לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני י״ג טבת תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף נ״ג

שור שדחף לבור/שור פסולי המוקדשים

דף נ"ג – ע"א

בור שחייבה עליו התורה ברשות הרבים – לרב הוא משום הבל, ולכן אם נפל על פניו שמת מן ההבל חייב, אבל נפל על גבו שמת מן החבטה פטור שקרקע עולם הזיקו, ואם נתהפך חייב בין אם נפל על פניו או על גבו כיון שמת מחמת ההבל, ואם נפל בבור ברשותו חייב גם בנפל על פניו ומת מחמת חבטה מקרקע כיון שמת מחמת חבטה בקרקע המזיק, לשמואל חייב ברשות הרבים גם בנפל על גבו שבור שחייבה עליו תורה היינו משום הבל וכל שכן משום חבטה.

נתקל בבור מקול כריית הבור ונפל ונחבט בקרקע שאחורי הבור, פטור גם לשמואל שסובר שבור שחייבה התורה היינו גם לחבטו (עי' תוספות דף נ': משום שלא נחבט בקרקע הבור או משום שקול הכרייה גרם לו ליפול).

שור שדחף שור חבירו לבור – לחכמים עשה השור כל ההיזק ולכן אם הוא מועד משלם נזק שלם ואם הוא תם משלם חצי נזק ובעל הבור פטור (שגזירת הכתוב ונפל שמה שור או חמור היינו מעצמו), לרבי נתן אם שור הנגחן הוא מועד בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה (בשור חרש שוטה וקטן אבל פקח פטור אפילו דחפו שור לתוכו שמתרחק כל כך שאין שוורים אחרים יכולים להפילו בתוכו) בין אם נאמר שכל אחד עשה כל ההיזק בין אם כל אחד עשה חצי ההיזק, ואם שור הנגחן היה תם בעל הבור משלם ג' חלקים ובעל השור רביע, שאם שכל אחד מהם עשה כל ההיזק בעל השור טוען כיון שבלאו השותפות עלי לשלם מחצה אם כן עם השותף עלי לשלם רביע ובעל הבור ג' חלקים, ואם כל אחד עשה חצי ההיזק הניזק אומר לבעל הבור אני מצאתי שורי מת בתוך בור שלך מה שאינו יכול להשתלם מבעל השור אשתלם ממך.

שור שנפל לבור מקול הכרייה ומת, הכורה פטור שגרמא הוא, אם הבור היתה כרויה לפני כן מבעל הבור, ובעל הבור חייב נזק שלם לרבי נתן כיון שהשור נמצא מת בתוך בור שלו שסובר שכל מקום שאי אפשר להשתלם מהכורה משתלם מבעל הבור.

הניח אבן על שפת הבור הכרויה ובא שור ונתקל באבן ונפל בבור – לחכמים בעל האבן חייב בכל ההיזק משום בור שהוא גרם הנפילה, ולרבי נתן משלמים בין שניהם.

דף נ"ג – ע"ב

שור הדיוט שנגח יחד עם שור פסולי המוקדשים (בכור בעל מום) שהוא פטור שאינו של רעהו – לרבנן אם שור ההדיוט תם משלם רביע ואם הוא מועד משלם חצי הואיל שיש לו שותף, ולרבי נתן תם משלם חצי ומועד משלם נזק שלם אף על פי שיש לו שותף כיון שאי אפשר להשתלם מן ההקדש משתלם מן ההדיוט (אע"ג שלא שייך סברא ששורי מצאתי בבור אלא משום שעשה כל ההיזק).

שור ואדם שדחפו אדם לבור, לעניין נזקין לרבי נתן כולם חייבים (אם האדם דחף בכוונה הוא חייב בכל, ואם השור תם בעל הבור משלים) ולחכמים בעל הבור פטור, לעניין ד' דברים ודמי ולדות רק האדם חייב, לעניין כופר ושלושים של עבד רק בעל השור חייב (רק בדחף כל אחד בפני עצמו) דחפו כלים בעל הבור פטור, דחפו שור פסולי המוקדשים בעל הבור פטור שנאמר 'והמת יהיה לו' שאינו חייב אלא אם נפל שם מת שהבעלים יכול למכור הנבילה אבל שור פסולי המוקדשים טעון קבורה.

***************

יום שלישי י״ד טבת תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף נ״ד

כלים בבור/שור פקח בלילה וביום

דף נ"ד – ע"א

'ונפל שמה שור או חמור' – לחכמים ממה שלא כתוב ונפל שמה הנופל על כרחך הפסוק למעט שור ולא אדם חמור ולא כלים, לרבי יהודה כלים חייב בבור משום 'או' לרבות כלים.

