לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי כ"ו אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"א

דף פ"א – ע"א

לרב המנונא שומרת יבם שזינתה פסולה ליבמה, כמו אשת איש שזינתה שאסורה לבעלה, וכן אסורה לכהונה משום זונה.

תנא דמתניתין דתני שאיילונית שנתייבמה נפסלה לכהונה, ומשמע שבלאו הכי כשרה לכהונה – שלא כרבי יהודה הסובר שכל איילונית פסולה לכהונה.

משנה . סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה – אע"פ שאינו מוליד, ולא מדייק קרא 'ויליד ביתו הם יאכלו' שרק הראוי להוליד מאכיל.

אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל – לרבי יוחנן בדעת רבי יוסי ורבי שמעון זכר מעליא הוא, ומאכילה אף תרומה דאורייתא, לריש לקיש בדעתם – ספק איש ספק אשה, ומאכילה רק בתרומה דרבנן בזמן הזה, אבל בזמן שבית המקדש קיים אינו מאכילה אפילו תרומה דרבנן שגוזרים אטו חזה ושוק מדאורייתא.

תרומה בזמן הזה – לריש לקיש מדרבנן, ממה שתניא עיגול של תרומה שנתערב במאה עיגולי חולין בטל, ואם תרומה דאורייתא כיון שדבר חשוב הוא ודרכו לימנות אינו בטל, לרבי יוחנן תרומה בזמן הזה מדאורייתא, ואין ראיה מעיגול שנתבטל שרק 'את שדרכו לימנות' (שמיוחד למניין) אינו בטל, שהרי תניא חתיכת חטאת טמאה שנתערבה במאות חתיכות טהורות בטלה, שאף על פי שרגילים למנות החתיכות הואיל ואינם מיוחדים למניין בטלים במאה.

דף פ"א – ע"ב

חבילי תלתן של כלאי הכרם – ידלקו, שכלאים דינם בשריפה.

נתערב באחרות –

לרבי מאיר כולם ידלקו, כיון שדרכו למנות אינו בטל,

לרבי יוחנן משום שמיוחדים למניין ואין נמכרים כלל באומד ('את שדרכו לימנות'),

לריש לקיש אפילו אם רק לפרקים נמכרים במנין ('כל שדרכו לימנות').

לחכמים – יעלו באחד ומאתים, חוץ מששה מינים החשובים מאוד (בחלקם שייך כלאים ובחלקם ערלה) – אגוזי פרך, רמוני בדן, חביות סתומות, חלפי תרדין, קלחי כרוב, דלעת יונית. לרבי עקיבא – אף ככרות של בעל הבית.

חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות חטאות טהורות, וכן פרוסת לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות טהורות –

לת"ק תעלה,

לרבי יוחנן – משום שאינו דבר שבמנין שלפעמים נמכרת באומד,

לריש לקיש מיירי בנימוחה.

לרבי יהודה לא תעלה, שמין במינו לא בטיל.

חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות חולין טהורות, וכן פרוסת לחם הפנים טהורה שנתערבה במאה פרוסות חולין טהורות – לדברי הכל לא תעלה.

***************

שבת קודש כ"ז אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ב

דף פ"ב – ע"א

לריש לקיש שכל שדרכו לימנות אינו בטל, ומוקי רישא דברייתא דקתני 'חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות טהורות תעלה' שמיירי שנימוחה, מה שחילק התנא בין זה לנפלה לתוך חולין, ולא חילק בין נימוחה לאינו נימוחה – שעדיף להשמיע דין שנפלו טהורות בטהורות שלא תעלה אף ששתיהם טהורות וגם נימוחה.

טעם סיפא של ברייתא שקדשים טהורים שנפלו לתוך חולין טהורים לא יעלו –

לרבי יוחנן משום שאפשר למכור לכהן בהפסד מועט לא מבטלים חתיכה שלימה הואיל ודרכה להמנות, ולריש לקיש שמיירי בנימוחה אף על פי כן אינו בטל,

לרב שישא בריה דרב אידי – משום שמיירי בטומאה דאורייתא, ומין במינו אינו בטל, וברישא שתעלה היינו משום שמיירי בטומאת משקין דרבנן.

לרבה – רישא שתעלה בטומאת בשר קדשים שהם בלאו, וסיפא שלא תעלה בקדשים לזר שאיסור כרת הוא אם יאכל בטומאת הגוף, והקשו על רבה שאמר שאין הבדל בין איסור כרת לאיסור לאו.

דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל, והיינו דבר שיש לו היתר לאחר זמן, אבל קדשים שנתערב בחולין אינו בכלל זה, משום שלכהן מותר גם כעת ולזר לעולם אסור.

שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהם שתי סאים אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו – מותרים, שתולים שהתרומה נפלה לתרומה וחולין לחולין, לריש לקיש – רק אם החולין רבו על התרומה, שגם בתרומה מדרבנן לא תלינן בלי רוב, לרבי יוחנן – תרומה דרבנן תלינן גם בלי רוב (וע"ע בסמוך בדעת רבי יוחנן).

דף פ"ב – ע"ב

תרומה בזמן הזה – לרבי יוסי מדאורייתא, שנאמר 'אשר ירשו אבותיך וירשתה' – ב' ירושות, אחת בימי יהושע והשני בימי עזרא, שבטלה קדושת הארץ כשגלו בראשונה, אך ירושה שניה לא בטלה. לחכמים – חיובה מדרבנן.

רבי יוחנן הסובר שאין צריך רוב בחולין כנגד התרומה, לתירוץ ראשון היינו משום שסובר שאין צריך רוב בתערובות, וגם במחצה על מחצה בטל, ולכן בנתן סאה של משקים הפסולים למקוה לתוך ארבעים סאה מי גשמים, ונטל סאה, אפילו עשה כן עד עשרים סאה המקווה כשרה, ולא צריך רוב מי גשמים שמים שאובים פסולים רק מדרבנן. ולתירוץ שני – לעולם צריך רוב לביטול איסור דרבנן, ולכן במקווה לא תהא כשרה רק עד י"ט סאין, שנשארו רוב מי גשמים, ורק בתרומה שנפלה לתוך סאה שלפניה התיר אף בלי רוב משום שתולים שנפלה תרומה לתוך תרומה וחולין לתוך חולין.

שנינו במשנה שאנדרוגינוס נושא אבל לא נישא, לרבי יוחנן – שזכר גמור הוא, ונושא לכתחילה, ואם נישא אפילו בדיעבד לאו כלום היא, לריש לקיש – ספק זכר הוא, ולכתחילה אינו נושא, ו'נושא' דקתני היינו שאם עבר ונשא חוששים לקידושיו.

שנינו במשנה שאנדרוגינוס לרבי אליעזר חייבים עליו סקילה כזכר, לרבי יוחנן – גם לת"ק חייבים עליו סקילה שוודאי זכר הוא, אלא שתנא קמא מחייב משני מקומות, ולרבי אלעזר רק כזכר (ועיין לקמן דף פ"ג:).

***************