לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי ו׳ אב תשפ"ג

מסכת גיטין דף ע׳

דף ע' – ע"א

אליהו אמר לרבי נתן מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם, ואם ימלא בטנך כעס תעמוד על מילואיך אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע (לתירוץ א' בתוס' אסור לרפאות עכו"ם וכדי להתחכם לרפאות ישראל מותר, או במקום שעכו"ם יודע שהוא בקי ברפואה מותר משום איבה, ולתירוץ ב' דווקא מילדת ומניקה אסור לעכו"ם שמגדלת עכו"ם אבל לרפאות מותר)

הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול פת בחומץ או ביין, סעודתך שהנאתך ממנה לא תמלא את כריסך.

דף ע' – ע"ב

אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס ואמר אל תכתבו שתנו דאין בדבריו האחרונים כלום, לריש לקיש שכותבים ונותנים לה הגט שדומה לישן שאפשר לרפאותו (כדלעילדף ס"ז:) ואינו דומה לשוטה שאין בידינו לרפאותו, לרבי יוחנן אין כותבים עד שישתפה שדומה לשוטה ולא לישן משום שמחוסר מעשה לרפאותו, לכשישתפה אין צריכים לשאלו אם רוצה לגרש אלא כותבים גט ונותנים לה.

שחט בו שניים או רוב שניים או מחותך בחתיכות או צלוב ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו שדעתו צלולה אלא שכחש כחו מלהוציא דבר בפיו (שמא עד שיודע שנטרפה דעתו יחשב דעת צילותא, וצריך ליזהר שלא יתקלקל דעתו בין כתיבה לנתינה)

שחט בו שניים או רוב שניים וברח מעידים עליו שחי הוא וסופו למות, ואינו גולה שחוששים שמא הרוח בלבלו, ולפי טעם זה אם שחטו בבית העשוי משיש שאין בה רוח לא חוששים לכך, או שאינו גולה משום שהוא בעצמו קירב  מיתתו על ידי שפירכס ולפי טעם זה אפילו שחטו בחוץ אם לא פירכס חייב גלות (חוששים שמא הרוח בלבלו רק לעניין גלות אבל במזיד חייב).

כשבודקים חרש אם רוצה לכתוב גט על ידי הרכנת הראש לא חוששים שמא אחזו חולי של שגעון להרכין ראשו ששואלים אותו שאלה אחד שיש להשיב עליו לאו ושני שאלות שיש להשיב עליו כן, ושני שאלות של לאו ואחד של כן, או ששואלים אותו אם רוצה שילקטו לו מן האילן פירות שאינם מצויים באותו שעה בימות הגשמים ובימות החמה.

***************

יום רביעי ח׳ אב תשפ"ג

מסכת גיטין דף ע״א

ֿ

דף ע"א – ע"א                   

מדבר ואינו שומע זהו חרש שדיבר בו הכתוב, שומע ואינו מדבר זה אלם שנאמר 'ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו' או משום שלשון אלם היינו אישתקל מילוליה, וחרש שדיברו בוחכמים היינו שאינו שומע ואינו מדבר והשווהו לשוטה (בחרש לא מהני הרכנת הראש)

פיקח שקידש ונתחרש ואינו שומע ואינו מדבר לא יוציא עולמית אע"פ שנראה לנו כחריף, ואם יכול לכתוב כתבו ותנו גט לאשתי לרשב"ג פקח גמור הוא וכותבים ונותנים לה וכן אם הוא עצמו כתב גט אחרים חותמים ונותנים לה, וכן פסק רב כהנא אמר רב, לחכמים חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו וקפיצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלים.

חרש שקידש אם רצה להוציא מוציא שכשם שכניסתה ברמיזה כך יציאתה ברמיזה, וכן אם נפל לפניו יבמתו מאחיו חרש, אבל אם מאחיו פקח כיון שקידושיה קידושין גמורים וזיקתה גמורה והוא אינו יכול לחלוץ לפי שאינו ב'ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה' כונס ואינו מוציאה לעולם.

