לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ט"ז ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף מ"א

דף מ"א – ע"א

משנה . החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת – היבמה אסורה עליו מדרבנן משום אחות חלוצתו, ולכן חולצת ולא מתייבמת.

המגרש אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת – היבמה אסורה עליו מדאורייתא משום אחות אשתו, ופטורה מחליצה ויבום.

שומרת יבם שקידש אחד את היבמים את אחותה, לרבי יהודה בן בתירא (וכן פסק שמואל) יש זיקה והרי היא אחות זקוקתו, ולכן אומרים לו המתן מלכנוס עד שיעשה אחיך יבום או חליצה. חלץ לה אחיו או יבמה או מתה היבמה – יכנוס את אשתו, שנעקר הזיקה, מת היבם ונפלה לפניו – מוציא אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.

המגרש אשתו והחזירה ומת, לרבי אליעזר אסורה ליבמה, כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור גרושת אחיו נאסר עליו עולמית. ולחכמים מותרת, שבשעת נפילה ליבום לא היתה אסורה עליו.

שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה ומתה,

לרבי אליעזר – היבמה חולצת ולא מתייבמת, שגם אם האיסור חל אחר הנפילה ליבום סובר שנאסרת עולמית.

לחכמים – לרב ורבי חנינא מותר ביבמתו, משום שהאי יבמה שהותרה בשעת נפילה ונאסרה כשקידש אחותה וחזרה והותרה כשמתה אחותה ופקע איסור אחות אשה ותחזור להתירה הראשון.

לשמואל ורב אסי – אסור ביבמתו הואיל ובשעה שקידש אחותה חזרה ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם באיסור אשת אח אסורה עליו עולמית, ורק באופן שלא נאסרה משעת נפילה ואילך חלקו חכמים על רבי אליעזר.

דף מ"א – ע"ב

משנה . היבמה לא תתייבם עד שיעברו שלש חודש ממיתת הבעל, שמא היא מעוברת ופוגע באיסור אשת אח מדאורייתא.

היבמה לא תחלוץ עד שיעברו שלש חודש ממיתת הבעל, שמא היא מעוברת, לריש לקיש – משום שחליצת מעוברת לאו שמה חליצה, לרבי יוחנן – שמא יהא ולד בן קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה, ואפשר יש שיהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה וחושב שהיא פסולה לכהונה. ואפילו אם היתה גרושה קודם שנשאת לאחיו (שבין כך פסולה לכהונה) משום שיש לה מזונות שלשה חדשים מנכסי בעלה ואם יחלוץ לה מפסידה המזונות, ואפילו היא ארוסה וגרושה מבעלה הראשון שפסולה כבר לכהונה ואינה מפסידה מזונות – משום שאינה ראויה ליבום תוך שלושה חדשים, וכל שאינה ליבום אינה עולה לחליצה שנאמר 'אם לא יחפוץ' שצריך שיהא אם חפץ יבם.

קידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה קידש, ומת – שתיהם חולצות, הגם שאינם עולות ליבום מספק איסור של אחות זקוקה, משום שאם יבא אליהו ויאמר איזה קידש עולה ליבום (מה שאין כן אם יבוא אליהו ויאמר שאין האשה מעוברת גם כן צריכה להמתין שלושה חדשים, שהרי גם קטנה שאינה מתעברת צריכה להמתין).

לשיטת ת"ק כל הנשים שנתגרשו או נתאלמנו לא יתארסו וינשאו עד שיהיו להם שלושה חודשים, בין בתולות ובין בעולות בין מן האירוסין ובין מן הנישואין. לרבי יהודה – הנשואות יתארסו, ולא גוזרים אירוסין אטו נשואין, והארוסות ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה, וכן סובר רבי יוסי, אלא שחולק באלמנה מן הנישואין שלא תתארס מפני האבילות.

שלושה חודשים הראשונים ניזונת היבמה משל בעל, מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעל ולא משל יבם, תבעה את היבם בדין וברח, וכן לאחר שכנס – ניזונת משל יבם. נפלה לפני יבם קטן – מייבם אין לה, ונחלקו רב אחא ורבינא אם יש לה מנכסי הבעל, והלכה שאין לה שקנסוה משמים.

***************

יום שני י"ז ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף מ"ב

דף מ"ב – ע"א

יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלושה חודשים צריכה להמתין שלושה חודשים מיום המיתה ולא מהחליצה, ואף שגרושה צריכה להמתין ג' חדשים משעת נתינת הגט לדעת רב אף שלא נתייחד עמה משעת כתיבה (אכן לדעת שמואל מונה משעת כתיבה), שאני יבמה שכן מותרת ליבמה אחר ג' חדשים משעת מיתה אף שאם היא מעוברת הוא באיסור כרת, כל שכן שמותרת להינשא לשוק שאינו אלא איסור לאו.

טעם הבחנה בשאר נשים חוץ מיבמה – לרב נחמן אמר שמואל כדי להבחין בין זרע של ראשון לזרע של שני, שאין השכינה שורה אלא על הוודאי שזרעו מיוחס אחריו. לרבא גזירה שמא יסברו על בן הראשון שהוא בנו של שני, וישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו, ותינשא אמו לשוק כשימות השני.

גר שנתגייר עם אשתו צריכים להמתין שלשה חודשים, לרב נחמן אמר שמואל – להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה. לרבא – גזירה שמא נחשוב על הולד נזרע בקדושה בזמן שנזרע בגיותן, ויולידו עוד בן אחר גירות, וימות, ויבא הראשון לייבמה ובאמת אינו אלא אחיו מאמו (שסתם עובדת כוכבים זונה היא).

