לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא קמא דף צ״ה

הגוזל רחל וגזזה או פרה וילדה/בהמה והזקינה עבדים והזקינו/צבעו שחור או אדום

דף צ"ה – ע"א

הגוזל רחל וגזזה, הגוזל פרה וילדה

לרבי מאיר משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה, אע"פ ששינוי קונה קונסים לגנב שלא יהא חוטא נשכר ליטול את השבח, ואם לא השביחה אלא כחשה אינו מחזיר בעין כיון ששינוי קונה ומשלם כעין שגזל.

לרבי יהודה גזילה חוזרת בעיניה, לרב זביד היינו אם השבח עליה חוזרת כמות שהיא ואם גזזה וילדה מחזיר הגזילה ומשלם דמי הגזיזה והולד כשעת הגזילה (או שסובר שינוי אינו קונה ושאני שבח שלא על גבי גזילה משום תקנת השבים וגזל עצים ועשאה כלים אע"ג שהוא שבח שעל גבי גזילה כיון שטרח אינו צריך להחזיר משום תקנת השבים או שסובר ששינוי גמור שלא על גבי הגזילה קונה לר"ת שבח שע"ג גזילה הוא שינוי החוזר, ד"ה בשבח),

ולרב פפא היינו גם כשהשבח על גבי הגזילה שגזלן הוא ומשלם כשעת הגזילה (משום תקנת השבים ולר"ת ששינוי קונה אע"ג שחוזר שנתכוון לקנותו, ד"ה בשבח).

לרבי שמעון – לרב זביד כל השבח של גזלן גם אם הוא עדיין על הגזילה ומשלם כשעת גזילה, לרב פפא אין הגזלן זוכה בשבח אלא למחצה לשליש ולרביע כמנהג המדינה במקבלי בהמות להשביח לזמן גדול כזה ומחזיר השאר בדמים, וכן תניא בברייתא.

גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו, לתנא קמא משלם כשעת הגזילה ששינוי קונה גם בעבדים שהם כמטלטלים, לרבי מאיר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך שעבדים כקרקע  וקרקע אינה נגזלת שיהא קנוי לגזלן בשינוי.

דף צ"ה – ע"ב

הנותן צמר לצבוע לו אדום וצבע שחור או שחור וצבע אדום, לרבי מאיר נותן לו דמי צמר כקודם שקנה בשינוי, ואינו נותן דמי שבח שלא קנסו אלא גנב שחטא במזיד.

גזל שדה ומכר לאחר והשביח והנגזל הוציא מתחת ידו, הלוקח חוזר על הגזלן וגובה דמי קרן השדה מנכסים משועבדים כיון שכתב בשטר המכירה שאם יטרפוה יחזור ויגבה מנכסיו, ואת הפירות והשבח מנכסים בני חורין שאין דמיו קצובים ואין הלוקח יודע בכמה להיזהר.

המקבל עליו לזון בן או בת אשתו גובה מנכסים בני חורין מפני תיקון העולם או משום שלא כתב עליו שטר או משום שאין דמיו קצובים.

שטר חוב שלא כתב בו ששעבד הלוה נכסיו, לרבי מאיר אינו טעות סופר ואינו גובה מנכסים משועבדים.

***************

מסכת בבא קמא דף צ״ו – ק״א

שומת שבח/שינוי

דף צ"ו – ע"א

שלשה שמים להם השבח ומעלה אותם בדמים, בכור ופשוט שהשביחו קרקע אביהם וחילקו, הבכור מחזיר לפשוט רביע משבח בדמים, בעל חוב שגובה קרקע אפותיקי מלוקח ואין החוב מגיע לשיעור השבח וגדלה התבואה כל צרכה (לר"ת שבח המגיע לכתפיים היינו שטרח בו, ומסקנת הש"ס תלוי בגירסא אם דווקא בהגיע לכתפיים, וכן אפותיקי אם משלם גם בהגיע לשיעור ארעא ושבחא, ד"ה שבח המגיע),

[אבל אם החוב מגיע לשיעור הקרקע והשבח, או לא גדלה התבואה כל צרכה אין צריך לשלם השבח, ואם אינו אפותיקי אלא שיעבוד בעלמא למ"ד שיכול הלוקח לסלק בזוזי יכול הלוקח לומר למלוה תן לי קרקע כשיעור שבח].

