לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי י"ז תשרי תשפ"ב
מסכת ביצה דף כ"ג
דף כ"ג ע"א
לעשן פירות ביו"ט שיקלטו טעם בושם: לרב – אסור, מפני שמכבה הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהן, ומבעיר הבשמים, וכיון שאין מלאכה זו שווה לכל נפש אלא לאיסטניס אסור לעשותה ביו"ט. לשמואל – מותר, דאוכל נפש הראוי הוא אף לעניים אלא שאינו מצוי להם, וכן סובר רבא, דהוא כצליית בשר ע"ג גחלים. לרב יהודה – ע"ג גחלת אסור משום מכבה ומבעיר, וע"ג חרס מותר דליכא מכבה, ומבעיר כלאחר יד הוא. לרבה – גם ע"ג חרס אסור מדרבנן, משום שמוליד ריח בחרס וקרוב לעושה מלאכה חדשה.
לכפות ביו"ט כוס מבושם על בגדים להכניס בהן ריח טוב – לרבה ורב יוסף אסור משום שמוליד בהם ריח.
עצי בשמים מותר למוללם ביו"ט בין אצבעותיו וכן מותר לקוטמן כדי להוציא ריחן – שאינו מוליד ריח רק מוסיף ריח.
לקמט בתי שוקיים במעשה אומן – אסור ביו"ט.
גדי מקולס – שכרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו בצדו כשצולו, לרבן גמליאל אוכלין אותו בליל פסחים זכר למקדש שהיו עושין כן, וכן הנהיג תודוס איש רומי את בני רומי, וחכמים אוסרים מפני שדומה לקדשים והרואה אומר שמותר להקדיש ולאכול קדשים בחוץ.
פרת שכנתו של רבי אלעזר בן עזריה יצאה בשבת ברצועה שבין קרניה לנוי ולא מיחה בה, וחכמים אוסרים דמשאוי הוא ואינו תכשיט לה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת הפרה על שמו.
שלש עשרה אלף עגלים היה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדרו בכל שנה.
לסרוק הבהמה ביו"ט: לרבי אלעזר בן עזריה – מותר הגם דעושה חבורה, שסובר כר' שמעון שדבר שאין מתכוין מותר. לרבי יהודה – במגררת של ברזל ששיניה דקות וקטנות ועושה חבורה אסור, שסובר שדבר שאין מתכוין אסור, ובמגררת של עץ ששיניה גסות ואין עושה חבורה מותר. לחכמים – גם בזו ששיניה גסות ואינה עושה חבורה אסור, גזירה אטו שיניה דקות.
לרבא בשם רב נחמן בשם שמואל – הלכה כר' שמעון שדבר שאין מתכוין מותר, וי"א שרב נחמן עצמו פסק כן.
שוחקים את הפלפלין בריחים שלהן ביו"ט (כמבואר לעיל י"ד.).
דף כ"ג ע"ב
הריחים של פלפלין טמאה משום ג' כלים נפרדים: תחתונה – משום כלי עץ שיש לו בית קיבול – שמקבלת אבק הפלפלין, אמצעית – מדאורייתא אינה מקבלת טומאה, דהוי פשוטי כלי עץ, וחכמים גזרו טומאה על הכברה משום ארוג (ואם היא של מתכת – מקבלת טומאה מדאורייתא משום פשוטי כלי מתכות), עליונה – משום ציפוי התחתון שהוא של מתכת והוא עיקר מקבלת טומאה מדאורייתא כדין פשוטי כלי מתכות.
עגלה של קטן טמאה מדרס אם התינוק זב, מפני שסומך עליה, וניטלת בשבת דתורת כלי עליה. ולגררה בשבת על גבי קרקע כשאינו מתכוין לעשות חריץ: לר' שמעון הסובר דבר שאין מתכוין מותר – מותר, לתנא קמא אליבא דרבי יהודה – אסור, וכשיטתו שדבר שאינו מתכוין אסור, לתנא בתרא אליבא דרבי יהודה – מותר, דלא שכיח שהאופן שלה נגרר ועושה חריץ, וחריץ הנראה אינו נעשה ע"י חפירה אלא מחמת שכובשת ודורסת הקרקע נעשה מקומה נמוך אך אין העפר זז ממקומו.
