לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי כ"ד אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף ע"ט

דף ע"ט – ע"א

אחת הסיבות לעצירת גשמים בימי דוד – שלא נספד שאול כהלכה, אמר דוד כיון שכבר עברו י"ב חדשים (שעברו קרוב לל' שנה) שוב אין דרך כבוד לספדו.

דוד גזר על הגבעונים שלא יבואו בקהל ה', מפני שלא רצו להתפייס אלא ע"י שיתנו להם שבע נפשות מבית שאול ויתלום, אמר דוד ג' סימנים יש באומה ישראלית רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, וכיון שהם אינם מרחמים אינם ראויים להדבק בם.

העבירו בני שאול לפני אורים ותומים, כל שהארון קלטו – למיתה, ומפיבושת בן שאול ביקש עליו דוד רחמים ולא קלטו.

הגם שנאמר 'לא ימותו אבות על בנים' הרגו בני שאול – מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפהרסיא, שמא יאמרו האומות אין ראוי להדבק באומה זו שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם ולא עשו בהם נקמה.

הגם שנאמר 'ולא תלין נבלתו על העץ', היו בני שאול תלויים על העץ עד ימות הגשמים  – מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים ברבים, ומחמת כן ניתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף גרים.

משה גזר על חוטבי עצים שהיו בזמנו, ויהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים, שנתנם עבדים לעדה ולמזבח ה', דוד הוסיף לגזור עליהם אף בזמן שאין בית המקדש קיים.

דף ע"ט – ע"ב

בימי רבי בקשו להתיר נתינים, אמר להם רבי: חלק העדה אפשר להתיר על ידי הפקר בית דין אבל לא חלק מזבח, ולר' חייא בר אבא חלק מזבח מותר בזמן שאין בית המקדש קיים, ורק חלק העדה אסור לעולם עד שיתירוהו.

משנה . רבי יהושע שמע שיש סריס שלא חולץ ולא חולצים לאשתו – שנאמר 'לא ימחה שמו' פרט לסריס ששמו מחוי, ויש סריס שחולץ וחולצים לאשתו, רבי עקיבא פירש שסריס חמה (ממעי אמו) חולץ וחולצים לאשתו – שהיתה לו שעת הכושר, וסריס אדם (שנסתרס אחר שנולד) לא, וכן העיד רבי יהושע בן בתירא שעשו כן בירושלים. ורבי אליעזר פירש להיפך, שסריס אדם אינו חולץ ולא חולצים לאשתו מפני שאין לו רפואה, אבל סריס חמה חולץ וחולצים לאשתו כיון שיש לו רפואה.

איילונית אינה חולצת ואינה מתייבמת (שנאמר 'אשר תלד' פרט לזו שאינה יולדת).

סריס הפטור מחליצה שחלץ ליבמתו – לא פסלה מן הכהונה, בעלה – פסלה משום זונה, שביאת זנות היא שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה. וכן איילונית לא נפסלה לכהונה בחליצה – שאינה חליצה, ובביאה נפסלה משום זונה.

סריס אדם חולץ לרבי עקיבא הגם שמחייבי לאוין הוא ולדעת רבי עקיבא הרי הם כחייבי כריתות ולאו בני חליצה ויבום נינהו: לרב אמי – מיירי ביבמה גיורת המותרת בפצוע דכא. לרבה – שנפלה לפניו בעודו כשר ואחר כך נפצע. לרב יוסף – אין לתרץ כרבה כיון ששנה רבן גמליאל שגם אם בשעת נפילה היתה ראויה ליבום כל שנאסרה אח"כ נדחתה, אלא מתניתין כתנא דבי רבי עקיבא שרק חייבי לאוין כשאר הוי ממזר ודינם כחייבי כריתות, אבל פצוע דכא אינו כחייבי כריתות וחייב בחליצה.

סריס אדם חולץ לרבי עקיבא הגם שאינו בר הקמת שם עתה – שאם לא כן אין לך אשה שכשרה ליבום, שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם מיתתו ע"י יסורים מיתה המתישים כוחו, אלא בוודאי די בכך שהיתה לו שעת הכושר ומעיקרא בעל הקמת שם הוא. ולרבי אליעזר -אין די בכך שהיתה לו שעת הכושר, וסתם אשה כשרה שאין נעשה בעלה סריס מחמת יסורי מיתה אלא תש כוחו מחמת כן.

