לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי ג' תשרי תשפ"ב

מסכת ביצה דף ט'

דף ט' – ע"א

שחט ציפור מערב יום טוב – לא מכסה דמה ביום טוב, שהיה לו לכסות מבעוד יום, אך מותר לאכול הציפור.

גלגל עיסה מערב יום טוב – לרבה מותר להפריש ממנה חלה ביום טוב, שאין זה בכלל מה שאסרו שלא לתרום ולעשר ביום טוב – כיון שמותר לגלגל עיסה ביום טוב ולאפות כדי לאכול פת חמה ואז מותר להפריש ממנה חלה, לפיכך גם אם נתגלגל בערב יום טוב מותרת ההפרשה. לאבוה דשמואל – לא התירו להפריש חלה אלא מעיסה שנתגלגל ביום טוב.

עיסת חוץ לארץ – אוכל והולך ומשייר כדי חלה ומפריש באחרונה, ואף על פי כן אסרו להפריש חלה ביום טוב (לאבוה דשמואל) אף שאינו תיקון גמור, כיון שמכל מקום כשמפריש חלה חל עליה שם חלה ואסור לזרים והרי זה תיקון.

משנה . לבית שמאי לפי תנא דידן – אין מוליכים סולם משובך לשובך אף על פי שבא ליטול גוזלות לשמחת יום טוב, שהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך, אבל מטהו מחלון לחלון. ולבית הלל מותר גם להוליך, שכיון שהוא סולם מיוחד לשובך – שובכו מוכיח שאינו הולך להטיח גגו. לר' שמעון בן אלעזר – גם בית שמאי מודים שמותר להוליך, שצורך יום טוב הוא, ולא אסרו אלא להחזיר, ובית הלל מתירים אף להחזיר. לרבי דוסא – מותר רק להטות הסולם מחלון לחלון באותו שובך, ולא להוליכו. לאחרים בשם רבי דוסא – מותר גם לדדות רגליו של סולם מעט מעט לחלון אחר.

מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים – לתנא קמא שוטחם בחמה אבל לא כנגד העם, משום מראית עין, לר' אלעזר ור' שמעון אסור גם בצינעה – שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור, וכדעה זו סובר רב.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל בהולכת הסולם ביום טוב:

ללישנא קמא דרב חנן – נחלקו ברשות הרבים, אבל ברשות היחיד לכולי עלמא מותר, והיינו כתנא קמא שדבר האסור מפני מראית העין מותר בצינעה.

ללישנא בתרא דרב חנן – נחלקו ברשות היחיד – האם בצינעה יש איסור מפני מראית העין, אבל ברשות הרבים לכולי עלמא אסור מחמת החשש שיאמרו להטיח גגו הוא הולך. וללישנא זו, לדעת רב (שפסק שכל מקום שאסור מפני מראית עין גם בצינעה אסור) – נחלקו בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים, שבית שמאי אסרו ברשות הרבים גזירה שמא יאמרו להטיח גגו, וממילא אסרו גם ברשות היחיד, שכל דבר שאסור מפני מראית עין אסור גם בצינעה, ובית הלל התירו אפילו ברשות הרבים, שאין חשש מראית עין כיון ששובכו מוכיח עליו שאינו הולך להטיח גגו.

דף ט' – ע"ב 

סולם של עליה לכולי עלמא אסור בטלטול, שבזה ובוודאי יאמרו להטיח גגו הוא צריך, ולא נחלקו בית שמאי ובית הלל אלא בסולם של שובך. ובני רבי חייא סברו שר' שמעון בן אלעזר התיר אף להוליך סולם של עליה לדעת הכל, וללישנא בתרא סברו  שרבי דוסא מתיר להטות סולם של עליה. ואמר להם אביהם שטעות בידם.

שמחת יום טוב – לרבי יוחנן בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא, כפי שמצינו לעיל לענין חפירת עפר לכיסוי הדם, שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים. ועל פי זה אמר שיש להפוך השיטות במחלוקות שלהלן: (בסוגיא זו יש חלק בעמוד הבא, ולכן יובא סיכום זה גם כאן וגם בעמוד הבא)

א. במשנה כאן לענין סולם – שבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא. והגמרא דוחה שאין להפוך – שאני כיסוי הדם שהקילו בית שמאי רק משום שמדובר ביש לו דקר נעוץ ואין בזה צד איסור, ושאני סולם שהקילו בית הלל משום ששובכו מוכיח עליו שאינו הולך להטיח גגו.

