לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת גיטין דף ע״ג – ע״ו

דף ע"ג – ע"א

שכיב מרע שאמר כתבו גט לאשתי ועמד – לרבה ורבא אינו חוזר (ושלא כשיטת ר"ה בדף ע"ב:) שאם עמד חוזר יאמרו שאין גט חל אלא לאחר מיתה ויבואו להכשיר זה גיטך לאחר מיתה, ואע"פ שמדאורייתא אם חזר אינה מגורשת כיון שכל המקדש על דעת רבנן מקדש אפקיענהו רבנן לקידושין מיניה אפילו אם קידשה בביאה שעשו בעילתו זנות.

אונס שלא שכיח לא אסיק אדעתיה, ולכן האומר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה או אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או הכישו נחש או אכלו ארי אינו גט, וכן המוכר קרקע לחבירו וקיבל עליו שיפצה הלוקח בכל אונס שיקרה וציווה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותו שדה המוכר פטור, וכן המוכר שומשמים וקיבל עליו כל אונס שיהיה ללוקחים בדרך ועשו סכר ולא יכלו הספינות לעבור שהמוכר פטור (מילתא דלא שכיח – ג' סוגי אונסים, ששכיח – לכו"ע אין אונס בגיטין, לא שכיח כלל – לכו"ע יש אונס ונחלקו בשכיח ולא שכיח).

משנה . נתן לה גט ואמר מהיום אם מתי לא תתייחד עמו אלא בפני עדים, י"א שחוששים שמא יקדשה וי"א שלא חוששים רק משום שפנויה היא ואסורים ביחוד, אפילו בפני עבד או שפחה מותר להתייחד חוץ בפני שפחתה מפני שלבה גס בה.

דף ע"ג – ע"ב

ראו שנתייחדה עמו באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה, – לת"ק אין חוששים שמא נתעסקו בדבר אחר ואם ראו שנתעסקו לרבה בר אבוה תולים בזנות, ולת"ק גם אם נתן לה כספים אח"כ אומרים שהוא באתננה, ולרבי יוסי ב"ר יהודה תולים בקידושין וצריכה גט שני, לאביי ראו שנתעסקו בדבר אחר לת"ק תולים בזנות ולרבי יוסי ב"ר יהודה חוששים לקידושין, לרבא לרבי יוסי ב"ר יהודה אף לא ראו שנבעלה חוששים שבא עליה לקידושין שהם הם עדי יחוד הם עדי ביאה.

אמר מהיום אם מתי ומת נתגלה שהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור, ואם אמר מעת שאני בעולם להוי גט באותם ימים שבין נתינת הגט למיתה לרבי יהודה היא כאשת איש לכל דבריה ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה וירשה ומטמא לה והבא עליה במזיד בחנק ובשוגג בחטאת שלא גירשה אלא סמוך למיתה, לרבי יוסי הרי היא מגורשת ואינה מגורשת שמשעת נתינה הוי ספק דילמא זו היא שעה הסמוכה למיתתה והוא ספק גט ואע"ג דחי אח"כ אין ברירה והבא עליה באשם תלוי, ולפי רבי יוסי במתניתין בעלה חייב במזונותיה וככל דין ספק מגורשת, ולפי רבי יוסי בברייתא אין בעלה חייב במזונותיה, לרבי מאיר כשמת  גלוי למפרע שגרושה היא בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת (מה היא באותן הימים – לר"ת ור"ח להאומר מהיום אם מתי.

טעמא דרבי יוסי – לרבינו יצחק שמספק"ל אם חל הגירושין משעת נתינה כר"מ או שעה אחת קודם מיתה כרבי יהודה.

כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו – לרש"י על תנאי אם ימות תהא מגורשת מהיום, לר"ת היו כותבים גט גמור בלי שום תנאי וכשהיה חוזר מן המלחמה היה כונסה)

**************

 

דף ע"ד – ע"א

משנה . הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז – לרב הונא לכו"ע האומר על מנת כאומר מעכשיו יהא גט ותתקיים התנאי, והגט חל מעכשיו והיא תיתן אח"כ אפילו אחר שנקרע הגט או שאבד ואינה צריכה גט שני, לרב יהודה רבי סובר שעל מנת כאומר מעכשיו דמי וחכמים חולקים שאינו כאומר מעכשיו והיא מגורשת לכשתיתן ואם נקרע הגט או שאבד צריכה הימנו גט שני.

הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז – לרב הונא מקודשת מעכשיו ויתן ואע"פ שבושה לתבוע ממנו לא נתכוון לומר שיהא הקידושין לכשיתן, לרב יהודה מקודשת לכשיתן ולא אומרים שקידושין הוא לקרובה לו ונתכוון שיהא הקידושין מיד והמעות תנאי בעלמא הוא, ורב הונא צריך לומר דינו גם בגירושין אע"פ שלרחוקה לא אומרים שבקושי מגרשה ונתכוון שיהא הגט לכשתיתן, ורב יהודה צריך לומר דינו גם בגירושין ולא אומרים כן דווקא בקידושין משום שבושה לתבוע המעות ולכן נתכוון שיהא הקידושין לכשתיתן, ונפק"מ בין רב הונא לרב יהודה בפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר (אבל נתעכל המעות לכו"ע מקודשת לכשתיתן).

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז ומת אם לא נתנה לו לפני מותו, לת"ק זקוקה ליבם ולא מהני אם תתנו ליורשיו, ולרשב"ג יכולה ליתן גם ליורשיו שמה שאמר 'לי' נתכוון לומר לי וליורשי.

דף ע"ד – ע"ב

על מנת שתתני לי מכאן ועד שלושים יום נתנה לו תוך שלושים מגורשת, נתנה לו לאחר שלושים אינה מגורשת ולא אומרים שאינו מקפיד ולא אמר כן אלא לזרזה.

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו – לת"ק נתכוון לאיצטליתי דווקא, ולרשב"ג תיתן לו את דמיה שלא כיוון אלא להרווחה דידיה, ואין הלכה כרשב"ג.

איבעיא הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה מחולים לך האם אפילו חכמים הסוברים שלאיצטליתי דווקא נתכוון ולא לדמיה מודים שהוי גט משום שמחילה הוא כקבלה, או אפילו לרשב"ג שאפשר לפייסו בדמים מודה שלא הוי גט כיון שלא נתנה לו כלום.

האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חיטים ושתי חביות יין – לרבי מאיר אסור עד שיתן, לחכמים יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם ואומר הריני כאילו התקבלתי שמחילה הוא כקבלה, ואינו דומה לתנאי גט ששמא מחילה לא הוי כקבלה שכאן נתכוון להרווחת בנו ואינו צריך לו אבל בגט נתכוון לצערה.

בעל השדה שהתנה עם אריס שישקה השדה ד' פעמים בשנה ויאכל שליש פירותיה ולבסוף בא מטר בזמן השקתה הרביעית לרב יוסף כיון שלא השקה פעם רביעית מגיע לו ככל האריסים המשקים ג' פעמים ואכלים רק רבע מפירותיה, לרבה אוכל שליש פירותיה שלא היה צריך להשקות ואפילו לחכמים שאיצטליתי דווקא היינו משום שמכווין לצערה שסתם מגרש אשתו מגרשה מתוך איבה, אבל הכא נתכוון להרווחה ולא היה צריך.

**************

 

דף ע"ה – ע"א

בראשונה הקונה בית בעיר חומה היה נטמן ביום שנתמלא שנים עשר חודש למכירתו כדי שלא יפדנו בעליו ויהא חלוט לו, התקין הלל הזקן שיהא זורק מעותיו ללשכה המתוקנת לכך ויהא שובר דלת ביתו ונכנס, ללישנא קמא דרבא שומעים מתקנת הלל שבעלמא נתינה בעל כרחך לאו נתינה ולכן האומר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו בעל כרחו אינה מגורשת, ללישנא בתרא דרבא שומעים מתקנת הלל שבעלמא נתינה בעל כרחך הוי נתינה והלל תיקן רק שנתינה שלא בפניו הוי נתינה.

כל מקום ששנה רשב"ג במשניות הלכה כמותו חוץ מדין ערב בסוף מסכת בבא בתרא, ובמשנה שאמר אצטליתי לאו דווקא, וראיה אחרונה במסכת סנהדרין.

הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שכתוב 'ונתן בידה' וכאן לא נתן לה כלום.

תניא הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי את הנייר מגורשת –

לרב חסדא היינו לרשב"ג שבתנאי אצטליתי יכולה לקיים התנאי בדמים, לאביי לרשב"ג לא מהני קיום התנאי בדמים אלא אם אין האיצטלית בעין.

לאביי היינו לרבי מאיר שצריך תנאי כפול כמו תנאי בני גד וראובן וכיון שלא כפל התנאי ולא אמר גם אם לא תחזירי לא יהא גט התנאי בטל והמעשה קיים.

לרבא אפילו כפל לתנאי לא מהני שצריך שיזכיר התנאי קודם שיזכיר המעשה כמו תנאי בני גד וראובן שנאמר 'אם יעברו' ואח"כ כתוב 'ונתתם להם את ארץ גלעד לאחוזה' וכיון שאמר הרי זה גיטך ואח"כ אמר על מנת שתחזירי הנייר הרי הקדים המעשה לתנאי (לרש"י לכו"ע צריך תנאי קודם למעשה, לתוס' רק לר"מ ולרבי חנינא א"צ, וקיימא לן כר"מ וצריך גם הן קודם ללאו ואפשר לקיימו ע"י שליח ואינו מתנה על מה שכתוב בתורה).

לרב אדא בר אהבה אפילו הקדים התנאי למעשה לא מהניא שצריך כמו תנאי בני גד וראובן שהתנאי בדבר אחד לעבור הירדן לצד מערב והמעשה בדבר אחר נחלת עבר הירדן לצד מזרח וכאן התנאי הוא בגט עצמו (דווקא כשהתנאי סותר המעשה, אבל הולך אתרוג ע"מ שתחזירו לי למ"ד על מנת כאומר מעכשיו שיצא בו מיד אינו סותר המעשה).

לרב אשי היינו לרבי שכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ובשעת נתינה הגט הוי שלה ולאחר זמן מחזרת ומתנה על מנת להחזיר היא ושמה מתנה

דף ע"ה – ע"ב

משנה . הרי זה גיטך על מנת שתניקי את בני ולא פירש כמה זמן, לת"ק עד שיהא הולד שתי שנים, לרבי יהודה עד שיהא הולד י"ח חדשים, ואם מפרש יום אחד דיי ביום אחד, לרב חסדא לדעת רשב"ג שמיקל בתנאי גם אם לא פירש דיי ביום אחד, לרב אשי לכו"ע אם לא פירש דיי ביום אחד ולת"ק צריך יום א' בתוך כ"ד חודש ולרבי יהודה יום אחד בתוך י"ח חודש, ושיטת רב אשי נפרך בש"ס.

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא צריכה לשמשו כל ימי חייו.

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני מת האב או הבן הרי זה גט (לרש"י בתוך השתי שנים אחר שהתחיל לשמשו ולהניק, לתוס' אפילו לא הניקה ושימשו כלל) שלא כיון אלא להרווחה כל הימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך, ואם אמר על מנת שתשמשו ותניק לו שתי שנים ומתו או שאמר האב אי אפשר שתשמשני אינו גט אע"פ שהיא לא הכעיסו, לרשב"ג כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט.

**************

דף ע"ו – ע"א

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא או תניקי בני שתי שנים, – לרבי מאיר אף שלא נתקיים התנאי הרי זה גט משום שלא כפל התנאי ותנאי בטל ומעשה קיים, ולחכמים אם נתקיים התנאי הרי זה גט, ללישנא קמא רשב"ג הוכיח כדעת חכמים שאין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והוא שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, ללישנא בתרא רשב"ג הוכיח כרבי מאיר משום שאין לך תנאי בכתובים שאינו כפול ולומדים מזה, ולא הוי כשאר שני כתובים הבאים כאחד שהם מיותרים ללמד שאין הדין כן בכל התורה משא"כ כאן שצריך כל הפסוקים.

מת האב והבן – לרבי מאיר אם כפל התנאי אינו גט שלא קיים התנאי, לרשב"ג הרי זה גט שכל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט.

