לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני י"ד סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ח

דף צ"ח – ע"א

אין אב לגוי גם במקום שאין לומר שהוא כקטן שנולד, כגון שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ואינו משום שעכו"ם שטופים בזימה ולא ידוע מי זה אביו, שהרי כן הדין אפילו היו אביו ואמו חבושים בבית האסורים, אלא משום שרחמנא אפקריה לזרעיה, שנאמר 'בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם', וכמו שמוכח ממה שקתני בברייתא שאם הייתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה לא חולצים ולא מייבמים.

גם לסוברים שגר אסור באשת אחיו מאמו היינו דווקא כשאחיו בעלה אחר שנתגייר, הא לאו הכי מותר ולא גוזרים כשהוא עכו"ם אטו כשהוא גר.

כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה שומעים לו, ואם לאו אין שומעים לו, אלא אם הביא ראיה שכבר אמרה קודם לכן, או שאמר ששמעו יחד עם דבר שנאמן עליו, שניכרים דברי אמת שקבלם יחד.

'ויהי דבר ה' אל יונה שנית' – אמר רבי עקיבא, שנית דברה עמו שכינה שלישית לא, ומה שכתוב 'הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא' – לרבינא שעל עסקי נינוה דיבר רק פעמיים, לרב נחמן בר יצחק פירוש הפסוק הוא שכשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן נואש נהפך להם מרעה לטובה.

דף צ"ח – ע"ב

גר שהיתה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה – יש לו משאר האם ולא מן האב, ואם נשא אחותו מן האם שנולדה בהיות אמו עכו"ם – יוציא, גזירה שמא ישא אחותו שנולדה אחריו שהיא ישראלית, אחותו מן האב – יקיים ולכתחילה לא יכנוס, אחות האב מן האם – יוציא, גזירה משום אחותו מן האם, אחות אב מן האב – יקיים, אחות האם מן האם יוציא, אחות האם מן האב – לרבי מאיר יוציא, כיון שיש צד אם, לחכמים יקיים. ומותר באשת אחיו בהיותו עכו"ם, וכן באשת אחי אביו, ואשת אביו.

גר שנשא אשה ובתה ונתגיירו עמו – כונס אחת ומוציא אחת, שלא יבאו להתיר אשה ובתה בישראל. מתה אשתו – לרבי ישמעאל אסור בחמותו, שחמור איסורה שאסורה מדאורייתא גם אחר שמתה בתה, וגבי גר גזרו בה רבנן, לרבי עקיבא מותר בחמותו כשם שסובר שנחלש האיסור אחר מיתת הבת שאינה בשריפה.

משנה . חמש נשים שנתערב ולדותיהם ונשאו ומתו, בן ודאי של כל אחת מחמש הנשים – ארבעה חולצים לאחת מהם, ואח"כ מייבם אותה בן החמישית, ולא ייבם אחד מהם תחילה שמא אינה יבמתו ופגע ביבמה לשוק, הוא ושלושה חולצים לאחת ואחד מייבם, ונמצא לכל אחת מהם ארבע חליצות ויבום אחד.

חמש נשים שנתערבו – מן הדין יכול אחד לייבם כל נשות הספיקות אחר שקיבלו חליצה מארבע האחרים, רק עדיף יותר לעשות כנ"ל שמא לכל אחד מתרמי דידיה, ומתקיימת מצות יבום.

חמש נשים שנתערבו וולדותיהם, ויש ביניהם כאלו שהם אחים בוודאי מאותה האם – הם חולצים ולא מייבמים, שמא יפגע באשת אחיו מאמו, ואם יש ביניהם כהנים חולצים ולא מיבמים שמא אחד מהחולצים היה יבמה וחליצתו חליצה ונאסרה לכהן.

***************

יום שלישי ט"ו סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ט

דף צ"ט – ע"א

יש חולץ לאמו מספק – שתי נשים שיש לכל אחת בן ודאי ובן ספק שנתערבו ביניהם, מתו בעליהם וכל בן ודאי נשא אמו של שני, ומתו, בני הספיקות צריכים לחלוץ לשניהם, נמצא חולץ לאמו מספק.

יש חולץ אחותו מספק – שתי נשים שילדו שתי נקבות, ונתערבו, ובאו אחיהם שלא מאותה האם ונשאום, ומתו בלא בנים, שניהם חולצים לשניהם, נמצא חולץ לאחותו מספק.

יש חולץ לבתו מספק – אשתו ואשה אחרת ילדו שתי נקבות, ונתערבו, ובאו אחיהם של שני הבעלים ונשאום, ומתו בלא בנים, נמצא כל אחד חולץ לבתו מספק.

איש ואשה פעמים שמולידים חמש אומות – ישראל שלקח עבד ושפחה, ולהם שני בנים שילדו בגיותם, נתגייר אחד מהם, הטביל העבד והשפחה לשם עבדות וילדו בן, שחרר את השפחה ובא עליה העבד וילדה בן, שחרר שניהם וחזר ובא עליה וילדה בן, הרי יש להם חמש בנים – עכו"ם, גר, עבד, ממזר – שעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר, ישראל.

יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה, כגון ישראל שלקח עבד ושפחה ויש להם בן שלא נמכר לו, שחרר השפחה ונשאה וכתב כל נכסיו לבנה, וכשמת הישראל נמצא בן זה מוכר אביו העבד להגבות לאמו כתובתה, אם עבד דינו כמטלטלים היינו כרבי מאיר שמטלטלים משועבדים לכתובה, או קמ"ל שעבד כקרקע.