גזל והשביח ומכר או הוריש או השביח הלוקח והיורש דינם כדין הגנב עצמו שהכל שלהם משום תקנת השבים (דווקא במטלטלים אבל קרקע שאינה נגזלת השבח שייך לנגזל, ד"ה כל זכות), ולרבי שמעון למחצה לשליש ולרביע [כדלעיל דף צ"ה:], ואיבעיא במכרו הגזלן לעכו"ם ועכו"ם מכרו לישראל אם גם באופן זה עשו רבנן תקנת השבים.

קצץ דקל ונטעו בקרקע לא קנה שעדיין שמו דקל, וכן אם עשה ממנו חתיכות שעדיין נקרא חתיכות דקל, גזל חתיכות דקל ועשה ממנו קורות קונה, גזל קורות גדולות ועשה ממנו קורות קטנות לא קנה, עשה ממנו קרשים קנה.

גזל לולב והסיר העלים מן השדרה קנה שנשתנה שמו מלולב להוצי, גזל הוצי וחלק כל הוצי לשנים ועשה ממנו מטאטא קנה שנשתנה שמו מהוצי לחופיא, גזל חופיא ועשה ממנו חבל לא קנה שיכול לסותרו והוא חופיא.

דף צ"ו – ע"ב

גזל לולב אם נטל העלה האמצעי העליונה כיון שהלולב פסול קנה בשינוי, ואם נחלקה ללישנא קמא איבעיא אם קנה, ללישנא בתרא נחלקה כנטילה דמי ופסול (לרש"י היינו שנחלקה ונסדקה השדרה עד שנראה עלים עליונים חלוקים ומפוזרים זה מזה, לגאונים שעלה אמצעי אינו דבוק מתחלת ברייתו, לר"י ששני עלין העליונים נפרדו מקצת מהשדרה, ד"ה נחלקה).

גזל עפר ועשה ממנה לבינה לא קנה שיכול להחזיר לעפר, גזל לבינה ועשאה לעפר קנה שאפילו אם יחזור ויעשה לבינה הרי יהא לבינה אחרת ולא יהא כמו לבינה ראשונה בגודלה ואדם מקפיד על גודלה.

גזל חתיכת כסף ועשה ממנו זוזים לא קנה שיכול להחזיר לחתיכה, גזל זוזים ועשה ממנו חתיכה כסף קנה שאפילו אם יעשה ממנו זוזים לא יהיו כזוזים ראשונים.

גזל מטבעות שחורות כעין ישנות ולבנן ועשאה כחדשות לא קנה שסופם לחזור ליושנם, גזל חדשות והתיישן אצלו קנה שאפילו אם יחזור ויחדשם יהיו יושנם ניכר.

גנב טלה ונעשה איל או עגל ונעשה שור, לרבי אלעא נעשה שינוי בידו וקנאה לכך שאם טבח או מכר שפטור מתשלומי ארבעה וחמשה ואינו משלם אלא כפל.

מי שהוא גזלן הרבה שנים יכולים בית דין לקונסו, וכגון אם גנב צמד בקר וחרש בהם שדה וזרע שם צריך לשלם חצי משבח השדה.

משנה . גזל בהמה והזקינה ואפילו לא הזקינה רק כחשה כיון שאינה חוזרת לברייתה משלם כשעת הגזילה, גזל עבדים והזקינו – לתנא קמא משלם כשעת הגזילה, לרבי מאיר אומר הרי שלך לפניך שעבדים כקרקע ואינה נגזלת ולא קנה בקניין גזילה, לרב הלכה שעבדים כקרקע דמי שכך הוא שיטת חכמים.

