
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא קמא דף ק״י
כהן מקריב קרבנו גם במשמר שאינו שלו/כהן גדול אונן/גזל הגר/כ"ד מתנות כהונה/חטאת ואשם שמתו בעליה/יבמה שנפלה לפני מוכה שחין
דף ק"י – ע"א
כהן שהביא קרבן נדר או נדבה מקריב אף במשמר שאינו שלו, שנאמר 'ובא בכל אות נפשו ושרת', והוא אוכל בשרה ועורה שלו שנאמר 'ואיש את קדשיו לו יהיו', היה בעל מום כיון שאינו יכול להקריב אינו יכול לעשות שליח וכהנים שבאותו משמר מקריבים אותה, ובשרה ועורה של בעל הקרבן הואיל והוא ראוי לאכילה אומרים בזה 'איש את קדושיו לו יהיו', אם היה זקן או חולה כיון שראוי לעבודה על ידי הדחק עושה שליח להקרבה אפילו לכהן שלא באותו משמר, וכיון שאינו ראוי לאוכלו אלא על ידי הדחק הוא אכילה גסה ואינו ראוי לאכילה ונותן בשרה ועורה לאנשי אותו משמר.
היו כל בני המשמר טמאים כהן טמא של אותו משמר מקריב קרבן צבור שטומאה הותרה בציבור, ונותן בשרה ועורה לאיזה כהן בעל מום טהור שהוא רוצה מאותו המשמר.
כהן גדול אונן שיש לו קרבן בעצמו כיון שיכול להקריב בעצמו יכול לעשות שליח לכל כהן שירצה, ובשרה ועורה לאנשי אותו משמר שאסור לאוכלו מדרבנן.
משנה . הגוזל את הגר ונשבע לו ומת ואין לו יורשים הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשםלמזבח, אם מת הגזלן אחר שמת הגר זכו בניו שגם אביהם זכה בו כשמת הגר רק כל זמן שהיה חי היה צריך כפרה, והאשם ירעה עד שיהיה בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה, נתן הקרן לאנשי המשמר ומת קודם שהביא האשם אין היורשים יכולים להוציא מידם, שכסף מכפר מחצה.
יכול להביא גזילו עד שלא מביא אשמו, אך אם הביא אשמו עד שלא הביא גזילה לא יצא, ולכן נתן הכסף למשמרת אחת בשעת משמרתם ואח"כ נתן אשמו למשמרת שלאחריה בשעת משמרתם יצא, אבל אם נתן אשמו קודם למשמרת ראשונה אפילו בשעת משמרתם ואח"כ נתן הכסף למשמרת השניה בשעת משמרתם אם האשם עדיין קיים צריכים להחזיר האשם למשמרת השניה משום קנס שקיבלו האשם לפני הגזילה, ואם אינו קיים צריך להביא אשם אחר.
נתן את הקרן לכהנים אין החומש מעכב מלהקריב האשם.
'האשם המושב לה' לכהן' – האשם זה הקרן, המושב זה חומש וכמו שכתוב 'והביא את אשמו בראשו וחמשתיו', וכיון והתורה קראה לקרן 'אשם' הקרן מעכב הקרבן אשם [לקמן דף קי"א.], וגזל הגר שהחזיר בלילה או חצי לא יצא ידי חובתו וכדין קרבן אשם.
גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן של אותו משמר לא יצא ידי חובתו עד שיוסיף משלו כדי להשלים, ואיבעיא אם יש בגזילה כדי לכל משמר שידעיה שהם מועטים ואין בו שוה פרוטה לכל משמר יהויריב אם יכול להחזיר לידעיה בזמן משמר של יהויריב כיון שאין ראוי אלא למשמר של ידעיה.
דף ק"י – ע"ב
כהנים אין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר הואיל והתורה קראו אשם ולא חולקים אשם כנגד אשם אלא כל גזל מתחלק בין כל הכהנים של אותו משמר.
גזל מן הגר חמץ ועבר עליו הפסח, לרבא ספק אם חייב לכהנים שספק אם הכהנים זוכים בגזל הגר במתנה מן גבוה ולכן אין חייב ליתן לכהנים שעפר בעלמא הוא, או הכהנים יורשי הגר ויורשים החמץ [למסקנת הש"ס זוכים מדין מתנה] לרב זעירא גם אם זוכים מדין מתנה חייב להחזיר להם החמץ וזה המתנה שאמרה התורה ליתן להם.
כהן שקיבל עשר בהמות בגזל הגר, לרב זעירא איבעיא אם חייב להפריש מהם מעשר, אם זוכה מדין מקבל מתנה אינו חייב וכדין שהלוקח והמקבל מתנה י' טלאים שלא נתעשר, ואם זוכים מדין ירושה חייב, ומסקנת הש"ס שמקבל מתנה הוא.
