לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שישי כ״ג שבט תשפ"ד
מסכת בבא קמא דף צ״ב – צ״ד
'דברי אגדה'
דף צ"ב – ע"א
משנה . אף על פי ששילם דמי בושת אין נמחל לו על צער בושת אפילו הביא כל אילי נביות, עד שיבקש ממנו מחילה, ואם לא מחל לו הרי הוא אכזר.
האומר סמא עיני קטע ידי שבר רגלי ועשה כן חייב, אמר על מנת לפטור חייב [עיין דף צג.], קרע כסותי שבר כדי חייב, על מנת לפטור פטור, עשה כן לפלוני על מנת לפטור חייב בין בגוף בין בממון.
'ויאמר, ה' הגוי גם צדיק תהרוג וכו' ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא', השב אשת האיש גם אם אינו נביא, אך מה שאמרת שאתה צדיק ראוי אתה ליהרג כי אברהם למד ממך לומר אחותי היא שאכסנאי הבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו ולא אשתך היא או אחותך היא.
בן נח נהרג גם אם לא ידע, שהיה לו ללמוד הליכות דרך ארץ וממילא לא היה נכשל שהרי אבימלך היה חייב מיתה הגם שלא ידע.
'כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך', לר' אלעזר אחת באיש – שכבת זרע ושתים באשה – שכבת זרע ולידה, למתניתא שנים באיש ושלשה באשה וגם קטנים, לרבינא שלשה באיש וארבעה באשה וגם פי טבעת.
'בעד כל רחם' אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה.
כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, כמו שמצינו באיוב ואבימלך.
קוץ הגדל ליד כרוב לפעמים כשנעקר נעקר עם הכרוב, כך שכיני רשע לוקים עמו כמו שמצינו שכלל הקב"ה משה וירמיה בכלל כלל ישראל שפשעו ומאנו לשמור תורה.
'ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה', היינו אותם שהוכפלו בברכת משה שחלשים היו ולפיכך כפל משה שמם לחזקם.
ארבעים שנה היו עצמותיו של יהודה מגולגלים בארון במדבר עד שבקש משה רחמים 'שמע ה' קול יהודה', שיהודה גרם לראובן שיודה (ברבים, ד"ה מי גרם) ומיד נכנס כל עצם ונתחבר למקומו, לא העלוהו למתיבתא דרקיע עד שביקש משה 'ואל עמו תביאנו', לא ידע מה מדברים רבנן ולישא וליתן עמהם עד שביקש משה 'ידיו רב לו', לא היה עולה בידו לומר דבר שהלכה כדבריו עד שביקש משה 'ועזר מצריו תהיה'.
אחר העני הולך העניות, כמו שמצינו שהעניים נותנים קלתות שמביאים בהם ביכורים לכהן ולא העשירים, ולא דיי למי שיש לו נגע אלא שמבייש עצמו על כרחו כמו שכתוב במצורע 'טמא טמא יקרא'.
דף צ"ב – ע"ב
השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה, ששים אנשים רצו ולא השיגו את מי שאכל פת שחרית דכתיב 'ועבדתם את ה' אלוקיכם' זו קריאת שמע ותפלה 'וברך את לחמך ואת מימך' זו פת במלח וקיתון במים, מכאן ואילך 'והסירותי מחלה מקרבך' מחלה זו מרה בגימטריא פ"ג כמניין חולי שיש במרה, וכולם פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלם.
חברך קורך חמור הודה לדבריו ושים עליך אוכף של חמור, וכמו שמצינו בהגר שהודה שהיא שפחת שרי.
מי שיש לו בו דבר גנות יקדים ויאמרו, כמו שאמר אליעזר 'עבד אברהם אנכי'.
מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בתורה בפרנסה ובתביעת חוב כמו שביקשה אביגיל מדוד וכמו שמצינו בנתן הנביא ואברהם.
ששים אבלות ומכאובות מגיע לשיניים לשומע קול אכילת חבירו והוא אינו אוכל עמו.
היין של המלך הוא והשותים מחזיקים טובה לשר המשקה, שישראל תלוי חכמת יהושע 'כי משה סמך ידיו עליו' ואינה אלא מפי הקב"ה (המשקה נותן בעין יפה למי שרוצה שהקב"ה אמר למשה וסמכת ידך והוא סמך בשתי ידיו, ד"ה חמרא למריה)
כלב כשהוא רעב בולע אפילו אבנים.
דרך דקל רע לגדול בצד אילן סרק וכמו שמצינו שעשיו נשא בת ישמעאל, ואנשים ריקים שהתלקטו אל יפתח, ולעניין טומאת כלים כל המחובר לטמא טמא וכל המחובר לטהור טהור, וכן לרבי אליעזר זרזיר הוא עוף טמא שלא לחינם הלך אצל עורב שמינו הוא.