ב. במשנה בהכנת ציפורים בערב יום טוב אם די בדיבור או צריך לנענע מבעוד יום – שבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא. והגמרא דוחה שאין להפוך – שאני כיסוי הדם שהקילו בית שמאי רק משום שמדובר ביש לו דקר נעוץ, מה שאין כן במוקצה דיבור בעלמא לא מהני שמא ימלך ונמצא שטלטל בחינם, ובית הלל לא הקילו אלא במוקצה שהזמנה בדיבור סגי.

ג. במשנה בנטילת העלי שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, לצורך מלאכה המותרת ביום טוב – שבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא. והגמרא דוחה שאין להפוך – שאני כיסוי הדם שיש דקר נעוץ, ובית הלל מקילים דווקא בעלי משום שיש תורת כלי עליו.

ד. במשנה בנתינת העור שהופשט ביום טוב במקום דריסת רגלים – שבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא. והגמרא דוחה שאין להפוך – שאני כיסוי הדם שיש דקר נעוץ, ולבית הלל מקילים דווקא בעור שראוי להסב עליו ביום טוב.

ה. במשנה בתריסי החנויות שמסלקים אותם ביום להניח עליהם התבלינים למכירה – שבית שמאי לקולא שאף להחזירם מותר ביום טוב, ובית הלל לחומרא, שאף לסלקם אסור. והגמרא דוחה שאין להפוך – שאני כיסוי הדם שיש דקר נעוץ, ובית הלל מקילים דווקא בתריסים משום שאין בנין וסתירה בכלים.

***************

יום שישי ד' תשרי תשפ"ב

מסכת ביצה דף י'

דף י'  – ע"א

הדברים שלמדנו בדף הקודם לא חזרנו על זה שוב  משום שישנן  אדם בדרך קצרה

משנה .  הכנת ציפורים בערב יום טוב לשחטם ביום טוב – לבית שמאי צריך לנענעם מבעוד יום, ולבית הלל די בכך שיעמוד מרחוק ויאמר 'זה וזה אני נוטל'.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא דווקא בבריכה ראשונה, שבית שמאי גזרו שמא ירחם עליהם ויחזור בו מלשחוט לאחר שנטלם ביום טוב, ונמצא שטלטל שלא לצורך, אבל משנענע ומשמש בהם מבעוד יום לשחיטה ולא חס עליהם שוב אין חוששים שיחוס עליהם, ובית הלל לא גזרו, אבל בבריכה שניה לכולי עלמא די בדיבור.

המת בבית ולו פתחים הרבה:

כל הכלים המונחים בחלל הפתחים תחת הפתח אף על פי שאינו תחת הגג טמאים מדרבנן, שגזרו טומאה על כל המקומות שאפשר שיצא משם המת.

נפתח אחד מהפתחים – תחתיו טמא ותחת השאר טהור, שבוודאי מפתח הנפתח יצא.

חשב להוציאו מאחד מהם או מחלון שיש בו ארבעה טפחים – רק תחתיו טמא ומציל על כל שאר הפתחים.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם מועיל מחשבה אחר שכבר מת המת: לפי הוי אמינא בגמרא – כלים שהונחו אחר מחשבה לכולי עלמא טהורים, ונחלקו בין בנפתח אחד הפתחים ובין שחשב על אחד מהם – בדין הכלים שהיו מונחים תחת שאר הפתחים קודם פתיחה או מחשבה, שלבית שמאי טמאים – שאין ברירה, ולבית הלל טהורים – דיש ברירה. ולדעת רבה ורב אושעיא – למפרע לכולי עלמא לא מטהרים, שאין ברירה, והמחלוקת בכלים שהונחו אחר מחשבה, שלבית שמאי דווקא אם חשב קודם שמת לא ירדה טומאה לשאר פתחים, אבל חשב אחר כך כיון שירדה טומאה לכל הפתחים אינה יורדת מהם על ידי מחשבה, אלא על ידי מעשה – שנפתח אחד הפתחים. ולבית הלל מועיל המחשבה לכלים שהונחו אחר שחישב. ולרבא – בית הלל מטהרים גם הכלים שהיו קודם מחשבה, דיש ברירה.

