לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת גיטין דף נ״ח – ס״ב

דף נ"ח – ע"א

ארבעים סאה קצוצי תפילין של יד נמצאו על הרוגי ביתר ושלשה קופות של ארבעים סאה תפילין של ראש וי"א ארבעים קופות של שלש סאה.

ארבעה קב מוח נמצאו על אבן אחת וי"א תשעה קב.

'בני ציון היקרים המסולאים בפז' שהיו מגנין הפז ביופיין, שחשובים ברומי היו קושרים אותם למטותיהם במקום צורות נאות.

ארבע מאות בתי כנסיות היו בביתר ובכל אחת ארבע מאות מלמדי תינוקות, ולפני כל מלמד ארבע מאות תינוקות של בית רבן וכשהיה אויב נכנס היו דוקרים אותם במקליהם וכשגבר אויב כרכום בספריהם והציתום באש.

רבי יהושע בן חנניה אמר לרבי ישמעאל בן אלישע כשהיה תינוק והיה בבית האסורים "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים" ענה 'הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו' אמר מובטחני בו שיורה הוראה בישראל ולא זז משם עד שפדהו בממון הרבה (כשיש סכנת נפשות פודים שבויים יותר מכדי דמיהם, וכן במופלג בחכמה).

בנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע נשבו לשני אדונים ונשאם זה לזו והיו בוכים כל הלילה זה בזווית זה אני כהן בן כהנים איך אשא שפחה וזו בזווית זה אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתם.

צפנת בת פניאל נתעלל בה שבאי והלבישה שבעה חלקים והוציאה למוכרה בא אדם אחד מכוער ביותר וכו' אמרה רבש"ע אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגיבור למה לא תחוס.

אחד נתן עיניו באשת רבו הוצרך רבו ללות א"ל שגר אשתך אצלי ואלונו שהה אצלו אמר היכן היא אמר אני פטרתיה לאלתר שמעתי שהתינוקות התעללו בה גרש אותה אמר כתובתה מרובה אמר אני אלווך גרשה ונשאה, לא היה לו לפרוע אמר לו עשה עמי בחובך והיו יושבים ואוכלים ושותים והוא עומד ומשקה עליהם והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסות ועל אותה שעה נחתם גזר דין וי"א על שתי פתילות בנר אחד.

דף נ"ח – ע"ב

לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית וכן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה שמקחו בטל (חתימת האשה על שטר בעלה לא מהני אלא אם כתבה על שטר בפני עצמה). לרב היינו דווקא שאמר לך חזק וקני, אבל כתב לו שטר קנה דכולי האי לא היה עושה אם לא שגמר בדעתו למכור, לשמואל לא גמרו בדעתם אלא אם כתבו לו אחריות על השדה.

לוקח מסיקריקון ואכלה ג' שני חזקה וטען לבעלים חזרתי ולקחתי ממך כתקנת חכמים אין לבעליו עליו כלום, וכן אם מכרו לוקח ראשון ללוקח שני, אבל אם לא טען לוקח ראשון לא טוענים לו, וללוקח שני טענינן וכן ליורשי לוקח ראשון ואפילו למי שסובר שבעלמא לא טענינן ללוקח שסתם הקונה מסיקריקון אינו מוציא מעותיו בחנם וקונה על פי הבעלים.

עכו"ם שאנס קרקע של ישראל מחמת חוב או גזילה בעלמא ומכרו לישראל ושהה ביד הלוקח י"ב חודש אין בו דין סיקריקון שצריך לתת לבעלים רביע אלא מחזיר הקרקע בחנם, שדווקא בסיקריקון גמר ומקנה אגב אונס מיתה.

אין זכות ללוקח מסיקריקון שישאר הקרקע בידו אלא אם שהה בידו י"ב חודש.

אין דין אנפרות בבבל שאין צריך להחזיר לבעלים בחינם כיון דיש שם שלטון ולא הלך להתלונן לפניהם תולים שמחל לו.

המקבל שדה של בורח לפרוע המס של קרקעו ולאכול פירותיו ושילם מס של שלשה שנים ולבינתיים בא הבעלים הניח מעותיו על קרן הצבי שלא היה לו להקדים וליתן לשלשה שנים.

בית דין של אחריהם אמרו הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע, לרב אם העכו"ם מכרו פיחת חומש ולכן אם לקחה מן העכו"ם במנה נותן לבעלים שווי רביעית מנה מן הקרקע או במעות, לשמואל העכו"ם מוכרו פחות רביע לפיכך נותן לו רביע מן הקרקע עצמו או במעות שהוא שליש מנה.

