לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי כ"ו אדר ב' תשפ"ב

מסכת יבמות דף כ"ב

דף כ"ב – ע"א

שניות דרבי חייא: דור שלישי שבבנו (בת בן בנו) ושבבתו (בת בן בתו), שלישי שבבן אשתו (בת בן בנה של אשתו) ושבבת אשתו (בת בן בנה או בתה), רביעי שבחמיו (אם אם חמיו דהיינו דור רביעי של אשתו) ושבחמותו (אם אם חמותו).

רב אשי הסתפק אם איסור שניות דרבי חייא יש להם הפסק או לא, ומה שאמר 'שלישי' ו'רביעי' כוונתו שמדור זה ואילך אסור.

שניות בגרים – במערבא הסתפקו אם גזרו עליהם או לא (כגון גר שהיה נשוי אם אמו), לרב נחמן לא גזרו, שאפילו איסורי ערוה דאורייתא לא גזרו עליהם אלא כדי שלא יאמרו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי עכו"ם מוזהרים על העריות, וגרים אין להם קורבה שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אבל שניות שגם עכו"ם מותרים בהם לא הוצרכו לגזור על גרים.

אחים מן האב שהתגיירו – לכו"ע מעידים לכתחילה, שקורבת אב אינה קורבה, דרחמנא אפקריה לזרעיה. אחים מן האם שהתגיירו – לרב נחמן לא יעידו מדרבנן, שקורבת אם בגרים קורבה היא כיון שהיא ודאי אמם, אך אם העידו עדותם עדות שבאמת כקטן שנולדו דמי, ולאמימר מעידים לכתחילה, ואינו דומה למי שהיה נשוי אחותו מן האם שחייב להוציאה, שערוה לכל מסורה ואם יהא מותר לקיימה גם ישראל יבא להתיר, שאין הכל יודעים שטעם היתרו משום שגר כקטן שנולד דמי, אבל עדות לבית דין מסורה.

משנה . ממזר פוטר אשת אביו מן היבום, שנאמר 'וזרע אין לה' – מיתור י' בתיבת 'אין' דרשינן עיין עליו אם יש לו בן בעולם פטורה מן היבום, וכשם שבן ממזר פוטרה כך אם יש לו אח ממזר זוקק ליבום, ולא ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב שצריך אח כשר.

דף כ"ב – ע"ב

אח ממזר אחיו הוא לכל דבר, ליורשו, ולטמא לו אם הוא כהן, ואינו דומה למה שאסור לכהן לטמאות לאשתו הפסולה לו שנאמר 'לא יטמא בעל בעמיו להחלו', ששם לאפוקי קיימא ולאו אשתו היא אבל הכא אחיו הוא.

אח או בן הנולד משפחה ועובדת כוכבים אין דינו כאחיו ובנו, שנאמר בשפחה כנענית הנישאת לעבד עברי 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה'.

בן ממזר חייב בכבוד אביו, וחייב על מכתו וקללתו אם עשה האב תשובה ועושה מעשה עמך, הגם שעוונו גלוי ונזכר כל זמן שהממזר קיים שהוא מעוות שלא יוכל לתקון.

הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו – לרבנן חייב משום ב' לאוין, ובשוגג חייב ב' חטאות, משום 'ערות אחותך בת אביך או בת אמך', ומשום 'ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא', ולרבי יוסי בן יהודה חייב רק משום אחותו, ש'אחותך היא' למעט – משום אחותו אתה מחייבו ואין אתה מחייבו משום בת אשת אביו, ולרבנן 'אחותך היא' בא לחייבו על אחותו כשנולדו הוא והיא מאב ואם שלא ע"י נישואין, שבאחות כזו נאמר רק 'בת אביך או בת אמך', ואין עונשין מן הדין גם בזו שהיא בת אביו ואמו. ו'היא' בא ללמד שבעלמא אין עונשין מן הדין, שלא נאמר שבאמת עונשים ומה שריבה כאן רחמנא אחות מאביו ואמו משום מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב קרא.

לרבי יוסי בר' יהודה המחייב רק משום ערות אחותך, צריך פסוק שערות בת אשת אביך ללמד שאינו חייב על אחותו משפחה ועובדת כוכבים, שאין לאביך אישות בה. אך אינו ממעט אחותו מאנוסת אביו שהיא נלמדת מישוב רבא לסתירת הפסוקים 'ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה' שמשמע הא בת בנה או בתה של אשתו מבעל אחר מותרת, וכתוב 'ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה…' שמשמע גם מאיש אחר, ותירץ שהפסוק הראשון עוסק בבת בנו ובת בתו מאנוסתו, ואז מותרות לו אלו שיש לה מאיש אחר, והפסוק השני עוסק בבת בנה ובתה של אשתו הנשואה לו שאסורים לו, הרי שבנו ובתו מאנוסתו נקראים בנו ובתו, ולכן גם נחשבים כאחים זה לזה.

***************

יום רביעי כ"ז אדר ב' תשפ"ב

מסכת יבמות דף כ"ג

דף כ"ג – ע"א

לרבי יוסי בר' יהודה הדורש ש'ערות בת אשת אביך' בא ללמד שאינו חייב על אחותו מאביו שנולדה לו מעכו"ם ושפחה משום שאין לאביה בה אישות, אין לומר שבא למעט אחותו הבאה מחייבי לאוין – שהרי יש לאביה בה אישות, שתופס בה קידושין כדילפינן מפסוק שכתוב בירושת הבכור 'כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה', ואין אהובה ושנואה לפני המקום שהיה מקום לומר שתשנה דין בכורה, אלא על כרחך שנואה היינו בנשואיה – שהם בעבירה, וכתיב 'כי תהיינה' דאית בהו הויה. ואין לומר שבא למעט אחותו הבאה מחייבי כריתות – שכתוב 'ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ', בין אומרים לאביך קיים בין שאומרים לו הוצא אחותך היא. אך לא בא לרבות אחותו מן העכו"ם ושפחה ממה שכתוב 'בת אשת אביך' מי שיש לו לאביך בה אישות, ומסתבר יותר למעט אותה שאין בה קידושין לכו"ע ולא חייבי כריתות שתופס בהם קידושין לעלמא.

