לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי כ"ה ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף נ'

דף נ' – ע"א

'את מספר ימיך אמלא' – לרבי עקיבא שאם זכה משלימים לו שנותיו שפסקו לו בשעת לידתו ולא יותר, ואם לא זכה מורידים לו, ומה שניבא ישעיה 'והוספתי על ימיך' היינו שישלים לו שנותיו שנפסקו לו, וראיה לכך שהרי הנביא התנבא שנים הרבה קודם לנבואה זו שבן נולד לבית דוד ויאשיהו שמו, ובשעה שאמר 'והוספתי' עדיין לא נולד מנשה שיצא ממנו יאשיהו (ואין נביא מתנבא אלא דברים שלפי הגזרה ולא לפי הזכות שתהיה אח"כ. מהרש"א). לחכמים – 'אמלא' שאם זכה מוסיפים לו, וכמו שאמר ישעיה, ואין ראיה מהפסוק ביאשיהו, שלא נאמר שיהיה מחזקיה דווקא, אלא 'לבית דוד', או מחזקיה או מאיש אחר.

אשתו שמתה מותר באחותה שכתוב במתניתין משנה שאינה צריכה היא, שהרי פסוק מפורש הוא שלא נאסרה אחותה אלא בחייה.

הדרן עלך פרק החולץ

פרק חמישי – רבן גמליאל

משנה . לרבן גמליאל אין גט אחר גט – שאין הגט השני אוסר עליו קרובותיה. ולא מאמר אחר מאמר – שאין מאמר השני מחייב גט, ואינו נאסר בקרובותיה. גם בשתי יבמות ליבם אחד וגם ביבמה אחת לשני יבמים. לחכמים – יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר. ולפי כולם אין בעילה אחר בעילה וזנות בעלמא היא, ואין חליצה אחר חליצה.

עשה מאמר ביבמתו – נתן לה גט לא יכנוס, כיון שהתחיל בגירושין קיימא עליה ב'לא יבנה', וצריכה הימנו חליצה, חלץ לה – צריכה ממנו גט להפקיע קידושי מאמר, בעלה – כמצוותה.

נתן לה גט, עשה מאמר – צריכה גט למאמרו (שיש מאמר אחר גט) וחליצה לזיקתו, בעל – אסור לקיימה, וצריכה גט לבעילתו וחליצה (משום דהוי ביאה פסולה), חלץ – אין אחר חליצה כלום, ואף אם יקדשה אין צריכה גט (כר"ע שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין).

חלץ – אין אחר חליצה כלום, לא מאמר ולא גט ולא בעילה.

בעל – עשה בה מאמר, או נתן גט או חלץ, אין אחר ביאה שום זיקת יבמים, שהרי היא כאשתו גמורה.

דף נ' – ע"ב

שתי יבמות ויבם אחד:

עשה מאמר באחת, ומאמר בשניה – לחכמים שיש מאמר אחר מאמר כל אחת צריכה גט, וחליצה לאחת. גט לשניה – הגט פסל המאמר וצריכה הראשונה גט וחליצה. בעל השניה – הוי שני בתים ואסור בשתיהם, ונותן גט לכל אחת וחליצה לאחת. חלץ לשניה – פסל עליו הראשונה ומוציאה בגט.

נתן גט לאחת, ונתן גט לשניה –חולץ לאחת, ולחכמים שיש גט אחר גט אסור בקרובות השניה אף שחלץ לראשונה. בעל השניה – אסור לקיימה משום לא יבנה, שגט הראשונה פסלה, וצריכה גט וחליצה. עשה מאמר בשניה – צריכה גט וחליצה. חלץ לשניה – אין אחר חליצה כלום (שאין קידושין תופסים בה, וכדעת ר"ע כנ"ל).

חלץ לאחת או בעל אחת, וחלץ לשניה או עשה בה מאמר או נתן לה גט או בעלה – אין מעשה האחרון כלום ומותר בקרובותיה, שאין אחר חליצה ובעילה כלום.

שני יבמים ליבמה אחת – דינם כיבם אחת לשתי יבמות, שאם הראשון עשה מאמר או נתן גט יש תוקף למעשיו של השני.

