לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון כ"ו אדר תשפ"ב
מסכת חגיגה דף י"ח
דף י"ח – ע"א
לריש לקיש המקור שעצרת יש לה תשלומים – שכתוב 'וחג הקציר', איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו זה תשלומים של חג העצרת, ולרבי יוחנן היינו חג הבא בזמן הקציר, וכמו 'חג האסיף' והיינו חג הבא בזמן האסיף שבסוכות ובחול המועד סוכות אסור לאסוף.
המקור לאיסור מלאכה בחול המועד –
לרבי יאשיה שכתוב 'את חג המצות תשמור שבעת ימים', תשמור לאו הוא.
לרבי יונתן – מה ראשון ואחרון שאין קדושה לפניהם ולאחריהם, אסור בעשיית מלאכה, חול המועד שיש קדושה לפניו ולאחריו אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה, ואין להוכיח מששת ימי החול שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ומותרים במלאכה – שאין בהם קרבן מוסף, ואין להוכיח מראש חודש שיש בו מוסף ומותר במלאכה – שאינו מקרא קודש.
לרבי יוסי הגלילי – שכתוב 'כל מלאכת עבודה לא תעשו' וסמוך לזה 'שבעת ימים תקריבו אשה'.
לרבי עקיבא – שכתוב 'אלה מועדי ה" ובהכרח שהכוונה לחול המועד, שהרי ראשון ושביעי כבר נאמרו.
לתנא דברייתא – שכתוב 'ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה", מה שביעי עצור ממלאכה אף ששת ימים עצורים ממלאכה, והואיל וכתוב בשביעי 'עצרת' – שביעי עצור בכל המלאכות, ואין ששת ימים עצורים מכל מלאכה – לא מסרם הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ומותר ואי זו מלאכה אסורה או מותרת.
עצרת שחל בשבת – יום טבוח שאחר השבת מותר בהספד ובתענית מפני הצדוקים האומרים שחג העצרת לעולם למחרת השבת, אבל אם חל יום טוב בשאר ימים – יום טבוח אסור בהספד ותענית.
דף י"ח – ע"ב
משנה . נוטלים ידיים לאכילת פת חולין ומעשר, אבל לא לאכילת פירות, וכל הנוטל לאכילתם הרי הוא מגסי הרוח. לחכמים כל הטעון טבילה מדברי סופרים לאכילת תרומה אסור לאכול מעשר, ולדעתם נוטל ידיו גם לפירות מעשר.
התרומה והביכורים אסורים לזרים בלאו, וזר שאכלם – במזיד חייב מיתה ובשוגג משלם קרן וחומש, והם נכסי כהן, ועולים באחד ומאה, וטעונים נטילת ידיים, וטעונים הערב שמש אם נטמא בטומאה מן התורה.
לאכילת קדשים צריך לטבול ידיו בארבעים סאה, ואפילו סתם ידיים שלא נגעו בטומאה.
למי חטאת שנתקדש באפר פרה, אם נטמאו ידיו באחד מן הדברים המטמאים את הידיים ולא את הגוף, נטמא גופו וצריך טבילה.
טבל לאכול חולין – הוחזק לחולין ואסור למעשר, טבל למעשר – הוחזק למעשר ואסור לאכול תרומה, טבל לתרומה – הוחזק לתרומה ואסור לקודש, טבל לקודש – הוחזק לקודש ואסור למי חטאת, טבול לחמור – הוחזק לקל.
טבל ולא הוחזק – שלא נתכוון לשם טבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא, כאילו לא טבל (יבואר בגמרא להלן דף י"ט. לגבי מה נאמר).
בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש, בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והייתה מטפחתו מדרס לקודש, יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והייתה מטפחתו מדרס לחטאת.
***************
יום שני כ"ז אדר תשפ"ב
מסכת חגיגה דף י"ט
דף י"ט – ע"א
הנוטל או מטביל ידיו למעשר, וכל שכן לתרומה, אם נתכווין – ידיו טהורות, ואם לא – ידיו טמאות, אך לחולין אין צריך כוונה.