לרבנן מה שאחותו הבאה משפחה לאו אחותו היא לומדים מפסוק 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה' (שאינם יכולים ללמוד כן מפסוק 'ערות בת אשת אביך' – דווקא אם יש לאביך בה אישות כמו שדרש רבי יוסי ב"י, שהרי לשיטתם הפסוק בא לחייבו על אחותו משום בת אשת אביו כפשוטו של מקרא).

לרבי יוסי ב"י שלומד שאחותו הבאה מן העכו"ם לאו אחותו היא מפסוק בת אשת אביך, צריך פסוק 'האשה וילדיה' למעוטי אחותו הבאה מן השפחה, ואין ללומדה מאחותו מעכו"ם – ששפחה שייכת במצוות, ואין ללמוד אחותו מעכו"ם מאחותו משפחה – שעכו"ם יש לה יחוס.

לרבנן מה שאחותו הבא מעובדת כוכבים לאו אחותו היא לומדים מפסוק 'בתך לא תתן לבנו… כי יסיר את בנך מאחרי' ש"מ שדווקא בנך הבא מישראלית קרי בנך, ולא בנך מעכו"ם, שהרי בפסוק 'את בתו לא תיקח לבנך' לא כתיב כי תסיר את בנך מאביו, והגם שהפסוק מיירי בז' אומות, כיון שמפרש הטעם 'כי יסיר את בנך מאחרי' מרבים כל המסירים, וכדעת רבי שמעון שדרש טעמא דקרא, ורבנן החולקים על רבי יוסי ב"י היינו רבי שמעון.

דף כ"ג – ע"ב

משנה . מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש – נותן גט לשתיהן, שכל אחת אסורה לו שמא היא אחות אשתו. מת ולו אח אחד – חולץ לשתיהן, שכל אחת מהן שמא היא אחות זקוקתו. יש לו שני אחים – אחד חולץ לאחת מהן ואח"כ מייבם השני את השניה (אם רוצה ביבום), שאף אם היא אחות זקוקתו מותרת לו מאחר שחליצת הראשון הפקיעה הזיקה. קדמו שני האחים וכנסו כל אחד אחת מהן – אין מוציאין מידם, שאף אם הראשון כנס אחות זקוקתו יבום של שני מפקיעה הזיקה.

שנים שקידשו אחת משתי אחיות, ואין ידוע מי קידש זו ומי קידש אחותה – כל אחד נותן גט לשתיהן. מתו ולכל אחד יש אח אחד – כל אחד חולץ לשתיהן. לזה אח אחד ולזה שנים – האחד חולץ לשתיהן, והשנים – אחד חולץ תחילה לאחת מהן, והשני מייבם השניה ממה נפשך, שאו יבמתו היא, ואם אחותה היא כבר הפקיעה חליצת הראשון הזיקה ואינה אחות זקוקתו. קדמו השנים וכנסו כל אחד אחת מהן – אין מוציאין מידם, שאף אם הראשון כנס אחות זקוקתו יבום של שני הפקיעה הזיקה. היו לכל אחד שני אחים – אח אחד של כל אחד חולץ לאחת מהן, והאח השני של כל אחד מייבם חלוצתו של אחיו של השני ממה נפשך, שאו יבמתו היא ואחיו חלץ לאחותה ולא לה, ואם אחותה היא – כבר הפקיעה הראשון הזיקה ממנה והיא מותרת לשוק, ואינה אחות זקוקתו שהרי אחיו חלץ כבר לאחותה. קדמו שני אחים של אחד וחלצו – לא ייבמו שני האחים של השני את שתיהן, אלא אחד חולץ לאחת והשני מייבם השניה, קדמו וכנסו כל אחד אחת מהן – אין מוציאין מידם.

קידושין שאין מסורים לביאה, כגון שבשעת קידושין אינו יודע איזו משתי אחיות קידש, ואין קידושין אלו יכול לבא לידי ביאה – נחלקו אביי ורבא אם הוי קידושין, וממתניתין אין ראיה דהוי קידושין שמיירי בהוכר בשעת קידושין ולבסוף נתערב, שכן מדוייק הלשון 'ואינו יודע' ולא 'ואינו ידוע'.

החידוש בציור הראשון במתניתין הוא במת והיו לו שני אחים, שדווקא אחד חולץ ורק אח"כ השני מייבם, אך לא ייבם קודם – שמא יפגע באחות זקוקתו.

החידוש בציור השני במתניתין הוא במתו ולזה אח אחד ולזה שנים, שאחר חליצת האחד – השנים אחד חולץ והשני מייבם, דס"ד נגזור ששני האחים יחלצו אטו זה שאין לו אלא אח אחד שלא יבא לידי יבום ופגיעה באחות זקוקתו. ובבבא 'לזה שנים ולזה שנים'החידוש הוא דס"ד שנגזור שלא ייבמו שמא ייבם כל אחד בלי שיחלוץ אחיו של שני קודם.

***************