לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי ד' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ח

דף פ"ח – ע"א

חתיכה ספק חלב ספק שומן -נאמן עד אחד האומר ברי לי שהוא שומן, אך בדבר שבערווה שהוחזק איסור אשת איש אינו נאמן להתיר.

כל דבר שבידו לתקנו אע"פ שהוחזק האיסור נאמן, לכן נאמן לומר שהופרשו תרומה ומעשר מטבל, בין שלו, בין של חבירו למ"ד תורם משלו על של חבירו אין צריך דעת בעלים, וכן נאמן על הקדש קדושת דמים שנפדה כיון שבידו לפדותו, וכן בהקדש קדושת הגוף שהוא הקדיש שבידו להשאל עליו, וכן בקונמות אם יש מעילה בקונמות וחל על קונם קדושת דמים משום שבידו לפדותו, ואם אין מעילה בקונמות ואיסור בעלמא הוא כיון שבידו להשאל עליו.

עד אחד נאמן שמת בעלה הגם שאתחזק איסור אשת איש – שמשום עיגון הקילו בה רבנן, ונתנו עליה חומרות דמתניתין בסופה כדי להקל עליה בתחילה, ומשום כך יש לסמוך שתבדוק היטב כדי שלא תתקלקל בסוף.

שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, וכן שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה – הרי זו לא תינשא, ואם נשאת לא תצא, ואפילו כשנשאת אחר שבאו עדים אם נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי, לרב מנחם ברבי יוסי אם נשאת אחר שבאו עדים תצא.

שנים אומרים מת, ובא אחד שאין מכירים שהוא בעלה אך שנים מעידים שהוא בעלה (שהיו עמו כל הזמן, כמו שכתוב 'ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו' מפני שיצא בלי חתימת זקן ובא בחתימת זקן) – אם כבר נשאת לא תצא, ואם נשאת (לאחד מעדיה ואומרת ברי לי) אחר שבא בעלה תלוי בפלוגתת חכמים ורבי מנחם בר יוסי אם תצא או לא, וב' לשונות בדעת רב כדעת מי פסק.

'וקדשתו' אפילו בעל כרחו, שכהן שלא רצה להתקדש מן הטומאה ומנשים פסולות לכהן קדשהו בעל כרחו, ובוודאי אין צריך פסוק באיסור מפורסם ואפילו בספק איסור דתרי ותרי, אלא קמ"ל שאפילו נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי תצא, וכדעת רבי מנחם ב"ר יוסי, או שחכמים מודים באיסור כהונה, או שבאיסור כהונה מוזהרים בית דין לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה, אבל משנשאת לא תצא.

נשאת על פי עד אחד ובא אחד ששני עדים כשרים מעידים שהוא בעלה – תצא אפילו אם היא מכחשת ואומרת שאינה בעלה, ואם רק עד אחד מעיד שהוא בעלה לא תצא אפילו אם אינה מכחשת אותו רק שותקת, שכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים, ואין דבריו של עד האומר לא מת במקום שנים.

נשאת על פי עד אחד פסול, ובאו שני עדים פסולים המעידים שהוא בעלה – אם היא שותקת תצא, שכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ואם היא מכחישה לא תצא שכל אדם נאמן על עצמו באיסורים בדבר הברור לו אלא אם כן יש כנגדו עדות כשרה.

נשאת על פי עד אחד כשר, ובאו שני עדים פסולים שהוא בעלה – אם היא מכחישה לא תצא שנאמנת על עצמה כל שאין עדות כשרה כנגדה, ואם שותקת – ב' לשונות בדעת שמואל, אם תצא משום שהלך אחר רוב דעות, או לא תצא שכנגד עד כשר אין הולכים אחר רוב פסולים.

