לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי כ"א אדר ב' תשפ"ב

מסכת יבמות דף י"ז

דף י"ז – ע"א

עכו"ם שקידש בזמן הזה – לרב יהודה בשם רב אסי חוששים לקידושין, שמא בא מעשרת השבטים שקידשו נכריות, וסבר עכו"ם שילדה מישראל הולד ישראל ממזר. אך דווקא במקומות שעשרת השבטים קבועים בו, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אבל במקומות שאינם קבועים בהם אין חוששים, שכל שפריש מרובא פריש.

מקומות שעשרת השבטים קבועים בהם: חלח – חילזון, חבור – חדייב, נהר גוזן – גינזק, ערי מדי – חמדן וחברותיה, וי"א ניהר וחברותיה, וחברותיה היינו כרך מושכי חידקי ודומקיא.

לשמואל אין חוששים לקידושי עכו"ם, ממה שכתוב באיסור חתנות לעכו"ם 'כי יסיר את בנך מאחרי' ולא כתיב 'כי תסיר את בנך', רואים שמדבר על בתך הנשואה לעכו"ם וקראו התורה 'בנך' שעכו"ם הבא על ישראלית בנה הוא ישראל, אבל כשבנך נשוי לעובדת כוכבים אין בנם קרוי בנך שאינו ישראל. וי"א שטעמו של שמואל משום שעשו עשרת השבטים כעכו"ם גמורים.

בנות ישראל נשבו בשעת גלות עשרת השבטים ונשאום עכו"ם, ואע"פ שעכו"ם הבא על ישראלית והולידו בנים דינם כישראל אף על פי כן לא חיישינן לקידושי עכו"ם, משום שנבקע הרחם של הישראליות ונעשו עקרות.

עתידים ישראל לעשות יום טוב לכשתחרב תרמוד, משום הממזרים שיש בהם הנטמעים בישראל, והעיר שכבר נחרבה היא 'תמוד' ולא 'תרמוד', ולרב אשי 'תרמוד' היינו 'תמוד' אך לא חרבה כולה, שכשנחרבה מכאן נבנתה מכאן.

רב המנונא היה מקשה בלימודו לפני עולא, ואמר עליו עולא כמה גדול הוא אילו לא היה בא מהרפניא שאינם מיוחסים, ונתבייש, ושאלו לאיזה עיר משלם מס, ואמר ש'לפום נהרא', אמר לו שאם כך עירך פום נהרא ולא הרפניא.

'הרפניא' – הר שהכל פונים שם, והיינו שכל הפסולים שאין מוצאים אשה פונים לשם, ובמתניתא שנו שכל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם.

הרפניא גרועה מגיהנום, שליורדי גיהנום יש תקנה, שנאמר 'מיד שאול אפדם ממות אגאלם', ואילו פסולים אין להם תקנה.

פסול הרפניא הוא משום שקרובה למישן ומתערבים בהם, ופסול דמישן משום פסול תרמוד, ופסול תרמוד משום עבדי שלמה (לעיל דף ט"ז:).

הדרן עלך פרק חמש עשרה נשים

פרק שני – כיצד

משנה . כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו פוטרת צרתה – ראובן ושמעון שני אחים, ומת ראובן, ונולד להן אח [לוי], ויבם שמעון את אשת ראובן, ומת שמעון, ולו אשה אחרת, זו שהיתה אשת ראובן אינה מתייבמת ללוי – שהיא אשת אחיו שלא היה בעולמו, ואשתו השניה של שמעון אינה מתייבמת מפני שהיא צרתה.

עשה שמעון מאמר באשת ראובן ולא יבמה – אשת שמעון חייבת בחליצה, שאינה צרתה ממש להפטר משום צרת ערוה של אשת אחיו שלא היה בעולמו, אבל לא מתייבמת – שמאמר קונה במקצת, והרי היא צרת ערוה במקצת מדרבנן.

דף י"ז – ע"ב

יש קוראים אשת ראובן שנפלה לפני לוי אחר שייבמה שמעון – 'הראשונה' מפני שנפלה ראשונה ליבום לשמעון קודם שנפלה אשת שמעון ליבום ללוי, ויש שקוראים אותה 'שניה' – מפני שנישאת שני פעמים – לראובן ולשמעון.