גזל מטבע ונסדק פירות והרקיב יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה ששינוי הניכר הוא וקנה, מטבע ונפסל תרומה ונטמא חמץ ועבר הפסח אומר לו הרי שלך לפניך שאינו ניכר, בהמה ונעשה בה עבירה או שנפסל מעל גבי המזבח אומר לו הרי שלך לפניך שכל הבהמות אינם עומדות למזבח גם אם היתה עומדת להיסקל שאסור בהנאה אומר לו הרי שלך לפניך.

המחליף פרה בחמור וילדה זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק זכה בה שברי ושמא ברי עדיף (ולמ"ד לאו ברי עדיף היינו משום שתיקה כהודאה, ד"ה והלה) זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שמודה במקצת הוא, המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי לרבי מאיר ישבע המוכר שעבדים כמטלטלים דמי, לחכמים לא ישבע שעבדים כקרקע דמי.

 ****************

 

התוקף עבד חבירו וספינות/הדר בחצר חבירו/שינוי/נפסל המטבע

דף צ"ז – ע"א

התוקף עבד חבירו ועשה בו מלאכה פטור, גם למ"ד עבד כקרקע אם הוא בשעה שאינו עושה מלאכה לבעליו שזה נהנה וזה לא חסר, ואע"פ שמכחישו מ"מ הבעלים נהנה בזה שאין העבד לומד דרכי בטלה.

הדר בחצר חבירו שאינה עומדת להשכיר שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר, אבל אם הלווהו ודר בחצירו וכן אם משתמש בעבד שלא בשעת מלאכת הבעלים כיון שנראה כריבית צריך להעלות לו שכר (דווקא מילי בפרהסיא ואוושא טובא אבל להשאיל לו כליו או סוסו שבלא"ה היה משאיל מותר, או אם היו אוהבים שהיו משאילים חצר זה לזה קודם הלוואה מותר גם לאחר הלוואה, ואם נכנס שלא מדעתו חייב, ד"ה הלווהו ודר בחצירו)

לג. (לרש"י ה"ה הלווהו מעות וקצב שישלם מטבע היוצא באותו שעה, לתוספות אין חילוק בין הלווהו מעות לפרגמטיא כל.

התוקף ספינות חבירו ועשה בה מלאכה, אם אינה עומדת להשכיר דינו כגזלן ומחזיר ואינו משלם שכירות, ואם נשבר או נתקלקל משלם דמי פחת שכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה, אם עומד להשכיר – ללישנא קמא משלם השכר אם הוא יותר מדמי פחת שמסתמא ירד על דעת שכירות, ללישנא בתרא אם פחת יתר על השכר נוטל דמי פחת שהרי לקחה בעל כרחו  וגזלן הוא, ואם ירד על דעת גזלנות אפילו השכר גדול מפחת אינו נוטל אלא דמי פחת.

גזל מטבע ונסדק משלם כשעת הגזילה ששינוי הניכר הוא, פסלתו מלכות שלא יצא בשום מדינה לרב הונא אומר לו הרי שלך לפניך, לרב יהודה כיון שאינו יוצא כלל היינו נסדק ומשלם כשעת הגזילה, ואם פסלתו בני מדינה זו ויוצאה במדינה אחרת אומר לו הרי שלך לפניך ולך והוציאה במדינה אחרת.

גזל פירות והרקיב יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה, גם לרב הונא במטבע שפסלתו מלכות אומר לו הרי שלך לפניך שפסול המטבע איננו ניכר, אבל שינוי פירות ויין ניכר הוא שנשתנה טעמם וריח.

גזל תרומה ונטמאה אומר לו הרי שלך לפניך גם לרב יהודה במטבע שפסלתו מלכות משלם כשעת הגזילה שמטבע שינוי הניכר הוא שהיום אין צורתו דומה לשאר המטבעות, אבל תרומה שנטמאת איננו ניכר.

