנס וידע שיכנס עכשיו בשעה שזורק), וללישנא בתרא לרבא חייב בגלות כיון שנכנס ברשות.
שליח בית דין שהוסיף רצועה אחת יותר על מה שאמדוהו בית דין למי שחייב מלקות הרי זה גולה על ידו, וללישנא קמא לרבא שבשוגג קרוב למזיד אינו גולה דווקא אם טעה הדיין במניין והשליח היכה על פי הדיין.
הזורק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה, וללישנא קמא לרבא שבשוגג קרוב למזיד אינו גולה מיירי בסותר את כותלו ביום לאשפה העשויה להפנות בלילה שאין זה מזיד מכל מקום גם לא אונס שלפעמים יש מפנים שם ביום.
הנכנס לחנות של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה על פניו ומת אם הוא תלמידו של אותו נפח והיה רבו מסרב בו לצאת פטור מגלות שחשב שיצא כבר כיון שיש לתלמיד אימת רבו.
***************
יום שלישי כ״ב כסלו תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף ל״ג
דיני פרטי גלות/פועלים שתבעו שכר מבעל הבית/שור תם שהזיק אדם/מחלוקת ר' ישמעאל ורבי עקיבא
דף ל"ג – ע"א
'ונפל הברזל מן העץ ומצא את רעהו' מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור מגלות, ונחלקו ב' לשונות לרבא אם מהאי טעמא פטור גם מארבעה דברים או שפשע שזרק אבן במקום שמצוי אנשים. (משא"כ זרק כלי וסלק אחר כרים מתחתיו שלא היה צריך לחשוב שישבר הכלי).
פועלים שבאו לתבוע שכר מבעל הבית ונגח בהם שור הבעלים או שנשכם כלב הבעלים, אם הבעל הבית מצוי בשוק פטור שלא היו להם להיכנס, אם הוא מצוי בבית חייב, ואם הוא שכיח ולא שכיח ובאו לפתח וקראו לו ואמר 'כן' לת"ק פטור שכוונתו שיעמדו שם, לאחרים חייב שכוונתו שיכנסו.
משנה . שני אנשים או שוורים או אדם ושור שחבלו זה בזה, שמין מה שהזיקו של זה יותר משל זה ומשלם את המותר, ואם שניהם תמים משלמים במותר חצי נזק, אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם תם במועד משלם במותר חצי נזק (ובאופן זה אין תם מוחלט או הושם לגמרי לניזק אלא המותר).
תם שהזיק את האדם – לחכמים משלם חצי נזק שנאמר 'או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו' והיינו כמשפט שור בשור, לרבי עקיבא משלם נזק שלם שהפסוק שנאמר כמשפט הזה יעשה לו היינו כמשפט האחרון שדיבר בו הכתוב היינו מועד ולא כמשפט שדיבר לפני פסוק זה והוא תם, ואף על פי כן משלם מגופו שנאמר 'יעשה לו' והיינו מגופו.
שור שהזיק אדם משלם רק נזק ולא ד' דברים – לחכמים שנאמר כמשפט הזה, ולרבי עקיבא (שדרש הזה שתם שחבל באדם משלם נזק שלם) שנאמר 'ואיש כי יתן מום בעמיתו' ולא שור בעמיתו (ולחכמים צריך שני פסוקים).
משנה . 'ומכרו את השור החי וחצו את כספו' – לרבי ישמעאל הפסוק מיירי לבית דין, שהם ישומו שור המזיק ויתן המזיק לניזק דמי שווי שור שלו כשיעור חצי נזק של שור הניזק, והמזיק הוא בעל חוב לניזק, ואם אינו משלם מעות גובה הניזק שור המזיק שהתורה שעבדו לו, לרבי עקיבא הפסוק מיירי לניזק ומזיק, שסובר שהוחלט שורו של המזיק כשיעור חצי הנזק לניזק והם שותפים בשור.
מועד שהזיק בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין מכר המזיק, הקדיש, שחט, ונתן במתנה מה שעשה עשוי, קדמו בעלי חוב והגביהו בין חייב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חייב מה שעשה עשוי כיון שמועד אינו משתלם מגופו אלא מעליה.
דף ל"ג – ע"ב
הקדיש ניזק שור המזיק – לרבי ישמעאל אינו קדוש ולרבי עקיבא קדוש (למ"ד למפרע גובה אם גבה ניזק בסוף לתירוץ א' הוא קדוש לתירוץ ב' לא, גם לרבי עקיבא אם נמצאו עדים זוממים שלא נגח ביום א' אלא בערב שבת חייבים לשלם שכל זמן שלא נתחייבו בבית דין אינו בדין תשלום שחצי נזק קנס הוא אע"ג שהוא ברשותו משעה שהזיק).
הקדישו מזיק קודם העמדה בדין – לרבי ישמעאל קדוש ולרבי עקיבא אינו קדוש ממש ונותן דבר מועט בפדיונו גזירה שמא יאמרו הקדש גמור יוצא לחולין בלי פדיון,
מכר המזיק או נתן במתנה – לרבי עקיבא לא עשה כלום ולרבי ישמעאל אם אין מעות למזיק חוזר הניזק וגובה מלוקח שמשועבד לו, ואע"פ שלוה שמכר מטלטלים אין בית דין גובים לו מהם היינו משום שאין לו קול אבל שור שנגח יש קול שקורים לו נגחן, ואם חרש בו הלוקח אינו נותן דמי החרישה לניזק, שחטו המזיק גובה מבשרו, קדמו בעלי חוב והגביהו לא עשו ולא כלום אפילו אם החוב היה קודם ההיזק שהשור יותר משועבד לניזק שגובה מגופו מאשר הוא משועבד לבעלי חוב.
מזיק ששחט שורו קודם העמדה בדין, לרבי ישמעאל אינו צריך לשלם לניזק פחת השחיטה שהמזיק שיעבוד חבירו פטור, ואפילו השורף שטרות של חבירו, ואפילו חפר בורות שיחין ומערות בשדה המשועבדת פטור.
***************