קראת חברך להוכיחו ולא ענך הניחו ויפול ברשעו ודחהו בידיים.
בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן, שנאמר 'לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו' שנצרת לו פעם אחת שוב אל תבזהו.
אם תרים המשא עמי אשא גם, שאין אדם רוצה להיכנס בסכנת היזק ממון ותחת עול דבר אלא עם משתתף חבירו עמו כמו שמצינו בברק.
כשהיינו קטנים היינו חשובים כגברים עכשיו שהזקננו אנו שפלים כתינוקות, שבתחילה כתוב 'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם' ולבסוף כתוב 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך'.
***************
דברי אגדה/שינוי מעשה בגזילה ובראשית הגז
דף צ"ג – ע"א
הנמשכים אחרי בעלי נכסים גם הם נדבקים קצת בעשירות, שנאמר 'וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים'.
המוסר דין על חבירו לשמים ויש לו בית דין בארץ הוא נענש תחילה, שנאמר 'ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וכו' ישפוט ה' ביני וביניך' וכתוב 'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה'.
הצועק לשמים משום שחבירו מצערו גם הוא נענש שנאמר 'וחרה אפי והרגתי אתכם' משמע שניהם, אלא שנפרעים מן הצועק תחילה כמו שמצינו בשרה.
לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה שיהיה לה בן כסוי עיניים ונתקיים ביצחק.
לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשיר הכתוב למזבח.
האומר סמא עיני קטע ידי שבר רגלי קרע כסותי שבר כדי חייב, על מנת לפטור לרבי יוחנן פטור, ויש חולקים שבראשי אברים אפילו אמר על מנת לפטור חייב, לרב ששת משום פגם משפחה (ומשלם הכל גם צער, ד"ה משום פגם משפחה), לרבא שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו.
הכני פצעני קרע כסותי שבור כדי ושאל לו המזיק על מנת לפטור אם ענה לו הניזק הן בלשון תמיה חייב ובלשון ניחותא פטור, ואם ענה הניזק לאו בלשון תמיה פטור ואם ענה בלשון ניחותא חייב שיש לאו שהוא הן ויש הן שהוא לאו (לתוספות בנזקי גופו אפילו דומה שאומר בניחותא מסתמא בלשון תמיה אמר, ובנזקי ממונו אפילו אמר לאו ודומה ללשון ניחותא מסתמא בלשון תמיה אמר, ד"ה ורבי יוחנן).
'כי יתן איש אל רעהו וכו' לשמור' כיון שבא לידו בתורת שמירה אפילו אם אמר לו המפקיד אחר כך קרע בידיים חייב, ואם אמר לו על מנת לפטור פטור, ואם בא לידו מעיקרא בתורת קריעה(שאין לומר בשעת נתינה שמור ואם תרצה קרע, ד"ה ורמינהי).
לרב הונא פטור רק אם אמר לו על מנת לפטור, לרבה פטור גם אם לא אמר על מנת (כיון שנתן גם לאבד, ד"ה הא דאתא).
הפקיד אצלו מעות על מנת לחלק לעניים כיון שאינו בידו בתורת פקדון אלא לחלק לעניים פטור אם פשע בו, ואם יש סכום קצוב המגיע לכל עני הוא שומר עבור העניים וחייב.
דף צ"ג – ע"ב
הדרן עלך פרק החובל
פרק תשיעי – הגוזל עצים
משנה . הגוזל עצים ותיקנו על ידי שיוף, אבנים וסיתת, משלם כשעת הגזילה ואינו חייב להחזיר שקנה בשינוי מדאורייתא שנאמר 'והשיב את הגזילה אשר גזל' שאם אינו כעין שגזל קנה ומחזיר דמים כשעת הגזילה (ודווקא אם נשתנה שמו, ד"ה עצים).
הגוזל עצים ולא שיפן ועשאה כלים צמר ולא ליבנה ועשאה בגדים כיון שהוא שינוי החוזר לברייתו אינו קונה מדאורייתא (לרבה בפרק מרובה קונה מדאורייתא, ד"ה הגוזל עצים),
לאביי לתנא במשנה קונה מדרבנן ומשלם כשעת הגזילה, לרב אשי אינו קונה גם מדרבנן.
ראשית הגז שעשה הגזלן שינוי בטוויה או אריגה פטור מליתן לכהן שקנאו בשינוי, ליבן ולא צבעה לאביי לחכמים אינו שינוי ולרבי שמעון הוא שינוי, לרבא גם לרבי שמעון אם נפצו ביד אינו שינוי ובמסרק הוי שינוי, לרבי חייא בר אבין אם ליבן בגפרית שיתלבן יפה הוא שינוי, צבעה – לאביי לחכמים משום רבי שמעון הוא שינוי ולרבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אינו שינוי, לרבא לרבי שמעון אינו שינוי שהוא שינוי החוזר לברייתו שיכול להעבירו אלא אם צבעו בקלא אילן, ולחכמים הוי שינוי.