כ"ד מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו,
י' נאכל במקדש – א. חטאת בהמה, ב. חטאת העוף, ג. אשם ודאי, ד. אשם תלוי, ה. זבחי שלמי ציבור, ו. לוג שמן של מצורע, ז. מותר העומר, ח. שתי הלחם, ט. לחם הפנים, י. שיירי מנחות, ד' נאכל בירושלים – א. בכורה, ב. ביכורים, ג. חזה ושוק ולחמי תודה ונזיר, וזרוע בשלה של איל נזיר, ד. ועורות קדשי קדשים,
י' נאכל בגבולים – א. תרומה, ב. תרומת מעשר, ג. חלה, ד. ראשית הגז, ה. מתנות של זרוע לחיים וקיבה, ו. פדיון הבן, ז. פדיון פטר חמור, ח. שדה אחוזה שהקדיש הבעלים ומכרה גזבר שמתחלקת לכהנים ביובל, ט. שדה של ישראל שהחרים, י. וגזל הגר.
חטאת ואשם שמתו בעליה אינם יוצאים לחולין משום שעל דעת כן לא היה מפרישה, שהלכה למשה מסיני שלמיתה אזלא.
יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אינה יוצאת בלי חליצה, ולא אומרים שעל דעת כן לא קידשה שאנן סהדי שנוח לה להתקדש לראשון על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו שלאשה טוב לה לשבת שניים מלשבת לבד
***************
מסכת בבא קמא דף קי״א
קיבלו קודם האשם/הנהנה מן ההקדש/הגוזל ומת והניח גזילה ליורשים/אכלו היורשים
קי"א – ע"א
נתן אשם ליהויריב במשמרת שלו ונתן כסף הגזילה לידעיה במשמרת שלו, קונסים ליהויריב משום שקיבלו האשם לפני הכסף, ואם האשם קיים יחזירוהו לידעיה, נתן הכסף לידעיה במשמרת יהויריב לרבי יהודה קונסים לידעיה שקיבלו הכסף שלא במשמרם ויחזירו הכסף ליהויריב, לרבנן קונסים ליהויריב שקיבלו האשם לפני שהחזיר הכסף ויחזירו האשם לידעיה.
לרבי יהודה שקונסים לידעיה להחזיר הכסף ליהוריב שקיבלו האשם במשמרתם, היינו דווקא אם האשם עדיין קיים אבל אם כבר הקריבוהו יביא אשם אחר ויקריבוהו ידעיה וזכו יהויריב בעור האשם הראשון, אם האשם קיים ויצא משמרתם של יהויריב ולא תבעו הכסף מידעיה יחזירו האשם לידעיה, ואם יצא גם משמרתם של ידעיה ולא תבעו את האשם ממשמרת יהויריב יחזירו הכסף ליהויריב ויקריבו יהויריב האשם כשיחזירו שבת משמרתם.
מחזיר הגזילה ואח"כ מביא האשם הביא האשם קודם לא יצא שנאמר 'האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו' 'האשם' היינו הגזילה, 'אשר יכפר בו' הוא לשון עתיד שיחזיר הגזילה לפני הקרבן אשם.
הנהנה מן ההקדש כתוב 'ואת אשר חטא מן הקדש ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו' שאין לו סליחה אלא בקרבן האיל ובאשם היינו הקרן, הביא הקרן קודם שהביא הקרבן לא יצא שנאמר 'באיל האשם' באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא הקרן, ואין החומש מעכב הכפרה שנאמר 'באיל האשם ונסלח לו' איל ואשם מעכבים ואין החומש מעכב .
קי"א – ע"ב
הדרן עלך פרק הגוזל עצים
פרק עשירי – הגוזל ומאכיל
משנה . הגוזל ומת והניח הגזילה לפני היורשים אם הוא עדיין בעין ולא נתייאש הבעלים חייבים להחזיר לנגזל, אם נתייאש הבעלים לרמי בר חמא אינם צריכים להחזיר שרשות יורש כרשות לוקח וקנו לו בייאוש ושינוי רשות, ואם הוא פרה וחורש בה וחמור ומחמר אחריה והכל מעידים שהוא של הנגזל חייבים להחזירה מפני כבוד אביהם, לרבא ורב חסדא רשות יורש אינו כרשות לוקח ואפילו אם נתייאש הבעלים חייבים להחזיר.
אם אכלו היורשים אחרי מיתת האב הגזלן, לרמי בר חמא פטורים אפילו לפני יאוש שהם לא גזלו, לרב חסדא ורבא אכלוהו לפני יאוש חייבים שגזל ולא נתייאש בעלים ובא אחר וגזלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה, נתייאש הבעלים פטורים, ואם הניח אביהם קרקעות משלו לכו"ע חייבים שנשתעבדו נכסי אביהם בחייו.