דף צ"ז – ע"ב

המלוה את חבירו פרגמטיא וקצץ לשלם לו במטבעות מסוימות ונפסלה המטבע באותה מדינה, לרב כיון שקיבל עליו לתת לו מטבע נותן לו המטבע היוצא באותה שעה והמטבע שנפסלה אינו מטבע (לרש"י ה"ה הלווהו מעות וקצב שישלם מטבע היוצא באותו שעה, לתוספות אין חילוק בין הלווהו מעות לפרגמטיא כל שהתנה שישלם מעות בסתמא היינו מטבע היוצא באותו שעה, או הלווהו חיטים ואמר תחזור כך וכך חיטים או במעות, ואם הלווהו מעות סתם יפרע מעות שהלווה לו אפילו נפסל, ד"ה המלוה את חבירו), לשמואל נותן לו מטבע שנפסלה שיכול להוציאו במדינה אחרת, לרב נחמן גם לשמואל דווקא אם יש לו דרך וצריך ללכת לאותה מדינה הגם שהמלכות מקפידות זו על זו ואם ימצאנו אצלו יפסידנו ממונו מ"מ אינם בודקים ומחפשים לדבר זה, אבל אם בודקים ומחפשים גם אם יש לו דרך לשם נותן לו מטבע היוצא (וכל זה לשיטת רב הונא שגזל מטבע ופסלו מלכות אומר הרי שלך לפניך אבל לרב יהודה שדינו כנסדק אינו יכול לשלם במטבע שנפסל, ד"ה המלוה את חבירו).

אין מחללים מעשר שני על מעות שאינם יוצאות כלל בירושלים שאינו כסף צורה היא, ובזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם תיקנו שיהיו כל המעות יוצאות בירושלים (משום שקלים שהיו מביאים לירושלים מכל המקומות, ד"ה שיהו), ואם אינם יוצאות במדינתו ויוצאת בירושלים מחללים עליה אפילו אם אין לו דרך לירושלים כיון שאין המלכות מקפידות זו על זו, ואם מקפידות אין מחללים בהם הואיל ואינם יוצאות מיד באותו מקום שנאמר 'וצרת הכסף בידך' שיהא מצוי בידך, מעות של מדינה שלו והוא שם מחללים עליה שיכול לקנות בהם שם בהמה (היינו לשיטת רבי מאיר אבל לחכמים אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני, או אם אי אפשר בעניין אחר גם לחכמים מותר, ד"ה דזבין בהו).

מטבע של ירושלים כתוב דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש כתוב מצד אחר, מטבע של אברהם (כתוב, ד"ה מטבע) אברהם ושרה מצד אחד ויצחק ורבקה מצד אחר.

המלוה פרקמטיא לחבירו לרב שנותן לו מטבע היוצא לרב חסדא אפילו אם הוסיפו על המטבע ולא הוזלו הפירות מחמת חריפות המטבע, לרב הונא בריה דרב יהושע נותן לו כשיעור הכסף של מטבע הראשון משום ריבית.

******************

 

כמה דינים מדברי רבה שאין בהם משום חיוב היזק, היזיק מטבע/עשה מום בבהמת חבירו/עשה מלאכה במי ופרת חטאת/שרף שטר חבירו/גזל חמץ ועבר פסח/אומן שקלקל

דף צ"ח – ע"א

היה מטבע ביד הבעלים והכה חבירו תחת ידו ונפלה לים במים צלולים פטור כיון שמונח לפניו (צלולים לאו דווקא אלא כל שבר אמוראה יכול להוציא, ד"ה עכורין וצלולין), ומה שצריך לשלם כדי להוציאו הוא גרמא, ואם לקח בידיים וזרקה לים חייב משום גזלן (אבל אדייה אדויי אע"פ שעומד באוויר למעלה משלשה ואינו אוחז בו אינה הגבהה או משום שגם מפיל ידו או אפילו דרך עליה לא קנה שאין דרך הגבהה בכך, ד"ה וה"מ דאדייה אדויי).

אין מחללים מעשר שני על מעות במקום רחוק או שנפל כיסו לים הגדול, שנאמר 'וצרת בידך' שיהא הכסף מצוי בידך.

הכה מטבע חבירו עד ששיחת צורתו פטור [ואינו דומה למכה לעבדו על אזנו שעבד יוצא לחירות אע"ג שלא החסירו שאי אפשר להתחרש אלא אם חסר ממנו טיפת דם שנפל לתוך אזנו (ונחשב מום שבגלוי ע"י התנהגות או שלא צריך שיהא מום שבגלוי אלא האבר שבו המום יהא בגלוי, ד"ה מתיב רבא)] אבל שחקו עם כלי הנפח חייב שמחסרו.

