לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון י"ט אדר תשפ"ב

מסכת חגיגה דף י"א

דף י"א – ע"א

נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות, ואהלות מקרא מועט והלכות מרובות, נפק"מ – כשיש ספק בנגעים יש לעיין בפסוקים, וספק באהלות יש לעיין במתניתין.

הדינין והעבודות הטהרות וחטאות ועריות אינם מפורשים בתורה אך יש להם על מה שיסמכו:

דינים – כגון כשמתכווין להרוג את זה והרג את זה, שלרבי חייב ממון ואינו חייב מיתה, שנאמר 'ונתתה נפש תחת נפש' ולומדים מ'ונתן בפלילים' דהיינו ממון.

עבודות – כגון הולכת הדם שהיא עבודה וצריכה כהן ובגדי כהונה ופוסל בה אונן וערל, אף על פי שיכול לבטלה – ששוחט בצד המזבח.

טהרות – שיעור מקוה, שנאמר 'ורחץ במים את כל בשרו' – מים שכל גופו עולה בהם, והיינו אמה על אמה ברום ג' אמות, ושיערו חכמים שהם מ' סאה, ומ'בַמים' (הב' בפתח) לומדים – מים מיוחדים לאפוקי שאובים.

טומאות – שמקצת שרץ מטמא, שנאמר 'וכל אשר יפול עליו מהם' שמשמע מקצתם, וכתוב 'כל הנוגע בהם' שמשמע בכולו, אלא צריך שיגע במקצתו שהוא ככולו, והיינו עדשה שזהו גודלו של חומט בתחילתו. ולרבי יוסי בר' יהודה – השיעור כזנב הלטאה שיש בה חיות.

עריות – שבתו מאנוסתו אסורה לו, שלומדים 'הנה' שכתוב בבת בתו ובת בנו באונס  מ'הנה' שכתוב בבתו מנישואין, וילפינן 'זימה' 'זימה' לעונש שריפה.

דף י"א – ע"ב

הן דברים המפורשים והן דברים שאינם מפורשים גופי תורה הן.

הדרן עלך הכל חייבין

פרק שני – אין דורשין

משנה . אין דורשין לשלשה בסתרי עריות, והיינו שאינם מפורשות, כגון בתו מאנוסתו ואם חמיו ואם חמותו, שבשעה שאחד מהם נושא ונותן עם רבו השנים נושאים ונותנים ביניהם ולא ישמעו דברי רבם ויבואו להתיר עריות.

אין דורשין במעשה בראשית לשנים – שכתוב 'כי שאל נא לימים ראשונים' יחיד שואל ואין שנים שואלים.

אין דורשין במרכבה ליחיד, אלא אם כן  היה חכם ומבין מדעתו שלא יצטרך לשאול לרב כשיסתפק לו.

כל המסתכל בד' דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם – מה למעלה מרקיע שעל ראשי החיות, מה למטה, מה לפנים – מה שהיה, ומה לאחור – שעתיד להיות, וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם.

'איש איש' האמור בעריות וברכת השם ועבודה זרה – לרבות הנכרים שמוזהרים עליהם כישראל.

כל התורה חוץ מסתרי עריות מותר ללמד לשלשה, ולא חיישינן שבשעה שאחד נושא ונותן עם רבו ישאו ויתנו השנים ביניהם ויבאו להתיר איסורים – שדווקא בעריות שנפשו של אדם מחמדתם אפילו כשאינם בפניו יש לחשוש, ואף בגזל שנפשו של אדם מחמדתו אין חשש – שרק בפניו יצרו רב.

'כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ' – שאין לחקור מה היה קודם בריאת העולם. אבל שואל על ששת ימי בראשית – שכתוב 'ימים הראשונים' – מיום ראשון. ולא ישאל מה למעלה ולמטה לפנים ולאחור, שכתוב 'ולמקצה השמים ועד קצה השמים' – מלקצה השמים עד קצה השמים אתה שואל ולא מה למעלה למטה לפנים ולאחור.

***************

יום שני כ' אדר תשפ"ב

מסכת חגיגה דף י"ב

דף י"ב – ע"א

אדם הראשון היה מן הארץ עד לרקיע, ומסוף העולם עד סופו (ששיעור אחד הוא), כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר 'אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך' – שתי יצירות, תחילה גבוה ולבסוף שפל.

עשרה דברים נבראו ביום הראשון – שמים וארץ, תוהו ובהו, אור וחושך, רוח ומים, מידת יום ולילה (כ"ד שעות).

תוהו – קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יוצא חושך. בהו – אלו אבנים לחות המשוקעות בתהום, שמהם יוצאים מים.

אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון – לרבי אלעזר ורבי יעקב אדם צופה ורואה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל בדור המבול והפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ושמח, ולחכמים – הם המאורות, שנבראו ביום הראשון ולא נתלו עד יום רביעי.

בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה, בתבונה, בדעת, בכח, בגערה, בגבורה, בצדק, במשפט, בחסד וברחמים.

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו השם יתברך והעמידו.

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את הים היה מרחיב והולך, עד שגער בו השם יתברך ויבשו.

סדר בריאת שמים וארץ: לבית שמאי ולנחום איש גם זו – שמים נבראו תחילה, שנאמר 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ', ונאמר 'כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי' – אדם עושה כסא ולאחריו שרפרף. לבית הלל – הארץ נבראת תחילה, שנאמר 'ביום עשות אלוקים ארץ ושמים', ונאמר 'הבונה שמים מעלותיו', ואדם בונה בית תחילה ולאחריו עליה. לחכמים – כאחת נבראו, שנאמר 'יעמדו יחדו' (ולשאר התנאים 'יחדו' – שאינם נפרדים זה מזה). ריש לקיש יישב סתירת הכתובים – ברא שמים ולאחריו ארץ, ונטה הארץ ולאחריו שמים.

שמים – לרבי יוסי בר חנינא 'ששם מים', למתניתא – 'אש ומים', שעירבם ועשה מהם רקיע.

נחום איש גם זו דרש כל אתים שבתורה, ודרש 'את השמים ואת הארץ' – לולי 'את' הייתי אומר 'שמים' שמו של הקדוש ברוך הוא, לכן כתיב 'את השמים' – שמים ממש וארץ ממש, ו'את הארץ' – ללמד ששמים נבראו תחילה.

דף י"ב – ע"ב

'והארץ היתה…' – הקדים לפרט מעשה ארץ תחילה, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו השכימו לפתחי, למחר השכים ומצא נשים ואנשים, למי משבח? למי שאין דרכו להשכים והשכים.

הארץ עומדת על עמודים, עמודים על המים, מים על ההרים, הרים על הרוח, רוח נעשית על ידי סערה, סערה תלויה בזרוע של קדוש ברוך הוא.

עמודי העולם – לחכמים י"ב עמודים, וי"א ז', לרבי אלעזר בן שמוע על עמוד אחד, וצדיק שמו.

הרקיעים: לר' יהודה – שני רקיעים. לריש לקיש – שבעה: א. וילון – אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית לתוך תיקו והאור נראה, ויוצא ערבית מתיקו ומתפשט למטה מן האור, ובו מחדש בכל יום מעשה בראשית , ב. רקיע – שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים,  ג. שחקים – שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים , ד. זבול – בו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן , ה. מעון – בו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה , ו. מכון – בו אוצרות של פורענויות של שלג, ברד, עליית טללים רעים, מים המלקים את הפירות, חדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור, ודלתותיהם אש, (וביקש דוד עליהם רחמים והורידם לארץ, שכתוב 'הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד…', שאמר לפניו: ריבונו של עולם, לא יגורך רע – לא יגור במגורך רע) , ז. ערבות – שבו צדק, משפט, צדקה, גנזי חיים, גנזי שלום, גנזי ברכה, נשמתם של צדיקים, רוחות ונשמות שעתידים להיבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים, אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת, כסא הכבוד ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם.

חושך ענן וערפל מקיפים אותו יתברך בבתים החיצוניים, אבל בבתים הפנימיים נהורא עמיה שרא.

'יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי' – מלאכי השרת אומרים שירה בלילה, ומצווה השם יתברך לשתוק ביום מפני כבודם של ישראל, כדי לעשות חסד לתחתונים שמקלסים ביום. לריש לקיש – א. כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום. ב. כל העוסק בתורה בעולם הזה שדומה ללילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום.

כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה – מאכילים אותו גחלי רתמים.

***************

יום שלישי כ"א אדר תשפ"ב

מסכת חגיגה דף י"ג

דף י"ג – ע"א

עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי חיות, עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך אין לך רשות לדבר, שכן כתוב בספר בן סירה במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות.

בשעה שאמר נבוכדנצר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, יצאה בת קול ואמרה: רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו, כמה שנותיו של אדם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן עוביו של רקיע, וכן בין כל רקיע ורקיע, למעלה מהם חיות הקודש, רגלי החיות, וקרסולי החיות, ושוקי החיות, ורכובי החיות, ירכי החיות, גופי החיות, צוארי החיות, ראשי החיות, קרני החיות – כל אחד מהם כנגד כולם, למעלה מהם כסא כבוד, רגלי כסא הכבוד כנגד כולם, כסא הכבוד כנגד כולם, מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם, ואתה אמרת אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור.

מוסרים ראשי פרקים של מעשה מרכבה לאב בית דין ולכל מי שלבו דואג בקרבו ואינו מיקל את ראשו, ויש אומרים רק לאב בית דין שלבו דואג בקרבו.

אין מוסרים סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים: שר חמשים, נשוא פנים, יועץ, חכם חרשים, נבון לחש (יתפרש בדף י"ד).