***************
יום שישי י"ח תשרי תשפ"ב
מסכת ביצה דף כ"ד
דף כ"ד ע"א
פרק שלישי
אין צדים דגים ביו"ט מבריכה העשויה לגדל בה דגים, שלא הותרה צידה ביו"ט כיון דאפשר מבעוד יום.
אין נותנים מזונות ביו"ט לפני הדגים שבביברים, שאין מזונותן עליך – שאוכלים שרשי עשבים וקרקע, ודג גדול אוכל הקטן.
צדיית חיה ביו"ט מביבר המוקף גדר – לרבי יהודה אסור, שכל זמן שלא הכניסה לבית אינה ניצודית, לחכמים – בביבר קטן מותר שניצודת ועומדת, ולרשב"ג כל המחוסר צידה אסור, והיינו שאומר הבא מצודה ונצודנו וצריך תחבולות לתפשו (והוא שיעור ביבר גדול), והלכה כדבריו.
שיעור ביבר קטן – כל שתופסו בשחייה אחת, או שאין שם זויות להשמט, או שמרוב קטנו נופל צל כותל אחד על כותל השני.
הצד ביו"ט אווזים ותרנגולים ויוני הרדיסאות (שגדלים בבתים) פטור הגם שאומר הבא מצודה ונצודנו, מפני שבאים בערב לכלובם ומזונתן עליך ונוח לתפשן חשיבי כמזומן, או משום שכשפורחין עד קינן אין דרכן להשמט ממנו שם.
נותנים מזונות לפני חיות המכונסות בביברים במקום שאין עשבים עולים בו ומזונותם עליך.
צדין עופות מן הביברין ונותנים לפניהם מזונות, אבל ציפור דרור הנשמטת – אינה ניצודה אלא כשהיא סגורה במגדל.
ציפור דרור נקראת כך מפני שדרה בבית כבשדה ואינה מקבלת מרות.
מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יו"ט – לרבי יהושע לא יטול מהן ביו"ט אלא אם כן יודע שנצודו מערב יו"ט, דספק מוכן ספק מוקצה אסור. לר' שמעון בן אלעזר – אם מצא הרשתות מקולקלין מערב יו"ט בידוע שמערב יו"ט נצודו, ואם לא – אסורים מספק. לרבן גמליאל – ספק מוכן מותר, והלכה כר' שמעון בן אלעזר.
דף כ"ד ע"ב
לרבן גמליאל שספק מוכן מותר – לרב רק בטלטול, ללוי אף באכילה.
לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, שהרי רבי אמר בערב שלרבן גמליאל מותר אף באכילה ובבוקר אמר שמותר רק בטלטול, ולוי שהיה בערב ולא בבוקר לא ידע שחזר בו, ורב שהיה גם בבוקר ידע שחזר בו.
פירות לחים שכשלקטן טמנם מיד בירק שתשאר לחותם – הגם שנראים כבני יומן מותרים ולא חיישינן למראית עין, שניכרין שמעיו"ט הן.
נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט – אם יש מאותו המין במחובר אסור משום מוקצה – שלא לקטן מעיו"ט ואקצינהו מדעתיה, ולערב אסורין בכדי שיעשו – כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט, ואם אין מאותו המין במחובר – בא מתוך התחום מותר, מחוץ לתחום – אסורים לו ומותר לישראל אחר שלא הובא בשבילו, שלגבי איסור תחומין דרבנן לא החמירו לאסור רק למי שהובא בשבילו.