***********

 

דף נ"ט – ע"א

רב היה בבית דינו של רבי כשתקנו שכל הקודם לקחת מהסיקריקון, זכה ושאלו אותו ראשון מה דעתו נוטה (ב"ד דרבי מן הדין – בממונות פתחו מן הגדול אלא משום ענווה לא היה רבי פותח). שבית דינו של רבי התחילו למנות מן הקטנים משום פסוק 'לא תענה על ריב לנטות' וכתיב חסר יו"ד ודורשים לא תחלק על רב מופלא שבבית דין, ולחכמים הפסוק נאמר בדיני נפשות אבל בממונות מתחילים מן הגדול.

מימות משה עד רבי לא מצינו תורתם וגדולתם של ישראל משעה שעמד בגדולה היה אז יחיד בתורה ואין אחר כמותו, ביהושע היה גם אלעזר, באלעזר היה פנחס, בפנחס היו זקנים, בשאול היה שמואל, בדוד היה עירא היאירי, בשלמה היה שמעי בן גרא, בחזקיה היה שבנא, בעזרא היה נחמיה בן חכליה, וכן מימות רבי עד רב אשי ואע"פ שהונא בר נתן היה תורה וגדולה מ"מ היה נכנע לרב אשי.

משנה . חרש מה שרומז בידיו וראשו במכירת מטלטלים קיים וכן מה שמרמזים לו, לבן בתירא אפילו בעקימת שפתים אע"פ שאינו סימן ניכר כרמיזה.

חרש שנשא משנתחרש כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה, ויש שתי לשונות בדעת רב נחמן אם לרבי יהודה בן בתירא מהני עקימת שפתים כשם שסובר שמהני לעניין מכירת מטלטלים.

הפעוטות מקחם מקח וממכרם ממכר במטלטלים משום כדי חייו, ותלוי בכל קטן לפי חריפות הדעת שלו מבן שש ולמעלה.

שיעור הפעוטות לחזור ממכרם אם טעו הוא כגדול שעד שתות קנה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל המקח.

מתנת הפעוטות נחלקו אם אין בו כדי חייו ולא הוי מתנה או ביש בו כדי חייו שנותנים מתנה לפי שהמקבל הטיב להם, בין מתנת שכיב מרע בין מתנת בריא בין מרובה בין מועטת.

'ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עובדי הבעל', מלתחה היינו מיני פשתן שחוט נמלל ונמתח ע"י מלילה שמוטל באצבעותיו כשהוא טווה.

מיני פשתן דק וטוב סיבני וחומס אפילו הוא טלית גדולה למידתו כשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי, מין סלסלה ומלמלא גדול כפרי דפיסתקא ופלגי דפיסתקא.

דף נ"ט – ע"ב

משנה . כהן קורא ראשון שנאמר 'וקדשתו' לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, והתורה אמרה כן מפני דרכי שלום (כהן נוטל מנה יפה ראשון במעשר עני וצדקה ומחברים ומסובים בסעודה, ולא בשותפות).

אחר כן קוראים לוי שנאמר 'ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי', או שנאמר 'ונגשו הכהנים בני לוי' ואחר לוי קורים ישראל.

הבוצע פושט ידו תחילה בקערה ללפת בו את פרוסת המוציא, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו, ודווקא בסעודה אבל לעניין קריאת התורה בבית הכנסת אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל מפני דרכי שלום ודווקא בשבתות וימים טובים שיש שם רבים ובשני וחמישי מותר (כהן אינו יכול למחול לקרוא ראשון בזמן הזה גם בחול).

רב הונא היה ישראל וקרא ראשון אפילו בשבתות וימים טובים ואין זה נגד תקנת דרכי שלום שאפילו רבי אמי ורבי אסי שהיו כהנים חשובים בארץ ישראל היו כפופים לו.

אין שם כהן איבד הלוי את כבודו ואינו קורא כלל וי"א שאין סדר לדבר ויכול להקדים הישראל לפניו.

אין שם לוי אותו הכהן שקרא ראשון חוזר וקורא, אבל כהן אחר לא משום פגמו של ראשון (אין בבהכ"נ רק כהנים אחד קורא במקום ז' ומברך ז' פעמים לפניה ולאחריה)

לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם שלא ידעו מי הוא הפגום או שיאמרו שהראשון אינו לוי ולכן חזרו וקראו לוי או יאמרו שהשני הוא ישראל, אבל שני כהנים זה אחר זה לא יקרא משום שהיוצאים לא ידעו שעלה למניין שבעה אע"פ שיודעים שאביו היה כהן שיאמרו שנשא פסולה, אבל לא יאמרו שהשני פגום כיון שידעו שאביו הוא כהן ונשא פסולה שעדיין אינו לוי ולמה קרא במקום לוי.

