לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שישי ה' אייר תשפ"ב
מסכת יבמות דף ס'
דף ס' – ע"א
כהן גדול לא ישא אנוסת ומפותת עצמו, ואם נשא נשוי, לרב הונא אמר רב צריך להוציאה בגט, ומהני הנשואים רק לענין שבמפותה (שמשלם קנס רק כשאין כונסה) אין צריך לשלם קנס, לרב אשי אינו צריך להוציאה, שכשם שבוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא אינו צריך להוציאה מפני שסופה להיות בוגרת ומוכת עץ תחתיו הכא נמי סופה להיבעל לו ולאבד בתוליה. ונשארה הגמרא בקושיא על רב הונא אמר רב.
כהן גדול לא ישא אנוסת ומפותת חבירו, ואם נשא – לרבי אליעזר בן יעקב הולד חלל, לחכמים הולד כשר, והלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
טעמו של רבי אליעזר בן יעקב – לרב הונא אמר רב (ללישנא בתרא), שסובר כרבי אלעזר שפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, והרי היא על הכהן גדול באיסור לאו של זונה, ומחייבי לאוין של כהונה הולד חלל (והקשו עליו, שהרי קיי"ל שהלכה כראב"י וקיי"ל שאין הלכה כר' אלעזר בזה). לרב אשי – סובר שיש חלל מחייבי עשה, שנאמר 'אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה' ואחר כך כתוב 'ולא יחלל' והוא על כל הכתוב לפניו. ולחכמים – 'אלה' הנאמר לאחר חייבי לאוין הפסיק העניין, רק מהם נעשה חלל,ולראב"י – 'אלה' בא למעט שכהן הבא על אשתו נדה אין הולד חלל (והקשו, שאם כך מדוע לא נכתב 'אלה' לבסוף).
'ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא'
אחותו אנוסה ומפותה – אין הכהן מטמא לה, שאינה בתולה.
אחותו מוכת עץ – לרבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי מטמא לה, שנתרבה מ'אשר לא היתה לאיש' מי שאינה בתולה על ידי איש, לרבי שמעון אינו מטמא לה שנתמעטה מ'הבתולה'.
אחותו ארוסה – לרבי מאיר ורבי יהודה מטמא לה, ש'הקרובה' לרבות ארוסה, לרבי יוסי ורבי שמעון אינו מטמא לה, שנתמעטה מ'אשר לא היתה' (ואף שרבי יוסי דרש 'אשר לא היתה לאיש' לרבות מוכת עץ היינו מ'איש', ו'אשר לה היתה' למעט ארוסה).
דף ס' – ע"ב
אחותו הבוגרת מטמא לה, שנתרבה מ'אליו', ונצרך הריבוי גם לרבי מאיר שפירש ש'בתולה' (הנאמר לענין נישואי כהן גדול) אפילו מקצת בתולה משמע (ולולי 'בבתוליה' היה כהן גדול מותר בבוגרת), שלולי כן היינו לומדים טומאה לאחותו הבתולה מבתולה שהותרה לו לנישואים שדווקא לנערה מטמא ולא לבוגרת. ורבי שמעון שאמר שם ש'בתולה' שלמה משמע, באמת מכאן מקורו, שאם נצרך לרבות בוגרת מ'אליו' הרי ש'בתולה' שלמה משמע.
לאחותו ארוסה שנתגרשה – גם לרבי יוסי ורבי שמעון מטמא, מריבוי 'הקרובה', ואין רבי שמעון מרבה מכך גם מוכת עץ, ש'קרובה' אחת נתרבה, ומסתבר יותר לרבות ארוסה שנתגרשה שלא נעשה בה מעשה ולא מוכת עץ שנעשה בה מעשה.
נתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום א' – לר' שמעון בן יוחי כשרה לכהונה, שנאמר במלחמת מדין 'וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם', והיינו גם לפנחס שהיה כהן, ו'אשר לא ידעו' היינו שאינה ראויה לבעילה (שהרי נאמר שרק את 'הטף' 'החיו'), ולרבנן אסורה, ו'החיו לכם' היינו לעבדים ולשפחות.
לרבי יהושע בן לוי הלכה כרשב"י , וכן התיר רבי משפחה שהיתה עליה ערער משום כהן שנשא גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד. אכן רב נחמן בר יצחק חולק וציוה לכהן שנשא גיורת פחותה מבת ג' שנים להוציאה.
בדקו בנות מדין אם הם ראויות לביאה – על ידי שהעבירום לפני הציץ, ונעשה נס שכל שפניה מוריקות וניטל תואר הפנים בידוע שראויות הן.