נשאת בעד אחד ובא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מהראשון מעיקר הדין, ומן השני – גזירה שמא יאמרו גירש הראשון ונשא השני, ונמצאת אשת איש יוצאת בלא גט, אבל נתקדשה לשני א"צ גט מן השני ולא חיישינן שיאמרו שאשת איש יוצאה בלי גט שיתלו שקידושי השני היו קידושי טעות, אבל נשאת שעשתה איסור לא תלינן לקולא שקנסו רבנן.

***************

שבת קודש ה' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ט

דף פ"ט – ע"א

נשאת בעד אחד ובא בעלה תצא, ואין לה כתובה פירות ומזונות ובלאות אפילו מן הראשון – שחכמים תקנו כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, וכאן אדרבה תהא קלה בעיניו להוציאה, ותנאי כתובה ככתובה.

אין תורמים מן הטמא על הטהור משום הפסד כהן, ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה, שמדאורייתא הוי תרומה, במזיד לא עשה ולא כלום שקנסו רבנן, לרב חסדא – אפילו החלק שתרם הוא טבל, שאם נאמר שהוא תרומה יפשע ולא יחזור ויתרום. לרב נתן בר אושעיא – מה שתרם הוי תרומה, ולא עשה ולא כלום לתקן השיריים.

התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצאת סרוח – תרומה ויחזור ויתרום, שהוא שוגג קרוב למזיד שהיה לו לטעום (ע"י שיפריש משהו מיניה וביה כדי שיוכל לטעום, תוס').

התורם מן הגדל בעציץ שאינו נקוב על הגדל בעציץ נקוב – תרומתו תרומה ויחזור ויתרום, הגם שבתורם מן הטמא על הטהור במזיד אמר רב חסדא שלא עשה כלום – שנקוב ואינו נקוב ב' כלים הם, וכשאומרים לו לחזור ולתרום מכלי השני אין חוששים שלא ישמע, מה שאין כן טהור וטמא ששניהם גדלו בסוג כלי אחד חוששים שאם אומרים לו תן זו לכהן וחזור והפרש אחרת אינו שומע לך ונותן הטמאה לכהן ואינו חוזר ומפריש.

דף פ"ט – ע"ב

תרם מן הגדל בעציץ נקוב על הגדל בעציץ שאינו נקוב – תרומתו תרומה, אך עדיין חלק הנתרם על שאינו נקוב טבל הוא מדאורייתא כיון שהפריש מן החיוב על הפטור, ולכן לא יאכלו הכהן עד שיפריש עליו תרומה ומעשר ממקום אחר. אבל התורם מן הרעה על היפה או מן הטמא על הטהור – מותר לכהן מיד (רעה לאכילה וטמא להדלקה) שמדאורייתא תרומתו תרומה, שנאמר 'ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו', משמע הא לא תרימו מן המובחר הוי קדוש ולכן יש בזה נשיאות חטא.

אשה שנשאת בעד אחד שמת בעלה, ובא בעלה וחזרה אליו – הולד ממנו ממזר מדרבנן לאוסרו בבת ישראל, אבל אסור בממזרת.

הפקר בית דין הפקר – ונלמד מהכתוב 'וכל אשר לא יבא לשלושת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו', או מהכתוב 'אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל' – מה ענין ראשים אצל אבות, מה אבות מנחילים בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילים את העם כל מה שירצו.

נשואי קטנה שאין לה אב מדרבנן הן, ואם מתה יורשה, ואף שמדאורייתא קרובי האב יורשים אותה, שהפקר בית דין הפקר. ומאימתי יורשה: לבית הלל משתכנס לחופה, שאפילו גדולה ארוסה אינו יורשה, לבית שמאי לכשתגיע לפרקה בשנים ושער ותכנס לחופה, לרבי אלעזר משתגדיל ותבעל.

כהן שנשא קטנה בנישואים דרבנן ומתה – בעלה מטמא לה, שהיא כמת מצוה כיון שהוא יורשה אין קרוביה מטפלים בה.

קטנה שנשאת לכהן בקידושין דרבנן אוכלת בתרומה דרבנן.