טעם ששיעור הבחנה הוא ג' חדשים:

• חודשיים – הולד ספק בן תשע לראשון ספק בן שבע לאחרון.
• חודש אחד,ואם ילדה לשבע חדשים הרי הוא בן האחרון שהרי בן שמונה לראשון לא חי, ואם ילדה לשמונה חדשים הרי הוא בן תשעה של הראשון – שאם תלד לשמונה שמא של שני הוא ונתעברה חודש מהנישואין.
• חודשיים ומחצה, ואם ילדה לשבעה הרי הוא בן שבע של אחרון, ואי ילדה לשש וחצי הרי הוא בן תשע של ראשון – שגם בן שש וחצי יכול להיות של שני, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעים.
• להמתין משהו ולבדוק ביום שנתמלאו שלושה חודשים ממיתת בעלה– אין בודקים את הנשואות שלא יתגנו על בעליהם, ואי אפשר לבודקה בהילוכה שאשה מחפה עצמה כדי שירש בנה בנכסי בעלה השני.

דף מ"ב – ע"ב

לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו, שסתם מעוברת למניקה קיימא, ושמא תתעבר ויתעכר החלב, ובעלה השני לא יתן לה ביצים וחלב להאכילו, ותתבייש לבוא לבית דין לתבוע היורשים, וימות הולד ברעב.

באופנים שאין חשש שהיא מעוברת, כגון ששהתה בבית אביה בזמן הסמוך למיתתו, היה לה כעס בבית בעלה, היה חבוש בבית האסורים, זקן, הוא או היא חולה, הפילה אחר מיתת בעלה, עקרה, זקנה, קטנה, איילונית, אינה ראויה לילד מחמת סם או חולי – לרבי מאיר צריכה להמתין ג' חדשים, וכן סובר ת"ק דמתניתין ולכן אמר שגם ארוסה צריכה להמתין, וכן אמר ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מפי חכמים בכרם ביבנה שכולן צריכות להמתין ג' חדשים.

רבי יוחנן בתחילה פסק כרבי יוסי, שארוסות מותרות להינשא מיד, לבסוף חזר בו מחמת חכמים שבכרם ביבנה.

מחלוקת ואחר כך סתם משנה – בין שהסתם אחריה מיד בין שהיא במסכת אחרת הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם.

***************

יום שלישי י"ח ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף מ"ג

דף מ"ג – ע"א

מחלוקת במשנה וסתם בברייתא -אין הלכה כסתם בברייתא, מאחר שרבי רבו של רבי חייא לא רצה לסתמה מנין לרבי חייא שסידר הברייתות שהלכה כמותו.

סתם משנה ומחלוקת בברייתא – הלכה כסתם משנה.

מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתיירו בו שתיים טמא, שעדיין ראוי למלאכתו, נשתייר שן אחת – טהור, ושיני המסרק עצמן שניטלו אחת אחת טמאות, שראויה לנקר את הנר או להשתמש בה כמסמר לפרישת בגד, לאביי היינו רק אם ניטל עמה חתיכת עץ הנעשית לה בית יד ואינו צריך תיקון אחר, אבל בלי זה אינה מקבלת טומאה עד שיתקנה לתשמיש, לרב פפא בשיניים העבות אין צריך תיקון אחר. מסרק של צמר שמכל ג' שיניים הסמוכות ניטלה האמצעית – טהור, נשתיירו ג' במקום אחד – טמא, הייתה אחת מג' שן החיצונה שהיא רחבה טהור, נשתיירו בו שתיים – אם הן האמצעיות שכנגד בית יד – טמא. והלכה כברייתא החולקת על משנה זו, שאינה סתם משנה שהמדייקים מסיימים אותה 'זו דברי רבי שמעון'.

אירוסין תוך שלושה – לר' חייא בר אבין בשם ר' אלעזר משום רבי חנינא הגדול מותר אחר שעבר רובו של חודש ראשון ושלישי, ואמצעי שלם, ואמימר התיר לארס ביום התשעים. והילכתא מניקה צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום האירוסין, ואשה שאינה מניקה צריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בעלה וחוץ מיום האירוסין.

דף מ"ג – ע"ב

רבי יוסי הסובר במשנה שכל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול, ללשון ראשון צ"ל 'כל הנשים ינשאו' ואינו סובר הבחנה (ולפי ת"ק אפילו ארוסות אסורות להתארס, ולרבי יהודה רק נשואה לא תינשא), ורק אלמנה לא תינשא מחמת אבילות, אבל אירוסין מותרים אף באבילות, כמו שמותר אחר ר"ח אב, ללשון ב' רבי יוסי סובר דין הבחנה, וסבר שנשואות אלמנות אסורות להתארס תוך שלושים יום בימי אבילות.

מראש חודש אב עד התענית ממעטים העם מעסקיהם מלישא ומתן מלקנות ולנטוע, ומארסים אבל לא כונסים, ואין עושים סעודת אירוסים, ואפילו לרבי יוסי שאלמנה אסורה להתארס בימי אבלה שאני אבילות בתשעה באב שהיא אבילות ישנה ושל רבים.

אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה, וכן היא איננה אוננת עליו ולא מטמאה לו, מתה אינו יורשה, מת הוא גובה כתובתה אם כתב לה מן האירוסים.

***************