ואלו דברים שאמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי, אין משנין העירוב להניחו בבית אחר, בור בשדה שהוא קרוב לאמת המים אותו שדה משקה ראשון, מצודות חיה ועופות ודגים יש בהם משום גזל מפני דרכי שלום, ולרבי יוסי גזל גמור מדרבנן, מציאת חרש שוטה וקטן יש בהם משום גזל מפני דרכי שלום, לרבי יוסי גזל גמור מדרבנן, עני החותך בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום, לרבי יוסי גזל גמור מדבריהם, אין ממחים ביד עניי עכו"ם בלקט שכחה ופאה.

**************

 

דף ס' – ע"א

לאחר שקראו כהן ולוי תקנו סדר בשבתות משום דרכי שלום, וקורין לתלמידי חכמים הממונים פרנסים על הציבור, ואחריהם תלמידי חכמים שראוי למנותם פרנסים על הציבור ששואלים אותן דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הציבור, ואחריהם ראשי כנסיות, וכל אדם.

אין קורין בחומשים בבית הכנסת שלא נכתב בו רק חומש של התורה מפני כבוד הציבור.

ספר שנכתב בו הפטורות לרבה ורב יוסף אסור לקרוא בו בשבת שאין כותבים פחות מספר שלם לעצמו, למר בר רב אשי אסור גם לטלטלו משום שלא אפשר לקרוא בו, ומסקנת הש"ס שמותר לטלטל ולקרוא בו שהרי מותר לכתבו משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' כיון שאין כל ציבור יכולה לכתוב נביאים שלם.

כל פרשה שנאמרה למשה במשך ארבעים שנה, לרבי יוחנן משום רבי בנאה מגילה מגילה ניתנה שהיה כותבה ולבסוף ארבעים שנה חיברם בגידים ותפרם, לריש לקיש תורה חתומה ניתנה שהיו סדורות למשה על פה עד סוף ארבעים שנה ולאחר שנאמרו כל הפרשיות כולם כתבם.

מגילה של פרשת התורה לתינוק להתלמד בה לת"ק אין כותבים, אפילו לסובר שתורה מגילה מגילה ניתנה לאחר שחיברם משה יחד, ואם דעתו להשלים מותר, לרבי יהודה מותר לכתוב מבראשית עד דור המבול, ומהתחלת ויקרא עד ויהי ביום השמיני שהוא גמר ציווי הקרבנות.

הילני המלכה עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה לכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות, ולסובר שאין כותבים תורה מגילה מגילה היה כתובה תיבה שלימה תחילת כל פסוק ואח"כ ראשי תיבות.

שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן, פרשת כהנים, לוים, טמאים, שילוח טמאים, אחרי מות, שתויי יין, נרות, פרה אדומה . והוצרכו לבו ביום ונכתבו כל אחת במגילה לבדה לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו בתורה, ונמסרו בו ביום,

דף ס' – ע"ב

רוב התורה לרב אלעזר תלוי בדרשות הנלמד בי"ג מידות ממה שכתוב בתורה, ומיעוט שאין רמז בתורה אלא נאמרה למשה על פה, לרבי יוחנן רוב על פה ומיעוט בכתב.

כתיב 'כתוב לך את הדברים האלה' וכתיב 'כי ע"פ הדברים האלה' שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה ודברים שעל פה אי אתה יכול לכותבם בכתב.

רבי יוחנן וריש לקיש היו מעיינים בשבת בספר של אגדות אע"פ שאסור לכתוב תורה שבעל פה משום שמותר לעשות תקנה לשם שמים כיון שנתמעט הלב והתורה משתכחת

'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה.

מניחים העירוב בבית ישן מפני דרכי שלום, לא משום כבודו של בעל הבית אלא הואיל והורגל העירוב להיות שם אם לא יראוהו יחשדו שבני החצר מטלטלים בלי עירוב.

שדות שעל שפת הנהר אם אינם צריכים לסכור הנהר כדי שיקבלו כל השדות מים כל הרוצה לדלות ידלה, ואם צריכים לסוכרו לרב התחתונים ישקו תחילה, ולשמואל העליונים ישקו תחילה, ואם עוברת דרך בורו ואין צריך לסכור הנהר כדי שיתמלא מודה שמואל, להלכה לרב הונא בר תחליפא כל דאלים גבר, וי"א הלכה כשמואל בדינא (לתוס' גם אלו הסוברים הלכה כשמואל בדינא אין הלכה כמותו בבני נהרא).

