לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי כ״ט תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף ס״ג

דף ס"ג – ע"א

אשה שאמרה לשליח הבא לי גיטי ואמר השליח לבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי והבעל אמר הילך כמו שאמרה אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת שהשליח עקר שליחותו שמגלה דעתו שאינו רוצה להטריח להיות שליח להולכה רק שליח לקבלה ואשה לא עשהו שליח לקבלה.

אשה שאמרה התקבל לי גיטי והשליח אמר שאשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר הילך כמו שאמרה תלוי באיבעיא אם סמך על דברי השליח ועשה שליח להולכה וכשהגיע הגט לידה מגורשת, או שאינו סומך על דבריו אלא נתן לו על דעת מה שאמרה היא וכשהגיע הגט לידו מגורשת.

בעל שאמר לשליח התקבל או הולך גט לאשתי כשהגיע הגט לידה מגורשת כיון שאדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה.

קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע הגט לידה כיון שהבעל יודע שקטנה אינה יכולה לעשות שליח גמר ונתן לשם שליח להולכה.

האשה שאמרה התקבל לי גיטי והשליח אמר לבעל אשתך אמרה התקבל והוא אמר הולך, אתן, זכי, התקבל לה אינו יכול לחזור, אלא אם אמר אי אפשי שתקבלה אלא הולך ותן לה, שמגלי דעתו שהולך שאמר ליה לאו זכי הוא, לרבי נתן הולך לאו כאומר זכי אבל הילך כאומר זכי ואינו יכול לחזור בו, לרב הולך ספק אם כאומר זכי לכן בגט שהיא אמרה לשליח התקבל והבעל אמר לשליח הולך ומת חולצת ולא מתייבמת, ושלח שליח לפרוע חוב חייב המשלח באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר.

דף ס"ג – ע"ב

לרב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, – לר' חנינא אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה, לרבי אינה עושה, וטעמו משום קפידת בזיון הבעל במה שאינה מקבלה בעצמה, או גזירה שמא יתנו הבעל בחצר של אחרים ואח"כ תקנה האשה השדה שאינה מגורשת כיון שלא נתנו בידה או ביד חצירה, ונפק"מ אם קדמה ועשתה שליח לקבלו לפני שהבעל מסרו ליד שלוחו שאינו דומה לחצר הבא לאחר מכאן.

שליח להולכה שאמרה לו האשה תהיה אתה שלוחי לקבלה – לפי רבי חנינא שאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה לרב נחמן כשר, לרבא ולרבי אמי פסול ששליח שנעשה שליח למי שנשתלח לו לפני שיש לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך אינה שליחות, ולרבי חייא בר אבא ספק ואם באת להינשא מחיים צריכה גט שני ואם מת חולצת ולא מתייבמת.

עדים שהיו שלוחים לכתוב גט וטעו בכתיבת השם – לרב עשו שליחותם ואינם יכולים לכתוב גט אחר שעשה שלוחים לכתוב רק גט אחד, לרבה כיון שהגט פסול עדיין לא עשו שליחותם אבל אם כתבו ונאבד עשו שליחותם, לרב נחמן כותבים אפילו מאה פעמים עד שיגיע גט לידה, איבעיא אמר כתבו ותנו לשליח ונתנו לו ונאבד אם עשו שליחותם או שעדיין שלוחים שלא נתכווין אלא למנוע מהם הטירחה להוליך, ואם תמצא לומר עשו שליחותם מה הדין אם אמר תנו לשליח ויוליך לה (עדים המסופקים אם הגט כשר מסופק ר"י אם עשו שליחותם, לכן יאמר שיכתבו כמה שירצו עד שיצאו מהספק).

לרשב"ג טול לי גיטי לשון קבלה הוא, וכן שא לי, ויהא בידך.

***************

יום רביעי א׳ אב תשפ"ג

מסכת גיטין דף ס״ד

דף ס"ד – ע"א

משנה . האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים האומרים בפנינו אמרה התקבל ושנים שקיבל וכדעת רבי אלעזר שעדי מסירה כרתי אפילו הם אותם העדים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם.

בשעת גזירת מלכות שגזרו על המצוות היו קורעים הגט לאחר הגירושין.

גט הנתון ביד שליש והאשה ובעלה בעיר בעל אומר שמסרו לשם פקדון ושליש אומר לגירושין לרב הונא בעל נאמן שאם נתן לשם גירושין היה נותנו לה, לרב חסדא שליש נאמן שבידו הוא והאמינו כשמסרו בידו, ומודה רב הונא בדיני ממון כיון שאם מחלו מחול שהאמינו כשמסרה לידו, ומודה גם אם אמרה שלפניה נתנו הבעל להשליש לשם גירושין מיגו שיכולה לומר שנתן לה (לרב הונא שבעל נאמן שליח המביא גט באותה עיר שהבעל והאשה שם לא מהני אמירת בפני נכתב ונחתם שעדיין יכול לערער ולומר לפיקדון נתתי לו, אלא אם אמר כתבו ותנו והלך לדרכו שלא שייך סברת רב הונא להאמין לבעל שאם לגירושין לה היה נותן.