אמר לה בפני שניים הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר לה בפני שניים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז לא ביטל דברי האחרון את הראשון רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז, שלא הוסיף על תנאי הראשון ממה שלא אמר תתני מאתיים זוז תוספת על תנאי הראשון, וגם לא ביטל תנאי הראשון, ואין עד של תנאי הראשון מצטרף אם עד של תנאי השני להעיד שהיה תנאי, אמר לה בפני שניים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני שלש מאות זוז ביטל תנאי האחרון את הראשון.

משנה . הרי זה גיטך אם אגיע לגליל הגיע לאנטיפרס הרי הוא עדיין ביהודה, הגיע לכפר עותנאי הרי הוא גליל, בינתיים מטילים אותו לחומרא מגורשת ואינה מגורשת.

דף ע"ו – ע"ב

הרי זה גיטך אם אגיע לגליל או אם אשתהה בדרך שלושים יום והיה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר תוך שלושים יום כיון שלא הגיע לגליל וגם לא נשתהה בדרך תנאו בטל.

הרי זה גיטך אם אגיע ליהודה או אם אשתהה בדרך שלושים יום והיה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר תוך שלושים כיון שלא הגיע ליהודה וגם לא נשתהה בדרך שלושים יום תנאו בטל.

הרי זה גיטך אם אגיע למדינת הים או אם אשתהה בדרך שלושים יום והיה הולך מארץ ישראל למדינת הים והגיע לעכו וחזר תוך שלושים יום כיון שלא הגיע למדינת הים ולא שהה בדרך שלושים יום תנאו בטל.

אסור לבני ארץ ישראל לצאת לחוץ לארץ לכן כשתלמידי מדינת הים חוזרים לבתיהם היו חבריהם בני ארץ ישראל מלוים אותם רק עד עכו ומשם נפטרים מהם.

הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלושים יום – לרב הונא כוונתו שלא ישמשה, ולכן אע"פ שהיה הולך ובא בתוך השלושים יום כל זמן שלא נתייחד עמה הרי זו מגורשת, לרבי יוחנן כוונתו שלא יבא נגד פניה ממש ואע"פ שהיה הולך ובא יכול לגרש עם גט זה אח"כ כשישהה מלבוא שלושים יום ואין הגט גט ישן מפני שלא נתייחד עמה, ותניא כוותיה.

האומר הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלושים יום חוששים שמא כשבא אצלה פייסה קטטה שביניהם ונתייחד עמה ולאחר זמן יכול לערער ולומר פייסתי, אלא אם אמר בשעת התנאי על מנת כן אני מוסר לה שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתייחדתי ופייסתי, וללישנא בתרא גם האומר מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש חוששים שמא פייס אלא אם אמר בשעת התנאי שהיא נאמנת לומר שלא פייסתי.

משנה . הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש – לתנא דמתניתין אינו גט אבל אם אמר מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש הרי זה גט, לרבותינו הסוברים כרבי יוסי גם אם לא אמר מעכשיו כמו שאמר מעכשיו שלכן כתב זמן של כתיבת הגט לומר שהגט חל מעכשיו, לר' יהודה נשיאה בן ר"ג בן רבי הלכה כרבי יוסי ולא הודו לו (לרב הלכה כרבי יוסי, ואפילו רבי יוחנן שאמר שלא הודו לר' יהודה נשיאה אפשר שסובר כרבי יוסי, ושמא סובר דאין הלכה כרבי יוסי אם אמר כן בע"פ).

איבעיא בגט שחל מהיום אם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אם מותרת מיד כיון שוודאי לא יבוא, או צריך קיום התנאי שלא בא י"ב חודש (גזירה אטו לא מת כי אין העולם יודעים שמת).

אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש כתבו ותנו גט לאשתי כתבו גט בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט, לתנא קמא הוא הדין אם אמר כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש, לרבי יוסי כזה הוי גט שכך אמר כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי, כתבו לאחר י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש ומת אם הגט קודם למיתה הרי זה גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם אין ידוע הרי היא ספק מגורשת.

***************