לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני כ״ג סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף כ״ז

דף כ"ז – ע"א

משנה . המביא גט ואבד ממנו ומצאו מיד כשר, מצא לאחר זמן במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזק שם שני אדם באותו שם כשר, במקום שהשיירות מצויות והוחזק עוד אחד בשם זה לרבה פסול שמא מאחר נפל, י"א בדעת רבי זירא שבמקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזק שם עוד אדם עם שם זה פסול.

מצאו לאחר זמן שחוששים שנפל מאחר – לרבי נתן היינו שיעור שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות,

לרבי שמעון בן אלעזר אין הדבר תלוי בשיעור זמן אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר שם אדם משעה שעבר השליח עד שעת מציאת הגט ואם לא פסול, וי"א שפסול אם שהה שם אדם,

לרבי שיעור זמן כדי שיכתוב גט,

לרבי יצחק כדי לקרות גט,

לאחרים כדי לכתוב ולקרות, ונחלקו אם הלכה כסובר שלא שהה אדם שם או כסובר שלא עבר אדם שם.

גם אם לא מצאו מיד באופן שחוששים שנפל מאחר יש אופנים שהגט כשר וכגון אם מצא הוא בעצמו בכלי ויש לו סימן בכלי שזה שלו, או שמצא הוא בעצמו בכל מקום שהוא ומכיר הגט, או שאמרו העדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של שם זה ולאיש זה חתמנו (וכן אם מכירים חתימותיהם ואומרים לזה חתמנו אע"פ שאינם אומרים שלא חתמנו אלא לאחד בשם כזה, לתוס' הגט כשר כשאומרים מעולם לא חתמנו אלא גט אחד בשם זה גם אם אין אומרים לזה חתמנו) , או אם השליח תלמיד חכם ומכיר הגט בטביעת עין (אע"פ שלא מצא הוא בעצמו), או שיש לשליח סימן מובהק כגון שיש נקב בצד אות פלונית, אבל בסימן שאינו מובהק אין הגט כשר שיש ספק אם סימן שאינו מובהק הוא סימן מדאורייתא, שאם אינו אלא מדרבנן לא סומכים עליו להתיר איסור ורק בממון להחזיר בו אבידה שהפקר ב"ד הפקר, ולכן סימן שהגט היה ארוך או קטן אינם סימן.

מצא גט אשה בשוק אם הבעל מודה ואומר שיתנו לה יחזיר לאשה דווקא באופנים שלא חוששים שמא נפל מאחר וכנ"ל (ואע"פ שבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן היינו רק מכאן ולהבא מיגו שיכול לגרשה עכשיו, ובסוגיה שלנו מהני הודאתו שיתנו לה בעדים ותתגרש בחזרה רק מכאן ולהבא, וגם האשה אין לה נאמנות לומר נתגרשתי שכיון שיש גט המסייע לה מעיזה).

***************

יום שלישי כ״ד סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף כ״ח

דף כ"ח – ע"א

שליח שנאבד לו גט ומצא לאחר זמן בחפיסא שהיינו חמת קטנה או בדלוסקמא היינו שק ויש לו סימן (או טביעת עין) שהכלי שלו הגט כשר (ויודע שלא השאיל לשום אדם, אין לו סימן על הכלי אע"פ שנאבד לו בכלי כזה אין זה סימן, י"א שצריך גם לדעת שאיבד הגט בתוך כלי כזו, וי"א שכשר אפילו יודע שלא איבד בתוך כלי כזה).

משנה . המביא גט והניחו זקן או חולה – נותן לה בחזקת שהוא קיים, שמן התורה העמד דבר על חזקתו, לרבא הניחו זקן שהגיע לגבורות או גוסס (שרוב גוססים למיתה) לא מעמידים אותו בחזקת חי, ודבריו הופרכו מברייתא שאפילו הניחו בן מאה נותנים לה בחזקת שהוא קיים, וי"א שאין זו סתירה לדברי רבא שגם לדבריו כיון שהפליג והאריך ימים אינו כשאר האדם להיות קרוב למות.

בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים – לתנא במשנה אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים, לאביי היינו לשיטת רבי מאיר שלא חושש למיתה, וכן סובר רבי מאיר בלוקח יין מבין הכותים שאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה וכו' ולא חושש לבקיעת הנוד, אבל לרבי יהודה שחושש שם לבקיעת הנוד הוא הדין הכא שחושש למיתה, והוא התנא שהאומר 'הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול תרומה מיד.

לרבא לכו"ע לא חוששים שמא מת, משום חזקה, אבל באומר 'הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו נחלקו התנאים אם חוששים שמא ימות מיד שלא מרע החזקה בהכי, וזה מחלוקת תנאים אם חוששים שמא יבקע הנוד.

דף כ"ח – ע"ב

השולח חטאתו ממדינת הים מקריבים אותה בחזקת שהוא קיים, והיינו קרבנות שלא צריך סמיכה כגון קרבן נשים שנאמר "דבר אל בני ישראל וסמך" – בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות, או בחטאת העוף, הא לאו הכי לא, משום שצריכים סמיכת בעל הקרבן ולא שלוחו שנאמר "ידו" (אע"ג שסמיכה אינו מעכבת מ"מ אין לעשות לכתחילה בלי סמיכה)

משנה . עיר שהקיפה מצור וספינה מטורפת בים והיוצא לידון בחזקת חיים הם, אבל עיר שכבשה מצור וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים, בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה.