הפוגם אוזן פרה של חבירו פטור אע"ג שניכר משום שלא הזיק הבהמה אלא פסלה לקרבן, ואין כל הבהמות עומדות לקרבנות.

העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם שהיזק שאינו ניכר הוא, וחייב בדיני שמים(בעושה מלאכה בידיים לא צריך ניחא ליה ורק שיהא ניחא לעושה ורק בנעשה ממילא, ד"ה הא קמ"ל) .

דף צ"ח – ע"ב

השורף שטר חבירו אם יש עדים היודעים מה היה כתוב בשטר כותבים לו שטר חדש (ואינו מפי כתבם כשמעידים ראינו עדות שנחקרה עדותם בבית דין, ד"ה נכתוב ליה), אם אין עדים אף על פי שהשורף מאמין בעל השטר מה היה כתוב שם פטור מדין מזיק ששרף נייר בעלמא, גם לר"ש שדבר הגורם לממון כממון היינו דווקא בדבר שעיקרו ממון, ולמאן שדן דיני גרמי חייב לשלם כל מה שהיה כתוב בשטר מעידית שבנכסיו.

גזל חמץ ועבר עליו הפסח אע"ג שנאסר בהנאה מחזיר ואומר לו הרי שלך לפניך, גם לרבנן ששור שהמית אדם בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר אין השומר יכול לומר הרי שלך לפניך משום שסוברים שאין גומרים דינו של שור אלא בפניו והוא כהרגה בידיים במה שמסרו לבית דין.

גזל פירות והרקיבו מקצתם אומר הרי שלך לפניך, הרקיבו כולם משלם כשעת הגזילה.

משנה . נתן לאומנים לתקן וקלקלו חייבים לשלם, נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב, לרב אסי אם נתן לו עצים לעשות שידה תיבה ומגדל ועשה ושברם פטור שאומן קונה בשבח כלי.

******************* 

 

דיני בל תלין/אקדש לך בשכר פעולה/טבח או שולחני שקלקל

דף צ"ט – ע"א

הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה קודם שקלט הצבע נותן לו דמי צמר, לאחר שקלט הצבע למ"ד אומן קונה בשבח כלי נותן לו דמי צמר ולא דמי שבח, ואם הצמר והסממנים של בעל הבית הצבעי הוא שכיר בעלמא ואינו קונה בשבח הכלי וחייב להחזיר הצמר והסמנים.

הנותן טליתו לאומן והודיע לו האומן שגמרה אפילו מכאן עד עשרה ימים אינו עובר בבל תלין, נתנו לו בחצי היום כיון ששקעה עליו החמה עובר עליו משום בל תלין, ולמ"ד אומן קונה בשבח כלי היינו רק אם שכרו לדורכה והתנה עמו סכום הדריכות וכל דריכה במעה.

קבלנות עובר עליו משום בל תלין, ולמ"ד אומן קונה בשבח כלי היינו רק אם אין שבח וכגון שיוליך לו אגרת למקום פלוני.

דף צ"ט – ע"ב

אשה שנתנה לאיש זהב ואמרה עשה לי צמידים ואקדש לך בשכר פעולתך ועשה ונתן לה הצמידים, לרבי מאיר מקודשת לחכמים אינה מקודשת, והסבר המחלוקות או שלרבי מאיר אין לשכירות אלא לבסוף ואינו חייב אלא כשמחזיר לה ויכול לקדשה בו ולרבנן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכל פרוטה ופרוטה נעשה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת (אפילו שניהם רוצים שיחול קודם הגעת הממון לידה כיון שמן הדין אינו יכול לתובעה ולא נתן לה כלום במחילתו, ד"ה אלא במאי מקדשה), או שגם לרבי מאיר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף (וכן ההלכה אע"ג דאין שכירות משתלמת אלא בסוף, ד"ה ואיבעית אימא) ונחלקו אם מקדש במלוה מקודשת, או שלכו"ע המקדש במלוה אינה מקודשת ובאופן שהוסיף נופף משלו ולרבי מאיר המקדש במלוה ופרוטה דעתה על פרוטה ולרבנן דעתה על המלוה.

