לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי כ"ה אלול תשפ"א

מסכת ביצה דף ב'

דף ב' – ע"א

משנה . ג' דברים מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל:  א. ביצה שנולדה ביום טוב – לבית שמאי תאכל ולבית הלל לא תאכל.  ב. שיעור בל יראה בשאור – לכולי עלמא בכזית, בחמץ – לבית שמאי בכותבת לבית הלל בכזית. ג. שחיטת חיה ועוף ביום טוב – לבית שמאי ישחוט, ויחפור בדקר ויכסה, לבית הלל לא ישחוט אלא אם יש לו עפר מוכן מבעוד יום, ולכולי עלמא אם שחט – יחפור בדקר ויכסה (יבואר בגמרא להלן דף ז':).

אפר כירה מוכן הוא להשתמש בו לכיסוי וכדומה.

ד' דרכים נאמרו בביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל – רב נחמן ורבה (להלן בסמוך), רב יוסף ורב יצחק (דף ג').

תרנגולת העומדת לאכילה – לכולי עלמא ביצה שהולידה ביום טוב אינה מוקצה שנולד, שאוכל שנפרד מחבירו הוא.

לרב נחמן – מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא בביצה שנולדה ביום טוב מתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ונחלקו האם יש איסור מוקצה, שלדעת בית שמאי אין איסור, והתרנגולת מותרת, ואף ביצתה – הגם שהיא 'נולד', ולבית הלל יש איסור מוקצה, ולכן התרנגולת וביצתה אסורים.

דף ב' – ע"ב 

לרבי יהודה יש איסור מוקצה, ולרבי שמעון אין איסור מוקצה, רבי – לענין שבת שהיא חמורה סתם כרבי שמעון, ולענין יום טוב שקל משבת – סתם כרבי יהודה, כדי שלא יזלזלו בו. ולכן גם את שיטת בית הלל העמיד רב נחמן בשבת כר' שמעון וביום טוב כר' יהודה, ובית שמאי להיפך.

'והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו' לדעת רבה – מלמד שצריך להכין בחול את האוכל שיאכל בשבת ויום טוב, כגון שיאמר מכאן אני אוכל למחר, ואין יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב.

לרבה מחלוקת בית שמאי ובית הלל בביצה שנולדה ביום טוב היינו בתרנגולת העומדת לאכילה שאינה מוקצה, ובית הלל אוסרים הביצה שנולדה ביום טוב שחל להיות אחר השבת משום שכל ביצה שנולד היום  מאתמול נגמרה, ואין שבת מכין ליום טוב אפילו אם ההכנה בידי שמים, ומשום כן גזר גם בכל יום טוב.

השוחט תרנגולת ביום טוב ומצא בה ביצים גמורות – מותרות באכילה ביום טוב גם לבית הלל, ואף לרבה האוסר גם בביצה העומדת לאכילה, ולא גוזרים משום ביצים שנולדו ביום טוב, שביצים גמורות במעי אמן דבר שלא שכיח הוא ולא גזרו בה רבנן.

***************

יום שישי כ"ו אלול תשפ"א

מסכת ביצה דף ג'

דף ג' – ע"א

לרב יוסף – בית הלל אוסרים ביצה שנולדה ביום טוב אפילו מתרנגולת העומדת לאכילה, שהיא בכלל גזירת פירות הנושרין שאסרו בשבת ויום טוב גזירה שמא יתלוש פירות. לרב יצחק ורבי יוחנן – היא בכלל גזירת משקין שזבו מאליהם שאסרו גזירה שמא יסחוט.

פלוגתת האמוראים בטעמם של בית הלל : לא סברי כרב נחמן (דף ב':) שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים – שאם כן שיחלקו בין בתרנגולת ובין בביצתה. לא סברי כרבה (דף ב':) שבית הלל אוסרים משום חסרון הכנה – שלא סברי דין של הכנה. רב יוסף לא סבר כרבי יצחק – שביצה אינה משקה אלא אוכל. רב יצחק לא סבר כרב יוסף – שביצה בלועה ופירות גלויים.

