לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון כ"א אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף ע"ו

דף ע"ו – ע"א

ניקב בעטרה עצמה ונסתם – כל שאילו נקרי ונקרע פסול, ובודקים זאת ע"י שמניחים לחם שעורים חם תחת נקב בית הרעי ומקרי, ויש שאפשר לגרום להם זאת ע"י שמעבירים לפניהם בגדי צבעונים.

ניקב הגיד פסול – מפני שהוא שותת ואין יורה כחץ, נסתם כשר – מפני שהוא מוליד, וזהו פסול החוזר להכשירו. (ורפואתו היא שקורעים כל סביבות הנקב עם שעורה קטנה כדי שיצא דם, ומתוך כך הבשר מעלה ארוכה, ומורחים המקום בחלב, ומניחים נמלה כשראשה בתוך הנקב, ונושכת ונדבק ראשה שם, וחותכים ראשה, וכל זמן שהוא הולך ובלה הבשר עולה ומתחבר).

קרום שעלה בריאה מחמת מכה אינו קרום, משום שנפחת אח"כ.

המטיל מים משתי מקומות – לרבה ב"ר הונא פסול, לרבא כשר.

נשים המסוללות זו בזו – לרב הונא פסולות לכהונה משום זונה, לרבא כשרות אפילו לרבי אליעזר שאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה – שהיינו דווקא באיש אבל אשה פריצותא בעלמא.

פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לבוא בקהל ה', אבל מותרים בגיורת ומשוחררת שלא נקראו 'קהל'.

פצוע דכא אינו בקדושתו עומד, ולכן מותר בנתינים, ואם הוא כהן מותר בגיורת אף שסתם כהן אסור בה משום זונה.

לאו 'לא תתחתן בם' למסקנת רבא מיירי אחר גירותם, שבגיותם אין להם חתנות.

'ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים' – לא התחתן ממש אלא כאילו התחתן בה.

לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה – משום שלא נתגיירו אלא משום גדולתם של ישראל, אמנם בבת מלכים אין שייך חשש זה.

דף ע"ו – ע"ב

משנה . עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, ונקבותיהם מותרות – 'עמוני' ולא עמונית 'מואבי' ולא מואבית, שהטעם איסורם הוא 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים' – דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה.

מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, לת"ק בין זכרים ובין נקבות, לרבי שמעון נקבות מותרות, קל וחומר מעמונית ומואבית שהגם שהזכרים שבהם אסורים לעולם הנקבות מותרות מיד קל וחומר למצרית ואדומית שאין הזכרים אסור אלא עד ג' דורות.

'וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר', שאול הכיר את דוד ואת ישי אביו, שהרי ישי נכנס באוכלוסיא ויצא באוכלוסיא, אלא שאל על דוד אם הוא הגון למלכות, שראה בו סימני מלכות שהלביש עליו מדיו והיו כמידתו הגם שהיה שאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם, וירא ממלכותו.

דואג האדומי אמר לשאול: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל, שהרי הוא בא מרות המואביה. אמר לו אבנר: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, שאין דרכה של אשה לקדם בלחם ומים / הקשה לו שהיו צריכות לקדם את הנשים, שתק אבנר / ויאמר המלך 'שאל אתה בן מי זה העלם' הגם שקודם קרא שאול לדוד 'נער', שאמר שאול לאבנר הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבהמ"ד / מחמת הקושיות רצו להכריז עליו שאסור, מיד חגר עמשא את חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית' / הגם שכל ת"ח ששנה הלכה מפי רבו אין שומעים לו אם אומרה בשעה שהגיע הוראה לידו, מ"מ קיבלו דבריו – ששמואל ובית דינו היו קיימים / ולא אומרים שהיה לנקבות לקדם את הנקבות בלחם ובמים, שאין דרכם של נשים לקדם גם לנקבות, שכל כבודה בת מלך פנימה, שנאמר 'איה שרה אשתך.. .ויאמר הנה באהל'.

***************

יום שני כ"ב אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף ע"ז

דף ע"ז – ע"א

המקור להיתר עמונית ומואבית: לרבי יהודה – שנאמר 'עמוני ומואבי' ודרשינן ולא עמונית ומואבית, לרבי שמעון – שנאמר 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים' דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אישה (אפילו לקדם לנקבות – שכל כבודה בת מלך פנימה, כמו שכתוב 'איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל').

'פתחת למוסרי' – אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית.

