לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שלישי כ"ב תשרי תשפ"ב
מסכת ביצה דף כ"ח
דף כ"ח ע"א
אסור לטבח לשקול בשר ביו"ט בכף מאזניים כנגד משקלות – משום עובדא דחול.
לשקול בכף מאזניים בשר כנגד כלי או קופיץ – לרבי יהודה מותר, כיון דאיכא שינוי ולא הוי עובדא דחול, לחכמים אין נותנין בשר במאזניים התלויים בטבעת שתולין אותן בה כששוקלין אפילו אם כוונתו לשמור הבשר מן העכברים – דמחזי כנותנו לשם משקל. ולרבי יהושע מותר לשקול מנה שאינו יודע משקלה כנגד מנה שיודע כבר משקלה – וכדבריו נהגו רב חייא ור' שמעון ברבי כשחלקו ביניהם הבשר ביו"ט.
טבח אומן אסור לשקול על ידי שהבשר בידו האחת והמשקלות בידו השניה – כיון דאומן הוא דרכו בכך.
כלי שיש בו סימנים ונותנים בו מים שעולים כשמכניסים בו בשר – והסימנים מודיעים נפח הבשר – אסור למדוד בו ביו"ט.
לעשות בית יד בבשר לאוחזו – באצבעו מותר דלאו דרך חול הוא, בסכין אסור דדרך חול הוא – שהמוכר עושה כך ללוקחו להוליכו לביתו. לעשות בו סימן שלא יחליפהו הנושאו (כגון לחתכו משולש כדרכו של רבה בר רב הונא בשלחו בשר לביתו) – מותר.
אסור למכור בשר בכור בעל מום במשקל – שלא לעשות מעשה חול בקדשים דבזיון הוא, אמנם לחכמים מותר לשקול מנה נגד מנה, ולפי רב יוסף היינו כדעת רבי יהושע ביו"ט – דמנה כנגד מנה לאו עובדא דחול הוא, לאביי – אפשר דמודה רבי יהושע בקדשים דאסור משום בזיון קדשים, ואפשר דמודו חכמים ביו"ט – שדווקא במכירה התירו כיון דאין דרך למכור כך, אבל בחלוקת מנות ביו"ט אסור כי כן דרך החולקים.
רב חייא ור' שמעון ברבי היו מוותרים זה לזה ונוטלין זה משל זה מתוך חיבתם.
השחזת סכין ביו"ט – לרבי יהודה הסובר דמכשירי אוכל נפש נעשים ביו"ט – מותר (אם לא יכל לעשות מעיו"ט, או שנתקלקל ביו"ט), לחכמים דרק צרכי אוכל נפש מותר – אסור, דהו"ל תיקון.
גם חכמים האוסרים השחזת סכין מתירים להעביר סכין אחת ע"ג חברתה, וב' לשונות בדעת שמואל אם באופן זה מותר גם לחדדה או רק להעביר שמנוניתה.
משחזת של אבן – אסור לחדד בה סכין. להעביר בה שמנונית הסכין – ב' לשונות בדעת שמואל אם מותר.
משחזת של עץ – מותר להעביר בה שמנונית הסכין. להשחיז בה הסכין – ב' לשונות בדעת שמואל אם מותר.
דף כ"ח ע"ב
לרב חסדא הלכה כרבי יהודה דמכשירי אוכל נפש שלא יכל לעשות מעיו"ט מותר לעשותם ביו"ט, ולדעת רבה ורבא – הלכה ואין מורין כן לרבים – שלא יזלזלו ויעשו זאת אף כשהיה אפשר לעשותו מבעוד יום.
טבח – להראות סכינו לחכם ביו"ט: לרב מרי בד"ר ביזנא מותר, לרבנן אסור דנראה כעובדא דחול, ות"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים.
סכין שעמדה מחריפותה – שאינה חותכת יפה אבל לא נפגמה – מותר לחדדה ביו"ט אע"ג דמאתמול התחילה להתקלקל – דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה מאתמול, אבל נפגמה מאתמול – אסור לחדדה דקלקולה ניכר, ואם אינה חותכת כלל – אסור לחדדה דטרחא יתירא הוא.
תיקון סכין שנפגמה ושפוד שנשבר ראשו ביו"ט, וגריפת תנור וכירים שנפל טיח שלהם – תלויים במחלוקת ר' יהודה וחכמים אם מכשירי אוכל נפש נעשים ביו"ט.
מכשירי אוכל נפש – לחכמים אסור לעשותם ביו"ט, דכתיב 'אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם' הוא – ולא מכשיריו, לכם – ולא לנכרים, ולרבי יהודה: לכל – לכל צרכיכם, ואף מכשירים, 'הוא' – למעט מכשירים שאפשר לעשותם מעיו"ט.