לרב חסדא נאמן גם בלי מיגו שבידו רק משום שמסר בידו על דעת כן שיהא לגירושין אם יאמר כן אע"פ שהוא משקר ולכן נאמן אפילו בדברים שעשוי להשאיל ולהשכיר אפילו לא אמר שהם בתורת שאילה אלא בתורת פיקדון).

האומר לשליח צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם שחזקה שליח עושה שליחותו ושמא זו קרובת ארוסתו, אא"כ חזר שלוחו ואמר פלונית קידשתי לך או לא קידשתי שום אשה (ולכל אדם מותר לקדש ולא חוששים שמא זאת היא שקידשה השליח שלא הייתה חוזרת ומקבלת קידושין, אבל המשלח אסור בכל הנשים אפילו באו כל קרובותיה ואמרו שלא נתקדשו וקנס הוא שלא חשש שלא יבוא לידי תקלה, ומן הדין מותר שאין ביד השליח לקדשה, והולכים אחר רוב העולם, ולכן יתומה לא חוששים שמא קיבל בה אביה קידושין, ואינה חשובה כקבוע שלא תתבטל ברוב שדבר המתערב ואינו ניכר לא אומרים כל קבוע כמחצה על מחצה).

בעל ושליש אומרים שמסרו לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד אי אפשר להתירה שאין דבר שבערוה פחות משנים, שאין השליש נאמן כיון שאין הגט תחת ידו, ואע"פ שבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן כיון ששלחו ביד השליש אינו יודע שגירשה, וחזקה שליח עושה שליחותו לא אומרים אלא לחומרא, ואע"פ שאשה שאומרת גרשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה היינו רק כשאין מסייע לה (לרב ששת חזקה שליח עושה שליחותו גם בדבר תורה לקולא אם לא יעשה שליחותו יבוא המשלח לידי עבירה)

דף ס"ד – ע"ב

משנה . נערה המאורסה – לת"ק או אביה מקבל את גיטה כיון שהיא עדיין ברשות אביה, או היא מקבלת את גיטה כיון שהיא גדולה ויש לה יד, לרבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחת ורק אביה מקבל את גיטה (הוא הדין קטנה מקבלת גיטה לת"ק במקום אביה).

      

כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש גם על ידי אביה שנאמר 'ושלחה מביתו' יצאה זו שמשלחה וחוזרת (לר"ת מתגרשת ע"י אביה). וכל שיכולה לשמור את גיטה יכולה להתגרש לרבי יוחנן היינו שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו וסבורה שהוא גיטה, לרב הונא בר מנוח זאת שוטה היא ואינה מתגרשת, אלא כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר.

קטן שנותנים לו צרור וזורקו מידו וכשנותנים לו אגוז נוטל זוכה לעצמו, נותנים לו חפץ ומחזירו לאחר שעה כשתובעים אותו ממנו לרבי יהודה א"ר אסי זוכה גם לאחרים(וזוכה לאחרים מדאורייתא שדעת אחרת מקנה לו ואע"ג שדין זכיה מטעם שליחות אין קטן מתמעט). לרב חסדא זוכה רק לעצמו ואינו זוכה לאחרים.

שתופי מובאות אחד מבני המבוי מניח חבית עם יין ואומר הרי זו לכל בני המבוי ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידו עבדו ושפחתו העברים, ואע"פ שמדובר בשפחתו העברייה  בקטנה שאילו גדולה יוצאה בסימנים יכולה לזכות לאחרים גם לפי רב חסדא שקטנה אינה זוכה לאחרים ושונה שיתופי מובאות שאינו אלא מדרבנן וסבר רב חסדא שלא אומרים כל שתקנו רבנן כעין דאורייתא תיקן אלא בדבר שיש לו עיקר מן התורה (לר"ת לפי רבי יוחנן אינו מזכה ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שולחנו ובן יתום וכל הסמוך על שולחנו ידיהם כידו אבל שפחה מה שאוכלת היינו בשכר טירחה ומזכה על ידיה, לשמואל דווקא בנו קטן ידו כידו והלכה כרבי יוחנן, ובתו אפילו נערה ואפילו אינה סמוכה על שולחנו אין להקנות על ידה וכדין מציאתה שזה שלו שלא ימסרה למנוול ומוכה שחין), (גם אם כל שתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו מהני הגבהת טפח אע"ג שלשיטת רש"י בעלמא צריך הגבהת שלשה טפחים).