***************

יום חמישי כ"ה אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ'

דף פ' – ע"א

סריס חמה הוא שלא ראה שעה אחת בכשרותו, וניכר בכך שכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ואם היה כן בתחילה וגם כעת לא חיישינן שמא הבריא בינתיים והיתה לו שעת הכושר (ודינו כסריס אדם), כיון שסריס חמה מחמת חולי כל הגוף הוא, ורק בחולי אבר אחד חיישינן כן, ולכן במומי עין הבכור צריך בדיקה ג' פעמים בתוך שמונים יום תחילה אמצע וסוף.

סריס ואיילונית לענין חיוב יבום (לשיטת ר"ע שסריס חמה לא חולץ ולא חולצים לאשתו), וכן לענין גדלותם לחיוב עונשים – לבית הלל היינו שלא הביאו שערות עד עשרים שנה ונולדו בהם סימני סריס, לבית שמאי – עד י"ח שנה, לרבי אליעזר – זכר כב"ה ובנקבה כב"ש, מפני שהאשה ממהרת להביא סימנים לפני האיש.

סריס שאכל חלב משנת י"ג ואילך ואיילונית משנת י"ב עד שהגיע זמן גדלותן (כנ"ל) -לרב נעשה סריס למפרע (בת י"ב ובן י"ג) אע"פ שהביא ב' שערות אח"כ, לשמואל קטן היה באותו שעה.

אין הסריס נידון כבן סורה ומורה – לפי שאין לו חתימת זקן התחתון, ואין איילונית נידונית כנערה המאורסה – שמקטנותה יצאתה לבגר.

איילונית לרבי מאיר אין לה קנס – שסובר שאין קנס אלא לנערה, שמקטנות יוצאת לבגרות, ולחכמים יש לה קנס, שסוברים שגם קטנה יש לה קנס.

אמר רבי אבהו: זכר שיש בו סימני סריס ונקבה שיש בה סימני איילונית – אין מחזיקים אותם לגדולים עד שיהיו בני עשרים, שאם הביאו שערות קודם לכן – נעשו גדולים, ועד אז הרי הם קטנים, ואם לא הביאו עד בני כ' – הרי הם גדולים למפרע זכר מבן י"ג ונקבה מבת י"ב. וכן הנולד לח' חדשים – אע"פ שיש בו סימנים שגמרו שערו וציפורניו אין מחזיקים אותו בבר קיימא עד שיהא בן כ' שנים.

דף פ' – ע"ב

הנולד לשמונה חדשים – אינו חי, והרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת, אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני סכנת שניהם, ולרבי אם יש בו סימנים שגמרו שערו וציפורניו תולים שהוא בן שבע ונשתהה עד שמונה (ואעפ"כ לא מחזקינן ליה בבר קיימא עד שיהא בן כ' שנה, כנ"ל בעמוד א'), ולרשב"ג כל שחי שלושים יום תולים שהוא בן ז' שהתשהה עד ח'.

אשה ששהה בעלה למדינת הים עד י"ב חודש – הולד כשר, שאומרים שהוולד אישתהי עד י"ב חודש.

סריס חמה היינו שלא הביא שערות עד בן עשרים, וסימניו: אין לו זקן, שערו לקוי, בשרו מחליק, י"א כל שאין מימיו מעלה רתיחות, וי"א כל המטיל מים ואין עושה כיפה, וי"א כל ששכבת זרעו צלולה כמים, וי"א כל שאין מימי רגליו מסריחים כששוהה בכלי, וי"א כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל, וי"א כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה.

איילונית היינו שלא הביאה ב' שערות עד בת עשרים, וסימניה: אין לה דדים, תשמיש קשה לה, וי"א שאין לה שיפולי מעיים כנשים, וי"א כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש.

סריס שאין לו כל הסימנים: אם הביא ב' שערות בזקן – לכו"ע אינו סריס עד שיהיו לו כל הסימנים, אם לא הביא – לרב הונא אינו סריס עד שיהיו כולם, לרבי יוחנן די בסימן אחד.

***************