לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי י״ז אב תשפ"ג

מסכת גיטין דף פ׳

דף פ' – ע"א

משנה . תקנו לכתוב זמן המלכות בגיטין שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בזמן המלכות, לא כתב מלכות בגט לרבי מאיר הגט פסול שסבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר, ולחכמים הולד כשר לכן היה בבבל וכתב על שם מלכות רומיים אע"פ שאין להם כתב ולשון פסול, ואפילו כתבו על שם מלכות מדי ויון שמלכותם כבר עבר, ואפילו כתבו על שם בנין הבית שאינו מלכות כלל, ואפילו כתבו על שם חורבן הבית דאינו מזכיר שבח ישראל אלא צערם פסול, משום שלא כתב על שם המלכות שנמצא בה (תקנו זמן שלום מלכות רק בגיטין לפי שהוא דבר גדול ולא בשטרות. גט שאין בו שלום מלכות לחכמים הולד כשר, לשם סנטר שבעיר מגורשת ותינשא לכתחילה לפי שהוא של אותה מלכות, כותבים למניין  בריאת העולם לתוס' שעכשיו גם עכו"ם אינם מונין לשנות מלכים, לר' יוסף שאין המלכות מקפדת, לר"ת לשם מלכות אחרת לחכמים מותר לגרש בו לכתחילה).

כתבו זמן עבדו של המלך גם לרבי מאיר כשר לפי ששולטנותו חשובה ואין המלך מקפיד, אבל כתב על שם זקן הממונה בקי בגבול שדות כל איש ואיש פסול שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך, ולחכמים כשר.

כתב הסופר הגט כשהיה במזרח וכתב בגט שנכתב במערב אע"ג שהיה עם הבעל במערב בשעה שציווה לו לכתבו, וכן אם כתבו לשום מלכות אחרת לרבי מאיר אם ניסת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני גזירה שמא יאמרו גירש ראשון בגט גמור ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט, ואין לה כתובה, דין פירקונה תחת פירות, מזונות, בלאות הבגדים שהכניסה לו,  לא על זה ולא על זה ואם נטלה תחזיר משום קנס שלא קראו הגט, והולד ממזר מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאים לה אם הם כהנים, ולא זכאים במציאתה, במעשה ידיה, בהפרת נדריה, הייתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה, בת לוי מן המעשר משום קנס, בת כהן מן התרומה, ואין יורשיהם יורשים כתובה, מתו אחיהם חולצים ולא מייבמים.

שינה שמו ושמה בגט וניסת תצא מזה ומזה וכל הדינים דלעיל גם לפי חכמים (שם עירו ועירה היינו עיר שדרים בה ולא מקום הלידה, שינה מקום הלידה לר"י פסול לר"ת אין שטר נפסל כשנשתנה דבר שאינו צריך, א"צ לכתוב מקום עמידתם.

עדים שלא כתבו מקום עמידתם אלא מקום שנמסרו להם העדות אינו פסול מ"מ לא יכתבו כן לכתחילה, גט מאוחר יש ב' תירוצים' אם צריכים העדים והסופר שיהיו במקום הכתוב בגט ביום חלות הגט).

דף פ' – ע"ב

כל העריות האסורות ליבם גם צרותיהם מותרות לשוק בלי יבום וחליצה הלכו הצרות ונישאו לשוק ונמצאו העריות איילונית שנתגלה שהיו קידושי המת בהם קידושי טעות ונמצא שלא היו צרות ערוה ועברו על לאו במה שנישאו לפי רבי עקיבא שיש ממזר מחייבי לאוין תצאו מבעליהם שנישאו להם ומן היבם וכל הדינים הנ"ל יש גם עליהם משום קנס שהיה להם להמתין שמא תמצא הערוה איילונית.

שומרת יבם שזינתה – לרב המנונא אסורה ליבמה כדין אשת איש שזינתה, וללישנא בתרא בש"ס לשון המשנה שכתוב 'כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות ונישאו ונמצאו אלו איילונית תצא מזה ומזה' משמע דווקא נישאו שמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת שאסורה לחזור לבעלה אע"פ שהיא אונס שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי השני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת, אבל יבמה שזינתה אין קול כל כך ולא יאמרו שחלצה ומחזירה ולכן מותר ליבם.

הכונס יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאת שזה שכנסה איילונית, תצא מזה ומזה וכל הדינים הנ"ל יש גם עליהם, שהיו לה להמתין עד שתראה יבום חבירתה כשר, ואילו לא נאמר אין כך מדין הרישא בצרת ערוה שהלכו ונישאו ונמצא ונמצאה הערוה איילונית ששם לא התקיים מצות יבום כלל אבל כאן שנתקיים מצות יבום ס"ד שלא קונסים , ואילו נאמר דין הסיפא שקונסים בנמצא זו שכנסה איילונית משום דגם הצרה נפלה ליבום ולא ידענו שקונסים גם ברישא כיון שהם צרת ערוה ולא נפלו ליבום כלל.