אין סוחטים את הפירות להוציא מהן משקים, ואם יצאו מעצמם – לחכמים אסור, ולרבי יהודה אם הפירות עומדים לאכילה מותר, שאינם משקין אלא אוכל שנפרד, ורבי יוחנן הפך השיטות – לחכמים מותר ולרבי יהודה אסור.

שני ימים טובים של ראש השנה – לרבי יהודה שתי קדושות הם, לכן יכול להפריש תרומות ומעשרות בכל יום בתנאי שהיום חול, וביום שני מותר באכילה, וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. לחכמים קדושה אחת הם, שלא תקנוהו משום ספק [שהרי אף אם באו עדים מהמנחה ולמעלה עושים שניהם קודש], ולכן אי אפשר להפריש על ידי תנאי, והביצה אסורה גם בשני (ועי' עוד להלן דף ה').

דף ג' – ע"ב 

ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב אין מטלטלים אותה לכסות פי צלוחית או לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה כלי שלא תשבר, ולרבי יצחק הסובר שאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת מותר לטלטל הכלי רק כשצריך למקומו של הכלי.

ביצה שספק אם נולדה ביום טוב – לרבה שאם ודאי נולדה ביום טוב אסורה מדאורייתא – ספק מדאורייתא לחומרא, לסוברים שבוודאי אסורה מדרבנן – ספיקה מותר (ועי' להלן דף ד'. שיטת רב אשי).

ביצה שנולדה ביום טוב שנתערבה באחרות – מדאורייתא בטלה חד בתרי, מדרבנן אפילו באלף לא בטלה – הואיל ויש לה מתירין לאחר יום טוב לא יאכלנה באיסור ביום טוב על ידי ביטול.

דבר חשוב שדרכו לימנות – לר' מאיר אינו בטל אפילו באלף, לריש לקיש היינו כל שיש מקפידים מפני חשיבותו למוכרן במנין, לרבי יוחנן דווקא דבר שאין אדם מוכרו מאומד.

ביצה שנולדה מתרנגולת טריפה שאסורה באכילה שנתערב באחרות – לרבי מאיר לשיטת ריש לקיש אינה בטלה אפילו באלף, כיון שיש מקפידים למוכרן במנין, וכן לרבי יהודה אליבא דרבי יהושע בקציעות – שכל דבר שבמנין לא בטל אפילו באיסור דרבנן, וכל שכן ביצה טריפה שאסור מדאורייתא.

חבילת קטנית תלתן של כלאי הכרם שאסורה בהנאה ודינה בשריפה שנתערב באחרות – לרבי מאיר כולם ידלקו, הואיל ודרכם להמנות אינם בטלים ומקדשים לאסור כל המתערב בהם, וכן אם נתערב אחרות באחרות. לחכמים – אם יש מאתיים של היתר נגד האיסור יעלה אחד מהם וישרפנו והשאר מותר, שכל פירות בטלים חוץ מז' דברים שהם חשובים מאוד – אגוזי פרך, רמוני באדן, חביות סתומות, חלפי תרדין, קלחי כרוב, דלעת יונית, ולרבי עקיבא אף ככרות של בעל הבית אינם בטילים.

***************

שבת קודש כ"ז אלול תשפ"א

מסכת ביצה דף ד'

דף ד' – ע"א

ליטרא תאנים של תרומה שדרסה לעיגול דבילה, ודבוקה בפי הכלי ששמו עגול ולא בתוכו, ונתערב העגול בין עוד עגולים: לרבי מאיר – ר' אליעזר סובר שהואיל והיא רק תרומה מדרבנן מקילים שאפילו אין מאה ליטרא של היתר בפי העגולים, רואים כאילו הם פרודים ומעורבים עם הליטרות שבתוך הכלים, ואם יש בין כולם מאה הרי הם מעלים את התרומה ובטלה בהם, ולר' יהושע רק אם יש מאה של היתר בפי העגולים הם מעלים את התרומה, ואם לאו העליונים אסורים והתחתונים מותרים. לרבי יהודה – ר' אליעזר סובר שרק אם יש מאה של היתר בפיות הכלים הם מעלים את התרומה, ולר' יהושע לעולם אין התרומה בטלה, שדבר שבמנין אינו בטל אפילו באיסור דרבנן. ורק באופן שאין ידוע מקומה בתוך העגול, כיון שאינו ניכר אינו דבר שבמנין ועולה באחד ומאה.