גל שנתלש ובו ארבעים סאה, ונפל על האדם ועל הכלים – טהורים, ולא גזרינן אטו חרדלית המים ששוטפת ויורדת ממקום גבוה, שהטובל בה לא עלתה לו טבילה שאין ארבעים סאה במקום אחד, וכן לא גזרינן אטו טבילה בכיפי הגלים.
מטבילים כלים בראש הגל המגיע לארץ, ואין מטבילים באמצעיתו של גל שעומד באויר כמין כיפה, שאין מטבילים באויר.
פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלם – ידיו טהורות לחולין, והפירות אינם בכי יותן – שלא נוח לו בביאת מים עליהם. ואם נתכווין ליטול הפירות בשביל שיודחו ידיו – ידיו טהורות והפירות הרי הם בכי יותן, שגלי דעתו שנוח לו בזה הנפילה, שעל ידה הדיח ידיו.
מקוה שנמדד ויש בו ארבעים סאה מכוונות, וירדו שנים וטבלו זה אחר זה – הראשון טהור, והשני – לשיטת תנא קמא טמא, שכבר חסרו המים ביציאתו של ראשון, לרבי יהודה – אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור, שהרי גוד אחית מים שעליו כאילו הם במקווה.
מחלוקת רבי יהודה וחכמים – ללישנא קמא של רב נחמן אמר רבה בר אבוה היינו רק בטבילה משום מעלות דרבנן, אבל בטבילה לטומאה דאורייתא לדברי הכל השני טמא. וללישנא בתרא המחלוקת בטבילה לטומאה דאורייתא, אבל למעלות דרבנן לדברי הכל אף השני טהור.
טבל ועלה – מחזיק עצמו לכל דרגת קדושה שירצה, ואף כשאין רגליו נוגעות במים. אבל אם הוחזק לדבר קל אינו מחזיק עצמו לדבר חמור לאחר שעלה.
עודנו רגלו אחת במים – הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור, לרבי פדת היינו כשיטת רבי יהודה שאומרים גוד אחית לענין מעלות דרבנן, והיינו כלשון ראשון דלעיל, אבל ללשון שני הוא לכו"ע.
שלש גומות בנחל, עליונה ותחתונה של עשרים סאה, ואמצעית של ארבעים סאה, וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם ומחברתם – לר' מאיר מטביל בעליונה, שאומרים גוד אסיק ארבעים של אמצעית למעלה, וכל שכן שסובר גוד אחית וטובלים בתחתונה, ולרבי יהודה בתחתונה מטביל משום גוד אחית, אך אינו מטביל בעליונה משום שלא אומרים גוד אסיק.
דף י"ט – ע"ב
רישא של המשנה שכתוב 'טבל לחולין לא הוחזק למעשר' – כרבנן (דף י"ח:) דשני להו בין חולין למעשר, סיפא שכתוב 'בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה' ולא נאמר לאוכלי מעשר – כרבי מאיר המשווה מעשר לחולין. ורב אדא בר אדא מתני בסיפא דמתניתין ה' מעלות 'בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר, בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה' וכו' – כרבנן.
***************
יום שלישי כ"ח אדר תשפ"ב
מסכת חגיגה דף כ'
דף כ' – ע"א
חולין שנעשו על טהרת הקודש (אדם הרגיל לאכול קדשים מקבל עליו לאכול חולין על טהרת הקודש) – לפי תנא קמא בברייתא הרי הם כחולין, לרבי אלעזר ברבי צדוק הרי הם כתרומה, ובגדי פרושים האוכלים חולין בטהרת חולין מדרס לאוכלי חולין בטהרת הקודש.
ממה שתנן במתניתין 'יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והייתה מטפחתו מדרס לחטאת' – ולא 'מדרס לקודש' – משמע שחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש.
נפל סודרו מעליו, ואמר לחבירו תנה לי ונתנה לו -טמאה, ואפילו חבירו טהור, שחזקה אין משמר מה שביד חבירו, וגם חבירו לא חש לשומרה שהרי מימר אמר כיון שאמר תנה לי והוא אינו יודע אם טמא אני לא חש לטהרתו, ולהמחמיר בטהרות יש כאן היסח הדעת.
