לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי י׳ תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף מ״ד

דף מ"ד – ע"א

עכו"ם שגבה עבדו של ישראל משום חוב שחייב לו או שלקחו סיקריקון בשעה שישראל מוסרים להריגה ביד עכו"ם ואמר לו שא עבד זה והניחני לא יצא לחירות שאונס הוא אבל אם מכרו למציק ושם עלילות וגנב יצא לחירות שהיה לו לפייסו בדבר אחר.

אנסו בית המלך גורנו בחובו חייב לעשר שהרי נהנה מהם שפורע בהם חובו.

איבעיא, מכר עבדו לשלושים יום, מכרו שלא להשתעבד בו למלאכתו אלא להשיאו לשפחתו לוולדות, או חוץ מן המצוות, או חוץ משבתות וימים טובים שלא הפקיעו משמירת שבת.

מכרו לגר תושב כמוכר לעכו"ם ויצא לחירות, ונחלקו במוכר לכותי ולישראל מומר.

אסור למכור ביתו שבארץ ישראל לעכו"ם שנאמר 'לא תחנם' שפירושו לא תיתן להם חנייה בקרקע, ואם אנס ביתו ואין בעליו יכול להוציאו בדיני ישראל ובדיני עכו"ם מותר ליטול את דמיו וכותב לו שטר וחותם לו בערכאות של עכו"ם אע"פ שבזה מחשיבם מפני שהוא כמציל מידם.

עבד שהפיל עצמו לגייסות, ואין רבו יכול להצילו בדיני ישראל ובדיני עכו"ם מותר ליטול את דמיו וכותב ומעלה בערכאות עכו"ם מפני שהוא כמציל מידם.

אין מוכרים בהמה גסה לעכו"ם –  גזירה משום שאלה ושכירות בשבת או ינסנו אם יכול לטעון משא בשבת ועובר בלאו 'לא תעשה בו מלאכה', ואם מכרו קונסים אותו לפדותו ללישנא קמא בדעת רבי יהושע בן לוי עד עשרה בדמים, ללישנא בתרא עד מאה בדמיה.

המוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותו לפדותו ללישנא קמא בדעת רבי יהושע בן לוי עד מאה בדמיו ואיבעיא אם היינו דווקא ואפילו אם מוכר בהמה גסה לא קנסו אותו אלא עד עשרה בדמיו אפשר ששונה עבד שכל יום שהוא תחת עכו"ם מפקיעו מן המצוות, או לאו דווקא ודרך גוזמא הוא, ללישנא בתרא בדעת רבי יהושע בן לוי קונסים אותו עד עשרה בדמיו איבעיא אם דווקא ואפילו אם מוכר בהמה גסה קנסו אותו עד מאה בדמיו ששונה עבד שלא קנסוהו כולי האי שלא שכיח שימכרהו לעכו"ם ומילתא שלא שכיח לא גזרו רבנן.

דף מ"ד – ע"ב

מכר עבדו ומת לא קנסו בנו אחריו בקנס דרבנן, וכן אם עבד בשדהו בשביעית, או הזיק היזק שאינו ניכר שמן התורה לא שמיה היזק לחייב נכסיו מן התורה לא קנסו בנו אחריו לשלם.

המוכר עבדו לחוץ לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני, לרשב"ג מכרו למי שנולד באנטוכיא ויש לו בית בארץ ישראל לא יצא לחירות שאפילו אם הוליכו לאנטוכיא יש לומר שדעתו לחזור, אבל אם דירתו באנטוכיא או אין לו בית בארץ ישראל יצא לחירות.

איבעיא: בן בבל שנשא אשה בארץ ישראל והכניסה לו עבדים ושפחות ודעתו לחזור לחוץ לארץ אם העבדים יצאו לחירות בין למ"ד שאם נתגרשה ממנו יכולה לומר כלי אני נוטלת כיון שמשועבד לו למלאכתו, ובין למ"ד הדין עימו והוא נוטל כליה כשגירשה כיון שאינו משועבד לו אלא לפירות לא יצא לחירות.

עבד שיצא רבו לסוריא אין רבו יכול לכופו לצאת עמו, ואם יצא ודעת רבו לחזור ומכרו שם רבו יצא לחירות, אבל אם אין דעת רבו לחזור ומכרו שם לא יצא לחירות.

המוכר עבדו לחוץ לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו השני ואיבד מעותיו וקונסים את הלוקח ולא המוכר כיון שהאיסור נמצא בידו.

המוכר שדהו בשנת היובל עצמה – לרב מכורה ויוצאה לבעלים מיד והפסיד מעותיו, לשמואל אינה מכורה כל עיקר שאם מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר, וחוזרות המעות ללוקח.

***************

יום שישי י״א תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף מ״ה

דף מ"ה – ע"א

המקדש אחותו שאינה מקודשת – לרב מעות הקידושין חוזרים, שיודע שאין הקידושין תופסים וגמר ונתן לשם פקדון, לשמואל המעות מתנה שגמר ונתן לשם מתנה (משא"כ במוכר שדהו בשנת היובל עצמה שאינו יודע שאינה מכורה כל עיקר ולא גמר ונתן לשם מתנה).

'לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו' לתנא בברייתא מדובר באחד משבעה אומות שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים שמותר לו לשבת אתנו בארץ ישראל, לרבי יאשיה במוכר עבד לחוץ לארץ שיוצא לחירות, לרבי אחי בר יאשיה בעבד שברח מחוץ לארץ ישראל שיוצא לחירות, לרבי בלוקח עבד על מנת לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו וכשקנו הרי הוא משוחרר למפרע, שסבר רבי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, והפסוק מזהיר לבית דין שיכפוהו שלא להשתעבד בו.

רבי אמי אמר למי שעבדו ברח מחוץ לארץ לארץ ישראל שהעבד יכתוב לו שטר על דמיו והוא יתן לו שטר שחרור ואם לא יתן לו שטר שחרור יפקיענו ממנו וכשיטת רבי אחי ברבי יאשיה שלמד מפסוק לא תסגיר עבד אל אדוניו שעבד שברח מחוץ לארץ ישראל יצא לחירות.

אביי אבד חמורו ונתן סימן שכרסו לבן, והחזירו לו שמכירים היו בו שהוא חסיד ואינו משקר ולא מחמת הסימן שהרי כל החמורים הם כך.

משנה . אין פודים את השבויים יותר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם (בשביל אשתו יפדה עד עשרה בדמיה שהיא כגופו, אבל בתו לא, ובשביל מי שהוא מופלג בחכמה או בשעת החורבן מותר). ואיבעיא אם משום שלא לדחוק הציבור ולהביאם לידי עניות בשביל אלו, או משום שלא יעשו העכו"ם כן עוד הפעם, ונפק"מ אם לא יפול על הציבור כגון שיש קרוב שרוצה לפדותו.

אין מבריחים השבויים מהשבי מפני תיקון העולם שמא יקפצו על השבויים העתידים לבוא, לרשב"ג מפני תקנת השבוים האחרים שעמו, ונפק"מ אם אין שבויים אחרים עימו.

רב עיליש נתקשה ומה שכתוב 'אדם אחד מאלף מצאתי (שהוא צדיק) ואשה בכל אלה לא מצאתי' והרי בנות רב נחמן מגיסות בקדרה בידיהם כשהיא רותחת לסוף נשבה יחד עמהם, בא עורב וקראו מי שידע שיחות צפרים אמר לו שהעורב אומר עיליש ברח, אמר עורב שקרן הוא ואין לסמוך עליו, וכשיונה קראו אמר כנסת ישראל נמשלו ליונה ויקרא לי נס, שמע בנות רבי נחמן מדברות בבית הכיסא שאמרו גם אלו בעלינו אמר שהיו מגייסות הקדירה בכישוף, ברח עם זה שידע בשיחות צפרים רב עיליש עבר במעבר דמים ולא יכלו להשיגו וניצל, ומצאו לשני והרגוהו.

דף מ"ה – ע"ב

משנה . אין לוקחים ספרים תפילין ומזוזות מן העכו"ם יותר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם משום דוחק הציבור או כדי שלא יעשו כן עוד.

ספר תורה שכתבו מין האדוק בעבודה זרה ישרף, כתבו עכו"ם לרבי אלעזר שסתם מחשבת עכו"ם לעבודה זרה ישרף, לברייתא דרב המנונא בריה דרבא מפשרוניא יגנז (לתוס' אפילו כתבו לישראל יגנז). שהוא פסול שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה (הכלל 'כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה' – לר"ת הוא בכל המצוות ולכן אשה אינה אוגדת לולב ועושה ציצית כיון שאינה מצווה, לתוס' הוא דין רק בס"ת תפילין ומזוזות). ולכן ספרי תורה תפילין ומזוזות שכתבם מין ומסור ועכו"ם ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולים, וי"א שקוראים בו, לרשב"ג פסול שצריך לשמה (וצריך עיבוד לשמה, וכן קיימא לן ולא די בהזמנה בעלמא).

 אך בגר שחזר לסורו מחמת יראה כשר שיודע שצריך לשמה, שלא מחמת יראה פסול שהוא מין.

ספר תורה שנמצא ביד מין יגנז שספק כתבו ופסול ספק מצאו וכשר, נמצא ביד עכו"ם י"א יגנז וי"א שקוראים בו שספק ספיקא הוא שמא ישראל כתבו, ואפילו אם הוא כתבו שמא כתבו למכור לישראל ולא לעבודה זרה.

פודים ספרים תפילין ומזוזות מן העכו"ם בדבר מועט יותר מדמיהם (חצי דינר, לתוס' היינו בתפילין ומזוזות, אך בס"ת הוא יותר).

אביי אמר לעכו"ם שהביא שק קטן מלא תפילין שיקח כל זוג בתמר, נתמלאה העכו"ם כעס וזרקו לים אמר שלא היה צריך לזלזל בהם בפניה כל כך.

