לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ל' ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף נ"ה

דף נ"ה – ע"א

אחות אשתו אסורה בין מן האב בין מן האם, שלומדים מאשת אח שאסורה מחמת עצמו ובקידושין, ולא לומדים מדודתו (אשת אחי אביו שאינה אסורה כשהוא אחיו מן האם) הגם שנאסרה בקידושין מכל מקום אינה קרובת עצמו אלא מחמת אביו.

'ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא (הוא)' – 'ערות אחיך היא'לרבות אחיך מן האם, שלא תלמד מדודתו שאסורה רק מן האב (שדומה לו שהיא קרובה בקידושין).

אשת אח בחיי בעלה שנתגרשה ואין לה בנים אסורה, שנאמר באיסורה 'נדה' ללמד שדינה כנדה שאף  שיש לה היתר לאחר זמן בשעת איסורה היא בכרת (לעיל דף נ"ד:), וזו שיש לה בנים בחיי בעלה לומדים מעצם הפסוק, ויש לה בנים לאחר מיתת בעלה לומדים מפסוק מיותר 'ערות אחיו גלה'.

אשת אח מן האם שאין לה בנים אסורה גם אחר מיתת בעלה, ואינה דומה לאשת אח מן האב, שנאמר 'ערות אחיך היא' – בהוייתה תהא.

כרת האמור באיסור אחותו מיותר, שכבר נאמר על כל העריות 'ונכרתו הנפשות העושות', לרבי יוחנן – בא ללמד שאם עבר על כל העריות בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת, לרבי יצחק – שאף אם התרו בו למלקות אינו לוקה, שלאו שניתן לאזהרת כרת הוא ולא למלקות, ומה שאם עשה כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת לומדים מפסוק 'ואל אשה בנדת טומאתה' – ממה שלא כתוב 'ולנדה לא תקרב' לחלק החיוב על כל אשה שבפרשת עריות.

בעונש כרת שבפרשת עריות נאמר 'ערירים יהיו' – שימותו הבנים שהיו להם עד שחטאו, ונאמר 'ערירים ימותו' – שימותו הבנים שנולדו להם אחר החטא.

חיוב על העראה בחייבי לאוין לומדים ממה שכתוב 'שכבת זרע' בחיוב אשם שפחה המאורסת לעבד עברי – מכלל ששאר חייבי לאוין עוברים בהעראה. בחייבי לאוין של איסור כהונה ובקידושי ביאה – גזירה שוה 'קיחה' מ'קיחה' האמור בחייבי כריתות. בחייבי עשה וביבום – גזירה שוה 'ביאה' מ'ביאה' האמור בחייבי לאוין.

דף נ"ה – ע"ב

'שכבת זרע' הנאמר באיסור אשת איש (הגם שחייב גם על העראה) למעט משמש באבר מת שפטור, ולמ"ד שחייב – לפטור משמש אשת איש אחר מותה, אף שגם לאחר מיתה נקראת 'שארו' של בעלה.

'שכבת זרע' הנאמר בסוטה אינו למעוטי קינא לה בשלא כדרכה, שהרי 'משכבי אשה' כתיב, אלא לאביי פרט לקינא לה על נשיקה, וכמ"ד שהעראה היינו הכנסת עטרה, ולמ"ד שנשיקה היינו העראה פרט לקינא לה דרך איברים שלא תאמר שכיון שמקפיד הוי קינוי.

מחלוקת מהי העראה –י"א מנשיקה עד הכנסת עטרה, והכנסת עטרה גמר ביאה, וי"א שהכנסת עטרה היא העראה, ופחות מכך אינו כלום, וגמר ביאה היינו גמר ממש.

***************

יום שני א' אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף נ"ו

דף נ"ו – ע"א

ביאה גרועה הקונה ביבמה – לרב קונה לכל דבר, לשמואל רק לדברים שבפרשת יבום: ירושת חלק המת בנכסי אביו ולפטור צרתה מן היבום, ואם מת היבם ויש לו בנים מאשה אחרת או שהוציאה בגט אינה צריכה חליצה. אבל אינה נקנית לו להיות אוכלת בתרומה אם הוא כהן.

מחלוקת רב ושמואל: ללישנא קמא – כשנפלה ליבם מן הנשואים שכבר הייתה אוכלת בתרומה לכולם מהני ביאה גרועה להאכילה, ונחלקו בנפלה מן האירוסים שלדעת שמואל ביאה גרועה מהני רק להעמידו במקום הבעל ולא יותר ממנו. ללישנא בתרא – מן האירוסים לכו"ע אינה אוכלת, ונחלקו בנפלה לו מן הנשואים.

בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש – אינה אוכלת בתרומה, שגוזרים אטו קידשה כשהוא חרש שקנינו לאו קנין מדאורייתא. נולד לה ממנו בן – אוכלת, מת הבן – אינה אוכלת, ולרבי נתן אוכלת, ואליבא דרב יוסף רבי נתן סובר שלא גוזרים נשואי חרש אטו קידושי חרש ואוכלת מחמת בעלה אף בשלא נולד לה בן, אך פרכוהו שמהברייתא לא משמע כן.

ביאת חרש ביבמתו הרי היא כביאה גרועה, כיון שאינו מכווין לקנותה.