לבית הלל צריך לומר 'זה וזה אני נוטל' ולא די שיאמר 'מכאן אני נוטל למחר' – או משום שלית להו ברירה (לרבה ורב הושעיא), או אפילו יש ברירה (לרבא) חיישינן שיטול ביום טוב אותם שנראים שמנים ובמשמושם ימצאו כחושים, ויחזור ויטול עד שימצא שמנים, וכל אלו שלא יטול לבסוף הרי הם מוקצה, או שימצא כולם כחושים וימנע משמחת יום טוב, אבל אחר שאמר זה וזה אני נוטל למחר יקח רק אלו.

דף י' – ע"ב 

משנה . זימן שחורים ומצא לבנים או להיפך – אסורים, שבוודאי המזומנים הלכו ואלו אחרים הם.

זימן שניהם בשני שובכים, ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים: אם יש דף לפני השובך – אסורים, שתלינן שהם מאותם שבדף שלא זימן, ואם אין דף – לפי רבי חנינא אסורים שתלינן שבאו מעלמא, שרוב וקרוב הלך אחר רוב מעלמא.

זימן שנים ומצא שלושה – אסורים, שעל כרחך אחד מהם ודאי שאינו מזומן, ואפשר שכולם אחרים הם.

הניח מעות מעשר שני בתיבה:

הניח מנה ומצא מאתיים – לרבי חולין ומעשר שני מעורבים, לחכמים הכל חולין – הואיל ולא מצאם כמו שהניח תולים שנטל מה שהניח והניח אחרים במקומם.

הניח מאתיים ומצא מנה – לרבי מעשר שני, לחכמים חולין. ונחלקו רבי יוחנן ורבי אלעזר אם המחלוקת היא כשכל מנה היה מונח בכיס נפרד, אבל אם היו בכיס אחד לכולי עלמא חולין, או שנחלקו כשהיו בכיס אחד, אבל אם היו בשני כיסים לכולי עלמא מעשר, ופירש רב אשי את השיטה השניה – שנחלקו בשני כיסים הקשורים זה לזה (כעין כיס אחד), ומודים זה לזה בשני כיסים שאינם קשורים.

זימן ג' יונים ומצא ב' – מותרים, ואפילו לחכמים במעשר שני, שדווקא מעות שאינם יכולים לילך מאליהם על כרחך אחרים הם, מה שאין כן יונים שאפשר שאחד הלך והשאר נשארו, ואפילו היו קשורים זה לזה יכולים להתנתק זה מזה מעצמם.

***************

שבת קודש ה' תשרי תשפ"ב

מסכת ביצה דף י"א

דף י"א – ע"א

זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים, לר' חנינא – מפני שחוששים שבאו מעלמא, שרוב וקרוב הלך אחר הרוב. לאביי – מיירי כשיש דף לפני הקן שיושבים עליו יונים מעלמא, וכל הספיקות קרובות הם. לרבא – מיירי כשיש שני שובכים זו למעלה מזו, וזימן של תחתונה ומצא העליונה ריקה, שחוששים שאלו שזימן הלכו לעלמא ואלו שבתוך הקן מן העליונה הם וירדו למטה, ואפילו זימן של עליונה ומצא התחתונה ריקה, חוששים שאלו של התחתונה הם שעלו למעלה, והגם שקטנים הם חיישינן.

לא היו סביבות הקן יונים אחרים אלא אותם שזימן – כל שאין קן אחר בתוך נ' אמה אפילו מצא את אלו שזימן מחוץ לקן מותרים אם אינם יכולים לפרוח, שלא חוששים שהלכו לעלמא ואלו אחרים, ואף אם יש קן אחר בתוך נ' אמה אלא שבליטת הבית מפסיקה בין הקינים לא חוששים שאחרים הם – שאינם מדדים אלא כל זמן שרואים הקן.

משנה . לבית שמאי אין נוטלים ביום טוב את העלי (מכתשת) שהוא כלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך דבר המותר (לחתוך עליו בשר), ולבית הלל מותר, אך לאחר שגמר לחתוך הבשר שוב אסור לטלטלו.

