לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ט"ו טבת תש"פ

מסכת ברכות דף ט'

דף ט' ע"א

תנאים נחלקו בזמן אכילת קרבן פסח (וכן בקריאת הלל בליל פסח. צל"ח): לרבי אלעזר בן עזריה מצותה עד חצות – שנאמר ואכלו את הבשר 'בלילה הזה', ועברתי בארץ מצרים 'בלילה הזה', מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. לרבי עקיבא עד שיעלה עמוד השחר, שנאמר 'בחפזון' עד שעת חפזון, כלומר עד הבוקר שהיה שעת חפזון של ישראל. ור"א בן עזריה מפרש עד שעת חפזון של מצרים, שהוא בחצות.

והכל מודים שנגאלו ישראל ממצרים מבערב, שכבר נתנו להם רשות לצאת – שנאמר 'הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה'. ולא יצאו אלא ביום, שנאמר 'ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה'. (ומחלוקת ר"ע ור"א בן עזריה על שעת 'חפזון' האמור בפסח אם הוא על חפזון של ישראל או של מצרים. כנ"ל).

אין קרבן פסח נאכל ביום שחיטתו (בי"ד) כשאר קדשים – שנאמר 'בלילה' ולא ביום. ואינו נאכל בליל שני – לרבי עקיבא שנאמר בלילה 'הזה', ולא בלילה אחרת. ולר"א בן עזריה שנאמר 'לא תותירו עד בוקר'.

שלשה זמנים נזכרו בכתוב על קרבן פסח: א. שם תזבח את הפסח 'בערב'. ב. 'כבוא השמש' ג. 'מועד צאתך ממצרים'. וכך הוא מתפרש: 'בערב' כלומר ביום י"ד לאחר חצות, אתה זובח. 'כבוא השמש' והוא בשקיעת החמה, אתה אוכל. ועל 'מועד צאתך ממצרים' שהוא בבוקר נחלקו תנאים – לרבי אליעזר בבוקר אתה שורף. (אבל זמן אכילה עד חצות, כר"א בן עזריה), ולרבי יהושע עד מועד צאתך ממצרים אתה אוכל והולך (כרבי עקיבא).

'דבר נא באזני העם' – אין נא אלא לשון בקשה. אמר הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק (אברהם), ועבדום וענו אתם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו. משל לחבוש בבית האסורים שאמרו לו, מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, אומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.

דף ט' ע"ב

המצריים השאילו כלים לישראל בעל כרחם – י"מ בעל כרחם של מצריים, וי"מ בעל כרחם של ישראל משום משוי. 'וינצלו את מצרים' – שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וי"א כמצולה שאין בה דגים.

בתחילה אמר הקב"ה למשה 'אהיה אשר אהיה' – אמר לו לך אמור לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו רבוש"ע דיה לצרה בשעתה, אמר לו לך אמור להם 'אהיה' שלחני אליכם.

למה אמר אליהו להקב"ה ענני שתי פעמים? ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני שתסיח דעתם, כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם.

תנאים נחלקו מאימתי קורין את שמע בשחרית: א. לתנא קמא משיכיר בין תכלת ללבן, כלומר שיבחין בין תכלת שנצבע על גיזת צמר, למקומות שבה שלא עלה הצבע יפה. ב. לרבי אליעזר משיכיר בין תכלת לכרתי. ג. לרבי מאיר משיכיר בין זאב לכלב. ד. לרבי עקיבא משיכיר בין חמור לערוד. ה. לאחרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו.

לרב הונא הלכה כאחרים – ולאביי זמן תפילין הוא כאחרים, ולק"ש צריך לעשות כותיקין, שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. שנאמר 'ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים'.

ועד מתי קורין ק"ש של שחרית? לת"ק עד הנץ החמה, לרבי יהושע עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך – לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. (ראה להלן י:).

כל הסומך גאולה לתפלה (בנץ החמה כותיקין. תוס') – אינו נזוק כל היום כולו. רבי זירא הוכרח להביא הדסים לבית המלך ביום שסמך גאולה לתפילה, ואין זה נזק, שהיה לו ליתן שכר לראות פני המלך.

שלעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל – ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.

רב ברונא אחיו של רבי אלעא – אדם גדול היה ושמח במצות, פעם אחת סמך גאולה לתפילה ו'לא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא'.

י"א שאין לומר 'ה' שפתי תפתח' קודם שמונה עשרה אלא במנחה – ולא בשחרית וערבית, שצריך לסמוך גאולה לתפילה. ולרב אשי אומר בכל התפילות, שמכיון שקבעוה בתפילה כ'תפילה אריכתא' היא. וכמו שאומר בערבית השכיבנו.

בסוף תפילת שמונה עשרה אומר את הפסוק 'יהיו לרצון אמרי פי' – ותקנוהו לאחר התפילה ולא בתחילתה, לפי שדוד אמרו לאחר י"ח פרשיות (בסוף פרק י"ט, ואשרי ולמה רגשו פרשה אחת היא), לפיכך תקנו חכמים לאומרה לאחר י"ח ברכות.

מאה ושלש פרשיות אמר דוד ולא אמר הללוי'ה – עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר 'יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי'ה'. (בסוף פרק ק"ד, כי אשרי ולמה רגשו פרשה אחת היא).

כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי – כגון פרשה ראשונה, שפתח ב'אשרי האיש', וסיים ב'אשרי כל חוסי בו', שאשרי ולמה רגשו פרשה אחת היא.

*************

יום שני ט"ז טבת  תש"פ

מסכת ברכות דף י'

דף י' ע"א

'יתמו חטאים מן הארץ' ולא חוטאים – שצריך לבקש על יצר הרע שיכלה, ואז 'ורשעים עוד אינם' שיחזרו בתשובה, אבל אין לבקש שהרשעים ימותו.

סמוכין מן התורה מנין – שנאמר 'סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר'.

למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג – שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו, ויבוא להכחיש את דברי הנביא, אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו, וכמו שזה היה, כך זה יתקיים.

שלמה אמר: 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה' כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה – דר במעי אמו ואמר שירה, יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, נסתכל ביום המיתה ואמר שירה.

למה עשה הקב"ה לאשה דדים במקום בינה – י"א שלא יסתכל התינוק במקום ערוה, וי"א כדי שלא יינק ממקום הטינופת.

לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם – מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל, ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והקב"ה צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים. וע"ז אמרה חנה 'אין צור כאלקינו', כלומר אין צייר כאלקינו.

מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו – והקב"ה מבלה מעשיו.

חמשה ברכי נפשי אמר דוד כנגד הקב"ה וכנגד נשמה: מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף, מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית, מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף, מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה, מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים, יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

'מי כהחכם ומי יודע פשר דבר' – מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו, שחזקיהו אמר ישעיהו יבוא אצלי וישעיה אמר להיפך, מה עשה? הביא ייסורים על חזקיהו, ואמר לישעיהו לך ובקר את החולה.

ישעיה התנבא לחזקיה שימות בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא – משום שלא עסק בפריה ורביה, ואע"פ שראה ברוח קדשו שיצאו ממנו בנים שאינן מהוגנים, לא היה לו לעסוק בדרכיו הנסתרים של הקב"ה.

וכשאמר לו ישעיה שכבר נגזרה גזירה עליו – אמר לו: בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

דף י' ע"ב

אפילו בעל החלומות אומר לאדם למחר הוא מת – אל ימנע עצמו מן הרחמים.

'ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה" – י"א שהתפלל מקירות לבו, וי"א על עסקי הקיר, אמר לפניו רבוש"ע ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה, אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה. 'זכר נא את אשר התהלכתי לפניך וגו' והטוב בעיניך עשיתי' – י"א שסמך גאולה לתפלה, וי"א שגנז ספר רפואות.

ששה דברים עשה חזקיהו המלך – על שלשה הודו לו: גנז ספר רפואות (כדי שיבקשו רחמים), כתת נחש הנחשת, וגירר עצמות אביו על מטה של חבלים (לפי שהיה רשע). ועל שלשה לא הודו לו: סתם מי גיחון, כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות. קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור, עיבר את השנה ביום שלשים של אדר אע"פ שכבר ראוי לקבעו ניסן.

אין מעברין את השנה לאחר שנכנס ניסן – שנאמר 'החדש הזה לכם ראש חדשים', זה ניסן ואין אחר ניסן. וכן אין מעברין ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקבעו ניסן.

כל התולה בזכות עצמו – שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי, תולין לו בזכות אחרים. וכל התולה בזכות אחרים, תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים, שנאמר 'זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך', תלו לו בזכות עצמו, שנאמר 'ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית'. חזקיהו תלה בזכות עצמו, שאמר 'זכר נא את אשר התהלכתי לפניך', תלו לו בזכות אחרים, שנאמר 'וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי'.

השונמית אמרה לבעלה 'נעשה נא עלית קיר קטנה' (לאלישע) – י"א עלייה פרועה היתה, ו'קיר' היינו שקירוה. וי"א אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים. ו'עליה' היינו שהיתה מעולה שבבתים.

הרוצה להנות משל אחרים יהנה כאלישע – ואין איסור בדבר. ושאינו רוצה להנות, אל יהנה כשמואל הרמתי, שכל מקום שהלך שם ביתו עמו.

אשה מכרת באורחין יותר מן האיש – שנאמר 'ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא'. ומנין ידעה? י"א שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וי"א סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו. הוא קדוש ולא משרתו גיחזי, שאחזה בהוד יפיה.

כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו – מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.

לא יעמוד אדם לא על גבי כסא, ולא על גבי שרפרף, ולא במקום גבוה, ויתפלל – אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר 'ממעמקים קראתיך ה", ונאמר 'תפלה לעני כי יעטף'.

המתפלל צריך שיכוין את רגליו – שנאמר 'ורגליהם רגל ישרה'.

אסור לאכול קודם התפילה – שנאמר 'לא תאכלו על הדם', לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר 'ואותי השלכת אחרי גויך', אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים.

הלכה כרבי יהושע שזמן ק"ש של שחרית הוא עד שלש שעות.

הקורא ק"ש לאחר זמנה לא הפסיד – כאדם הקורא בתורה. ומברך שתים לפניה ואחת לאחריה.

גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה – שהרי הקורא לאחר זמנה לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, מכלל שהקורא בעונתה עדיף מקורא בתורה.