***************

יום חמישי ב׳ אב תשפ"ג

מסכת גיטין דף ס״ה

דף ס"ה – ע"א

מערימים על מעשר שני לפדותו על ידי אחרים שאינם צריכים להוסיף חומש שנותן מעות לבנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואומר להם תפדו בהם מעשר שני זה וכיון שהם סמוכים על שולחנו חוזרים ונותנים לו, ובשפחתו העברייה הקטנה (שאילו גדולה יוצאת בסימנים) למ"ד שאין קטנה זוכה לאחרים דווקא במעשר שני דרבנן כגון של עציץ שאינו נקוב (יכול לפדות לאחרים אפילו כשאין דעת אחרת מקנה אותו, בזמן הזה יכול לחלל שווה מנה על שווה פרוטה וחומשה).

אין עבד עברי ואמה עבריה נוהג בזמן הזה שאין היובל נוהג שצריך 'ואיש אל משפחתו תשובו'.

ג' מדות חלוקות בזכיית קטן נותנים לו צרור וזורקו אגוז ונוטל זוכה לעצמו ולא לאחרים וכנגדם בקטנה חשוב לה שיודעת לשמור קידושין מתקדשת בקידושי דרבנן אם אין לה אב על ידי אמה ואחיה מדעתה או ע"י עצמה ואינה יוצאת בלי מיאון, הפעוטות כבני ו' וח' מקחם וממכרם מקח וממכר במטלטלים וכנגדם בקטנה מקבלת גיטה אפילו קיבל בה אביה קידושין ומת שקידושיה הם מן התורה, בת אחת עשרה שנה ויום א' אם ידעה לשם מי נדרה והקדישה נדרה נדר והקדישה הקדש ואם הביאה סימנים חולצת (לר"ש אין קטנה חולצת אפילו הביאה סימנים), ולמכור בקרקעות אביו מבן עשרים.

משנה . קטנה אינה יכולה לעשות שליח לקבלה ולפיכך אם רצה הבעל לחזור אחר שנתנו לידו יחזור שאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה שהוא שליח להולכה של הבעל, ואם אמר לו אביה התקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור.

האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול שאין רצונו שילעיזו עליו שם, הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר כשר שאין זה אלא מראה מקום ששם תמצאנה, האשה שאמרה התקבל לי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר לת"ק פסול רבי אלעזר מכשיר כיון שמתגרשת בעל כרחה לאנתכוונה אלא למראה מקום שמניין ידעה שנוח לבעל ליתן שם, הבא לי גט ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר.

משנה . הבא לי גיטי אם אשת כהן היא אוכלת תרומה עד שיגיע הגט לידה, התקבל לי גיטי אסורה לאכול תרומה מיד שמא מצאו הבעל, התקבל לי גיטי במקום פלוני לת"ק שדווקא הוא אם קיבלו במקום אחר אוכלת בתרומה, ואם אמרה התקבל לי גיטי במתא מחסיא ולפעמים תמצאנו בבבל שלא הקפידה על מקום הקבלה אלא על מקום חלות הגט אוכלת בתרומה עד מתא מחסיא שכך אמרה לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך עד שתגיע שם, ולרבי אלעזר שכיון שאינה בידה  הוא לא נתכוונה אלא למראה מקום ואסורה בתרומה מיד, אפילו אמרה לך לבעלי לצד מזרח והלך השליח לצד מערב חוששים שמא פגע בו מיד.

האמר לשליח ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרת – לרבה לרבנן שכל מה שאומר לשליח קפידה היא ואם משנה נתבטל שליחותו כמו שמצינו באשה שאע"פ שאין הגט תלוי בה הוא הדין שאין עירובו עירוב ולר"מ שבדבר דאין לו הפסד בה אינו קפידה עירובו עירוב, לרב יוסף גם לרבנן אינו קפידה שדווקא בגט הוי קפידה דאינה רוצה שתתבזה במקום אחר, אבל אם חבירו אמר לו לערב מתמרים שלו ושינה השליח הוי קפידה שאין לו רשות לערב בגרוגרת שלו.

משנה . האומר כתבו גט ותנו לאשתי או גירשוה יכתבו ויתנו כיון שהחזיקו לקרות לספר כריתות אשה-'גט', וכן כתבו איגרת ותנו לה שזה לשון הנכתב בגט, וכן שלחוה שבקוה שהוא מלשון הפסוק 'ושלחה מביתו', וכן שבקוה תרכוה כיון שכותבים כן בגט, אבל פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי עשו לה כדת לא אמר כלום, איבעיא אם אמר הוציאוה עזובה התירוה הניחוה הועילו לה, לרבי נתן פטרוה הוא לשון גט אבל פיטרוה הוא לשון פטור וחובה ולא אמר כלום.

***************