אין אחר חליצה כלום, בין אם חלץ לראשונה ואחר כך עשה מאמר, בין חלץ באמצע – שנתן גט וחלץ לשניה ועשה מאמר בשלישית, ובין בסוף – שעשה מאמר לאחת ונתן גט לשניה וחלץ לשלישית, שאם אחר החליצה עשה מאמר אינו כלום ואין צריכה גט.

ביאה – בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום, ואם עשה אחריה מאמר אינו אסור בקרובותיה, אך בזמן שהיא באמצע – נתן גט לאחת ובעל שניה ועשה מאמר בשלישית, לשיטת ת"ק – חל המאמר ואסור בקרובותיה (ועדיין צריכות חליצה), וכן אם היא בסוף – בעל שלישית אחר שנתן גט לראשונה ומאמר לשניה, ביאה פסולה היא וצריכה גט וחליצה, לרבי נחמיה – אין אחר ביאה כלום בין כשהיא בתחילה בין באמצע ובין בסוף.

הטעם שתיקנו חכמים שגט מהני ביבמה למיקם עלה בלא יבנה ואסורה בייבום – שלא יאמרו גט מהני בעלמא להוציא וחליצה מהני להוציא, וממה שגט לא מהני לפסול גם חליצה לא מהני, ויתירו יבום אחר חליצה.

הטעם שתיקנו חכמים שמאמר מהני ביבמה לאסור צרתה – שלא יאמרו קידושין מהני בעלמא לקנות וביאה מהני, מה קידושין לא מהני ביבמה אף ביאה לא מהני, ויגיע לבעול צרה לאחר שבעל הראשונה.

ביאה פסולה שיש לפניה גט עדיין יש אחריה זיקת יבמים מדרבנן וצריכה חליצה, ולא די בגט לבעלת הביאה – שלא יאמרו כשם שביאה אחר גט למעליותא כך גם ביאה אחר חליצה, ויעבור על לא יבנה. וכן גזרו בביאה שיש לפניה מאמר – שלא יאמרו כשם שביאה אחר מאמר למעליותא כך גם ביאה אחר ביאה, ופוגע באיסור אשת אח.

חליצה פסולה (שיש לפניה גט או מאמר) אין זיקת יבמים אחריה כלום, ומאמר שעשה אחריה בשלישית לא מהני לקנותה, וכן גט לא מהני לפסול קרובותיה, שאין לגזור מחשש שיחלוץ אחר חליצה – שמאי איכפת לנו, ואין לגזור שחליצה אחר מאמר לא תועיל כדי שלא יאמרו שחליצה אחר יבום מועילה להוציאה (ובאמת צריכה גט) – שהרי גם בחליצה אחר מאמר צריכה גט משום המאמר שלפני החליצה, והחליצה רק מפקיעה לגמרי את הזיקה ולא את המאמר שלפניה.

***************

יום רביעי כ"ו ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף נ"א

דף נ"א – ע"א

טעם שיטת רבן גמליאל שאין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר, ביבם אחד ושתי יבמות או שני יבמים ויבמה אחת:

לרבא – משום שמסתפק אם גט דוחה או לא, ולכן אם דוחה ומהני גט הראשון ופקעה זיקת שניהם הרי גט השני כלום שהוא כמגרש נכרית, ואם אין דוחה גם גט השני אינו כלום. וכן מסתפק אם מאמר קונה ואז כבר קנה הראשונה, או אינו קונה ואז גם השני לא עשה כלום.

קושיית אביי על הסברו של רבא – מדוע מודה רבן גמליאל שיש גט אחר ביאה שלאחר מאמר (בג' יבמות), והלא אם מאמר קונה לגמרי שוב לא מהני הביאה והגט שלאחריה, ואם מאמר אינו קונה מהני הביאה לקנותה לגמרי ושוב לא מהניא הגט שלאחריה. וכן קשה מדוע מודה רבן גמליאל שיש מאמר אחר ביאה שלאחר גט, והלא אם גט מהני לדחות לגמרי שוב לא מהניא הביאה והמאמר שלאחריו, ואם לא מהני לדחות הרי מהני הביאה לקנותה לגמרי ושוב לא מהניא המאמר שלאחריה.

