לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי כ"ב אדר תשפ"ב

מסכת חגיגה דף י"ד

דף י"ד – ע"א

'אשר קומטו ולא עת' – אלו תתקע"ד דורות שנגזרו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקב"ה ושתלם בכל דור ודור, והם הם עזי פנים שבדור, לרב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמקמטים את עצמם משינה על דברי תורה בעולם הזה, והקדוש ברוך הוא מגלה להם סוד הנהר לעולם הבא.

בריאת המלאכים: לרב – נבראים בכל יום מנהר דינור, ואומרים שירה ובטלים, שנאמר 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', לר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן – כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר 'וברוח פיו כל צבאם'.

'לבושיה כתלג חיור ושער ראשה כעמר נקא' היינו בישיבה, 'קוצותיו תלתלים שחורות כעורב' היינו במלחמה, שאין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך נאה במלחמה אלא בחור.

כתוב 'כרסיה שביבין די נור' – משמע כסא אחד, וכתוב 'עד די כרסון רמיו' – שתי כסאות, בתחילה סבר רבי עקיבא לפרש – אחד לו ואחד לדוד, אמר לו רבי יוסי הגלילי: עד מתי אתה עושה שכינה חול להושיב אדם בצדו, אלא אחד לדין ואחד לצדקה, וקיבל רבי עקיבא דבריו, וכשאמר כן לפני רבי אליעזר בן עזריה אמר לו: עקיבא, מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך ולך לנגעים ואהלות שהם הלכות עמוקות, אלא אחד לכסא לשבת עליו ואחד לשרפרף להדום רגליו.

י"ח פורעניות נתנבא ישעיה הנביא על ישראל:

'כי הנה האדון ה' צבקות מסיר מירושלים ומיהודה משען(בעלי מקרא), ומשענה (בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחבריו), כל משען לחם (בעלי תלמוד), וכל משען מים (בעלי אגדה שמושכים לבו של אדם כמים), גבור (בעל שמועות), ואיש מלחמה (שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה), שופט (דיין שדן דין אמת לאמיתו), ונביא, וקוסם (מלך) וזקן (שראוי לישב בישיבה וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה), שר חמשים (מלשון חומשים שיכול לישא וליתן בחמשה חומשי תורה, או מתורגמן – שאין מעמידים מתורגמן על ציבור פחות מחמשים שנה), ונשוא פנים (שנושאים פנים לדורו בעבורו למעלה כרבי חנינא בן דוסא, ולמטה כרבי אבהו אצל קיסר), ויועץ (שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים), וחכם (תלמיד המחכים את רבותיו) חרשים (בשעת שפותח בדברי תורה הכל נעשים כחרשים), ונבון (שמבין דבר מתוך דבר) לחש (שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש), ונתתי נערים שריהם (בני אדם המנוערים מן המצות) ותעלולים ימשלו בם' (שועלים בני שועלים – בני אדם חלשים. רש"י בישעיה).

לא נתקרר דעתו של ישעיה אחר שקילל י"ח קללות עד שאמר 'ירהבו (יתגאו) הנער (בני אדם שמנוערים מן המצות) בזקן (במי שמלא מצוות כרימון) והנקלה (שחמורות דומות עליו כקלות) בנכבד' (שקלות דומות עליו כחמורות).

אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה האומרים אמת, וכששאלו להם דבר הלכה ולא ידעו לא אמרו שלמדו ושכחו, אלא אמרו שאינם יודעים, אבל במשא ומתן לא עסקו באמונה ולא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה.

'כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו' – שלא היו יודעין להשיב לשואלים הלכה, דברים שבני אדם מתכסים בהם כשמלה, והיו נחבאים שלא ישאלו לפי שאין בקיאים בהם. 'והמכשלה הזאת תחת ידיך' – דברים שאין בני אדם עומדים עליהם אלא אם כן נכשל בהם פעם ראשונה, ובפעם שני נותן לב לעמוד על שמועתו. 'ישא ביום ההוא לאמור לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם' – ישא לשון שבועה, שלא הייתי מחובשי בית המדרש ואין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא.