היוצא ליהרג שנותנים עליו חומרי חיים – ללישנא קמא דרב יוסף דווקא בבית דין של ישראל שלאחר גמר דין לפעמים רואים זכות ומחזירים הדין, אבל של עכו"ם כיון שנגמר דינו וחתמו את פסק דין שוב אין מקבלים שוחד ואין מחזירים את הדין, וללישנא בתרא דרב יוסף דווקא בבית דין של עכו"ם שלאחר גמר דין מקבלים שוחד, אבל בבית דין של ישראל אינם רואים זכות לאחר גמר דין.

מי שנגמר דינו וברח כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג, שבבורח לא אומרים שמצאו לו זכות אחרי כן.

העיד ששמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים 'איש פלוני מת' 'איש פלוני נהרג' – ישיאו את אשתו, ואם שמע כן מממונים להרוג הנידונים בערכאות של עכו"ם אל ישיאו את אשתו, אף שעכו"ם נאמן במסיח לפי תומו – כיון שהם מתפארים שהרגו בדין הם משקרים.

***************

יום רביעי כ״ה סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף כ״ט

דף כ"ט – ע"א

משנה . המביא גט בארץ ישראל שאינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם אמר לו הולך גט זה לאשתי לת"ק ישלחנו ביד אחר, את הולך לא ישלחנו ביד אחר, לרשב"ג גם האומר הולך לא ישלחנו ביד אחר (שהבעל מקפיד).

המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר, היינו כשאמר הולך וכשיטת ת"ק שלא התיר לשלוח ביד אחר אלא כשחלה, או גם אם אמר את הולך אם חלה יכול לשלוח ביד אחר, או כרשב"ג שבעלמא לא ישלחנו ביד אחר וחלה שאני.

אמר לשניים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו הרי אלו יכתבו ויתנו ולא שלוחם, לאביי משום שאינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכתבו, לרבא שאין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר, אבל אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו שעשה בית דין.

אין שליח עושה שליח דווקא לכתוב גט אבל שליח להולכה יכול לעשות שליח (באופנים הנ"ל).

אמר לשניים כתבו שטר מתנה לפלוני, לאביי שאין שליח עושה שליח לכתיבת הגט משום בזיון הבעל במתנה שליח עושה שליח, לרבא שהטעם שגט הוא מילי ולא ממסרן לשליח הוא הדין בשליח מתנה.

בעל שאמר לשליח הגט כשתיתן לה הגט טול הימנה חפץ פלוני לא ישלח הגט ביד אחר, לרבי משום שאין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר, ואם שלחו ביד אחר אין הגט בטל בכך, לרבי יוחנן אם אמר טול ממנה החפץ ואח"כ תן לה הגט מקפיד הוא לעכב הגט עד שתתן ואם שינה פסול, ולכן לא ישלח השליח גט ביד אחר שמא ישנה השליח (לתוס' אם שלחו ביד אחר פסול אפילו לא שינה השליח השני, לווה ששלח לפרוע למלווה אפילו אמר לשליח תן לו המעות וקח ממנו השטר מקפיד הוא שיקח שטרו קודם שפירעון המעות תלוים בשטר)

דף כ"ט – ע"ב

משנה . המביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בבית דין ואומר לפני ב"ד בפני נכתב ונחתם, ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ונחתם אלא אומר שליח בית דין אני, והשליח השני עושה שליח בבית דין, ושליח האחרון אומר שליח ב"ד אני, ובארץ ישראל שהשליח אין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ עושה כמה שלוחים ואין צריך לומר שליח ב"ד אני.

מת שליח ראשון לרב אשי בטלו כל השלוחים שבאים מכוחו, מר בר אשי אמר שאביו אמר כן בקטנותו שהרי אינם באים מכוחו אלא מכח הבעל וכל זמן שהבעל קיים לא נתבטל שליחותם.

אמר השליח למשלח שאינו מכיר האשה ואמר לו הבעל שימסרנו לאיש פלוני ולא מצאו ואמרו לו שלשה רבנן אמור דברי שליחותך בפנינו ותן לנו הגט ואמור בפ"נ ובפ"נ ואנחנו נמסור לו ויהיה שליח ב"ד, ואמר להם רב ספרא שהשליח לא נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לשליח ואינו יכול למנות שליח, והם סברו שכיון שציווה תחילה לגרשה לא עקר ממנו שליחותו וגם הוא יכול לגרשה ולכן יכול גם לעשות שליח.

אמר לשליח שלא יתן לה הגט עד שלושים יום ונאנס בתוך השלושים יום לרבא דינו כשליח שחלה שהוא אנוס ויכול למנות שליח במקומו, וימסור דבריו בבית דין והם ימנו שליח לאחר שלושים יום אפילו שלא בפניו, ואע"ג שעכשיו אינו יכול לגרש מ"מ שליח הניתן לגירושין הוא כיון שאחר שלושים יכול לגרש.

הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש הרי זה גט, ודווקא אם אמר בפני בית דין בשעה שמסרו הרי היא נאמנת עלי כמאה עדים לאמר שלא באתי בתוך הזמן, שאם לא כן יכול לערער אח"כ ולומר שבא, אבל בארוסה לא חוששים שפייס.

***************