לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני י״ט שבט תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף פ״ח

חובל בעבד כנעני של אחרים/קרוב ועבד לעדות/אשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה/הכותב נכסיו לבנו

דף פ"ח – ע"א

החובל בעבד כנעני של אחרים – לרבי יהודה פטור מבושת, משום שנאמר בחיוב בושת 'כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו' ועבד אין לו אחוה בישראל שאינו בקהל, ואע"פ שעדים שחייבו עבד והוזמו מקיימים בעדים 'ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו' היינו משום שנאמר בעדים זוממים 'ובערת הרע מקרבך'(ריבית ואונאה שכתוב 'אחיך' לא שייך בעבד שאין לו קנין בלי רבו, צדקה שכתוב 'אחיך' אין כ"כ חובה ליתן לעבד, גונב נפשות גם לרבנן פטור שכתוב 'מבני ישראל', ובסנהדרין משמע שתלוי במחלוקת ר' יהודה ורבנן, ד"ה דכתיב).

לחכמים חייב בושת שבכלל אחיך במצות הוא, מיהו אינו כשר למלך שנאמר 'מקרב אחיך תשים עליך מלך' היינו ממובחר שבאחיך, ואע"פ שבעדות כתוב 'אחיו' ועבד פסול לעדות היינו משום שלומדים ממה הצד מגזלן ואשה או קטן שאינם זהירים בכל המצות ופסולים לעדות(ולא לומדים גז"ש לה לה מאשה אלא להחמיר על העבד ולחייבו במצות כאשה, לרש"י גוי כשר לעדות מן התורה ומכאן  משמע שפסול, ד"ה יהא עבד).

'לא יומתו אבות על בנים' הפסוק בא לפסול קרוב לעדות, וממה שלא כתוב לא יומתו אבות על בניהם לומדים שגם עבד פסול לעדות ולא יומתו על פי עדות מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו.

דף פ"ח – ע"ב

אשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה, לרבי ירמיה בר אבא זוכה בהם הלוקח לאחר מיתתה אע"ג שכל זמן שהיא נשואה היה לבעלה קנין פירות בנכסים, כיון שהלכה כריש לקיש שקניין פירות שיש לבעל אינו כקניין הגוף  נמצא שבשעה שמכרה היה קנין הגוף של הנכסים שלה ומכירתה מכירה, לרב יהודה אין מכירתה מכירה אע"ג שבעלמא קנין פירות אינו כקניין הגוף  תיקנו באושא שאשה שמכרה בכנסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות שחיזקו רבנן בשיעבוד הבעל משום איבה והוא כלוקח ראשון (גם לסוברים אין ברירה בדאורייתא ואחים שחלקו לקוחות הם מ"מ אין מחזירים זה לזה ביובל ומביאים ביכורים שלומדים מחלוקת יהושע אע"ג שהיה ירושה מאבותיהם ולא חזרה אותה חלוקה ביובל, ולרבי יוחנן שאחים מחזירים ביובל לא לומדים מחלוקת יהושע שהיה גזירת הכתוב ואין מביאים ביכורים שאין להם אלא קנין פירות אלא חד בר חד עד יהושע, ד"ה הכי אמר).

הכותב נכסיו לבנו שהגוף קנוי לו מהיום והאב אוכל הפירות עד יום מותו, הבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב ואם מכר אין לו ללוקח עד שימות, והאב אינו יכול למכור מפני שהם כתובים לבן ואם מכר הרי הם מכורים לעניין זה שהלוקח אוכל הפירות עד שימות האב.

הכותב נכסיו לבנו ומכר הבן הנכסים בחיי האב ומת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב, לריש לקיש קנה לוקח כיון שלא היה לאב אלא קנין פירות וקנין פירות אינו כקניין הגוף נמצא שקניין גוף היה שייך לבן בשעת המכירה והוא נחשב בעלים, לרבי יוחנן לא קנה הלוקח שקניין פירות כקניין הגוף דמי והאב נחשב בעלים, ואם מת האב בחיי הבן שזכה הבן אז זוכה לוקח שמכר לו כל זכות שתבוא לידו.

***************

יום שלישי כ׳ שבט תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף פ״ט

עדים שנמצאו זוממים/אשה במכירת נכסי צאן ברזל, או שמכרה כתובתה בטובת הנאה/אשה שחבלה בבעלה או באחרים/עבד מלוג והפיל הבעל שן או שסימא עין

דף פ"ט – ע"א

עדים שאמרו איש פלוני גירש אשתו ונתן לה כתובה והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממים אין אומרים ישלמו כל כתובתה ששמא תמות ואינה עתידה ליטול כתובתה לעולם, ואין לה בכתובתה היום אלא טובת הנאה מה ששוה למכור כתובה מיד על ספק אם נתארמלה או נתגרשה וכשיעור זה ישלמו העדים זוממים (אע"ג שכל לגבי בעלה ודאי מחלה מ"מ הלוקח לוקח בקיום משכונות, בערבות, בנדר, בשבועה, ד"ה כל לגבי).