תלמיד של אביי רצה להשקות שדהו שאביי במקומו כדי שיקבע עמו שיעור, ואמר לעליונים שהתחתונים משקים תחילה ולתחתונים אמר שעליונים משקים תחילה ולבינתיים סכר הנהר והשקה שדהו של אביי ולא רצה אביי לטעום הפירות של אותו שנה.

בני נהר שכרו מלמעלה משדותיהם וסבבו מסביב שדותיהם ובגלל כן צפין המים דרך שאר השדות אם אינם יכולים בני שאר השדות להעמיק המים אצל שדותיהם כדי שימשכו המים במרוצה צריכים אותם שחפרו לסתום מסיבתם.

************

 

דף ס"א – ע"א

מצודות חיה ועופות ודגים אם יש להם תוך קנה לו הכלים והגוזל ממנו הוי גזל גמור, אם אין להם תוך לת"ק יש להם גזל משום דרכי שלום ולרבי יוסי גזל גמור (מצודות הוי גזל מפני דרכי שלום רק אם אין אומנתו בכך אבל אם אומנתו בכך מן הדין אסור לקחת ממנו שהם לחיותו).

מציאת חרש שוטה וקטן לת"ק יש בהם גזל מפני דרכי שלום ולרבי יוסי גזל גמור מדבריהם ומוציאים אותו בדיינים, ואינו נפסל לעדות ולשבועה.

עני מנקף בראש הזית אם ליקטן ונתן בידו על הקרקע הרי זה גזל גמור.

רבי יאשיה היה דורש לרבים ולפיכך היו בני עירו בקיאים בדינים ולכן קרא עליו רב כהנא הפסוק 'וצדיק יסוד עולם'.

מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל ומתעסקים בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל מפני דרכי שלום.

משנה . משאלת אשה לחבירתה החשודה לשמור פירות השביעית ולהצניעם מן הביעור ואילך נפה וכברה וריחיים ותנור משום דרכי שלום.

לא תבור ותטחן עם חבירתה החשודה על השביעית לפי שאין מחזיקים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה.

אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת ומרקדת עמה ואין חוששים שמסייעת ידי עוברי עבירה של טבל, לאביי משום שרוב עמי הארץ מעשרים ומשום דרכי שלום מותר לסייען במקום חשש דרבנן בעלמא משא"כ המוחזק וחשודה על השביעית אסור לסייע, לרבא גם ספק טבל הוי ספק דאורייתא כשביעית, ומותר לסייעה רק אם מוחזק לעשר, ובטומאת חולין דרבנן  מותר לסייע משום דרכי שלום.

משתטיל מים לעיסה אסור לסייעה אשת עם הארץ משום שאסור לטמאות חלה בידיים מדאורייתא.

אין טוחנים לכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה שאיסור דאורייתא היא.

דף ס"א – ע"ב

יום זה הוקדש להצלחת חנה בת טויבא מרים לברכה והצלחה וסייעתא דשמיא בכל העינינים

מפקידים תבואה אצל אוכלי שביעית שאין חשודים להחליף.

אין מפקידים פירות שהוכשרו אצל כהן החשוד לאכול תרומה בטומאה שחשוד ליגע ולטמאו, אפילו אם הם בכלי חרש המוקף צמוד פתיל ששמא תסיטנו אשתו נדה, ואם לא הוכשרו מותר.

המולך חיטים לטוחן כותי או עם הארץ הרי אלו בחזקתם למעשר ולשביעית שאינם חשודים להחליף, ואינם בחזקתם לטומאה שחשודים ליגע ולטמאות, ובמקום שמורים להיתר ומתכוונים לטובה חוששים שהחליפו, כגון הנותן לחמותו מעשר מה שנוטל ממנה שחשודה מחלפת שרוצה בטובת בתה ובושה מחתנה (וכן מעשר מה שנותן לה כיון שחשודה להחליף ולהחזיק את שלו ולא יאכילה מאכל שאינו מעושר) וכן הנותן לפונדקית שמתחלפת לטובת בר בי רב.

אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שאשת חבר טמאה שבימי טומאה אינה רגילה ליגע בטהרות ולא חוששים שמא תיתן לתוך פיה מאכלה של אשת עם הארץ, ולא בזמן שהיא טהורה, לרבי שמעון בן אלעזר אף לא בזמן שהיא טמאה שחברתה נותנת לה ואוכלת שמורה התר לעצמה כיון שהיא טוחנת אז וכשור האוכל בשעת דישה.

