לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף פ״א

תנאים שהתנה יהושע שלא יקפידו

דף פ"א – ע"א

לרבי יהושע בן לוי עשרה תנאים התנה יהושע שלא יקפידו על כך.

א.   שיהיו רועים בהמה דקה ביער גסה בחורשים ושלא יקפיד בעל היער על כך שאינה מכלה את האילנות.

ב.    שיהיו מלקטים עצים משדה חבירו, ודווקא עצי היזמי והיגי שהם מחוברים ולחים, ובלבד שלא ישרש.

ג.     מלקטים עשבים בכל מקום חוץ משדה תלתן הקיימים לאוכל שהעשבים טובים לתלתן, או שזרעם למאכל בהמה.

ד.     קוטמים נטיעות מן האילן כדי לנטוע או להרכיב, מן חדש שאינו עושה פירות, וממקום שאינו רואה את החמה, חוץ בעץ הזית כשיעור גובה ביצה מן הזית מלמטה סמוך לגזע, בגפנים מותר לקטום מן הפקק ולמעלה, ושאר כל האילנות מענפים שרכים ודקים וי"א ממקום שיש ענפים הרבה.

ה.    מעיין היוצא מחדש בני העיר מסתפקים ממנו וכל שכן מעיינות ישנים שהיו מימות יהושע, ואין צריך לשלם (טרח וחפר אינו של רבים).

ו.     מטילים חכה לצוד דגים בים של טבריה אע"פ שהוא מחלקו של נפתלי, [ונטלו גם מלא חבל של מצודה בדרומה מן היבשה] ובלבד שלא יתקע יתידות במים לעשות שם גדרי קנים ללכוד שם דגים שלא להעמיד הספינה.

ז.     נפנים לאחורי הגדר אפילו בשדה שהיא מלאה כרכום, ומותר ליטול מן הגדר צרור לקנח אפילו בשבת, מר זוטרא חסידא כשלקח צרור מן הגדר אמר למשמש שיחברו בטיט יפה.

ח.   מסתלקים לצידי הדרכים בכל עת להיכנס לגבול שדה חבירו ולילך על המיצר אצל הדרך מפני הטיט שנתייבש ברשות הרבים והם כמו יתידות.

ט.   הוא או חבירו התועה בין הכרמים מנתק זמורות המעכבת אותו ועולה ויורד עד שמוצא את הדרך אבל מדאורייתא אף על פי שחייב בהשבת גופו של חבירו יש להקיף ולא יעבור בתוכם ויפסיד.

י.     מת מצוה קנה מקומו לקבורה במקום שמת ואין בעל השדה מעכב עליו, אבל אם המת מוטל ברוחב הדרך ועוברים ומאהיל עליו אם הוא ברשות הרבים מפנה לימין הדרך או לשמאלו, אם שדה בור מכאן ושדה ניר מכאן מפנהו לשדה בור, שדה ניר ושדה זרע מפנהו לשדה ניר, שתיהם שדה בור ניר זרוע מפנה למקום שירצה.

דף פ"א – ע"ב

שלמה המלך תיקן שהולכים בשבילי הרשות שבשדות משעה שהכניסו תבואה עד שתרד רביעה שניה שזמנה י"ז חשון משום אל תמנע טוב, אבל אח"כ הזרעים צומחות ודריסת הרגל קשה לה.

לרבי יהודה יהושע הנחיל הארץ על מנת שבשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו שם כל שלושים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם ובהמה, לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שיהא יורד לשדה חבירו וקוצץ ענף אילן להציל דבורים שהלכו לשדה חבירו והתישבו על הענף ונותן לו דמי הענף, ושיהא זה שופך יין (של חבירו, ד"ה ונוטל) להציל דבש ונוטל ממנו דמי יין, ושיהא מפרק עצים וטוען פשתן חבירו ונוטל דמי עצים מתוך הפשתן.

תנאים שהתנה יהושע נוהגים גם בחוץ לארץ, אבל אין הולכים בשבילי הדרכים שאפילו אם טל ירד עליה קשה דריסת הרגל לאחריה.

המטלטלים בארץ ישראל כשנכנסו לה כל מי שירצה יקח, והמחוברים בחזקת אותו שבט שנחלק לה.

אין לך כל שבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק.

***************