דף י"ד – ע"ב

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו / אמר לו רבי אלעזר: רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, השיבו: לא כך שניתי לכם 'ולא במרכבה ביחיד אלא אם היה חכם מבין מדעתו' / אמר לו: רבי, תרשני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני, אמר לו: אמור, מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מהחמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית משום שאפשר אתה דורש במרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוים אותנו ואני ארכב על החמור? / דרש ר"א בן ערך במעשה מרכבה וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה / פתחו כל האילנות ואמרו שירה – 'הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות' 'עץ פרי וכל ארזים' הללויה / נענה מלאך מן האש ואמר: הן הן מעשה המרכבה / עמד ריב"ז ונשקו על ראשו, ואמר: ברוך ה' אלוקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה המרכבה, יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, אתה נאה דורש ונאה מקיים, אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך.

כשנאמרו דברים הנ"ל לפני רבי יהושע כשהלך בדרך עם רבי יוסי הכהן, אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה, פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצים ובאים לשמוע כבני אדם שמתקבצים ובאים לראות במזמוטי חתן וכלה.

רבי יוסי הכהן סיפר הנ"ל לפני ריב"ז, ואמר: אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עינים שכך ראו, ואף אני ואתם בחלומי מסובים היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים עלו עלו לכאן, טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנים לכת שלישית היושבת לפני השכינה.

ג' תנאים שהרצו במעשה מרכבה וגם דרשו לפניהם – רבי יהושע לפני רבי יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא לפני רבי יהושע, וחנניא בן חכינאי לפני רבי עקיבא.

ארבעה נכנסו לפרדס (עלו לרקיע על ידי שם) – בן עזאי בן זומא אחר ורבי עקיבא, הזהירם רבי עקיבא כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור המבהיקים כמים צלולים אל תאמרו מים מים יש כאן איך נלך, משום שנאמר 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני', בן עזאי הציץ ומת – ועליו הכתוב אומר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו', בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום.

שאלו את בן זומא אם סירוס מותר בכלב, כיון שאיסורו נכתב אצל מומי קרבן וכלב אסור למזבח, והשיב: כתיב 'ובארצכם לא תעשו' – כל שבארצכם לא תעשו.

***************

יום חמישי כ"ג אדר תשפ"ב

מסכת חגיגה דף ט"ו

דף ט"ו – ע"א

בתולה שעיברה מותרת לכהן גדול, לא משום שתולים שהיה בקי בהטייה שזה לא שכיח, אלא משום שתולים שנתעברה באמבטיה מזרע שירה כחץ.

מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית, ולא עמד בן זומא מלפניו, שאלו רבי יהושע במה לבך טרוד, ואמר שצופה היה בין מים העליונים לתחתונים ואין ביניהם אלא שלש אצבעות, שנאמר 'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים' – כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת (אמר רבי יהושע לתלמידיו שעדיין בן זומא מבחוץ, שהרי פסוק זה נאמר ביום ראשון והבדלה היתה ביום שני). לרב אחא בר יעקב – כמלא נימא, לרבנן – כרווח שבין לוחות הגשר, למר זוטרא או לרב אסי – כריווח שבין שני בגדים המונחים זה ע"ז, וי"א כריווח שבין שני כוסות הכפופים זה על זה.

אחר קיצץ בנטיעות שקלקל ועיוות כשנכנס לפרדס, ועליו הכתוב אומר 'אל תתן את פיך לחטיא את בשרך', שראה מיטטרון שיש לו זכות שעה אחת ביום לישב ולכתוב זכויותיהם של ישראל, אמר אחר, למדנו שלמעלה אין ישיבה ותחרות ועורף ועיפוי, שמא חס ושלום ב' רשויות יש, הוציאו את מיטטרון והלקוהו ששים מלקות בשוט של אש, על שלא עמד כשנכנס אחר, ונתנו לו רשות למחוק זכויותיו של אחר.

יצאה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים חוץ מאחר, אמר אחר הואיל ונטרד מעולם הבא אהנה מעולם הזה ויצא לתרבות רעה ותבע זונה, תמהה ואמרה ולאו אלישע בן אבויה אתה ששמך יצא בכל הארץ, עקר צנון בשבת ואמרה שהוא אחר.

'גם את זה לעומת זה עשה האלוקים': לר' מאיר שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ברא כנגדו – הרים וגבעות, ימים ונהרות, אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך אמר, ברא צדיקים ורשעים, גן עדן וגיהנום, כל אחד ואחד יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנום, זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום.

'לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז' – לר' מאיר אלו דברי תורה שקשה לקנותם ככלי זהב ופז ונוח לאבדם בשכחה ככלי זכוכית, אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך אמר, מה כלי זהב וזכוכית שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אף שסרח, אמר לו ר' מאיר: חזור בך, אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'.

מעשה באחר שרכב על סוס בשבת, והיה ר' מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו / אמר לו אחר: חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי תחום שבת, אמר לו: אף אתה חזור בך, אמר לו: כבר אמרתי ששמעתי וכו', הכניסו בחזקה לבית הכנסת, שאל לתינוק פסוקו, ואמר: 'אין שלום אמר ה' לרשעים', בבית הכנסת אחר אמר תינוק 'כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עוונך לפני', בבית הכנסת אחר אמר תינוק 'ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי', וכן היה בי"ג בתי כנסיות שבכולם אמרו לו פסוקים מעין אלו, והאחרון אמר הפסוק 'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי', וכיון שהיה מגמגם נשמע כאומר 'ולאלישע אמר… י"א שקרעו בסכין לי"ג חתיכות ושלחו לי"ג בתי כנסיות, וי"א שאמר שאילו היה סכין בידו היה עושה כן.

דף ט"ו – ע"ב

כשמת אחר אמרו ברקיע שלא ידונו אותו – משום שעסק בתורה, ולא יבוא לעולם הבא – משום שחטא, אמר ר' מאיר מוטב שידונו אותו ויזכה לעולם הבא, מתי אמות ואעלה עשן מקברו, ואכן כשמת ר' מאיר עלה עשן מקברו, א"ר יוחנן וכי גבורה היא לשרוף רבו, תלמיד אחד היה בינינו ויצא לתרבות רעה ואין כח בין כולנו להביאו לעולם הבא, אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא מי יקחנו מידי, אמר מתי אמות ואכבה עשן מקברו, ואכן כשמת רבי יוחנן הפסיק העשן מקברו, והמספיד הספידו: אפילו שומר פתח גיהנום לא עמד לפניך רבינו.

בתו של אחר ביקשה מרבי שיפרנסה, אמר עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב 'לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו', אמרה לו: זכור תורתו ואל תזכור מעשיו, מיד ירדה אש מן השמים וסכסכה ספסלו של רבי, בכה ואמר: ומה למתגנים בתורה כך למשתבחים בה על אחת כמה וכמה.

'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבקות הוא' – אם דומה הרב למלאך השם צבקות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.

רבי מאיר למד תורה מאחר, שמצא פסוק 'הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי' ודרש 'ולא לדעתם', או הפסוק 'שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, וי"א שנהג בתורתו כמו בתמר, שהחיצון נאכל והגרעין נזרק, ודווקא גדול היודע להיזהר שלא ילמד ממעשיו מותר ללמוד ממי שאינו דומה למלאך השם.

'אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל' – נמשלו תלמידי חכמים לאגוז, שאף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם שסרח אין תורתו נמאסת.

רבה בר שילא פגש את אליהו, שאלו מה עושה הקדוש ברוך הוא, השיבו שאומר שמעתתא בשם כל החכמים חוץ מרבי מאיר מפני שלמד תורה מאחר, אמר לו: והלא תוכו אכל וקליפתו זרק, אמר לו: השתא קאמר, מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי, אם כך השם יתברך מצטער על דם של רשעים קל וחומר על דם של צדיקים שנשפך.

שמואל פגש את רבי יהודה כשהוא בוכה באומרו 'איה סופר (שהיו סופרים כל אותיות שבתורה) איה שוקל (שהיו שוקלים קלות וחמורות שבתורה) איה סופר את המגדלים' (שהיו שונים ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר בהלכות אהלות), וג' מאות שאלות שאלו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, והלא הם בכלל ד' הדיוטות (הם ובלעם וגחזי) שאין להם חלק לעולם הבא, ומה יהיה בסופנו, אמר לו שמואל שאלו שיצאו לתרבות רעה היו רשעים קודם לכן.

אחר בא לידי כך ולא הגינה תורתו עליו – משום שזמר יווני לא פסק מביתו, שהיה לו להניחו עקב חורבן בית המקדש.

אמרו על אחר – בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינות נשרו מחיקו.

שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: האם כל צמר שניתן ליורה של סממנים עולה לו צבעו, והנמשל, האם כל הלומדים עולה להם תורתם להגין עליהם מן החטא, והשיבו: רק אם לא נתלכלך – שיראת חטאו קודמת לחכמתו.

***************