לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון י"ב אדר תשפ"ב

מסכת חגיגה דף ד'

דף ד' – ע"א

'יראה כל זכורך': 'זכור' – להוציא הנשים, הגם שזה מצות עשה שהזמן גרמא היה סלקא דעתך לחייב מגזירה שוה למצות הקהל. 'זכורך' – להוציא טומטום, אף שביציו מבחוץ ובוודאי זכר הוא, ולהוציא אנדרוגינוס שהיה צד לחייב משום צד הזכרות שבו. 'כל זכורך' – להוציא המקמץ והמצרף נחושת והבורסי שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך.

עבדים פטורים מראיה – שלומדים לה לה מאשה שכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה. חציו עבד וחציו בן חורין – למשנה ראשונה פטור, שכתוב 'אל פני האדון ה" מי שאין לו אלא אדון אחד, למשנה אחרונה חייב (כמבואר לעיל דף ב':).

'שלש רגלים' – למעוטי חיגר וחולה וסומא וזקן, ושאינו יכול לעלות ברגליו כגון מפונק שאינו הולך בלי מנעל, שאין אדם נכנס להר הבית במנעלו, שכתוב 'כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי'.

דף ד' – ע"ב

הטמא כיון שאסור לבא אל המקדש אינו חייב לשלוח עולת ראיה, שכתוב 'ובאת שמה… והבאתם שמה' – כל שישנו בביאה ישנו בהבאה.

ערל שמתו אחיו מחמת מילה – לרבי עקיבא דינו כטמא ואסור להיכנס למקדש, שכתוב 'איש איש' לרבות הערל, וממילא פטור מלשלוח עולת ראיה.

סומא באחת מעיניו – לרבי יהודה פטור מן הראייה, שנאמר 'יִרְאֶה' וקרינן 'יֵרָאֶה' שכדרך שבא לראות בשתי עיניו כך ליראות (ועי' לעיל דף ב'.).

רב הונא בכה כשהגיע לפסוק 'יראה יראה' – עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו, שכתוב 'כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצירי', וכן בכה כשהגיע לפסוק 'וזבחת שלמים ואכלת שם' – עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו יתרחק ממנו, שכתוב 'למה לי רוב זבחיכם יאמר ה".

רבי אלעזר בכה כשהגיע לפסוק 'ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו' – מה תוכחה של בשר ודם כך, תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, וכן בכה כשהגיע לפסוק 'ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי' – מה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה.

'ותאמר האשה אל שאול אלוקים ראיתי עולים' – משמע שנים, שהביא עמו שמואל את משה, באומרו שמא חס ושלום תובעים אותי לדין קום עמי להעיד עלי שאין דבר שכתוב בתורה שלא קיימתי.

רבי אמי בכה כשהגיע לפסוק 'יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה' ולפסוק 'בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה" – שכל היסורים הללו יקבל ועודנו בספק. ומטעם זה בכה רבי אסי כשהגיע לפסוק 'שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' אלוקי צבאות'.

***************

יום שני י"ג אדר תשפ"ב

מסכת חגיגה דף ה'

דף ה' – ע"א

רבי ביבי בר אביי היה שכיח אצלו מלאך המוות, שמע ששולח להרוג מרים המקלעת שיער הנשים / הרג השליח את מרים המגדלת התינוקות / אמר כיון שהביאה לא יחזירה וימלא על ידה המנין שצריך להביא / וסיפר שהצליח להורגה קודם זמנה מפני שהיתה מכבדת התנור באוד והושיבתו על רגלה ונכווית והורע מזלה / ואמר מלאך המוות לרב ביבי בר אביי שיש להם רשות לכך, כמו שכתוב 'ויש נספה בלא משפט', אמנם כתיב 'דור הולך ודור בא' וצריכים למלאות דורם ולכן מתגלגלים עמו עד שימלאו שנותיהם / ושנותיהם מוסיף לצורבא מרבנן המעביר על מדותיו.

'ותסיתני בו לבלעו חינם' – בכה רבי יוחנן, עבד שרבו מסיתין לו וניסת תקנה יש לו?

'הן בקדושיו לא יאמין' – בכה רבי יוחנן, אם בקדושיו לא יאמין למי יאמין? עד שראה מי שהיו לו תאנים וברר אלו שאינם מבושלות מפני שצריך להם לדרך ואלו אינם ממהרות להירקב, ואמר שזהו כוונת הכתוב – שממית הבחורים הצדיקים פן יחטאו.

תלמיד אחד מת בצעירותו, ואמר רבי אלכסנדרי שאם היה רוצה לילך בדרך טובים היה מאריך ימים, שהכיר בו שהיה מבעט ברבותיו ולא היה מן הקדושים הנפטרים בצעירותם.

'וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר' – בכה רבי יוחנן, עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו? ואוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות (עושקי שכר שכיר כמנאפים ומכשפים).

כל המטה דינו של גר – כאילו מטה דינו של מעלה.

כל העושה דבר ומתחרט בו – מוחלים לו מיד.

'כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט על כל הנעלם אם טוב ואם רע' – בכה רבי יוחנן, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו ? / 'על כל הנעלם' – לרב זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס, לשמואל זה הרק בפני חבירו ונמאס /

'אם טוב ואם רע' –

לדבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפהרסיא ומביישו,

לדבי ר' שילא זה הנותן צדקה לאשה בסתר ומביאה לידי חשד,

לרבא זה המשגר לאשתו בערב שבת בשר שאינו מנוקר מן החלב ומן הגידים האסורים, ומתוך שממהרים אינם נותנים לב אם מנוקר ונכשלים באכילתם,

לשמואל זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו, ולא קודם לכן כשיכול לקנות מזונות בשעת הזול.

רבי ינאי ראה אחד נותן זוז לעני בפהרסיא, אמר לו: מוטב אם לא היית נותן ממה שנתת ומביישו.

רבא שלח לביתו בשר שאינו מנוקר בערב שבת – שאשתו הייתה בת רב חסדא וידע שהיא בקיאה.

'והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות' – רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון שעקצוהו צרעה ועקרב, שרפואה של כל אחד מהם קשה לשני. בכה רבי יוחנן, עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו?

'וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם' – כל שאינו בהסתר פנים, שצועק מצרות הבאות עליו ואינו נענה, אינו מזרע ישראל, וכן כל מי שאינו בכלל 'הסתרתי פני מהם והיה לאכול'.

דף ה' – ע"ב

אמרו חכמים לרבא שאינו בהסתר פנים ולא ב'והיה לאכול', שאין עובדי כוכבים שוללים ממונו, השיבם, וכי אתם יודעים כמה נותן אני בצנעא למלכות, וכיון שנתנו בו חכמים עיניהם שללוהו שלוחי המלך שבור, שכל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני.

'ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא' – אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שהסתרתי פני מהם היינו רק ביום, אבל מראים לו חלום בלילה כדי שיתפלל, וידו נטויה להגן עלינו שנאמר 'ובצל ידי כסיתיך'.

רבי יהושע בן חנניה היה בבית המלך, ורמז לו אפיקורס שהקדוש ברוך הוא הסתיר פניו מישראל, ורמז לו רבי יהושע שידו נטויה עלינו, ושאל הקיסר לאפיקורס מה הם סימנים אלו, והשיבו שרמז לו על הסתרת פנים, אך אין יודע מה נתכוין רבי יהושע בן חנניה לרמז לו, והרגוהו על שמרמז בפני המלך כשאינו בקי ברמזים.

בשעה שנטה רב יהושע בן חנניה למות, שאלוהו החכמים מי ישיב לאפיקורסים אחר מיתתך, והשיבם: 'אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם' – כיון שאבדה עצה מבני ישראל נסרחה חכמתם של אומות העולם, או מ'ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך' – חכמתם שוה לנו.

'כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו' – עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו? 'מה שיחו' – אפילו שיחה יתירהשבין אדם לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה, והיינו באינו צריך לרצותה.

'ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה' – מקום יש לו לקדוש ברוך הוא ו'מסתרים' שמו ובוכה שם, לרב שמואל בר יצחק – תבכה נפשי מפני גאוותם של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים, לר' שמואל בר נחמני – מפני גאוותה של מלכות שמים שניטלה.

'הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו' – שאין עצבות לפני הקדוש ברוך הוא בבתי בראי אלא בחורבן בית המקדש שאז אפילו המלאכים בכו.

'ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה" – שלש דמעות: מקדש ראשון ושני, וישראל שגלו ממקומן, ויש אומרים על ביטול תורה.

שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהם בכל יום – א. על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ב. על שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ג. על פרנס המתגאה על הציבור.

'השליך משמים ארץ' – רבי אחז וקרא בספר קינות, כשהגיע לפסוק זה נפל הספר מידו, אמר: כמה גדולה נפילה זו, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

רבי ורבי חייא הגיעו לעיר אחת, שאלו אם יש שם צורבא מרבנן לקבל פניו, והשיבום שיש צורבא מרבנן עיור / רבי חייא אמר לרבי שאין זה כבוד הנשיאות שילך אלא ילך רק הוא, החזיק בו רבי בחזקה והלך עמו / כשנפטרו ממנו אמר להם: אתם הקבלתם פנים הנראים ואינם רואים תזכו להקביל פנים הרואים ואינם נראים / אמר רבי לרבי חייא אם לא באתי עמך היית מונע ממני ברכה זו / שאלוהו מנין לך שכל כך גדולה הקבלת פנים, אמר להם שרבי יעקב איש כפר חיטייא היה מקביל פני רבו כל יום, וכשהזקין רבי יעקב אמר לרבו שלא יצטער כי קשה לו, אמר לו רבו וכי קטן בעיניך הנאמר על החכמים 'ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו', ומה הרואה חכמים במיתתם יחיה, בחייהם על אחת כמה וכמה.

רב אידי אביו של רבי יעקב בר אידי היה הולך שלושה חדשים לישיבה, ושוהה בה יום אחד, וחוזר לביתו שלשה חדשים כדי להגיע שם ליום טוב, והיו קורים לו החכמים בר בי רב דחד יומא / היה לו חלישות הדעת וקרא על עצמו 'שחוק לרעהו אהיה' / ביקשו רבי יוחנן שלא יקפיד על החכמים ויענשו, ודרש בבית המדרש 'ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון', וכי ביום דורשים ולא בלילה, אלא כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה, וכן במידת פורענות, כמו שכתוב 'במספר הימים אשר תרתם את הארץ' – לא חטאו אלא ארבעים יום ונענשו ארבעים שנה, אלא כל העובר עבירה יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה.

***************