טבח שקלקל בשחיטה ונטרפה הבהמה אם הוא הדיוט חייב, אם הוא אומן – לרבנן אם שחט בחינם פטור שאנוס הוא שחט בשכר חייב, לרבי מאיר חייב גם אם שחט בחינם שמוטל עליו להשגיח ולהיזהר וכמו שמצינו שסובר רבי מאיר נתקל פושע.

טבח שקלקל בספק טריפה הבשר אסור מספק והטבח פטור שמא כשרה היא.

המראה דינר לשולחני לדעת אם הוא טוב ויקבלנו מחבירו והשולחני אמר לו שהוא טוב ונמצא שהוא רע אם הוא הדיוט חייב, אם הוא אומן שאינו צריך ללמוד עוד במומחיות המטבעות וטעה בזה שלא ידע שנפסל המטבע פטור, ורבי חייא היה מומחה ואעפ"כ שילם לפנים משורת הדין (לר"י מאורליינ"ש אין לפנים משורת הדין אלא בדבר שאחרים חייבים והוא פטור, ד"ה לפנים משורת הדין).

*****************

דיני גרמי/גדר שבין גינות לעניין כלאיים/הנותן צמר לצבעי והקדיחו יורה או שינה

דף ק' – ע"א

'והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון', והודעת להם זו תלמוד תורה, את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זו ביקור חולים שבן גילו נוטל אחד מששים מהחולי, בה זו קבורה אפילו זקן ואינו לפי כבודו, את המעשה זה הדין, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין.

שולחני שאמר על מטבע רע שהוא טוב לסובר שחייב בגרמי חייב (היינו כשאינו מומחה, להרי"ף דווקא אם אמר חזי דעלך קא סמכינא, ד"ה אחוי דינר).

הדן דין וזיכה החייב או שחייב זכאי, טימא טהור או שטיהר טמא לרבי מאיר חייב מדין גרמי, ואם הדיין קיים הפסק בידיו מה שעשה עשה ולכו"ע ישלם מביתו (כשהדין קיים בפסק הדיין גם לחכמים חייב ע"י דיבור כמעשה אך אם יכול לחזור בו נחלקו ר"מ וחכמים, ד"ה טיהר את הטמא).

גדר שבין שתי גינות זה סומך זרעים לגדר מכאן וזה סומך גפנים לגדר מכאן, ואם נפרצה מחיצת הכרם אומר בעל הזרעים לבעל הגפנים גדור גדר (לר"י צריך להתרות בו פעמים וספק אם גם כל פעם שנפרצה לר"ת אם יש תוספת מאתיים בין פירצה ראשונה לשניה אין מצטרפים שקמא קמא בטל ע"י הפסק, ד"ה אומר לו גדור), שלא תיאסר התבואה, נתייאש לגדור ובתוך כך הוציא הזרע אחד מן המאתיים הרי זה קידש (היה מתעסק כל שעה לגודרה אפילו הוסיף מאתים מותר שנאמר 'לא תזרע' שניחא ליה, ד"ה נתייאש הימנה), ולרבי מאיר בעל הגפנים חייב משום דין גרמי (ונחשב היזק ניכר שניכר הכלאים, טימא טהרות אינו ניכר אם הוכשרו, ד"ה חייב באחריותו).

דף ק' – ע"ב

משנה . הנותן צמר לצבעי והקדיחו יורה נותן לו דמי צמר, צבע בשירי צבע והזיק בכוונה ידו על התחתונה, ולכן אם השבח יתר על היציאה של הצבע נותן לצבעי את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו שבח. לצבוע לו אדום וצבעו שחור או שחור וצבעו אדום נותן הצבעי דמי צמר שקנה בשינוי, לרבי יהודה קונסים אותו שלא קנה ואינו מקבל שכר וידו על התחתונה אם השבח יתירה על היציאה נותן לו היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח.

