לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני ה׳ שבט תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ע״ד

ביאור הברייתא שהרי הרב אומר כן לרבא ואביי/עדות המוכחשת אם הרג/אופנים שפטור מתשלומי ארבעה וחמשה

דף ע"ד – ע"א

עדים שהעידו ונגמר הדין על פיהם וחייבו לאחד, והוכחשו על ידי כת שניה שאמרו שאותו האחד אינו חייב, ושוב באו כת שלישית והוזמו הכת הראשונה, לרבי יוחנן ורבא כת ראשונה חייבים כדין עדים זוממים שמה שהוכחשו על ידי הכת השניה היה תחילת ההזמה, לרבי אלעזר ואביי כיון שהוכחשו נתבטל עדותם ולא שייך הזמה שהכחשה אינו תחילת הזמה.

כתוב בברייתא ברישא מעידנו באיש פלוני שסימא עין עבדו והפיל שינו שהרי הרב אומר כן ונמצאו זוממים משלמים דמי עין לעבד, וכתוב בסיפא מעידנו את איש פלוני שהפיל את שן עבדו וסימא את עינו שהרי העבד אומר כן ונמצאו זוממים משלמים דמי עין לרב

רבא הוכיח מהרישא שמדובר בשלשה כתות, הראשונה אמרה היכה שן ויצא לחירות ואח"כ סימא עין וחייב לעבד דמי עין, השניה אמרה עין ואח"כ שן וחייב לו דמי שן שהעדים בכת השני לא הוכחשו אלא הבית דין יפסקו כמותם שחייב רק כשיעור שן והוא פחות מדמי עין שבכלל מאתיים מנה וכן אומר הרב בגלל שרוצה לשלם פחות, ואח"כ הוזמו כת שניה ולכן משלמים דמי עין לעבד, ומהרישא מדובר בשלשה כתות כן יש לפרש הסיפא הראשונה אומרת הכה שן וסימא עין וכך פסקו בית דין את הדין, השניה אמרה סימה עין והכה עין שנמצא שכת ראשונה מוכחש שהרי בית דין לא יפסקו שחייב דמי עין ורק דמי שן, והוזמו עדים הראשונים ומשלמים דמי עין, ומהסיפא הוכיח רבא שהכחשה תחילת הזמה.

לאביי אין להוכיח מהסיפא שמדובר בשלשה כתות שהרי יש לפרש בשני כתות וכת שניה אומרים לראשונה עמנו הייתם ביום שאתם מעידים אבל לפני כן היה להיפך שסימא עין והפיל שן שראשונה משלמת דמי עין, ונמצא שאין להוכיח מהסיפא שהכחשה תחילת הזמה.

דף ע"ד – ע"ב

סימא עין עבדו והיכה שן יוצא בעין ומשלם לו דמי שן ולא אומרים יוצא בעין ובשן ופטור בדמי שן שנאמר 'תחת עינו' ולא תחת עינו ושינו.

גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם והוזמו על הטביחה משלמים ג' חזרו והוזמו על הגניבה משלמים כפל, הוזמו על הגניבה חייבים כפל חזרו והוזמו על הטביחה למ"ד הכחשה תחילת הזמה משלמים ארבעה וחמשה אע"פ שעדות הטביחה הוכחשה כשהוזמו על הגניבה, ולמ"ד הכחשה אינו תחילת הזמה כיון שעדות הטביחה הוכחשה כשהזימו עדות הגניבה שוב אי אפשר להזימם אח"כ.

שנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג ובא הרוג ברגליו, למ"ד הכחשה אינו תחילת הזמה היא העדים שאמרו שהרג לוקים משום לא תענה, שאינו לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין כיון שאי אפשר להזימם לאחר שהוכחשו ואינם יכולים לבוא לידי מיתה, אבל למ"ד הכחשה תחילת הזמה אינם לוקים כיון שיכולים לבוא לידי הזמה ואז מיתת בית דין העונש ללאו זה(דווקא לאו לא תענה שגילה הכתוב שיש בו מלקות שנאמר והיה אם בן הכות הרשע, אבל לאו אחר שאפשר שיבוא למיתה אפילו התרו בו למלקות ולא למיתה הוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, ד"ה הוה ליה).

משנה . שנים שהעידו שגנב, ועד אחד או הוא מודה שטבח משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שמודה פטור בקנס.

גנב וטבח בשבת, או לעבודה זרה פטור שחייב מיתה וקם ליה בדרבה מיניה.

גנב מאביו ומת אביו וטבח ומכר פטור מתשלומי ארבעה וחמשה כיון שירש חלקו אין כל הטביחה באיסור.

גנב והקדיש וטבח ומכר משלם תשלומי כפל לבעלים ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה להקדש [שרעהו כתוב בתשלומי כפל ואם אין חיוב כפל אין חיוב ארבעה וחמשה, רש"י דף פ"ח:] גנב הקדש מבית הבעלים וטבחו או מכרו לרבי שמעון אם הבעלים חייב באחריות משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

עד אחד שהעיד שטבח פטור, ואם בא עוד עד מצטרף עם עד הראשון וחייב בתשלומי ארבעה וחמשה(ולמ"ד במסכת סנהדרין צריך שיעידו כאחד בבית דין, ד"ה כי אתא).