'רבות עשית אתה ה' אלוקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו' – שהיה רחבעם (בן נעמה העמונית) בן בנו של דוד יושב בחיקו, אמר לו: עלי ועליך חשב ה' לטובה כשהתיר את הנקבות.

'אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי' – אמר דוד: אני אמרתי בשעה שנמשחתי עתה באתי לגדולה, ולא ידעתי שמימי אברהם נכתבה עלי במגילת ספר, שנאמר 'ואת שתי בנותיך הנמצאות', ומרומז על דוד שנאמר לגביו 'מצאתי דוד עבדי'.

עמוני ועמונית שנתגיירו וילדו בת שהורתה ולידתה בקדושה – דינה ככל בת גר, שלפי רבי יהודה בת גר זכר כבת חלל ופסולה לכהונה, ולפי רבי יוסי כשרה, שאף על פי שאין אביה כשר לקהל מכל מקום אין בו צד עבירה, ואינו דומה לכהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה, ולא לחלל שיצירתו בעבירה.

דף ע"ז – ע"ב

גר עמוני או מצרי שני שנשא בת ישראל ונולדה להם בת – לריש לקיש פסולה לכהונה, שלומד מכהן גדול באלמנה שבתו פסולה לכהונה משום שביאתו בעבירה, וכן דרש רבי זכאי ממה שנאמר 'כי אם בתולה מעמיו יקח אשה' להביא גיורת מכנה – שאביה ואמה מעם אחד, לאפוקי עמוני שנשא בת ישראל. ולרבי יוחנן כשרה, שדרש 'מעמיו' – אפילו מקצת עמיו, שבתולה הבאה משני עממין – אביה עמוני או מצרי שני ואמה בת ישראל – כשרה. וי"א שדרש 'מעמיו' – בתולה הבאה משני עממין כנ"ל – שאביה ואמה משני עממין, ואביה מעם שיש בו שני עממין והיינו עמוני, שזכרים שבהם אסורים ונקבות מותרות. ומכשיר גם כשאביה מצרי שני, שלומד ממה הצד שעמוני שבא על בת ישראל (שביאתו בעבירה) ומצרי שני שנשא מצרית שניה (שגם נקבות אסורות), שהצד השווה שבהן שאינו ברוב הקהל ובתו כשרה.

מצרי ואדומי אסורים עד שלשה דורות, לחכמים גם נקבות, לרבי שמעון נקבות מותרות מיד, ק"ו מעמוני ומואבי שאסורים עד עולם ונקבות שלהם מותרות מיד, כל שכן מצרי ואדומי שאין איסורם אלא עד שלש דורות, לחכמים – עריות (שאין יצירתם בעבירה) וחלל מחייבי עשה (שאין בו כרת) יוכיחו שגם נקבות אסורות, לרבי שמעון – אין חלל מחייבי עשה, ואין להוכיח מחלל שאיסור לאוין לאדומי ומצרי שהם חייבי עשה.

'בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה" – לרבי שמעון 'בנים' כתיב בנים אסורים אבל בנות כשרות, לרבי יהודה 'אשר יולדו' – הכתוב תלאן בלידה (כל הנולדים אפילו נקבה, או שתלה הכתוב מנין הדורות אם הוא שני או שלישי באם שיולדת אותם, הרי שגם האם שהיא נקבה אסורה).

***************

יום שלישי כ"ג אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף ע"ח

דף ע"ח – ע"א

לרבי יהודה האוסר גם נקבות מצרי ואדומי עד דור שלישי נמצא שיש אפשרות לקיים הפסוק 'דור שלישי יבא להם בקהל ה" ע"י שישא מצרית כמותו, אבל אילו היה סובר שנקבות מצרי ואדומי מותרות מיד לא היה מצרי ואדומי זכר יכול להיטהר, שהרי אסור אפילו בגיורת שסובר קהל גרים נקרא קהל. ואין לפרש שהפסוק מיירי באופן שאם עבר ונשא שאין דרך התורה להורות היתר בדבר שנעשה ע"י עבירה. (ובממזר בא ללמד איסור, ובעבר והחזיר גרושתו משנשאת לימד היתר ב'תועבה היא' – היא תועבה ואין בניה תועבים, שעיקר ההוראה באה לאיסור מחזיר גרושתו).

'בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה", לא נכתב 'בן שלישי' בלי דורות – שס"ד שגר מצרי שנולדו לו ג' בנים הבן הראשון והשני יאסרו והשלישי מותר, ולא כתב 'דור שלישי' בלי 'בנים' – שס"ד דור שלישי לעומדים על הר סיני, ומשם והלאה מותר אפילו מצרי ראשון.