לאביי – לרבן גמליאל פשיטא שגט דוחה קצת בצד אחד ומאמר קונה קצת בצד שני, הלכך אין גט אחר גט – שהראשון כבר השתמש בכל כח הגט שיש בזיקה זו, ואין מאמר אחר מאמר – שהראשון כבר השתמש בכל כח המאמר שיש בזיקה זו. גט אחר מאמר ומאמר אחר גט – זה דוחה חלקו וזה קונה חלקו. וביאה פסולה עדיפה ממאמר אחר מאמר – שמהני ביאה אחר מאמר, ומצד שני גרועה ממאמר – שמאמר אחר הגט מהני לקנות כל מה ששייר הגט ולא מהני מאמר אחריו, ואילו ביאה אחר גט אינה קונה כל מה ששייר הגט ומהני אחריה מאמר.

טעם שיטת חכמים שיש גט אחר גט ויש מאמר אחר מאמר: לרבא – שקמא לא דוחה לגמרי הלכך עדיין יש חצי מהזיקה שצריך חליצה, ואהניא בתרא, והיא גרושתו ואסור בקרובותיה, וכן במאמר אחר מאמר. לאביי – לכל אחד מן היבמים תיקנו חכמים גט ומאמר בכל אחת מהיבמות, הראשון דחה רק כח הגט שיש לו ולא של אחיו ולא את הכח שיש לו בצרתה, וכן לענין מאמר.

נתן גט לאחת מן היבמות וחלץ לה – למ"ד יש זיקה לא נפטרה צרתה, שאלימא זיקתה כיון שלא נתגרשה, ולא פקעה אלא בחליצה מעלייתא, ורבן גמליאל שאמר בנתן גט לזו ולזו שאין גט השני מהני, ואף על פי כן אמר שאם חלץ לבעלת הגט מהני לפטור צרתה אף שזיקתה שלמה בהכרח סובר שאין זיקה.

דף נ"א – ע"ב

רבנן שחולקים על רבן גמליאל סוברים שאין זיקה – שהרי אמרו בב' יבמים שנתנו שניהם גט ליבמה אחת שאחד מהם חולץ לה, הרי שחליצה רעועה של אחד מהני לחבירו, שלמ"ד יש זיקה צריכה חליצה מכל אחד.

לרבן גמליאל שאין מאמר אחר מאמר ואין מאמר השני כלום, אף על פי כן אסור לייבם הראשונה דילמא אתי לייבם לשניה.

רבן גמליאל, ובית שמאי, ורבי שמעון, ובן עזאי, ורבי נחמיה, סוברים שמאמר קונה קנין חשוב:

רבן גמליאל – שסובר אין מאמר אחר מאמר, שהראשון קנה כל כח המאמר.

בית שמאי – שאמרו בשלש אחים שתי נשואים שתי אחיות, ומת אחד מבעלי האחיות ועשה בה המופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני, אשת השני פטורה מחליצה, שע"י מאמר שעשה בראשונה הוי אחות אשתו.

רבי שמעון – שביאת קטן בן תשע על יבמתו דינה כמאמר, ואמר רבי שמעון שאם אחר ביאת קטן בא עליה אחיו אחר שגם הוא קטן לא מהני ממה נפשך.

בן עזאי – שסובר שאין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד (אבל בשני יבמים ויבמה אחת סובר שיש לכל אחד אחד כח מאמר בה).

רבי נחמיה – שסובר שביאה פסולה (שלאחר גט) אין אחריה כלום, אף על פי כן כמאמר שוויה רבנן.

***************

יום חמישי כ"ז ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף נ"ב

דף נ"ב – ע"א

מצות יבום, לרב הונא – מצוה לקדשה קודם הבעילה, אך אין ראיה לכך מהא דתנן 'עשה מאמר ובעל הרי זו כמצוותה', שהכוונה 'אף זה כמצוותה', ואין אומרים שכיון שמאמר פרחה זיקת יבמים וחלה זיקת אירוסין ונישואין אינה מצוה.

בעל בלא מאמר – קנה, ולוקה מכת מרדות מדרבנן.