'אם לא יגיד' פרט לאלם שיודע עדות לחבירו והשביעו והרכין בראשו שאינו יודע שאינו חייב קרבן שבועה, שאינו יכול להעיד מתוך הכתב שנאמר 'על פי שניים עדים' ודורשים מפיהם ולא מפי כתבם.

עדות אשה שמת בעלה ומותרת להינשא הקילו בה רבנן בעד אחד וקרוב ושפחה ועדות בכתב.

דף ע"א – ע"ב

דבר תורה שוטה מתגרשת שלא צריך דעתה כמו שמגרש פיקחת בעל כרחה, ורבנן אמרו שאינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר.

משנה . אמר כתבו גט לאשתי אפילו אמר כן לשלשה הבעל מקפיד שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת הוא לו לגלות שאינו יודע לכתוב גט, ואם אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו ונתנו לו ונתן לה הגט הרי הגט בטל, וכן אמר לשניים תנו, אמר לשלשה תנו– לרבי מאיר עשה בית דין להרשות לאחרים לכתוב ולחתום, לרבי יוסי פסול שמילי לא נמסר לשליח ואפילו עשה שלוחים על כך שאמר אמרו לסופר ולפלוני ופלוני ויחתמו פוסל רבי יוסי.

***************

יום חמישי ט׳ אב תשפ"ג

מסכת גיטין דף ע״ב

דף ע"ב – ע"א

משנה . זה גיטך אם מתי, מחולי זה, לאחר מיתה לתנא דמתניתין לא אמר כלום שאין גט לאחר מיתה, לרבי יוסי באם מתי או מחולי זה מגורשת שזמנו של שטר מוכיח עליו שהתכווין שיחול מהיום אם מת לאחר מכן, והלכה כרבי יוסי, ורבי יוסי סובר כן גם בגט הכתוב כהלכתו וכשמסרו לה אומר זה גיטך אם מתי ולא אומרים כשמסרו לה חזר בו מהזמן הכתוב בגט ומסרה על דעת שיחול לאחר מיתה, ללישנא קמא רב הונא מספקא ליה אם הלכה כרבי יוסי שאמר כן בעל פה ורבא פסק כרבי יוסי גם בזה, ובלאחר מיתה ללישנא בתרא דרב הונא חולצת שהוא כאומר מהיום ולאחר מיתה שהוא ספק.

זה גיטך מהיום או מעכשיו אם מתי גם לחכמים הרי זה גט שהגט חל מהיום על תנאי אם ימות לאחר מכאן, ואע"ג שתנו ברישא שהרי זה גיטך אם מתי משמע לאחר מיתה היינו אם לא אמר מהיום אבל אמר לה מהיום כמו שאמר לה מעכשיו, וכן אם אמר מהיום שאני מת, אבל אמר מהיום כשאמות משמע לכשאמות יהא גט והוא גט לאחר מיתה.

זה גיטך מהיום ולאחר מיתה – לחכמים גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת שמספקא לן אם הוא לשון תנאי או שהוא חזרה והוא גט לאחר מיתה, ולרבי הוי תנאי ולא חזרה.

דף ע"ב – ע"ב

כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש כתבוהו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש לת"ק אינו גט, לרבי יוסי הוי גט שפירוש דבריו הוא כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי ממה שלא אמר אם לא באתי כתבו ותנו.

שכיב מרע שאמר כתבו ועמד חוזר בגיטו וכדין מתנת שכיב מרע, ואם ניתק מחולי לחולי אם לא בא לכלל רפואה שעה אחת אין זה בכלל עמד, ואם הלך בחוץ על משענתו צריך אומדנא אם מת מחמת חולי הראשון (גיטו כמתנתו לרש"י ור"ח מה מתנת שכיב מרע בלי שום תנאי חוזר אף גיטו, לר"ת שכיב מרע שלא התנה שיכול לחזור אינו יכול לחזור ומה שאמר ר"ה גיטו כמתנתו היינו באומר מהיום אם מת מחולי זה שמיד שעמד בטל הגט אפילו לא חזר אע"פ ששוב חזר ונפל באותו חולי).

***************