******************

 

דף ס"ב – ע"א

חבר לא יפריש חלה לעם הארץ מעיסתו שכשיתנו החבר לכהן יסמוך עליו ויסבור שהחלה טהורה וכבר נטמאה ביד עם הארץ, אבל עושה תחילת העיסה בטהרה ונוטל הימנה כדי חלה ונותנה בכלים שאינם מקבלים טומאה ולא רגילים ליתן בה עיסה לעשות היכר, ונותן לעם הארץ את החולין ואת החלה ואינו חושש שמא יגע בה שאומרים לו אם תיגע בו יחזור להיות טבל, והקילו משום כדי חייו של גבל אע"פ ששכיח לא גזרו (ובמשנה דף ס"א. תנן שהתירו מפני דרכי שלום).

אין מפרישים תרומה לעם הארץ מזיתיו לאחר שכבר הוכשרו ונטמאו וכהן יסמוך עליהם ויסבור שהם טהורים, אלא עושה עם זיתיו מתחילה לפני שהוכשרו ונוטל הימנה כדי תרומה ומניחה בכלי גללים ואדמה שאינם מקבלים טומאה, ונותנו לעם הארץ ואינו חושש שיגע בהם כיון שיש היכר שמונחים בכלים שאין עם הארץ רגיל להשתמש בהם, והקילו משום כדי חייו של בעל בית הבד, אע"פ ששכרו מרובה.

אין חופרים עם העכו"ם בשביעית אבל אומרים להם תחזקנה ידיכם כמו שאומרים לעושי מלאכה מפני דרכי שלום.

שואלים בשלום עכו"ם אע"פ שמטיל על נכרי שם שמים ששלום הוא שמו של הקב"ה, ואין כופלים להם שלום שמשום דרכי שלום דיי בפעם אחד.

רב חסדא הקדים שלום לעכו"ם רב כהנא אמר להם שלמא למר ולא היה מתכווין לברכו אלא לבו היה לרבו (שמא אסור משום גונב דעת הבריות).

לא יכנס לביתו של עכו"ם ביום אידם ויתן לו שלום שמא בזה יודה לע"ז יותר, מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש.

רב הונא או רב חסדא אמר שאין לעמוד לפני גניבא אע"פ שהוא בן תורה מפני שהוא חולק ומצער חכמים.

גניבא כפל ואמר לרב הונא ורב חסדא שלום עליכם מלכים, שרבנן נקראים מלכים שנאמר 'בי מלכים ימלוכו' וכופלים שלום למלך.

אסור לטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' ואח"כ נאמר 'ואכלת ושבעת'.

הדרן עלך פרק הניזקין – פרק ששי 'האומר'

דף ס"ב – ע"ב

משנה . האומר התקבל או הולך גט זה לאשתי, יכול הבעל לחזור משליחותו שחוב הוא לה ולא חבים לאדם אלא מדעתו.

האשה שאמרה התקבל לי גיטי ולרשב"ג גם טול לי גיטי אם רצה לחזור אחר שקיבלו השליח לא יחזור כיון שהשליח במקומה לקבל הגט והתגרשה מיד עם קבלתו, ואין לבעל אפשרות לחזור אלא אם אמר לו הבעל לפני שנתנו לשליח 'אי אפשי שתהיה שלוחה לקבלה אלא תהיה שליח שלי להוליך לה'.

האומר הולך נחלקו אם הוא לשון זכי, ולפיכך האשה ששלחה שליח לקבל גט ואמר לו הבעל הולך גט לאשתי למ"ד הולך כזכי אינו יכול לחזור בו שהרי לא עקר השליח מלהיות שליח לקבלה.

בעל שאמר התקבל גט זה לאשתי כשהגיע הגט לידה מגורשת ולא אומרים שכיון שאין בכוחו לעשות שליח לקבלה ולא עשאו שליח להולכה אינה מגורשת, שכיון שיודע שאין בכוחו לעשות שליח לקבלה כוונתו לומר התקבל והולך.

האשה ששלחה שליח לקבל גיטה ואמר לו הבעל הילך ותן לה כוונתו הילך כמו שאמרה היא וגם למ"ד הולך לאו כזכי אינו יכול לחזור בו.

האיש יכול להיות שליח הבעל להולכה שכן בעל עליו להוליך גט לאשתו, ואשה יכולה להיות שלוחה לקבלה כמו שהיא מקבלת גיטה מיד בעלה, איש יכול להיות שלוחה לקבלה שלמדים מפסוק שהאב מקבל גט לבתו הקטנה, ואשה יכולה להיות שלוחו להולכה כמו שמצינו שחמש נשים שאינם נאמנות לומר מת בעליך יכולות להיות שלוחו להולכה ולומר בפני נכתב ובפני נחתם, וכן האשה עצמה מביאה גיטה ואומרת בפני נכתב ונחתם.

***************