***************

יום שלישי ו׳ שבט תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ע״ה

מודה בקנס ובאו עדים/מודה בקנס/ראה עדים שמשמשים ובאים/אמר גנבתי/עדות שאי אתה יכול להזימה

דף ע"ה – ע"א     

מודה בקנס פטור שנאמר 'אשר ירשיעון א", ואם אחר כך באו עדים לרב פטור שנאמר 'אם המצא תמצא וכו' שנים ישלם' ודרש אם המצא בתחילה בעדים תמצא אחר כך חיוב כפל בדיינים, לשמואל חייב ופסוק ואם המצא תמצא הוא לחייב הגנב בכפל רק בדברים שהם בכלל ריבוי מיעוט וריבוי בפסוק המצא תמצא [כמבואר בדף ס"ג].

תנן טבח ומכר על פי עד אחד על פי עצמו אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, חידוש המשנה בעד אחד הוא שאם בא אחר כך עוד עד מצטרף עם הראשון, ומה שמדמה התנא הודה על פי עצמו לעד אחד משמע שגם הודה על פי עצמו אם יבאו עדים אחר כך חייב, [ובתחילת הסוגיא הוכיח הש"ס מזה שלא כרב במודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור, ובסוף הסוגיא מדייק רבי יוחנן שהמשנה מיירי רק כשהודה בטביחה ומכירה ולא הודה בקרן שלא חייב עצמו בשום ממון שהרי ידע שמודה בקנס פטור אבל המודה שגנב כיון שחייב עצמו בקרן הוא הודאה הפוטרת מכפל גם אם באו עדים אחר כך שגנב].

רבן גמליאל סימא עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו, מצאו לרבי יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדו יצא לחירות שסמיתי עינו אמר לו אין בדבריך כלום שהרי אין לו עדים ומודה בקנס פטור, שמואל מדייק מדברי רבי יהושע שמשמע שאם יש לו עדים אחר כך חייב, לרב היינו משום שלא הודה בבית דין, ואף על פי שרבי יהושע היה אב בית דין הודאתו בפניו היה בשוק.

ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ומכרתי אינו משלם רק קרן ולא כפל, לרבי אלעזר בר' שמעון יבואו עדים ויעידו, לשמואל משמע שלת"ק לא יבואו העדים ונחלקו במודה בקנס ואחר כך באו עדים, לרב לכו"ע מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור וטעמו של רבי אלעזר בר' שמעון משום שאינו נחשב הודאה אלא כשמודה מעצמו בלי פחד עדים אבל ראו עדים ממשמשים ובאים מודה מחמת פחד העדים.

אמר גנבתי שהתכווין להחזיר שנתחייב עצמו בקרן זה נקרא הודאה גמורה, ובזה אמר רב שאם באו עדים אחר כך שפטור מכפל אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר לרב המנונא חייב שבהודאתו שטבח ומכר לא חייב את עצמו בשום ממון שידע שמודה בקנס פטור ואינו הודאה וכן הוכיח רבי יוחנן מהמשנה וכנ"ל, רבא הקשה על דבריו ממה שהוכיח רב חסדא לרבי שמודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב ממה שאמר רבי יהושע לרבן גמליאל שאין הודאתו שסימא את עין עבדו כלום משום שאין לו עדים והלא שם לא חייב את עצמו בכלום .

אמר גנבתי ובאו עדים שגנב וטבח ומכר למ"ד מודה בקנס ובאו עדים פטור כיון שפטור מתשלומי כפל פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שתשלומי ארבעה וחמשה אמרה תורה ולא שלשה וארבעה.

דף ע"ה – ע"ב

שניים שהעידו שגנב ושניים מעידים שטבח ומכר והוזמו עדי גניבה כיון שבטלה עדות הגניבה ולא גנב בטלה גם עדות הטביחה ומכירה שאם לא גנב לא טבח ומכר, והראשונים משלמים כפל ואחרונים פטורים, הוזמו עדי טביחה ומכירה הגנב משלם כפל והם משלמים תשלומי שלשה לגנב.

שניים שהעידו שגנב ואמר להם גנבתי וטבחתי ומכרתי אבל לא בפניכם אלא בפני פלוני ופלוני ובאו עדים והזימו הראשונים שלא גנב בפניהם, ובאה כת השלישית והעידו כדברי הגנב שגנב וטבח בפניהם, לחכמים הגנב משלם קרן לבעלים, וכת ראשונה משלמת כפל לגנב, והגנב פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שכת שלישית הם עדות שאי אתה יכול להזימה כיון שהוא הודה שגנב בפניהם ועל פיו באו ועל פיו אי אפשר לחייב קנס, לסומכוס הגנב חייב תשלומי שלשה לפר ושניים לשה, שהדין בעדות שאי אתה יכול להזימה היינו כשהעדים אומרים שאינם יודעים באיזה יום ובאיזה שעה שתולים לומר שאומרים כן כדי שלא להזימם ושקרנים הם, אבל כאן הלא הגנב מודה להם שאמת בפיהם, והודאתו אינו פוטרת שהודאה ראשונה היה מחמת פחד עדים ראשונים שהודה שגנב, והודאה שטבח ומכר לא הודה בשום חיוב ממון רק בקנס.

***************