***************
שבת קודש י"ט תשרי תשפ"ב
מסכת ביצה דף כ"ה
דף כ"ה ע"א
הסוכר אמת המים מערב יו"ט שלא יכנסו בה דגים משתחשך, ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרים, שהרי הכינם והזמינם על ידי מעשה זה.
חיה שקננה בפרדס המשתמר – צריכה זימון כדי לאוכלה ביו"ט, אבל ולדה אינו צריך זימון אם היא בגינה הסמוכה לעיר דידע בה ודעתיה עלויה, כיון שהמקום משתמר וקל לצודו.
הזמין בתוך הקן יוני שובך ועליה וצפרים שקננו בחומה, ומצאן לפני הקן אסורים, דחיישינן שמא מקן שאינה מזומנת באו.
אווזים ותרנגולים ויוני הרדיסאות שקננו בפרדס שמור – אין צריכין זימון מערב יו"ט.
ולד צפור דרור שזימנה מבעוד יום – צריך לקשור בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה (ודין אמה נתבאר לעיל כ"ד.).
צפרים מקושרים ומנוענעין – אסורים משום גזל, שהראשון שקשרן או נענען קנאן מן ההפקר בקנין הגבהה.
צפרים שקשרן או נענען לפני יו"ט והניחן בבורות בבתים שיחין ומערות – מותרים ביו"ט, אבל אלו שבאילנות אסורים, שמא יעלה ויתלוש ביו"ט.
בהמה גוססת ביו"ט מותר לשחטה משום הפסד ממונו אע"פ שכבר אכל, לת"ק – כל שיש שהות לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום, לר' עקיבא – אפילו אם אין שהות אלא לאכול כזית בשר קודם הפשט ונתוח.
הפשט וניתוח הכתוב בקרבן עולה – לימדה תורה דרך ארץ גם לאכילת הדיוט שלא יאכל בשר קודם הפשט וניתוח, שהממהר לאכול קודם לכן נראה כרעבתן, אבל מעיקר הדין מותר לאכול ממנה קודם שיבדקנה שאין מחזיקין הבהמה בספק טריפה.
בהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת, עד שיודע לך ברור שנשחטה כראוי, ומאז היא בחזקת היתר שסתם בהמות אינן טריפות.
דף כ"ה ע"ב
לא יראה אדם כרעבתן, ולכן לא יאכל שום ובצל מראשו אלא מעליו.
השותה כוסו בבת אחת – גרגרן, שנים – דרך ארץ, שלשה – מגסי הרוח.
עשב שתיחם יהושע בו את הארץ בין השדות מקטע רגלי הרשעים ליום הדין שאין למדין ממנו, וגוזלין וחומסין ומשיגין גבול.
מה שאמרה תורה להמתין ג' שני ערלה מלאכול הפירות מקטע רגלי הקצבים הממהרים לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טריפה, וכן רגלי בועלי נדות.
קטנית דתורמוס אחר טירחא בשליקה ז' פעמים נעשה מתוק – וישראל גרועים ממנו שהטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בז' עבודה זרות, ועדיין לא חזרו בהם.
תורה ניתנה לישראל מפני שהן עזין כאש, ועסק התורה שהיא אש מתשת כוחן ומכנעת לבם, ואלמלא נתנה להן תורה אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם.
ג' עזין הן – ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, וי"א אף עז בבהמה דקה, וי"א אף צלף באילנות.
משום זלזול יו"ט דאוושא מלתא – לא יביא בהמה שחוטה מן השדה במוט ומוטה, אלא מביאה אברים אברים. וכן לא יצא סומא במקלו, ורועה בתרמילו, ואין יוצאין בכסא שאחד יושב עליו ואחרים נושאים אותו, אחד איש ואחד אשה, אלא אם כן רבים צריכים לו. ולרבי אמי – בכסא מותר, ורק באלונקי הנשאת על כתפיים אסור, אלא באופן דאיכא ביעתותא או דוחקא וטרחא דצבורא.
***************