חמש רחלות גוזזות כל אחת מנה ופרס חייבות בראשית הגז, ואם גזז אחת ועשה בה שינוי כיון שקנאה אינם מצטרפות.
גזל צמר וליבן או צבעה למי שאומר ובאופן שלעניין ראשית הגז הוא שינוי הוא הדין לעניין גזילה ומשלם כשעת הגזילה.
גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה, או גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה שקנאו בשינוי [ועי' לקמן דף צ"ה: מחלוקת בנתעברה אצלו ולא ילדה ונטענה אצלו ולא גזזה].
**************
שינוי באתנן/שינוי לגבי מצות חלה/שבח שהשביח גזלן/מצוות פאה/שינוי החוזר/תקנת רבי
דף צ"ד – ע"א
נתן לה חיטים באתנן ועשאה סולת, זיתים ועשאה שמן, ענבים ועשאה יין, לבית שמאי אסור למזבח שנאמר 'כי תועבת ה' אלוקיך גם שניהם' לרבות שינוייהם, ומה שנאמר שניהם שמשמע דווקא הם היינו הם ולא ולדותיהם, לבית הלל שינוייהם מותר למזבח 'הם' היינו ולא שינוייהם ולא ולדותיהם, לאביי נחלקו אם שינוי קונה, לרבא לכו"ע שינוי קונה ושאני אתנן לבית שמאי שמאוס הוא לגבוה.
גזל סאה של חיטים וטחן ולש ואפה והפריש ממנה חלה רבי אליעזר בן יעקב אומר אין זה מברך אלא מנאץ, לאביי שסובר שינוי אינו קונה, לרבא שהוא מצוה הבא בעבירה.
כל שבח שהשביח גזלן, לר' שמעון בן אלעזר ידו על העליונה השביחה נוטל שבח כחש אומר הרי שלך לפניך ששינוי במקומו עומד ואף על פי כן נוטל שבח משום תקנת השבים, לאביי שסובר שינוי אינו קונה לרבא משום ששינוי קונה ובכחש שחוזר שיכול לפטמה אינו קונה.
מצות פאה להפריש מן הקמה, לתנא קמא שנאמר 'לא תכלה פאת שדך לקצור', לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרים, לא הפריש מן העומרים מפריש מן הכרי עד שלא מרח, מרחו מעשר ונותן לעניים, לרבי ישמעאל אף מפריש מן העיסה, לאביי תנא קמא ורבי ישמעאל נחלקו בשינוי קונה לרבא לכו"ע שינוי קונה וטעם רבי ישמעאל משום שנאמר 'תעזוב' יתירה, ולא לומדים ממתנת עניים לכל התורה ששינוי אינו קונה.
המפקיר כרם והשכים בבוקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה, אע"ג שבעלמא הפקר פטור כיון שנאמר 'תעזוב' יתירה לחייב באופן זה, ופטור מן המעשר שלא נאמר בה תעזוב יתירה.
גזל עצים משופין ועשאה כלים לר' יוחנן דבר תורה הגזילה חוזרת בעיניה כיון שהוא שינוי החוזר לברייתו אך משום תקנת השבים אינו צריך להחזיר (עיין תוספות דף צ"ג: דעת רבה).
דף צ"ד – ע"ב
בימי רבי תקנו שהגזלנים ואין הגזילה קיימת ומלוי בריבית מחזירים ואין מקבלים מהם כדי שיעשה תשובה והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו (לר"ת תיקן רק לדורו לר"י תיקן רק לאלו שרוב עסקיהם בכך, ד"ה בימי רבי).
הניח להם אביהם פרה וטלית גזולה אע"פ שקנו בשינוי רשות למי שסובר שרשות יורש כרשות לוקח הוא חייבים להחזיר משום כבוד אביהם אם עשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת, אבל אם לא עשה תשובה אינם חייבים בכבודו.
הרועים והגבאים והמוכסים תשובתם קשה שגזלו את הרבים ואין יודעים למי להחזיר, ואם הגזילה בעין יחזרו למכירים, ואם אינם מכירים יעשה בהם צרכי ציבור כגון שיחין ומערות להכניס בהם מים לשתות.
גזל מריש ובנאו בבירה אע"פ שהיא בעין אינו צריך להחזיר מפני תקנת השבים שיפסיד כל הבירה אלא יחזיר דמיו.
***************