המקור לאיסור אשת אחיו שלא היה בעולמו: 'כי ישבו אחים' – שהייתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו.

אחים לחיוב יבם – היינו אחים מן האב, ולא באלו שהם אחים רק מן האם. והמקור: לרב יהודה אמר רב – שנאמר 'יחדיו' שמיוחדים לנחלה שראויים לרשת זה את זה, לרבה – ילפינן 'אחוה'  מ'כי ישבו אחים' מ'אחוה' בבני יעקב שכתוב 'שנים עשר אחים בני אבינו' והם היו אחים מאב ולא מאם. ושני הלימודים נצרכים, כדלהלן.

אין לומדים אחוה מ'אחיך' בעריות שהיינו אפילו אח מאם – שעדיף ללמוד 'אחים' מ'אחים' ולא מ'אחיך', ואף דתנא דבי רבי ישמעאל שדנים גזירה שוה 'ושב הכהן' 'ובא הכהן' זו היא שיבה זו היא ביאה, כיון שמשמעותם שוה, היינו כשאין ללמוד מהדומה לו יותר, אך כשיש יותר דומה לומדים ממנו.

צריך שני הלימודים, שאילו נלמד רק מ'אחוה', היה מקום לומר שנלמד 'אחוה' מ'אחים אנחנו' שאמר אברהם ללוט, ותתייבם אשת אחי אביו (שכשם ש'אחוה' בני יעקב מופנה דהוי למימר 'שנים עשר עבדיך בני אבינו', כך אחוה בלוט מופנה דהוי למימר 'אנשים רֵעים אנחנו'), ולכך נצרך הלימוד מ'יחדיו' שצריך אחים המיוחדים לנחלה, ומהלימוד 'יחדיו' לחוד ס"ד שצריך שיהיו אחים מאב ומאם (אף שתלה הכתוב יבום בנחלה – מאחר שייבום חידוש הוא שמתירים ערוה) – קמ"ל 'אחים' מ'אחים' בבני יעקב שדי בכך שהם אחים מאב.

שומרת יבם שמתה – לרב הונא אמר רב מותר באמה, שסובר כרבי עקיבא שאין זיקה אף באח אחד, ואין זיקת יבום עושה אותה ככנוסה לאסור עליו קרוביה, ומה שלא אמר 'הלכה כר"ע – משום שאז היה משמע שגם אם לא מתה מותר באמה, קמ"ל שדווקא אם מתה, אבל מחיים אסור באמה משום שאסור לבטל מצות יבום. לרב יהודה – שומרת יבם שמתה אסור באמה, משום שסובר שיש זיקה, ומה שלא אמר 'הלכה כדברי האומר יש זיקה' – שאז ס"ד שהיינו רק מחיים אבל לאחר שמתה פקעה הזיקה, קמ"ל.

***************

יום שישי כ"ב אדר ב' תשפ"ב

מסכת יבמות דף י"ח

דף י"ח – ע"א

אשת אחיו שלא היה בעולמו שנפלה לפני אחיו, ומת אחיו ולו אשה אחרת, למ"ד יש זיקה נעשית זו צרה לאשת השני בזיקה ושניהם אינם מתייבמות לאח השלישי, ומהא דתנן במתניתין שרק אם עשה בה השני מאמר אין צרתה מתייבמת, ומשמע שבלי זה מיבמה השלישי – אין להוכיח שאין זיקה, שאפשר שאף בלי עשה בה מאמר הדין כן, אלא מתניתין באה לאפוקי מבית שמאי הסוברים שמאמר קונה קנין גמור והרי היא צרת ערוה גמורה ותיפטר אף מחליצה, קמ"ל שמאמר אינו קונה קנין גמור וצריכה חליצה.

ארבעה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ושני אלו מתו, למ"ד יש זיקה – חולצות ולא מתייבמות, ששניהם זקוקות לכל אחד משני האחים הנותרים, ואם ייבם הראשון אחת מהם הוא פוגע באחות זקוקתו. לרבי מאיר – אין זיקה, אך אינם מתייבמות אלא חולצות, משום שאסור לבטל מצות יבום, וחוששים שאחר שייבם הראשון אחת מהם, ימות השני קודם שיספיק לייבם או לחלוץ לשנייה, ותצא מאחיו משום אחות אשתו. לרבן גמליאל – אין זיקה, ומייבם כל אחד אחת מהם, ואין חוששים לביטול מצות יבום (כפי שנתבארה שיטתו במשנה להלן דף ק"ט. לענין שני אחים הנשואים שתי אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה).