יבמה שנפלה לפני כהן מאחיו שקידשה כשהיה פקח ונתחרש עד שלא כנסה – ללשון א' לרב אוכלת בתרומה אחר יבום הגם שלא אכלה כשהייתה אצל בעלה, לשמואל אינה אוכלת אלא אם בעלה נתחרש אחר שכנסה שאז אכלה אצל בעלה, וכן סובר רב ללישנא בתרא, ולדעת שמואל ללשון ב' אף אם נתחרש אחר שכנסה אין היבם מאכילה, וקשיא מברייתא שאמרה שמאכילה.

דף נ"ו – ע"ב

בת ישראל שנאנסה אף שמותרת לבעלה פסולה לכהונה לאחר מיתת בעלה. רב ששת רצה להוכיח כן ממה שתנן במתניתין שהבא על יבמתו בין באונס וכו' ועל זה קתני וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה והיינו גם אשת איש, והגמרא דוחה הראיה ש'וכן' דמתני' הוא בשלא כדרכה בחייבי לאוין בכהונה.

אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ('לא יוכל בעלה… אחרי אשר הוטמאה') וכשפרט לך הכתוב באשת ישראל 'והיא לא נתפשה' אז אסורה, מכלל שאשת כהן אסורה אפילו אם נתפשה והרי היא בכלל האיסור 'לא יוכל בעלה…'. ושני לשונות בגמרא אם לוקה גם משום איסור זונה, שכל הנבעלות תחת בעליהם בין באונס בין ברצון בכלל 'זונה לא יקחו' הן, וכשפרט לך הכתוב באשת ישראל 'והיא לא נתפשה' אז אסורה (ויצאה אנוסה מכלל זונה), מכלל שאשת כהן אסורה אפילו אם נתפשה והרי היא בכלל האיסור.

משנה . אלמנה שנתקדשה לכהן גדול וכן גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – לרבי מאיר נפסלה מן התרומה, אם היא בת כהן מתרומת אביה וכן מבעלה משהגיע זמן ולא נישאו. ומקורו: מה קידושי רשות בישראל שקידש ישראלית אין מאכילים, קידושי עבירה שמשתמרת לביאת עבירה לא כל שכן. ולרבי אלעזר ורבי שמעון אינה נפסלת עד שתבעל ותעשה חללה, ואינו דומה לישראל שקידש שאין לו כח להאכיל כלל. נתארמלו או נתגרשו, מן הנשואים – פסולות, מן האירוסים – אף לרבי מאיר כשירות.

***************

יום שלישי ב' אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף נ"ז

דף נ"ז – ע"א

פצוע דכא כהן שקידש – לרבי מאיר כיון שמשתמרת לביאה פסולה, מדאורייתא לא אכלה, לרבי אלעזר ורבי שמעון שכל כהן שיכול להאכיל במקום אחר מאכיל עד שתבעל ביאה פסולה, הוא הדין פצוע דכא, שהרי מאכיל במקום אחר (אף אם נאמר שאין לו כח להאכיל בת גרים) – לאביי שנשוי שנעשה פצוע דכא מאכיל אשתו כל זמן שלא ידעה, ולומדים קנין אישות של אירוסים מקניין אישות, לרבא שאני התם שכבר אכלה כשהיה בריא, אלא שיש לו כח להאכיל עבדיו ושפחותיו הכנענים.

פצוע דכא כהן שנשא בת גרים – לרבי יהודה אינה מאכילה בתרומה, שאם עומד בקדושת כהן אסור בה שהרי לדעתו כבת חלל היא, ואם אינו עומד בקדושת כהן אסורה להינשא לפצוע דכא שהרי סובר קהל גרים נקרא קהל, ונפסלה בביאתו / לרבי יוסי מאכילה בתרומה, אם עומד בקדושתו הרי סובר שגר שנשא גיורת בתם כשרה לכהונה, ואם אינו עומד בקדושתו מותר לישא אותה שסובר קהל גרים לא נקרא קהל / לרבי אליעזר בן יעקב הסובר אשה בת גרים לא תינשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל – הסתפק רבי יוחנן אם מה שאמה מישראל מוסיף להכשירה לכהונה אבל לא לקדושת קהל, ומותרת לכהן פצוע דכא, או שמוסיף לה גם קדושת קהל ואסורה. ופשטו הספק מברייתא שכתוב שלומדים מיתור בפסוק 'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו' שפצוע דכא כהן שנשא בת גרים מאכילה תרומה, ועל כרחך קאי לדעת רבי אליעזר בן יעקב שלרבי יהודה בוודאי אין מאכילה ולרבי יוסי אין צריך דרשה שמאכילה.

דף נ"ז – ע"ב

כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא קידשה, ולא בא עליה – לרב יש חופה לפסולות לפסלה לתרומת בית אביה, שחופה קרובה לביאה היא וככניסת בעילה דמיא, לשמואל אין חופה לפסולות. ובפחותה מבת ג' שנים גם לרב לא נפסלה, כיון שאין ביאתה פוסלת. (ולהלן ( דף נ"ח.) יובא דעה שלישית במחלוקת זו).

בת שלש שנים ויום אחד ביאתה ביאה, לענין: מתקדשת בביאה, בא עליה יבם קנאה, חייבים עליה משום אשת איש, מטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון, נשאת לכהן אוכלת בתרומה, בא עליה אחד מכל הפסולים פסלה מלאכול בתרומת בית אביה.

***************