משנה . המוציא אשתו משום שם רע של זנות או משום שנדרה, ואמר אי אפשי באשה נדרנית לא יחזור אפילו התברר שהשם רע היה שקר או החכם התיר הנדר משום קלקול, או משום שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים, לרבי יהודה דווקא אם נדרה ברבים לא יחזיר שקנסו אותה שפרוצה בנדרים, לרבי מאיר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר שלאחר שתינשא לאחר יאמר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה, לרבי אלעזר אסרו נדר שצריך חקירת חכם מפני זה שאינו צריך שלא היה הולך לחכם להפר שלא לבזות אשתו בבית דין, ואסרו להחזיר משום נדרים שהבעל יכול להפר שיאמר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשיך, אחד אמר לאשתו קונם אם אינו מגרשיך וגרשה והתירו לו שיחזירה מפני תיקון העולם.

***************

שבת קודש י״ב תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף מ״ו

דף מ"ו – ע"א

המוציא אשתו משום שם רע או משום נדר לא יחזיר, הטעם שלא יחזיר לרבי מאיר שמא תלך ותינשא לאחר ונמצאו הדברים בדאין ויאמר אילו הייתי יודע לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים (לתוס': אינו אלא לעז בעלמא, ואין הגט בטל ואין בניה ממזרים).

 ודווקא אם אמר לה בשעת גירושין שמוציאה משום שם רע ומשום נדר, לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שהמוציא אשתו משום שם רע ונדר לא יחזיר, וכיון שגירשה לאח"כ שוב אינו יכול לקלקלה שמגלה דעתו שלא גירשה משום כך, ואם לא אמר שמוציאה מטעם כן יחזיר שאינו יכול לקלקלה, לרבי אלעזר ברבי יוסי משום קנס תקנו שלא יחזיר שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים ובין אמר לה שמגרשה משום כך בין לא אמר לה לא יחזיר, ותקנו חכמים שיאמר לה הוי יודעת שמשום שם רע ונדר אני מוציאך.

לרבי יהודה נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, שכתוב בגבעונים 'ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה' (לא תחיה כל נשמה נאמר רק באין באים להשלים). משמע שלא היו יכולים להפר נדרם משום שהודר ברבים, ולרבנן דיש לו הפרה מה שלא הכו משום קידוש השם שלא יאמרו העכו"ם שעברו על שבועתם.

נדר שהודר ברבים – לרב נחמן היינו ג' שכתוב 'ימים רבים' וכיון שימים היינו שנים על כרחך רבים היינו ג', לרבי יצחק היינו עשרה שכתוב 'כי נשבעו להם נשיאי העדה', ועדה היינו עשרה כמו שמצינו אצל מרגלים שכתוב 'עדה הרעה' והיינו עשרה.

לר"מ כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר, שסובר אדם רוצה ואינו מקפיד שתתבזה אשתו בבית דין, ויכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה, אבל אם יכול להפר בלי בית דין אינו אסור להחזירה שהרי היה יכול להפר ולא היפר, לרבי אלעזר נדר שצריך חקירת חכם אינו יכול לקלקלה שסובר שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, אבל נדר שאין צריך חקירת חכם יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשיך ואסרו להחזיר נדר שצריך חקירת חכם משום נדר שאינו צריך חקירת חכם.

דף מ"ו – ע"ב

בעל שאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשיך וגרשה יכול להחזירה שאין בזו משום תיקון העולם שאין בו חשש קלקול, ואין אוסרים אותו משום שכל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן.

משנה. המוציא אשתו משום איילונית צריכה גט שהרי בעל לשם קידושין גם אם תהיה איילונית, לשמואל לפי התנאים שחוששים לקלקול במוציאה משום שם רע ונדר גם כאן חוששים לקלקול ולא יחזור ששמא תינשא ותלד ויאמר אילו הייתי יודע לא הייתי מגרשיך לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שהמוציא אשתו משום אילונית לא יחזיר, ולרבי יהודה שאינו חושש לקלקול במוציאה משום שם רע ונדר גם כאן אינו חושש, לאביי גם רבי יהודה מודה כאן שחוששים לקלקול והטעם שסובר שנדר שלא הודר ברבים יחזיר משום שנדר שצריך חקירת חכם לא יקלקלה שסובר כרבי מאיר שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ונדר שאינו צריך חקירת חכם סובר כר"א שלא יקלקלה שיודע שיכול להפר, לרבא לר"מ לא חוששים שיקלקלה אם לא כפל התנאי שמגרשה משום שהיא איילונית שסובר שכל תנאי שאינו כפל כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי.

המוציא אשתו משום איילונית ונשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה לרבי יהודה אומר לה אילו ידעתי לא הייתי מגרשיך.

משנה . המוכר את עצמו ובניו לעובדי כוכבים אם שנה ושילש אין פודים אותו, ופודים את הבנים לאחר מיתת אביהם.

***************