דף י"ח – ע"ב

שיטת רבי יהודה ששומרת יבם שמתה אסור באמה משום שיש זיקה (לעיל דף י"ז:), לאביי רב יהודה שמע כן משמואל רבו ולא מרב, שהרי רב הונא אמר בשם רב שמותר באמה, ושמואל שמענו שסובר שיש זיקה – דתנן, שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה לרבי יהודה בן בתירה כיון שאחות זקוקתו היא אומרים לו המתן מלכנוס עד שאחיך ייבם את היבמה ותפקע זיקתה ממך, ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה. ורב זביד שנה כן בפירוש שרבי יהודה אמר דינו בשם שמואל. והוצרך שמואל להשמיענו זאת אף אחר שאמר הלכה כר' יהודה בן בתירא, ללמדנו שגם אחר שמתה לא פקעה זיקה, והוצרך גם להשמיענו הלכה כר' יהודה בן בתירא – ללמדנו שגם בשני אחים יש זיקה.

משנה . רבי שמעון חולק על תנא קמא וסובר שב' אחים ומת אחד מהם, ויבם השני את אשת אחיו, ואח"כ נולד להם אח שלישי, ומת האח השני, שאין הראשונה וצרתה אסורות על השלישי משום אשת אחיו שלא היה בעולמו וצרתה, ומייבם או חולץ איזו שירצה, שכיון שכשנולד כבר נתייבמה לא היתה על אח השלישי זיקת נשואי אחיו הראשון מעולם.

לרבי אושעיא רבי שמעון חולק גם על מה ששנינו ברישא, וסובר שגם אם נולד האח השלישי קודם שייבם השני את אשת הראשון, ואחר כך ייבמה ומת, אין הראשונה וצרתה אסורות עליו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו וצרתה, הואיל שכשנולד היתה כבר זקוקה לאח השני, וזיקה ככנוסה, ומעולם לא הייתה זקוקה לאח השלישי. ולא שייך איסור אשת אחיו שלא היה בעולמו לדעת רבי שמעון אלא באח יחיד שמת, ואח"כ נולד לו אח, שמכח זיקה של האח שלא היה בעולמו אסורה לו להתייבם, או בשני אחים שמת אחד מהם, ונולד אח שלישי, והשני לא מת ולא ייבמה, שאסורה לאח השלישי.

***************

שבת קודש כ"ג אדר ב' תשפ"ב

מסכת יבמות דף י"ט

דף י"ט – ע"א

ג' אחים, ומת אחד מהם, ועשה השני מאמר באשת הראשונה, ומת – לתנא קמא נשות השני חולצות ולא מתייבמות, שעל זו שייבם יש זיקת שני יבמים, שכיון שעשה בה רק מאמר ולא כנסה יש עליה עדיין קצת זיקה מן הראשון, וכתיב 'ומת אחד מהן יבמה יבא עליה' – מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמים, ואשתו של שני אסורה משום צרת ערוה. לרבי שמעון – מאמר ספק קונה ספק אינו קונה, אם קונה – אין עליה זיקה ראשונה, ואם אינה קונה – אין עליה זיקת השני, ולכן מייבם איזה שירצה וחולץ לשניה, ואינו מייבם שניהם – שמא יש זיקה והם שתי יבמות הבאות מבית אחד, וכתיב 'בית אחיו' – בית אחד הוא בונה ולא שני בתים, ומאידך גם אחר שייבם ראשונה צריכה שניה חליצה – שמא אין זיקה והוו שתי יבמות משני בתים.