רב הלקה מכות מרדות -למקדש בביאה, מקדש בשוק, מקדש בלא שידוך, המבטל גט אחר שמסרו לשליח, המוסר מודעה על גט, המעיז פניו נגד שליח בית דין, המשהה עליו שמתא שלושים יום ולא בא לבית דין שיתירוהו לו, חתן הדר בבית חמותו (והחשוד מחמותו לוקה אף אם רק עובר על ביתה). לנהרדעי – רב הלקה רק המקדש בביאה בלי שידוך, וי"א אפילו עם שידוך, שהיא פריצות.

מאמר – נותן לה כסף או שוה כסף ואומר לה התקדשי לי במאמר יבמים, או בשטר – שכותב לה הנ"ל על נייר או חרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה ונותנו לה.

נוסח שטר כתובת יבמים: אני פלוני בן פלוני קבלתי עלי את פלונית יבמתי לזונה ולפרנסה כראוי, ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון. (ואם לא הניח הראשון נכסים תקנו לה חכמים מהשני – כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה).

נתן גט ליבמתו, באומרו הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם, לרבה (לגרסה המוסגרת שלפנינו, אך לגירסת רש"י היא איבעיא דלא איפשטא) הגם שלא מהני באשת איש להתירה להינשא מ"מ מהני ביבמה לפסול על אחיו ועליו, כיון שיש בו ריח הגט לפסול לכהונה, שנאמר 'ואשה מגרושה מאישה לא תקחו' – אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא התירה לכל אדם, ואתי לאחלופי בגט כשר ולכנוס יבמתו אחר הגט, מה שאין כן אם נתן לה נייר בעלמא לא אתי לאחלופי בגט כשר.

אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסה אגרשנה – הרי זה גט, ואם נתנו לה משכנסה מגורשת, מפני שבידו לגרשה בשעת הכתיבה. כתב כן לאשה בעלמא ואחר כך כנסה וגרשה בו – אינו גט, הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין. ליבמתו – ספק אם כיון שאגידא ביה דינה כארוסה או כיון שלא עשה בה מאמר לא.

דף נ"ב – ע"ב

כתב גט לזיקתו ולא למאמרו, למאמרו ולא לזיקתו – מסתפק רב חנניה אם מאמר נדבק ונוסף על הזיקה והרי זה כמגרש חצי אשה ולא עשה כלום, או שכל אחד עומד לחוד והגט מועיל – שאם כתב רק למאמרו אסורה לו ומותרת באחיו, ואם כתב רק לזיקתו אסורה עליו ועל אחיו שפקעה הזיקה. ולרבא פשיטא ליה שכל אחד עומד לחוד.

הנותן גט ליבמתו נאסרה עליו עולמית מדרבנן, והסמיכו על פסוק 'לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה', 'אשר שלחה' מיותר שיש משלח שאסור להחזיר אפילו לא נישאת לאחר.

חלץ ואחר כך עשה בה מאמר – לרבי עקיבא שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין אין אחר חליצה כלום (שהרי היא בלא תבנה), לחכמים חל המאמר אפילו קידשה לשם יבמות, לרבי חל רק אם קידשה לשם אישות.

ביאור מחלוקת רבי וחכמים בקידש לשם יבמות אחר חליצה:

לרב יוסף – רבי סבר שהוא כעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו, שלא קנה, כיון שלא נתכוין לקנות, וגם זה לא נתכוון לקנות אלא מכח זיקת יבום, והיא פקעה  בחליצה. קושיית אביי – בנכסי הגר לא נתכוון לקנות, אבל כאן נתכוון לקנות אלא שטעה שיכול לקנות מכח אחיו, ודומה לעודר בנכסי גר זה וכסבור שהם נכסי גר אחר שקונה כיון שנתכווין לקנות.

לאביי – אמר התקדשי במאמר יבמים, לרבי מאמר נוסף על הזיקה, וכשאין זיקה אין לו על מה לחול, ולחכמים זיקה לחודיה קאי ומאמר לחודיה קאי ומהני מאמר בלא זיקה.

לרבא – אמר התקדשי במאמר יבמים לכו"ע קונה, ונחלקו שאמר התקדשי בזיקת יבמים – לרבי יש זיקה ומהני רק ביבמה מכח הזיקה אבל אחר החליצה שפקעה הזיקה לא, ולחכמים אין זיקה ומהני קודם חליצה בלא זיקה ואם כן מהני גם אחר החליצה.

***************