בית שמאי אוסרים להוליך טבח וסכין אל הבהמה ולהיפך, וכן אסרו להוליך תבלין ומדוכה זו אצל זו שמא יחזור בו, ובית הלל מתירים. ומודים לבית שמאי שמותר לטלטל כלי המיוחד לקצב עליו בשר ולא חיישינן שיחזור בו ונמצא שטרח חינם, שרק בטבח וסכין חוששים שמא יראה שהבהמה כחושה ולא ישחוט, וכן בתבלין ומדוכה חוששים שיחליט לבשל תבשיל אחר שאין צריך לתבלינים אלו, אבל בבשר ודאי צריך לחתכו. ואף כלי חדש מותר ולא חוששים שיתחרט מלהשתמש בו.

לבית שמאי אין שוטחים את העור שהופשט ביום טוב במקום דריסת הרגליים שנעבד על ידי הדריסה, וכן לא יגביה לטלטל אלא אם יש עמו כזית בשר. לבית הלל בהמה שנשחטה ביום טוב מותר לשטוח עורה, שהתירו סופם מפני תחילתם – שאם לא נתיר ימנעו עצמם מלשחוט ומשמחת יום טוב.

מולחים בשר לצלי על גבי עור הבהמה גם לבית שמאי אף על פי שהמלח מועיל לעיבוד, ודווקא לצלי שאין מולחים אותו יפה, ולא לצלי כעין קדירה שמולחים אותו יפה יפה.

אין מולחים החלבים ביום טוב כדי שלא יסריחו, ואין הופכים אותם לתקנם, ולרבי יהושע שוטחם ברוח על גבי יתידות. יש אומרים שהלכה כרבי יהושע הגם שיחיד הוא, ויש אומרים שאין הלכה כמותו, ולא התירו סופו משום תחילתו – שלא ימנע מלשחוט – כפי שהתירו בית הלל שטיחת העור – שאני התם כיון שראוי להסב עליו יאמרו שלצורך יום טוב מטלטלו, אבל אם נתיר לשטוח חלבים מוכח שלצורך עיבוד הוא ויבואו גם למלוח שהוא איסור מדאורייתא.

דף י"א – ע"ב 

מולח כמה חתיכות בשר בבת אחת אף על פי שאינו צריך אלא לחתיכה אחת – שטרחה אחת היא. לרב אדא בר אהבה מערים, שמולח זו לאכלה היום, וחוזר ואומר חתיכה השניה ערבה עלי יותר ומולח (וראה עוד רש"י להלן (דף י"ז: ד"ה ואם הערים) איזו הערמה הותרה).

משנה . תריסי חנויות: לבית שמאי – לפי תנא דמתניתין אין מסלקים אותם, ולפי ר' שמעון בן אלעזר מסלקם ואינו מחזירם. לבית הלל – מותר אף להחזירם, ודווקא של חנויות שיש בזה צורך לרבים בזה התירו סופם משום תחילתם, אבל של בתים אסור, ואף על פי שאין בנין וסתירה בכלים אסור מדרבנן.

כהן שיש לו רטיה על ידו וצריך לסלקה בשעת העבודה שלא תהא חציצה – מותר להחזירה אחר העבודה, שהתירו שבות בסופו משום תחילתו, כדי שלא ימנע מעשיית העבודה, אבל במדינה אסור.

הפותח חביתו למכור יינו לעולי רגלים, וכן המתחיל בכיכרו, ויד הכל ממשמשת בהם וטומאת עם הארץ ברגל טהורה, ונשאר מחביתו וככרו אחר הרגל – לרבי יהודה אם התחיל למכור ברגל יגמור וימכור לחברים האוכלים בטהרה – שהתירו סופם מפני תחילתם, שאם לא נתיר לו לא יפתח מעיקרא, לחכמים לא יגמור – שחזר עליהם דין טומאה.

תריסים שאין להם ציר כל עיקר – מותר לפותחם ביום טוב גם לבית שמאי, יש להם ציר מן הצד – אסור גם לבית הלל, ונחלקו ביש להם ציר באמצע – אם גוזרים אטו ציר מן הצד.

***************