רב יוסף הוכיח מדברי רבי שמעון אלו שרק בעשה מאמר מסתפק אם יש זיקה, ולכן חלק על רבי אושעיא שאמר שלשיטת ר"ש אם נולד אח השלישי ואח"כ יבם השני, ומת, ונפלה לפני אח השלישי, שאינה אשת אחיו שלא היה בעולמו מפני שכשנולד מצאה זקוקה לשני וזקוקה ככנוסה. (ואין לומר שלעולם ס"ל ר"ש יש זיקה, ומה שאין השניה יוצאת בלי חליצה היא גזירה שמא ימותו ב' האחים בבת אחת שאז אין הראשונה זקוקה לשני – שהרי ר"ש אמר מפורש שספיקו הוא אם זיקת מאמר קונה), ואביי מצדד לתרץ שיטת רבי אושעיא, דר"ש ס"ל זיקה רק אם כשמת היה רק אח אחד ונזקקה לו ואח"כ נולד אח השלישי, ולא כשמת והיו לו שני אחים שאז לא אמרינן זיקה, ורב יוסף הוכיח מברייתא שמבואר שאין לחלק בכך לדעת ר"ש.

שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה, ומתו שניהם – לפי ת"ק חולצות ולא מתייבמות, שסובר יש זיקה, ולכן כל אחת אסורה לו ביבום משום אחות זקוקתו, ורבי שמעון פוטר שתיהם מיבום וחליצה, שנאמר 'ואשה אל אחותה לא תקח לצרור' – לא יהא לך ליקוחים אפילו באחת מהם כשנעשו צרות זו לזו. ולא אומרים שייבם הראשונה שכיון שזיקה ככנוסה כשנפלה אחותה לפניו נפטרה משום אחות אשה. ומכאן הוכיחו שרבי שמעון לית ליה זיקה. ורב דחה שאמנם אם נפלה אחת ואחר כך נפלה לו השניה לר"ש מייבם הראשונה משום שיש זיקה, ודברי ר"ש אמורים כשנפלו שניהם בבת אחת, שסובר כרבי יוסי הגלילי שאפשר לצמצם ואז אסור בשניהם מקרא 'לצרור' כנ"ל.

שני אחים, ומת אחד, ואח"כ נולד אח שלישי, ואח"כ ייבם השני אשת הראשון, ומת (שלדעת רבי אושעיא ס"ל ר"ש שגם באופן זה לא הוי בכלל אשת אחיו שלא היה בעולמו, כנ"ל דף י"ח:), לרב פפא ר"ש מודה בכה"ג הראשונה אסורה על אח השלישי משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ולא פליג ר"ש על ת"ק אלא כשנולד אחר שכבר ייבם השני אשת אחיו. (וחידוש דמתניתין דף י"ח: הוא שלפי ת"ק גם בנולד אחר שייבם אח השני אסורה לאח השלישי משום אשת אחיו שלא היה בעולמו), ותניא בברייתא כוותיה ושלא כרבי אושעיא.

דף י"ט – ע"ב

שני אחים בעולם, ומת אחד מהם בלי בנים, ונולד אח שלישי – הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשנייה או חולצת או מתיבמת / עשה בה מאמר ונולד אח השלישי – לפי ת"ק הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה חולצת ולא מתייבמת, דלא אלים מאמר לשוייה צרת ערוה שתצא בלא כלום. לרבי שמעון – ביאתה או חליצתה של השניה פוטרת הראשונה ממה נפשך (שמסתפק אם מאמר קונה ולא הו"ל הראשונה אשת אחיו שלא היה בעולמו, וכשיטתו ביבם ואח"כ נולד, וגם היא קנויה לשני לגמרי, וממילא ביאת או חליצת צרתה פוטרת, ואם מאמר אינו קונה – הראשונה פטורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ורק אשתו של שני חייבת ביבום, וחליצה פוטרת), חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה השניה (שמא אין מאמר קונה, ואינה אשת השני, וממילא אין אשת השני נפטרת בחליצתה) / כנסה השני ומת, ואח"כ נולד אח שלישי, או נולד אח שלישי ואח"כ כנסה השני ומת – שתיהם פטורות מן החליצה ומן היבום, שהרי שתיהם אסורות משום אשת אחיו שלא היה בעולמו / כנסה השני, ונולד לו אח שלישי, ומת השני – לרבי מאיר שתיהם פטורות מחליצה ויבום, ולרבי שמעון מייבם או חולץ לאחת מהם.

מאמר בעל כרחה – לרבי קונה, שלומדים מילי ביבמה ממילי ביבמה, וביאת יבום מהני בעל כרחה, לחכמים אינו קונה, שלומדים מילי בקידושין ממילי בקידושין, וקידושין לא מהני בעל כרחה.

**************