שפוד שנעקם אע"ג שנפשט בידים בלא סכין – אסור לתקנו ביו"ט, שהרי יכול להשתמש בו כך, וטרחה שאינה צריכה היא.
שפוד שצלו בו בשר ביו"ט אסור לטלטלו – לפי שנמאס ומוקצה, וי"א שמטלטלים אותו בטלטול מן הצד.
לא יאמר לטבח שקול לי בדינר בשר – דאסור להזכיר שם דמים, אבל מותר לבקש לו נתח מסויים, כגון 'תרטא' בסורא, ו'חלקא' בנרש, ו'אוזיא' בפומבדיתא, ו'רבעא' בנהר פקוד ובמתא מחסיא.
***************
יום רביעי כ"ג תשרי תשפ"ב
מסכת ביצה דף כ"ט
דף כ"ט ע"ב
אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה, לת"ק אפילו אם הוא כלי מידה – לשמואל דווקא ב'עומד למידה' ועדיין לא מדד בו למכור, לרבא אפילו ב'מיוחד' – שכבר מדד בו – מותר, ובלבד שלא יזכיר שם המידה. רבי יהודה אוסר בכלי מידה – לשמואל אף ב'עומד למידה', ולרבא דווקא ב'מיוחד' – שכבר מדד בו.
מחלוקת רבי יהודה וחכמים אם מותר למלאות בכלי מדידה דרבי יהודה לחומרא ולחכמים לקולא, אינה סתירה למה שנחלקו אם מותר לשקול כנגד כלי וקופיץ שר' יהודה לקולא וחכמים לחומרא – דהתם התיר ר' יהודה כיון שאין הכלי והקופיץ מיוחד או עומד למידה, ולחכמים כלי וקופיץ כיון דשוקל בכף מאזניים עבד כעובדא דחול ולכן אוסרים, משא"כ למלאות בכלי העומד למידה התירו, ולרבא אפילו למלאות בכלי המיוחד למידה התירו דאינו עובדא דחול – שדרך מקח הוא כשאומר 'תן לי לוג', ודרך הלוואה ומתנה לומר 'מלא לי כלי זה' אפילו אם הוא מיוחד למידה.
אבא שאול בן בטנית היה מקדים למלא מידותיו, לת"ק – מערב יו"ט ונותנן ללקוחות ביו"ט – לפי שאין מודדין ביו"ט. לאבא שאול – אף בחולו של מועד היה ממלא בלילה – מפני ביטול בית המדרש ביום מהקהל שבאו לשאול ממנו – שלא יצטרך לשהות מפני רתיחת היין כששופכו. לחכמים – אף בחול היה מעמיד כלי המידה שישפך לתוך כלי הלקוחות כל הלילה – שלא ישאר בכלי המידה מקצת ונמצא גוזל מהם.
הנותר במידה מרתיחת היין ומיצוי השמן ונחסר ללקוחות ממידתן – מן הדין אין בזה משום גזל, כיון שאין המוכרים מתכוונים לגזול, והלקוחות יודעים ומוחלים משום שטרודים ואינם רוצים לשהות.
אבא שאול בן בטנית וחביריו כנסו ג' מאות חביות שנשארו במידותיהם מרתיחות היין וממיצוי השמן והביאום לפני גזברים לעשות בהן צרכי הקדש, ואמרו להם חכמים שאינם צריכים – והחמירו על עצמם ועשו מהם צרכי רבים מפני שלא רצו ליהנות משל אחרים.
גזל אנשים הרבה ואינו יודע ממי – יעשה בהם צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות שמתכנסין בהם מים לרבים.
מדידה לצורך עצמו ליתן לפני בהמתו אסורה, אלא נוטל באומד, אך המבשל מותר למדוד תבלינים כדי שלא יתקלקל תבשילו.
אשה המודדת קמח ליתן לתוך עיסתה: לרב מותרת ביו"ט – כדי שתיטול חלה בעין יפה שכשאינה יודעת מידתה מקמצת, לשמואל – הבא לשאול מורים לו דאסור ואין מוחים ביד העושה כן.
קמח שריקד בערב יו"ט ורוצה לרקדו שנית ביו"ט כדי לייפותו – נחלקו התנאים אם אסור או מותר – דאין בזה כמרקד לברור שהכל יוצא ואין סובין, וניכר שהוא פעם שניה.
צרור שנפל לתוך הקמח שריקדו לפני יו"ט – גם התנא הסובר דאין שונין ורוקדים מודה שמותר לרקדו (ולתני דתנא קמיה דרבינא – אסור, אלא יברור הצרור).
הולך אדם ביו"ט לחנוני הרגיל אצלו שנותן לו בלי דמים – ואומר לו תן לי כך וכך ביצים או אגוזים, לת"ק ובלבד שלא יזכיר לו מידה, ולר' שמעון בן אלעזר בלבד שלא יזכיר לו סכום דמי המקח.