ביצה שספק נולדה בחול ספק ביום טוב – לרב אשי גם לסובר שביצה שנולדה ביום טוב אסורה רק מדרבנן, מחמירים לאסור גם ספיקה, משום שדבר שיש לו מתירין הוא.

קנה תרנגולת בסתם – אם נשחט הוברר שלאכילה עומדת, לא נשחט הוברר שלגדל ביצים עומדת.

שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה ביום הראשון – לתנא קמא לכולי עלמא מותר לאכלה ביום השני, וכן סובר רבי יוחנן, לרבי יהודה בשם ר' אליעזר – אליבא בית הלל אסור, משום שסעודת שבת ויום טוב צריכה הכנה מיום חול מאתמול, וכן סובר רב, וכן הלכה (אף שבדרך כלל הלכה כרבי יוחנן כשחולק על רב).

שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה – לרב ההלכה ששתי קדושות הם, ומערב עירוב תחומין יום אחד למזרח ויום שני למערב.

ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב – אסורה בטלטול (לבית הלל שאוסרה באכילה).

רב לא היה דורש אחר סעודת יום טוב עד למחרת – משום שהיה מורה בדרשתו, ושיכור אסור להורות.

דף ד' – ע"ב 

יום טוב שלאחר השבת – עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיק ביום טוב, גם לרבי יוחנן שהתיר לענין ביצה, משום ששונה ביצה שכיון שראויה לאכלה בו ביום ואף על פי כן אין מתירים אותה עד למחר, אדם יודע שמה שנולד היום אסורה, אבל עצים אם יתירו להסיק יאמרו שגם אם נשרו ביום טוב מותרים בו ביום, ומה שהיה אסור בשבת היינו משום איסור הסקה ולא משום מוקצה, לכן גזרו שלא להסיק גם למחרת ביום טוב.

עצים שנשרו ביום טוב מן הדקל לתוך התנור – מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלם ברוב – ומסיק, ואין איסור להזיז בתנור מזווית לזווית, כיון שבטלים ברוב. ואף שאין מבטלים איסור דאורייתא לכתחילה – איסור דרבנן מבטלים. ואף שהם 'דבר שיש לו מתירין' – כיון שהאיסור נשרף הרי הוא בטל.

שני ימים טובים של גלויות:

לרב – נולדה בזה מותרת בזה, שאחד משני הימים חול הוא ולא קבעו חכמים מחמת ספק לעשותו לדורות כחומר יום ארוך. והוכיח אביי כדבריו, שהרי גם אחר תקנתם באופן שהיו יודעים קביעות החודש היו עושים יום טוב רק יום אחד. ומה שנוהגים בו קדושה בזמנינו אף שקביעות החודש ידוע – אינו אלא משום מנהג אבותינו בידינו שלא ידעו בקביעות החודש, שמא תגזור המלכות גזירה שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור.

לרב אסי – נולדה בזה אסורה בזה, שהסתפק שמא קבעו חכמים לעשותם כקדושה אחת, ומספק יש להחמיר. ור' זירא הוכיח כדבריו, שהרי גם בזמן הזה שיודעים קביעות החודש נוהגים יום טוב שני ימים.

רב אסי הבדיל 'המבדיל בין קודש לחול' במוצאי יום טוב ראשון שהוא ליל יום טוב שני – משום שהסתפק שמא לא קבעו חכמים אלא מחמת הספק, ובזמן הזה שבקיאים בקביעות החודש יום טוב שני חול גמור הוא.

***************