אין מוסרים דברי תורה לעובד כוכבים, שנאמר 'לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום'.

רבי יוחנן אמר לרבי אלעזר: בא ואלמדך במעשה מרכבה, אמר לו, לא זקנתי ובעינן לבו דואג, כשהזקין נסתלק רבי יוחנן ואמר לו רב אסי בא ואלמדך במעשה מרכבה, אמר לו אילו זכיתי הייתי לומדה מרבי יוחנן רבך.

רב יוסף היה בקי במעשה המרכבה, וסבי דפומבדיתא היו בקיאים במעשה בראשית, ביקשו מרב יוסף שילמדם מעשה מרכבה, וביקש מהם שילמדוהו מעשה בראשית, כשגמרו ללמדו וביקשו ממנו שילמדם במעשה מרכבה אמר להם: 'דבש וחלב תחת לשונך' – דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך, ולר' אבהו אמר להם: כתיב 'כבשים ללבושך' – דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך, אמרו לו שכבר למדו עד 'ויאמר אלי בן אדם', אמר להם: אם עד כאן שניתם הרבה שניתם, שהם הם מעשה מרכבה.

עד 'וארא כעין חשמל' ניתן לדרוש, לרבי כעין חשמל אינו בכלל, ולר' יצחק ועד בכלל, ומשם עד ויאמר הם הם מעשה מרכבה שהקפידו חכמים מלדרוש, ומוסרים רק ראשי פרקים, וי"א עד 'וארא' מוסרים ראשי פרקים, מכאן ואילך רק אם הוא חכם מבין מדעתו.

ההוא ינוקא שדרש בחשמל, והיה מבין בחשמל, ויצא אש מחשמל ושרפתו, מפני שלא הגיע זמנו לדרוש בה, וביקשו לגנוז ספר יחזקאל, אמר להם חנניה בן חזקיה: אם זה חכם כולם חכמים?

זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרים דברי תורה, והעלה שלש מאות גרבי שמן להדלקה וישב בעלייה ודרש ויישב הסתירות לדברי תורה.

דף י"ג – ע"ב

חשמל – חיות אש ממללות שאש יוצא מדיבורם, למתניתא – עתים חשות עתים ממללות, בשעה שדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא חשות, ובשעה שאין דיבור יוצא מפיו ממללות.

'והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק' – שמוציאות ראשן וחוזרות ומכניסות אותן ממורא השכינה, במהירות כלהב היוצא מפי הכבשן מבין אבן לאבן.

'וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו' – צפון היינו בבל, שהלך לכבוש כל העולם כולו תחת נבוכדנצר הרשע, שלא יאמרו אומות העולם ביד אומה שפילה מסר הקדוש ברוך הוא את בניו, ואמר הקב"ה מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים – עוונותיהם של ישראל.

'וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות' – מלאך אחד שעומד בארץ, וראשו מגיע אצל החיות, סנדלפון שמו, וגבוה מחבריו מהלך חמש מאות שנה, ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו, וכיון שאין מי שיודע מקומו – משביע הכתר בשם והולך למקומו.

כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה, אלא שישעיה היה כבן כרך שראה את המלך ולא היה תמה ולא חש לספר, ויחזקאל היה כבן כפר שראה את המלך.

'אשירה לה' כי גאה גאה' – שירה למי שמתגאה על הגאים, שבכסא יש דמות ארי מלך החיות, שור מלך הבהמות, נשר מלך העופות, אדם מתגאה על כולם, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולם ועל כל העולם כולו.

כתוב אחד אומר שבכסא יש פני אדם אריה שור ונשר, וכתוב אחד אומר כרוב (פני תינוק) אדם (גדול) אריה נשר (ולא שור) – שיחזקאל ביקש רחמים שאין קטיגור נעשה סניגור והפך השור לכרוב.

כתוב אחד אומר שיש שש כנפים לחיות, וכתוב אחד אומר שיש להן ארבעה – בזמן שבית המקדש קיים היה להם שש, ובזמן שאין בית המקדש קיים נתמעטו כנפי החיות, שנתמעטה פמליה של מעלה, לרב חננאל אמר רב אותן שאומרות בו שירה נתמעטו, ולרבנן אותן שמכסות בהן רגליהם.

כתוב אחד אומר 'אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון', וכתוב אחד אומר 'היש מספר לגדודיו' – א. בזמן שאין בית המקדש קיים כביכול נתמעט פמליה של מעלה. ב. לרבי משום אבא יוסי בן דוסאי – כל גדוד הוא של אלף אלפים, ואין מספר כמה גדודים יש. ג. לר' ירמיה בר אבא – אלף אלפים ישמשוניה היינו לנהר דינור.

נהר דינור בא מזיעת החיות, ונשפך על ראש רשעים בגיהנום, לרב אחא בר יעקב על תתקע"ד דורות, שהעבירם מן העולם קודם מתן תורה ונתנם בגיהנום.

***************