אין האשה יכולה למכור נכסי צאן ברזל מה שהכניסה לו ושמו הדמים וכתבו הבעל בכתובתה מעיקר הדין [גם בלי תקנת אושא] כיון שהבעל קיבל עליו אחריות ואם פיחת פיחתו לו ואם הותיר הותירו לו והרי הם שלו, אבל נכסי מלוג שהכניסה לו ולא שמו אותם בכתובתה ואם נפחת היא מפסדת ואם הותיר היא מרוויחה לולי תקנת אושא יכולה היא למכור נכסיה והלוקח זוכה בגוף הנכסים מהיום ואוכל הפירות לאחר מיתת הבעל או לאחר שתתגרש.

אשה שמכרה כתובתה בטובת הנאה, לרב שלמן הדמים הם של הבעל וכדין נכסי מלוג שהבעל אוכל פירות ואף על פי שהמעות שלו נוח לאשה למכור כתובתה כדי שתהא פרנסתה מצוי בביתה בריווח, לרבא להלכה טובת הנאה שייך לה ואין זה בכלל תקנת דין בנכסי מלוג שיקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות שלא תקנו אלא שיאכל פירות של גוף הנכסים ולא פירי פירות היוצאים מטובת הנאת נכסים(כשמגיע מעלמא כמו כאן וכתשלומי כפל בנכסי מלוג אבל כשמגיע מגופה כגון ולד ולדות הם שלו, וגם כפל נכסי מלוג יקח קרקע והוא אוכל הפירות, ד"ה פירא דפירא).

אשת איש שחבלה באחרים פטורה כל זמן שהיא תחת בעלה, אם יש לה נכסי מלוג יכולה למכור גוף מהיום ופירות לאחר זמן, ולתקנת אושא שאינה יכולה למכור כלל מ"מ מוכרה בטובת הנאה שיש לה בהם שאם נתארמלה או נתגרשה, ומשלמת לניזק, ואינה חייבת למכור כתובתה שבוודאי תמחול כתובתה לבעלה (ויחזור ויכתוב כתובה שאסור לשהות בלי כתובה, ואע"ג שחייבת לשלם מדין גרמי לא תחוש שעכשיו אין לה, ולר"ת אינה חייבת לשלם אלא מה שקיבלה מהלוקח, לר"י אינה יכולה למכור במעמד שלשתן שעדיין לא ניתנה לגבות, ד"ה כל לגבי) ותפסיד ללוקח, וגם אין בית דין כופים לה שתיתן כתובתה לניזק אע"פ שלא יפסיד אם תמחול כיון שבוודאי תמחול לבעלה ואין בית דין טורחים בחנם.

דף פ"ט – ע"ב

אשה שחבלה בבעלה אין כופים אותה למכור לו כתובתה בדמי החבלה שבוודאי מחלה ולר"מ אסור לאדם שישהה את אשתו אפילו שעה אחת בלי כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה(וכן קי"ל, וגם באופן שיש לה אם אין לה סמיכת דעת בעילתו בעילת זנות, ד"ה כך מוכרת), ודווקא אם דמי הכתובה שווים יותר מדמי החבלה אבל אם דמי החבלה שווים יותר מכתובתה בין כך יש לחוש שיגרשנה כדי לגבות דמי חבלה], ואם יש לה נדוניה כופים אותה למוכרו בטובת הנאה.

אשה שמכרה נכסי צאן ברזל בטובת הנאה בין לאחרים ובין לבעלה ומתה ומת בעלה בניה גובים כתובת בנין דכרין, ואין הבנים מאשה אחרת יכולים לומר אילו היה אימכם קיימת לא הייתה גובה אלא לקוחות, שבניה אומרים שלא נתכוונה להפסידנו אלא הייתה צריכה למעות.

עבד מלוג שהפיל הבעל שן או סימא עין אינו יוצא לחירות שאין גופו קנוי לו, ואם האשה הפילה שן או סימאה עין לברייתא א' יצא לחירות ולברייתא ב' לא יצא לחירות, ולא נחלקו שהברייתא שלא יצא לחירות היינו לאחר תקנת אושא שחיזקו רבנן את שיעבוד בעל, לרבא גם לאחר תקנת אושא לתנא שיוצא לחירות היינו משום שהקדש(שקדושת הגוף וה"ה כל איסור כגון איסור הנאה במת או קונמות, אבל מכר אפותיקי אינו מופקע אלא מדרבנן משום הפסד לקוחות, ד"ה הקדש חמץ ושחרור) חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד, ולמ"ד שאינו יוצא לחירות משום שחיזקו רבנן לשעבוד הבעל (ונחלקו אם חיזקו לשעבוד הבעל, ואין קונמות מפקיע שעבוד הבעל או האשה, ד"ה אלמוה), או שנחלקו בקניין פירות אם הוא כקניין הגוף.

***************