'להם' האמור שתי פעמים: להם – מנה מהם, שגר מצרי הוא דור הראשון ובן בנו מותר, להם – מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית הלך אחר פסולם, והולד פסול עד דור שלישי.

'אשר יולדו' – משמע שמתחילים למנות ג' הדורות מבניהם, אך אינו כן שהרי למדנו מ'להם' שמתחילים למנות ג' הדורות מהם, אלא ללמד על מצרית מעוברת שנתגיירה שאין נחשבים היא ועוברה לאחד אלא הולד נחשב לדור שני.

צריך לכתוב 'להם' במצרי ואדומי שהלך אחר פסולם, וצריך לכתוב 'לא יבא לו' בממזר ללמד זאת – ששונה מצרי שבא מטיפה פסולה, ושונה ממזר שאין ראוי לבא בקהל לעולם.

מצרי שני שנשא מצרית ראשונה או להיפך – נחלקו בדעת רבי יוחנן אם הולכים אחר האב (ובשני שנשא ראשונה הולד שלישי), או אחר אמו שנאמר 'אשר יולדו' הכתוב תלאו בלידה.

יכולים ממזרים להיטהר – שנושא הממזר שפחה והולד עבד, שגזירת הכתוב שוולד שפחה כשפחה שנאמר 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה', שחרר הבן נמצא בן חורין וכשר.

לרבי יוחנן עובר לאו ירך אמו, ולכן סובר שהמפריש חטאת מעוברת וילדה הרי זה כמפריש שתי חטאות לאחריות, ואם רצה מתכפר בוולדה, ואין דינה כוולד חטאת שדינה למות.

נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אינו צריך טבילה, אפילו לסובר שעובר לאו ירך אמו, שטבילתה הועילה גם לו, ואין בזה משום חציצה כיון שכך דרך גידולו.

דף ע"ח – ע"ב

באומות הלך אחר הזכר -כגון אחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן, מותר לקנותו לעבד ואינו בכלל 'לא תחיה כל נשמה', וכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד בן דינו ככנעני ואי אתה רשאי לקנותו לעבד.

נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם, עמוני שנשא מצרית וילדו, זכר – אסור לעולם כדין עמוני, נקבה – מותרת רק אחר ג' דורות כדין מצרית.

משנה . ממזרים ונתינים אסורים איסור עולם, שלומדים 'עד דור עשירי' האמור בממזר מ'גם דור עשירי… עד עולם' האמור בעמוני ומואבי, לתנא דידן: אחד זכרים ואחד נקבות, שדון מינה – מה שם עד עולם אף כאן עד עולם, ומוקי באתרא – אף ששם איסורם רק בזכרים איסור ממזר הוא גם בנקבות שהאיסור הוא משום מום זר. למ"ד דון מינה ומינה: נקבות מותרות אחר י' דורות, שדון מינה – שאסור אף אחר דור עשירי, ומינה – מה התם נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות מדור עשירי ואילך.

ממזר ידוע חי, שאינו ידוע כלל אינו חי – כדי שלא ישא כשרה, ידוע ואינו ידוע – חי עד ג' דורות, שעד אז משתכח. רב אמי הכריז על אחד משכונתו שהוא ממזר, ובכה הלה, אמר לו: חיים נתתי לך.

נתינים היינו גבעונים שדוד גזר עליהם שלא יבואו בקהל.

'ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה', שנה ראשונה אמר להם: שמא עבודה זרה יש בכם, שנאמר 'ועבדתם אלוהים אחרים… ועצר את השמים', בדקו ולא מצאו. שנה שניה אמר להם: שמא עוברי עבירה יש בכם, שנאמר 'וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך', בדקו ולא מצאו. שלישית אמר להם: שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנים, שנאמר 'נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר', בדקו ולא מצאו, אמר אין הדבר תלוי אלא בי, שאל באורים ותומים, 'ויאמר ה' אל שאול' – שלא נספד כהלכה, 'ואל בית הדמים' – שהרג שאול נוב עיר הכהנים שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים וכאילו הרגם.

הקב"ה תבע כבודו של שאול שלא נספד כהלכה, ומאידך תבע על פורענות שאול שהמית עיר הכהנים – שבמקום שדנים האדם שם מזכירים פועל צדקותיו.

***************