סימן לעבירה הדרוקן, שפניהם של עוברי עבירה מוריקות.
כשהרגו יושבי יבש גלעד והחיו כל שלא נבעלה בדקום על ידי שהושיבום על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף, ולא בדקו בציץ שבציץ נאמר 'לרצון להם' – ולא לפורענות לישראל, אבל לבנות מדין שהם עכו"ם אף לפורענות.
***************
שבת קודש ו' אייר תשפ"ב
מסכת יבמות דף ס"א
דף ס"א – ע"א
קברי עכו"ם לרבי שמעון בן יוחאי אינם מטמאים, שנאמר 'אדם כי ימות באהל' ועכו"ם אינם קרואים אדם (אלא ביחס לבהמות). לחכמים מטמאים באהל, שמצינו שהוזהרו ישראל במלחמת מדין על טומאת מת, והיינו משום שהרגו עכו"ם, שישראל לא נהרגו שכתוב 'לא נפקד ממנו איש', ולרשב"י – שמא הרגו אחד מישראל, ו'לא נפקד' היינו לעבירה. ולרבינא – לרשב"י עכו"ם אינם מטמאים באהל אבל מטמאים במגע ומשא, ולכן הוצרך להזהירם.
משנה . אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס – שנאמר 'כי אם בתולה מעמיו יקח אשה', ו'אשה' מיותר ללמד זאת, אבל שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול אף שעשה מאמר לא יכנוס, ש'אשה' נתרבה ולא יבמה.
יהושע בן גמלא קידש את מרתא בת בייתוס האלמנה, ונתנה תרקבא דדינרי לינאי המלך ומינהו לכהן גדול הגם שלא היה ראוי לכך, וכנסה.
משנה . כהן גדול חולץ ולא מייבם, מן הנשואים – שאסורה עליו בלאו ועשה, מן האירוסים – אף שמצות עשה של יבום דוחה לא תעשה של אלמנה, גזירה אטו ביאה שניה.
משנה . ישראל לא ישא איילונית אלא אם יש לו אשה ובנים, משום שמצווה על פריה ורביה. ולרבי יהודה כהן לא ישא איילונית אפילו יש לו אשה ובנים, משום שסובר שהיא זונה האסורה לכהנים, משום שהיא ביאה שאינה ראויה לפירצה.
דף ס"א – ע"ב
לרבי אליעזר כהן לא ישא את הקטנה, וטעמו:
רבה סבר לומר – סובר כרבי מאיר שחוששים למיעוט, ושמא היא איילונית, וסובר כרבי יהודה שאיילונית אסורה לכהן. ודחו דבריו – שרבי אליעזר חולק על רבי מאיר ועל רבי יהודה.
לרב אדא בר אהבה – מיירי בכהן גדול, וקידושי קטנה לאו כלום, וקני לה לכי גדלה ואז היא בעולה. ודחה רבא – אם קידשה אביה הרי קנה אותה מיד, ואם קדשה עצמה אין חולק שאסורה, ולא רק רבי אליעזר סובר כן.
לרבא –יש לחשוש שמא תתפתה עליו, ותיאסר עליו, שאף שפיתוי קטנה אונס הוא – גם אנוסה אסורה לכהן.
לרב פפא ורב נחמן בר יצחק – מיירי בכהן גדול, וסובר כתנאים שאמרו שכהן גדול מותר רק בנערה, שנאמר 'כי אם בתולה מעמיו יקח אשה', 'בתולה' ולא בוגרת 'אשה' ולא קטנה, או ש'בתולה' היינו נערה כמו שנאמר 'והנערה טובת מראה מאוד בתולה'.
קטן וקטנה אינם חולצים, שנאמר בפרשת חליצה 'איש', ומקשינן אשה לאיש, לרבי מאיר גם אינם מייבמים, שחושש למיעוט – קטן שמא ימצא סריס, וקטנה שמא תמצא איילונית, ונמצאו פוגעים בערוה, לחכמים (רבי אליעזר) קטנה מתייבמת, שהולכים אחר הרוב.
זונה האסורה לכהן:
לרבי אליעזר – אשת איש המזנה.
לרבי עקיבא – גם פנויה המופקרת לכל.
לרבי מתיא בן חרש – אפילו סוטה שהלך בעלה להשקותה שאסורה לו ובא עליה בדרך.
לרבי יהודה – איילונית.
לחכמים – גיורת ומשוחררת שנבעלה לעכו"ם קודם לכן, וכן ישראלית שנבעלה בעילה זנות.
לרבי אלעזר – פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה. ואין הלכה כרבי אלעזר.
