לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי ח' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ב

דף צ"ב – ע"א

לתנא דמתניתין נשאת על פי בית דין ובא בעלה תצא ופטורה מן הקרבן, שיחיד שעשה לפי הוראת בית דין פטור מקרבן, וכן סובר רב נחמן שנחשב כהוראה ולא כטעות, שהרי עד אחד אינו נאמן מן התורה אלא שסומכים על בית דין שהם האמינו להעיד והם סמכו שכל אשה דייקא ומינסבא. לזעירי – אין הלכה כמשנתנו ע"פ מה דתני בי מדרשא שאם הורו בית דין ששקעה חמה בשבת והתירו עשיית מלאכה, ולבסוף זרחה, אין זו הוראה אלא טעות וחייב העושה מלאכה, וכן כאן טעו שסברו שמת בעלה, וכן הוכיח רבא, שהרי הורו בית דין להתיר בספק חלב ודם ואחר כך ראו טעם מובהק לאסור ושוב ראו טעם שאינו מובהק להתיר אין מתירים, ואילו בא עד אחד שמת מתירים אותה, ואחר כן באו עדים שלא מת אוסרים אותה, ואח"כ כשיבא שוב עד אחד שאומר עכשיו מת מתירין אותה, ואילו מה שהתירוה בראשונה הייתה הוראה איך חזרו להוראה זו לאחר שראו ע"י ב' העדים שטעו בה.

שנינו במשנה שאם התירוה ב"ד להינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן (לכו"ע) – לרבי אלעזר היינו שזינתה, לרבי יוחנן היינו שנשאת אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, אבל זינתה לא, שאומרת: אתם עשיתם אותי פנויה.

קלקלה -לרבי אלעזר חייבת קרבן על כל ביאה, שביאות מחלקות, לחכמים קרבן אחד על הכל כיון שלא נודע לה בינתיים, ואם נשאת לחמישה בני אדם לכו"ע חייבת על כל אחד, הואיל וגופים מחולקים.

משנה . האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים, ואמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ואינך זקוקה ליבום, ונשאת, ואח"כ אמרו חילוף הדברים – לרבי עקיבא שיש ממזר מחייבי לאוין תצא והולד ממזר, אבל לחכמים שאין ממזר מחייבי לאוין אין הולד ממזר, וכן לתנא שסובר שגם לרבי עקיבא רק מחייבי לאוין משאר הולד ממזר.

אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתייבמה, ואח"כ אמרו חילוף הדברים – הולד ממזר.

אמרו לה מת בעליך ונשאת, ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת – תצא, והולד ראשון (שנולד כשהיה בעלה חי) ממזר, והאחרון אינו ממזר.

אמרו לה מת בעליך ונתקדשה, ובא בעלה – מותרת לחזור לו, ואע"פ שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה, שנאמר 'ואשה גרושה מאישה' – ולא מאיש שאינו אישה.

דף צ"ב – ע"ב

יבמה שנתקדשה לשוק – לרב אין קידושין תופסים בה, שנאמר 'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר' – לא תהא בה הויה לזר. שמואל מסתפק בפירוש הפסוק אם כפי שפירשו רב או שהוא בא לאיסור לאו, ולכן מצריך גט מספק, לאמימר הלכתא כשמואל, לרב ינאי נמנו וגמרו בחבורה שאין קידושין תופסים ביבמה.

יבמה שנשאת לשוק – לשמואל נותן לה השני גט מספק, לרב אשי מותרת ליבם אם הוא ישראל, אך אם הוא כהן אסורה לו, לרב המנונא כיון שזינתה אסורה ליבמה.

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעלך, לאחר שתמות אחותך, לאחר שיחלוץ לך יבמך – אינה מקודשת, לרבי יוחנן משום שאין מקנה דבר שלא בא לעולם בדבר שאין בידו לעשות עכשיו, ומזה ראיה שאין קידושין תופסים בשומרת יבם (כרב), לריש לקיש אין מזה ראיה שיש לומר שמשנה זו כרבי עקיבא שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין (ולהלן דף צ"ג. יתבאר שלרב נחמן בר יצחק אי אפשר לפרש כן, כיון שרבי עקיבא סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם).

***************

יום רביעי ט' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ג

דף צ"ג – ע"א

האשה שאמרה לבעלה קונם שאני עושה לפיך – לת"ק אינו צריך להפר, שמשועבדת לו למעשה ידיה, לרבי עקיבא יפר שמא תעדיף וחל הנדר על ההעדפה, לרב נחמן בר יצחק – לרבי עקיבא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לר"ה בריה דרבי יהושע – מיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהם.

המוכר פירות דקל לחבירו קודם שבאו לעולם – קודם שבאו לעולם יכול לחזור בו, משבאו לעולם – לרב הונא אין יכול לחזור בו, שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לרב נחמן אף משבאו לעולם יכול לחזור בו, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אך אי שמיט ואכיל לא מוציאים ממנו.

שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו – לרב קנה, שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

נאמר בתרומות ומעשרות: 'למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים', ותניא כל הימים אלו שבתות ויו"ט – שיזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל חסרון תיקון הטבל, ואמר רבי חייא שבוודאי לא בא הפסוק להתיר הפרשת מעשרות בשבת שאין בזה אלא שבות, אלא בא להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם לצורך עונג שבת.

