לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון כ' תשרי תשפ"ב

מסכת ביצה דף כ"ו

דף כ"ו ע"א 

ביקור מומי בכור ביו"ט – לרבי יהודה מותר (אם ידע מהמום בעיו"ט דדעתיה עלויה), לרבי שמעון אסור, דהוי כמתקנו וכדן דין שאסור מדרבנן.

בהמה שנפלה לבור – לרבי יהושע משום צער בעלי חיים מערים להעלותה ביו"ט על מנת לשחטה, ואינו שוחטה, ולרבי יהודה אסור להערים, ולכן בבכור שנפל לבור ירד מומחה ויראה אם המום שנפל בו בעיו"ט הוא קבוע – יעלה וישחוט, ואם אינו קבוע, אף שעכשיו נעשה בו מום קבוע – לא יעלה, ואם עבר והעלה לא ישחוט.

בכור תם שנפל ביו"ט לבור – גם לרבי יהודה לא ירד מומחה לבדוק אם יש בו מום, כיון דלא היה בו מום מעיו"ט מוקצה הוא, אך לרבי יהודה הנשיא אינו מוקצה שכל שעה דעתו על הבכור שמא יפול בו מום.

דף כ"ו ע"ב 

לר' שמעון שאין מבקרים מומי בכור ביו"ט – אם עבר וביקר מום שנולד בו בעיו"ט שוחטו, שהרי אינו מתקן כל כך כיון שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם, נולד המום ביו"ט – אסור דהוי כתיקון גמור.

נולד הוא ומומו עמו, כגון שישבו שם דיינים כשנולד שאין בזה משום תיקון כ"כ – שוחטים אותו ביו"ט, ונחלקו האמוראים אליבא דר' שמעון אם מבקרים אותו לכתחילה.

ספק בגמרא אם יש מוקצה לחצי שבת – שהיה ראוי בין השמשות ונדחה וחזר ונראה, כגון צמוקין וגרוגרות שהעלה אותן ליבשן והיו ראויין בין השמשות לאכילה, ונפל עליהן גשמים ותפחו, ושזפתן השמש ושוב ראויים הם.

פולין ועדשים שהכניסן לקדירה ביו"ט, אף שנעשו אין ראויים לאכילה עד גמר בישולם, וכן כל מעשה קדירה אינו בכלל הספק דמוקצה לחצי שבת, כיון שבידו לתקנו לבו ביום לא מקצה ליה דעתו, והספק הוא רק כשנגמר בידי שמים.

***************

יום שני כ"א תשרי תשפ"ב

מסכת ביצה דף כ"ז

דף כ"ז ע"א 

פסק ההלכה במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון אם מבקרים מומים ביו"ט: י"א דהלכה כרבי יהודה – שכך הכלל בכל מקום שנחלק עם ר' שמעון, וי"א דהלכה כר' שמעון – א. כיון שבברייתא הובאה שיטתו בשם חכמים, ב. רב יוסף סבר שגם ר' מאיר עומד בשיטת ר' שמעון ואם כן יש לפסוק כך, כיון שר' יהודה יחיד במקום שניים.

רב יוסף סבר בדעת ר' מאיר שראיית בכור חמורה מראיית טריפה – שראיית בכור היא דווקא מחיים קודם שחיטה, ואם עבר ושחט ואחר כך נבדק מומו אסור באכילה – ולכן ראיית טריפה מותרת ביו"ט, משא"כ ראיית בכור רק מערב יו"ט דהוי כתיקון גמור. ופרכוהו שטעמו של ר' מאיר משום מום המשתנה כדלהלן.

השוחט את הבכור ואח"כ הראה את מומו – בדוקין שבעין לכו"ע אסור, מפני שמשתנה לאחר מיתה, מומים שבגוף – לר' מאיר אסור דגזרינן (קנסוהו) אטו מומין שבעין, ולר' יהודה לא גזרינן.

דף כ"ז ע"ב 

אסור להטיל מום בקדשים – דכתיב 'כל מום לא יהיה בו' – ודורשים 'לא יהַיה' (בפת"ח תחת הה'). ואף לגרום לו מום אסור – דכתיב 'כל מום'.

בהמה של קדשים שמתה ביו"ט לא יזיזנה ממקומה, שמוקצה היא כיון שאסורה בהנאה ואינה נפדית אלא נקברת.

בהמת חולין שהייתה מסוכנת בערב יו"ט ומתה ביו"ט – מותר לטלטלה ולחתכה וליתנה לפני הכלבים ביו"ט, שדעתו עליה מעיו"ט.

בהמה בריאה שמתה ביו"ט – לרבי יהודה לא יזיזנה ממקומה, לרבי שמעון – נחלקו האמוראים בדעת רבא אם הוי מוקצה או לא.

אין פוסקים דמים על בהמה ביו"ט, וכן לא יאמר הריני משתתף עמך בבהמתך בסלע או בשתיים – שמקח וממכר אסור בשבת ויו"ט כפי שנדרש מפסוק בנביאים.

שוחט הקצב בהמה ביו"ט לאחרים בלא קציצת דמים, וכדי לידע כמה לשלם למחר – מביאים בהמה אחת ומעמידים זו אצל זו, ולמחר שמים הבהמה החיה.

***************