***************
מסכת בבא קמא דף קי״ב
הניח להם מעות ריבית/חיוב גזילה ביורשים גדולים וקטנים/פרה שאולה/קרקע המשועבדת לחוב/היה לו פרה שאולה או גנובה וטבחה בשבת/תינוק שתקף/קבלת עדות וקיום שטר שלא בפני בעל דין/כתיבת אדרכתא ושמתא
קי"ב – ע"א
הניח להם אביהם מעות של ריבית אע"פ שיודעים שהם של ריבית אין חייבים להחזיר אפילו אם רשות יורש לאו כרשות לוקח, שגם אביהם אינו חייב להחזיר אלא משום מצות עשה 'וחי אחיך עמך' ורק אביהם מצווה ולא הם.
הגוזל ומת ועדיין הגזילה בעין והניחם לפני בניו, לחכמים בין גדולים בין קטנים חייבים כיון שעדיין הגזילה קיימת ברשות הבעלים [לרמי בר חמא אם הוא לפני יאוש], לסומכוס קטנים פטורים שאינם בני דין ומחוסר גוביינא, ואם אמרו הגדולים יודעים שאבינו שילם לך דמים פטורים (ונאמנים במיגו שהחזרנו או לא היה דברים מעולם).
הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאילתה מתה אינם חייבים באונס שלא קיבלו עליהם שמירה, הניח אביהם קרקעות המשועבדים לחובות – לרבא חייבים לשלם שחיוב אונסים מוטל על השואל משעת שאלה, לרב פפא פטורים שאין חיוב אונסים אלא משעת אונס ובשעת האונס אין כאן שואל, שסבורים והיא של אביהם וטבחו ואכלו משלמים דמי בשר בזול, ואם הניח אביהם קרקע חייבים פירעון שלם.
היתה פרה גנובה לו מערב שבת וטבחה בשבת נתחייב בקרן קודם שיבוא לידי איסור סקילה, וחייב אף בתשלומי ארבעה וחמשה ואין חיוב מיתה פוטר חיוב קנס.
היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת, לרב פפא פטור שאין חייב משעת שאילה אלא משעת טביחה ואיסור שבת וגניבה באים אחד, לרבא שנתחייב משעת שאילה חייב לשלם.
קי"ב – ע"ב
תינוק שתקף בעבד או ירד לקרקע ואמר שלי הוא אם אין לו בהם חזקה מאביו מוציאים אותו מידו ולכשיגדיל יביא עדים, ואם יש לו חזקה מאביו ויש טוען כנגדו שאביו מכרה לו אין מקבלים עדיו שאין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין.
אין מקבלים עדות שלא בפני הבעל דין שנאמר 'והועד בבעליו' שיבוא בעל השור ויעמוד על שורו.
היה הבעל דין או העדים חולים או שהיו עדיו מבקשים לילך למדינת הים ושלחו אחריו ולא בא מקבלים עדים שלא בפני בעל דין.
בית דין שקיבלו איגרת מבית דין הגדול לכוף נתבע לדין ופתחו בדין ושלחו אחריו ולא בא מקבלים עדות שלא בפניו.
קיום שטר בעדי שטר שלא בפני בעל דין, לרבי יוחנן אין מקיימים, לרבא מקיימים וכן ההלכה, אפילו אם הבעל דין צווח אל תקיימוהו ומזויף הוא, ואם אמר תנו לי זמן להביא עדים שהשטר פסול נותנים לו, ואם לא באו ממתינים שני חמישי ושני, אם לא בא כותבים שטר שמתא לתשעים יום שאין פורע חובו, לאחר תשעים יום כותבים אדרכתא שהוא פסק דין להוריד המלוה לנכסיו, ואם אמר בתחילה שלא יביא עדים כותבים אדרכתא מיד, ובפיקדון אם לא הביא עדים כותבים שטר אדרכתא מיד.
נתבע שאמר שיש לו עדים ולא הביא שכותבים אדרכתא היינו לגבות מקרקעות ולא ממטלטלים שמא יאכל אותם המלוה ולבסוף יביא הלוה עדים, ואפילו אם יש למלוה קרקעות שחוששים שמא יתקלקלו ולא יהיה למלוה לשלם ללוה.
מודיעין ללוה שכותבים עליו אדרכתא אם הוא במקום קרוב, ואם הוא במקום רחוק ויש לו קרובים במקום קרוב או שיש שליח שהולך למקומו ממתינים באופן שהשליח ילך בשלישי בשבת והבעל דין יבוא ברביעי בשבת ויעמוד לפני דין בחמישי בשבת, ואם התובע הוא גבר אלים שאם יבוא השטר שמתא לידו אי אפשר להוציא מידו ממתינים י"ב חודש.
נאמן שליח דרבנן להטיל שמתא על איש שהזמינו לדין אומר לבית דין שאינו רוצה לבוא שלאמשקר בבית דין, אבל אין כותבים שטר שמתא על פיו שאין מורידים שמתא עד שישלם לסופר ואין מוציאים ממון על פיו.
***************