משנה . לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, וגם אם יש לו בנים לא יעמוד בלי אשה, שנאמר 'לא טוב היות האדם לבדו', אך יכול לישא אשה שאינה בת בנים (וראה בראשונים האם נחלקו בזה שני הלשונות בגמרא), ולמכור ספר תורה לישא בת בנים מותר רק אם עדיין לא קיים פריה ורביה.
אימתי יוצא ידי חובת פריה ורביה (לתנא דמתניתין) – לבית שמאי שני זכרים, כדמצינו במשה רבינו שפירש מן האשה אחר שנולדו לו גרשום ואליעזר. לבית הלל – זכר ונקבה, כבריאתו של עולם, ולפי בית שמאי שאני בריאת העולם שאם לא נבראה חוה לא היתה נקבה אחרת בעולם, ולפי בית הלל שאני משה רבינו שפירש מדעתו משום שכינה ואסור לשאר אדם לעשות כן.
***************
יום ראשון ז' אייר תשפ"ב
מסכת יבמות דף ס"ב
דף ס"ב – ע"א
שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום:
פירש מן האשה – מה ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבעה להם זמן אמרה תורה אל תגשו אל אשה, אני שמיוחד לדיבור בכל שעה ושעה ולא קבע לי זמן על אחת כמה וכמה. והסכים עמו – 'לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי'.
שיבר את הלוחות – מה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה. והסכים עמו – 'אשר שברת', ישר כחך ששברת.
הוסיף יום אחד מדעתו – שנאמר 'וקדשתם היום ומחר' היום כמחר, מה מחר לילו עמו אף היום יום ולילה עמו, ולילה של היום כבר יצא ולכן צריך ב' ימים חוץ מהיום. והסכים עמו – שלא שרתה שכינה עד שבת.
דעת רבי נתן אימתי מקיים פריה ורביה: לברייתא א' – לב"ש שני זכרים ושני נקבות, שנאמר 'ותוסף ללדת את אחיו את הבל' ' את ריבוי הוא והיינו שני נקבות, וכתיב 'כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל' הרי שצריך תשלומים, ולחולקים – אדם היה מודה לה'. לברייתא ב' – לבית שמאי זכר ונקבה, ולבית הלל או זכר או נקבה, שנאמר 'לא תהו בראה לשבת יצרה', והרי עשה שבת.
היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר – לרבי יוחנן קיים פריה ורביה, שהרי יש לו בנים, לריש לקיש – אף שכשהיה עכו"ם התייחסו אחריו, כשנתגייר כקטן שנולד דמי, ולכן לא יצא. וכן נחלקו בבכור שנולד לו אחר שנתגייר כשהיה לו בנים בגיותו, לרבי יוחנן אינו בכור לנחלה, כיון שראשית אונו נולד לו כשהיה עכו"ם, ולריש לקיש כקטן שנולד דמי והבכור שנולד אחר גירות הוא בכור לנחלה.
עבד שיש לו בנים ונשתחרר – לכו"ע לא קיים פריה ורביה, שעבד אין לו יחוס, שנאמר 'שבו לכם פה עם החמור' – עם הדומה לחמור.
היו לו בנים ומתו – לרבי יוחנן לא קיים פריה ורביה, שצריך 'לשבת יצרה', לרב הונא קיים, שטעם המצוה הוא משום שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, והקשו עליו בתיובתא מדברי ברייתא.
דף ס"ב – ע"ב
בני בנים ובנות הרי הם כבנים להשלמת מצות פריה ורביה, לאביי – דווקא בן מבנו ובת מבתו, וכל שכן בן מבתו, אבל לא בת מבנו. לרבא – גם בבת מבנו יצא. ואם מת אחד מבניו בלא בנים או שנמצא סריס, ולבן השני היו שני בנים – לכו"ע לא יצא.
נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו – לתנא דמתניתין אינו צריך עוד, לרבי יהושע – יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר 'בבוקר זרע… ולערב…' – אינך יודע איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים. והלכה כרבי יהושע.
למד תורה בילדותו ילמד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו.
י"ב אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו במיתת אסכרא מפסח עד עצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום – רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, ושנה להם, והם העמידו תורה.
כל אדם שאין לו אשה – שרוי בלא שמחה, ברכה, טובה, תורה, חומה, שלום.
כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא.
חייב לפקדה בשעה שיוצא לדרך לדבר רשות, ואפילו בעונה הסמוכה לווסת.
האוהב את אשתו כגופו, ומכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן – עליו הכתוב אומר 'וידעת כי שלום אהלך'.
האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו – עליו הכתוב אומר 'אז תקרא וה' יענה, תשוע ויאמר הנני'.
***************