כתב סופר גט לאיש לגרש בו ושובר לאשה שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה והלכה וניסת לת"ק תצא מזה ומזה וכל הדינים הנ"ל יש גם להם, לרבי אלעזר אם לאלתר אין זה גט ולאחר זמן הרי זה גט, לרב יהודה אמר שמואל לאלתר היינו כל זמן שעוסקים בעסקי גירושיה, לרב אדא בר אהבה כל זמן שלא ניסת.

***************

שבת קודש י״ח אב תשפ"ג

מסכת גיטין דף פ״א

דף פ"א – ע"א

משנה . כתב לגרש אשתו ונמלך – לבית שמאי פסלה מן הכהונה משום שמחמירים בקדושת יוחסין לבית הלל אפילו אם נתן לה הגט על תנאי ולא נתקיים התנאי לא פסלה.

יצא לעז קול 'איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו', אינו צריך להוציאה שלא חוששים לקול היוצא לאחר הנישואין, ואם מת כהן זה ונשאה כהן אחר בודקים אם רגילים באותו העיר לקרות לנתינה כתיבה אע"ג שלכתיבה בלי נתינה גם קורין כתיבה בנהרדעא לא היו מבטלים קול שיצא לפני הנישואין, ותצא מבעלה השני שהרי יצא הקול לפני הנישואין, ולא חוששים שעל ידי זה יצא לעז על בניו של ראשון שנולדו אחר שיצא הקול שחללים הם, כיון שלא הוציאוה מבעלה הראשון רק מהשני יאמרו שגירשה סמוך למיתה.

דורות האחרונים אינם כדורות הראשונים שהחמירו על עצמם, שבית שמאי פסלה לכהונה אם כתב לגרשה ונמלך ולרבי דוסא שבויה אוכלת בתרומה, דורות ראשונים הכניסו פירותיהם דרך הכבושה מחוץ לפנים כדי לחייבו במעשר שאין הטבל מתחייב במעשר עד שיכניסנו דרך שער הבית ודורות אחרונים מכניסים דרך גגות וקרקיפות כדי לפוטרם מן המעשר, לרבי יוחנן אפילו חצר קובעת למעשר (דרך גגות פוטר מן המעשר רק אכילת עראי)

דף פ"א – ע"ב

משנה . המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי – לתנא במשנה אם ראוה שנבעלה – לכו"ע צריכה הימנו גט בין גירשה מן האירוסין בין גירשה מן הנישואין, ואם לא ראוה שנבעלה – לבית שמאי אינה צריכה גט שלא אומרים הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, לבית הלל אם גירשה מן הנישואין צריכה גט כיון שנתייחדו אנן סהדי כיון שגייסי אהדדי לא פרשו זה מזה, ואם גירשה מן האירוסין שאין לבו גס בה אינה צריכה גט, לרבי שמעון בן אלעזר אם לא ראוה שנבעלה – לכו"ע אינה צריכה גט, ואם ראוה שנבעלה – לבית שמאי אינה צריכה גט שאדם עושה בעילתו זנות, ולבית הלל צריכה גט שאין אדם עושה בעילתו זנות אפילו נתגרשה מן האירוסין, ונחלקו בשיטת רבי יוחנן אם הלכה כתנא דמתניתין או כרבי שמעון בן אלעזר.

משנה . גירש אשתו בגט קרח שקשריו מרובים מעדיו פסול שחוששים דילמא אמר לעדים כולכם חתמו ואחד לא חתם, ואם נשאת בגט זה תצא מזה ומזה וכל הדינים שתנן שיש בגט של שינוי מלכות שם ומקום יש גם כאן.

גט קרח – לבן ננס כל פסולי עדות משלימים עליו, שאין משלימים אלא משום שאם יחסר אחד מן הקשרים חתימה יש לחוש שמא הזמין עדים לחתום ולא חתם, לרבי עקיבא רק קרובים שאם יחתום עבד יאמרו שכשר לעדות ששחררו רבו ובגזלן יאמרו שעשה תשובה, אבל קרובים כולם יודעים שפסול.

גט מקושר צריך שלשה עדים שיחתמו על קשריו שתקנו חכמים ששמא מתוך כך שלא ימצא שלשה עדים ינוח כעסו, ונחלקו אם העד שלישי כשר בקרוב, אבל עבד פסול גם לבן ננס.

***************