***************
יום חמישי כ"ד תשרי תשפ"ב
מסכת ביצה דף ל'
דף ל' ע"א
פרק המביא
לא יביא ביו"ט כדי יין בסל ובקופה – דנראה כמעשה חול, אבל מביא על כתיפו או לפניו דמוכח שלצורך יו"ט הוא, וכן לא יפשיל קופה של תבן לאחוריו – דגנאי יו"ט הוא שנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק, ואם זימן אורחים רבים וצריך להביא הרבה – מותר.
כשנושאים משאות ביו"ט לצורך יו"ט יש לעשות שינוי, וישנה להקל משאו ולא להרבות טורח ביו"ט, ואם אינו יכול – יפרוס עליו סודר משום שינוי בעלמא וכדי להצניעו.
נשים השואבות מים ביו"ט אינן משנות ואין מוחין בהן – משום דלא אפשר: דאם רגילה בכד גדול ובמקומו תיקח כד קטן – הרי היא מרבה בהילוך, רגילה בקטנה ותמלא בגדולה – הרי היא מרבה במשאוי, לכסותו בכיסוי של עץ – לפעמים נופל ותצטרך לטלטלו, תקשרנו – לפעמים נפסק ותקשרנו, לכסותו בסודר – לפעמים נשרה במים ותבא לידי סחיטה.
אין מוחין על העובר בשוגג אשר לא יניח מלעשותו כשיודיעו האיסור, דמוטב שיהיו ישראל שוגגין ולא מזידין, בין באיסור דאורייתא בין באיסור דרבנן, ולכן אין מוחין באלו המטפחים בשבת ויו"ט ידיהם זו על זו, והמספקים כף על ירך, והמרקדים, וכן על הנשים היושבות בפתח הלחי, הגם דאסורים משום שבות, ואף על האוכלות בשעת תוספת יוה"כ – הגם שהוא מדאורייתא.
אוצר של תבן המוקצה באוצר לזמן ארוך לצורך בהמות – לר' שמעון מותר להסיק ממנו ביו"ט אע"פ שלא זימנו מבעוד יום – דלית לית מוקצה, ולרבי יהודה אסור דאית ליה מוקצה, ואפילו אם נרקב והסריח – דעדיין ראוי לטיט, אבל אם יש בו קוצים דתו אין ראוי למאכל בהמות ולטיט – סתמא עומד לעצים ומותר.
עצים העומדים אחורי הבתים שאין דעתו להשתמש בהם עד זמן מרובה – לרבי יהודה הם מוקצה ואסורים בהסקה ביו"ט, ולר' שמעון מותרים דלית ליה מוקצה, ואם הן עצים שדמיהם יקרים ועומדים לבנין – גם לר' שמעון אסורים דמודה במוקצה מחמת חסרון כיס.
דף ל' ע"ב
אין נוטלים ביו"ט עצים מסכך הסוכה (העשויה לצל) משום איסור סתירה, ואף אם הסכך עב – כיון דביטלו לגבי הסוכה כל מה שנוטל בכלל סתירה הוא, אך אם לא ביטלו שם – כגון שהצניע על הסכך חבילות של קנים ולא התיר אגדן – מותר לקחתם ולהסיקם.
נוטלים מן הקנים הסמוכים בזקיפה סביבות הדפנות – כיון שלא נארגו עם הדופן כשאר קנים לא בטלי לגבי דופן.
סוכה רעועה העומדת ליפול מערב יו"ט ונפלה ביו"ט – לר' שמעון אין הקנים מוקצה דדעתו עליהן מאתמול, ולת"ק הוי מוקצה שלא היו ראויין בין השמשות, ואם התנה עליה מבעוד יום – מותר.
מותר שמן שבנר ושבקערה בשבת – לת"ק הוי מוקצה, לר' שמעון מותר – שיודע שסופו לכבות הלכך דעתו על המותר שיושב ומצפה אימתי יכבה.
עצי הסוכה אסורין כל שבעה – שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' – כל שבעה הוא לה', ולרבי יהודה בן בתירא – כשם שחל שם שמים על החגיגה ('חג') כך חל גם על הסוכה.
לא מהני תנאי ליהנות מעצי הסוכה של מצוה אם תפול במשך החג – כיון שבין השמשות הקצה דעתו ממנה משום איסור סתירה הוקצה לכל שבעה.
אסור להסתפק מנוי סוכה עד מוצאי יו"ט אחרון של חג, ואם התנה ואמר איני בודל מהם כל בין השמשות – לא חלה עליהן קדושה בתחילת היום, ומותרים.
הפריש ז' אתרוגים לז' ימים – לרב כל אחד יוצא בו ואוכלו לאלתר, לרב אשי אוכלו למחר, ואינם מוקצים לכל ז' – כיון שמצותו רק ביום והלילות מפסיקים, משא"כ סוכה שמצוותה אף בלילה.
***************