 ***************

 

אומן שעשה שינוי/גזל סממנים או צבע/חזותא מילתא/צביעה בקליפי ערלה ושביעית/רביעית דם שנבלעה בקרקע ובכסות

דף ק"א – ע"א

הנותן עצים לחרש לעשות מהם כסא ועשה מהם ספסל או ספסל ועשה מהם כסא, לרבי מאיר נותן לו דמי עצים שקנה בשינוי, לרבי יהודה קונסים אותו ולא קנאו ואינו מקבל שכר וידו על התחתונה אם השבח יתירה על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו השבח, ומודה רבי מאיר לרבי יהודה אם נתן עצים לעשות מהם כסא נאה ועשה כסא כעור או ספסל נאה ועשה ספסל כעור כיון שלא קנה בשינוי.

גזל סממנים ועשה מהם צבע קנה בשינוי ומחזיר דמי הסממנים, גזל צבע וצבע בהם צמר חייב דמי צבע.

איבעיא, אם יש שבח סממנים על הצמר ומראה צבע הצמר דבר שיש בו ממש הוא או אין שבח סמנין על הצמר וחזותא לאו מילתא היא, ונפק"מ כגון שגזל צמר וסממנים מאחד וצבע הצמר בסממנים והחזיר לו צמר אם שבח סממנים נמצא על הצמר נמצא שמחזיר לו גם הצבע ואם אין שבח סממנים על הצמר אם נתייקר הצמר בשבח הצבע והשבח שוה כשיעור הצבע פטור, אבל אם הוזל צמר צבוע ואין מגיע השבח לדמי הצבע חייב לשלם לו דמי הצבע, או שגזל קוף וצבע, וצבע את הקוף שאם חזותא מילתא היא נמצא שהחזיר גם הסממנים(לתוספות חייב בהפסיד בידיים וניכר אלא שצבע כמו קוף שמכוער, ד"ה דצבע בהו קופא)ואם לאו מילתא היא חייב לשלם הסממנים שלא הושבח הקוף במה שבצעו, או שהצמר שייך לאחד וסממנים לשני ובא קוף וצבע הצמר עם אותו צבע אם יש שבח סממנים על גבי צמר יכול בעל הסממנים לומר תן לי הסממנים ואם אין שבח אין לו אצלו כלום (ואינו משלם משום נהנה כיון שאינו בא על ידי מעשיו או במעשה בהמתו ולא נהנה גופו או שאינו חשוב הנאה אלא נוי בעלמא, ד"ה או דלמא).

בגד שצבעו בקליפי ערלה ישרף, גם למ"ד חזותא לאו מילתא היא שהתורה אסרה בערלה גם הנאה הנראה לעיניים שנאמר 'וערלתם ערלתו את פריו' שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר (שהשמן בעין בשעה שדולק אבל עצים נעשים גחלת והשלהבת אין באה אלא מן הגחלת, ד"ה ולא יצבע בו).

בגד שצבעו בקליפי פירות שביעית לסחורה ישרף גם למ"ד חזותא לאו מילתא היא שנאמר 'קודש תהיה לכם' בהויתה תהא.

דף ק"א – ע"ב

רביעית דם שנבלעה בקרקע הבית, הכלים שהיו בבית קודם שנבלע טמאים שרביעית דם מטמאה באהל, והכלים שהוכנסו לבית לאחר שנבלעה טהורים כיון שנבלעה בקרקע כמי שאינה וקרקע אינה מטמאה.

רביעית דם שנבלעה בכסות והכניסו לבית אם נבלעה בו יותר מרביעית דם שאם מתכבסת תצא רביעית דם טמא ומטמאה הכלים שבבית, ואם אינו יוצא רביעית דם הכסות טמאה כיון שנטמאה ברביעית דם, אבל אין הכלים שבבית טמא שהדם נחסר כשנבלעה ואי אפשר לסחוט, ואם חזותא מילתא היא כיון שרואים רביעית דם הכלים שבבית טמאים, ואם יצא מן הרוג רביעית דם ספק כולה בחייו ספק כולה במותו שאינו אלא מדרבנן הכלים טהורים.

***************