לא אומרים 'ונפל שמה שור או חמור' הוא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט או שהוא כלל ופרט וכלל משום שנאמר אחר כך 'בעל הבור ישלם', ואינו חייב בעופות משום שנאמר 'כסף ישיב לבעליו' כל דבר שיש לו בעלים.

לרב בור שאמרה תורה היינו להבל, גם בכלים שייך היזק הבל [לולי המיעוט בכלים או לרבי יהודה שמחייב בנזקי כלים בבור] בכלים חדשים הנשברים על ידי ההבל.

דף נ"ד – ע"ב

נפל לתוך הבור שור שהוא חרש שוטה וקטן וסומא ופקח בלילה חייב, אבל נפל לתוכו שור פקח ביום פטור, שהשור צריך לעיין בשעה שהולך.

משנה . בדברות ראשונות נאמר 'ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה וכו'ובהמתך', ובדברות אחרונות נאמר 'ושורך וחמורך וכל בהמתך', ולא דורשים אותו ככלל ופרט וכלל ומה הפרט דבר שנבלתו מטמאה במגע ומשא ולא עופות משום 'וכל בהמתך' הוא ריבוי לרבות עופות וכל בעלי חיים.

אחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף שוה לעניין נפילה בבור  שנאמר 'כסף ישיב לבעליו' כל דבר שיש לו בעלים, להפרשת הר סיני שנאמר 'אם בהמה' וחיה בכלל בהמה, 'אם' לרבות עופות, לתשלומי כפל שנאמר 'על כל דבר פשע', להשבת אבידה שנאמר 'לכל אבידת אחיך', לפריקה וחסימה וכלאים שלומדים בגזירה שוה משבת.

אדם מותר לחרוש ולמשוך עם כל הבהמות אע"פ שלומדים כלאים משבת ובשבת אדם מוזהר כבהמה, משום שנאמר 'למען ינוח עבדך ואמתך כמוך' התורה הקישה עבד ואמה לבהמה רק למנוחה בשבת ולא לאיסור אחר.

***************

יום רביעי ט״ו טבת תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף נ״ה

דיני כלאים/שמירת שור

דף נ"ה – ע"א

בדברות האחרונות נאמר בהם טוב ולא בלוחות ראשונות הואיל וסופו להשתבר וחס ושלום פסקה טובה מישראל.

הרואה אות ט' בחלום סימן יפה לו הואיל ופתח בו הכתוב לטובה באות ט' שכתובה ראשון בתורה נאמרה לטובה.

הרואה תיבת הספד בחלומו סימן שחסו עליו מן השמים ופדאוהו.

כל העופות כלאים זה בזה מין בשאינו מינו, גם טווס ופסיוני אף על פי שגדלים זה אצל זה.

אווז ואווז הבר כלאים זה בזה – לאביי שאווז הבר ביצי הזכרית ניכרים ובאווז הם מבפנים, לרב פפא אווז הבר אינו טוען ביצה שניה עד שתלד ראשונה אבל אווז טעונה כמה ביצים בטעינה אחת.

המרביע שני מינים שבים לוקה שלומדים בגזירה שוה מלמינהו שביבשה.

איבעיא בקשר קרון לעז ודג אם יש בו איסור כלאים, כיון שהעז אינו יורד לים ודג אינו עולה ליבשה פטור או כיון ששניהם במקום חיוב יש איסור, אבל חיטה בארץ ושעורה בחוץ לארץ פטור שכלאים אינו נוהג בחוץ לארץ.

הדרן עלך פרק שור שנגח את הפרה

דף נ"ה – ע"ב

פרק ששי – הכונס

משנה . הכונס צאן לדיר – אם נעל בפניה כראוי בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ויצאה והזיקה פטור גם לרבי מאיר שקרן מועד צריך שמירה מעולה, שהתורה מיעטה בשמירת בור אש שן ורגל, אם לא נעל בפניה בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה חייב.

נעל בפניה כראוי ונפרצה בלילה (אבל ביום חייב שיש קול ומסתמא ידע שנפרצה, ובלילה פטור אפילו נודע לו שאין לו לטרוח יותר מדאי באפילה) או שפרצו ליסטים ויצאה והזיקה פטור (וגם הליסטים פטורים אם לא הוציאוה) הוציאוה ליסטים חייבים.

הניחה בחמה או מסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב גם בנעלה כראוי.

מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו.

נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית, ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה, ושמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה עכשיו, לרבי שמעון אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים ואין שמין אגב שדה אלא אם הפירות לא נגמרו.

***************