נתחלפו לו בגדיו של שבת בבגדיו של חול, וסבר על של שבת שהם של חול ולבשם – נטמאו, כיון ששל שבת עביד להו שימור טפי, הסיח דעתו משמירה מעלייתא שהיה רגיל לשומרם, וכאין בלבו לשומרם דמי.
מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו כליהם בבית המרחץ, ובא מעשה לפני רבי עקיבא וטימא, שכל אחת ואחת אומרת חברתי אשת עם הארץ ומסיחה דעתה מכליה.
המשמר את החבית בחזקת של יין ונמצאת של שמן – טהורה, וכן אם הושיט ידו לסל ליטול פת חיטים ועלתה בידו פת שעורים – טהורה, שמשמר בחזקת שהוא דבר זה ונמצא שהוא דבר אחר הוי שמירה.
הושיט ידו לסל שעל כתיפו, והמגריפה בתוך הסל, והיה בלבו על הסל ולא היה בלבו על המגריפה – הסל טהור, והמגריפה פסולה מלהשתמש בה בטהרות, אך אין מה שבסל טמא אם אומר שמרתיו מדבר שמטמאו ולא מדבר הפוסלו, שיש שמירה לחצי.
מעשה באשה אחת שבאה לפני רבי ישמעאל, ואמרה: רבי, בגד זה ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי לשומרו בטהרה, ומתוך בדיקות שבדקה אמרה לו: רבי, נדה משכה עמי בחבל. וכן היה מעשה באשה אחת שאמרה לו: מפה זו ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי לשומרה, ומתוך בדיקות שבדקה אמרה לו: נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה קודם שארגתיה, ויש לחוש שמא רוקה הטמא עדיין עליו, ואמר: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים, בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא.
דף כ' – ע"ב
היו חמריו ופועליו עמי הארץ טעונים טהרות, אף על פי שהפליג מהם יותר ממיל טהרות טהורות, ודווקא אם הטביל חמוריו ופועליו לכך, שאם לא כן חוששים שמא נגעו בהם ואין אדם משמר מה שביד חבירו (כנ"ל), ואין חוששים שלא נזהרו ממגע חבריהם – כיון שיכול לבוא אליהם פתאום דרך עקלתון יראים הם, אבל אם אמר להם 'לכו ואני אבוא אחריכם' כיון שנתעלמו עיניו מהם טהרות טמאות, שאין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו.
הדרן עלך פרק אין דורשין
פרק שלישי – חומר בקודש
משנה . מעלות דרבנן: חומר בקודש מבתרומה – שבתרומה מטבילים כלי טמא בתוך כלי טמא / כלי הראוי להשתמש בתוכו ומאחוריו ובבית צביטתו – כל תשמיש ותשמיש שבו חשוב כלי בפני עצמו, שאם נטמא זה לא נטמא זה / הנושא מנעל של זב שהוא טמא מדרס נושא את התרומה בחבית של חרס, שאינה נטמאת אלא מאווירה / בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש / בא להטביל בגד טמא – אם רצה קושרו קודם הטבילה, ואם לח הוא אינו צריך לנגבו קודם הטבילה – שאינם חשובים חציצה / כלים הנגמרים בטהרה ונזהר בהם משבאו סמוך לגמר אין צריך טבילה / חתיכות המונחות בכלי אחד, ונגעה טומאה באחת מהם – אין הכלי מצרפם שיהיו כולם טמאות כמותה / השלישי פסול בתרומה ואינו פוסל עוד אחר / נטמאת אחת מידיו בטומאת ידיים שאינה מטמאה את הגוף – ידו השניה טהורה / מותר לאכול אוכלים שלא הוכשרו לקבל טומאה מעולם בידיים שניות / אין האונן ומחוסר כיפורים צריכים טבילה – מה שאין כן כל אלו בקודש.
***************