דף צ"ג – ע"ב

'לא תסגיר עבד אל אדוניו' – לרבי היינו בלוקח עבד על מנת לשחררו, שכתב לו: לכשאקחך הרי עצמך קנוי מעכשיו, ומוזהר שלא להשתעבד בו, שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, שתתגיירי, שאשתחרר, שתשתחררי, שימות בעליך, שתמות אחותך, שיחלוץ לך יבמך – לת"ק אינה מקודשת, לרבי מאיר מקודשת, שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

האומר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים, או פירות מחוברים על פירות אלו תלושים, לכשיביאו שליש ויתלשו, והביאו שליש ונתלשו – לרבי אליעזר בן יעקב דבריו קיימים, שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

עד אחד המעיד שמת בעלה נאמן להתירה ליבמה, כשם שנאמן להתיר אשה לעלמא וסומכים שדייקא ומינסבא משום שמילתא עבידא לגלויי (לל"ק איבעיא ואיפשטא, ולל"ב לא מיבעי, שאם היא נאמנת כ"ש ע"א).

אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתייבמה, ואח"כ אמרו חילוף הדברים שכתוב במתני' שהוולד ממזר, ע"כ היינו כשהתירוה להתייבם על פי עד אחד, ואח"כ העידו ב' שחילוף הדברים (וראה עוד אופן להלן דף צ"ד.), אבל התירוה על פי ב' הו"ל תרי ותרי ואין לסמוך עליהם יותר מעל הראשונים.

***************

יום חמישי י' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ד

דף צ"ד – ע"א

עד אחד המעיד לפוטרה מן היבום ולהתירה לשוק – לרבא כיון שנאמן עד אחד להתיר אשת איש לשוק שהוא איסור כרת כל שכן שמתיר איסור לאו, אך ההוא מרבנן הפריך דבריו, שהרי היא עצמה נאמנת באיסור כרת להתיר עצמה לשוק, ואינה נאמנת באיסור לאו של יבמה להתיר עצמה לשוק שלפעמים שונאת היבם.

אמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך, ונשאת לשוק, ואח"כ אמרו חילוף הדברים, שכתוב במתני' שתצא והולד ממזר (לר"ע), אין להוכיח מכך שמאמינים לכת שניה שבהכרח מה שהתירוה בראשונה היינו על פי עד אחד (שאם עפ"י שנים מדוע מאמינים יותר לכת השניה) – שיש לפרש שהתירוה ע"פ ב' עדים, ומיירי שכת השניה הזימו הכת הראשונה.

אין האשה נאמנת לומר מת יבמי שאנשא לשוק, ואפילו לרבי עקיבא שיש ממזר מחייבי לאוין אין אומרים שדייקא מפני שחוששת שלא לקלקל זרעה, משום שיש לחשוש שאומרת כן מפני ששונאת את יבמה.

רב אלעזר בן מתיא דרש במשנה מהפסוק 'ואשה גרושה מאישה לא יקחו' – ולא מאיש שאינה אשה, שאם אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ובא בעלה, אע"פ שנתן לה שני גט מותרת לכהונה, ואמרו בגמרא שיותר היה לו לדרוש הדרשה שאפילו לא נתגרשה אלא מבעלה, כגון שכתב לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם – פסולה לכהונה.

דף צ"ד – ע"ב

משנה . מי שהלכה אשתו למדינת הים, ואמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואח"כ באה אשתו – מותרת לחזור לו, שביאת אחותה הוי כזנות ואינה אוסרת אשתו עליו, ומותר בבתה של שניה, ושניה מותרת בקרוביו, ואם מתה ראשונה מותר בשניה.

כל עריות שנישאו אין צריכות גט, חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין, ורבי עקיבא מוסיף אף אשת אח – שקידש אחיו את האשה והלך למדינת הים, ושמע אחיו שהוא מת ועמד ונשא אשתו, וכן הוסיף אחות אשה – שקידש אשה והלכה למדינת הים, ושמע שמתה ונשא את אחותה, שבשני אלו יש לחשוש שיאמרו שמה שנשאה משום שהקידושין היו על תנאי ולא נתקיים התנאי, ואם תצא מהשני בלא גט יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט.

הלכו אשתו וגיסו למדינת הים, ואמרו לו שמתו, ונשא את אחותה אשת גיסו, ובאו שניהם ממדינת הים, אף על פי שהועילו הנישואין לאסור אשת גיסו על גיסו, הוא מותר באשתו, ואף לרבי עקיבא הסובר שאחות אשתו שנשאת לו בטעות צריכה גט (וכשיתן לה גט הרי אשתו אסורה לו משום אחות גרושתו) – שהיינו דווקא אם קידש אשתו, שיש לחשוש שיאמרו שקידשה על תנאי ולא נתקיים ולכן נשא אחותה, אבל אם נשא אשתו הראשונה לא יאמרו שנשא על תנאי, שאין אדם עושה תנאי בנישואין, ולכן כשנשא אחותה בטעות אינה צריכה גט שאין חשש שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלי גט.

'ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן' – לרבי ישמעאל אותו ואת אחת מהם, לרבי עקיבא אותו ואת שתיהם. לאביי – משמעות דורשין איכא ביניהם, אם לומדים מפסוק זה שחייב על אם חמותו, לרבא – נחלקו בחמותו לאחר מיתה, לרבי ישמעאל חייב על אחת מהם אפילו בזמן שאין שתיהם קיימות, שאף אם מתה אשתו חייב על חמותו, לרבי עקיבא אין חייב עליה שריפה אלא בזמן ששתיהם קיימות, אך מודה שאף שאין חיוב שריפה אסורה עליו (ועי' לקמן דף צ"ה.).

***************