משנה . האשה שנתערב ולדה בולד כלתה, ונשאו נשים, ומתו – בני הכלה חולצים ולא מייבמים, שכל אחד ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו, ובני הזקנה או חולצים או מייבמים שספק אשת אחיו ספק אשת בן אחיו. מתו הוודאי – אם מתו בני הזקנה התערובות חולצים ולא מייבמים, שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו, אם בני הכלה מתו אחד חולץ ואח"כ מייבם השני.

כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה – אוכלים בתרומה, וחולקים חלק אחד בגורן, אך אין חולקים לזה בלא זה שאין חולקים לעבד אלא אם כן רבו עמו, ואינם מטמאים למתים, ואין נושאים נשים בין כשרות בין פסולות. הגדילו ושחררו זה את זה – נושאים נשים הראויות לכהונה, ואינם מטמאים למתים, ואם נטמאו אין סופגים את הארבעים, ואינם אוכלים בתרומה, ואם אכלו אינם משלמים קרן וחומש, ואין חולקים בגורן, מוכרים תרומה שלהם והדמים שלהם, אין חולקים בעורות הקדשים, ואין נותנים להם בכור וחרמים, אך אין מוציאים שלהם מידיהם, ופטורים מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה, ובכורם יהא רועה עד שיסתאב, ונותנים עליהם חומרי כהנים וחומרי ישראלים (יבואר להלן דף ק.).

דף צ"ט – ע"ב

תנא דמתניתין סובר כרבי יהודה שאין חולקים תרומה לעבד אלא כשרבו עמו, משום שבמקומו היו מעלים מי שחילקו לו תרומה ליוחסין, לרבי יוסי – יכול שיאמר אם כהן אני תנו בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי, שבמקומו לא היו מעלים מתרומה ליוחסין.

רבי אלעזר בר צדוק אמר שמימיו לא העיד אלא עדות אחת – שהעיד במקומו של רבי יהודה שראה שחילקו לעבד תרומה במקומו של רבי יוסי – ובקשו להעלות עבד לכהונה על פיו.

בהמתם של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם לא כל שכן, ולכן בוודאי במעשה הנ"ל לבסוף לא העלו.

***************

יום רביעי ט"ז סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף ק'

דף ק' – ע"א

עשרה אין חולקים להם תרומה בבית הגרנות: חרש שוטה וקטן – שאינם בני דעה, וזילול לתרומה לחלק להן בגורן לעין כל, טומטום ואנדרוגינוס – דבריה בפני עצמם וזילול בקדשים, עבד – שלא יעלוהו מתרומה ליוחסין, אשה – מחלוקת אם משום שמא יגרשנה בעלה ותמשיך לקבל או משום יחוד, ערל וטמא – שמאוסים, נושא אשה שפסולה לכהונה – משום קנס.

נפק"מ בטעם שאין מחלקים לאשה תרומה בגורן: בגורן הסמוך לעיר ולא שכיחי בו אנשים – שיש יחוד אך יודעים אם היא גרושה. וברחוק מן העיר ושכיח בו אנשים – שאין יחוד אך אין יודעין אם היא גרושה.

כל שאין מחלקים להם תרומה בבית הגרנות משגרים לבתיהם, חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו משום קנס שלא נזהרו, אבל לערל שמתו אחיו מחמת מילה שאנוס הוא משגרים להאכיל לנשיו ועבדיו.

מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר שאין יחוד – נותנים לאשה תחלה, משום שזילול הוא לה  שתעמוד שם.

איש ואשה שבאו לבית דין לתבוע בעל דינם – בתחילה היה רב מקדים להתעסק בדינו של האיש, שהוא חייב במצות, כששמע הדין הנ"ל שיש לחשוש יותר לזלזול האשה – הקדים להתעסק בדינה.

כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כשהם גדולים כופים אותם לשחרר זה את זה, מפני שאינם יכולים לישא לא שפחה ולא בת חורין משום ספק.

שנינו במשנה שספק כהן ספק ישראל נותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל, והיינו שאם הביא מנחה נקמצת – כמנחת ישראל, ואין שייריה נאכלים – כמנחת כהן.

שיירי המנחה של ספק כהן שאינם נאכלים – אינם נקטרים כמנחת כהן שכתוב בה 'כליל תהיה', משום שאסור להקטיר שיירי ישראל, לרבי אליעזר מעלה אותם לשם עצים, שדרש 'ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח' – לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשום עצים, ולחכמים הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרים על בית הדשן.

דף ק' – ע"ב

משנה . ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון ומת, בנים מן הראשון ומן השני חולצים לאשתו ולא מייבמים שהוא ספק אח מן האם, וכן הוא להם, היו לבעל ראשון ושני בנים מאשה אחרת – הוא יכול לייבם נשותיהם, והם לאשת ספק – אחד חולץ ואחד מייבם, שספק אח מן האב הוא ולא מן האם, ואינו מייבם קודם שמא פגע ביבמה לשוק.

ספק בן תשע לראשון או בן שבע לאחרון והיה אחד מהם כהן – נותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל (כדלעיל דף צ"ט:), היו שניהם כהנים – הם אוננים עליו והוא עליהם, שאסורים לאכול בקדשים, ואינם מטמאים זה לזה, הוא אינו יורשם והם יורשים אותו ויחלוקו ביניהם, ופטור על קללתם והכאתם, עובד עבודה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק בשניהם, ואם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד.

עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל – הולד שתוקי, ופסול מלעבוד עבודה מדרבנן, והסמיכו על פסוק שנאמר 'והייתה לו ולזרעו אחריו' בעינן זרעו מיוחס אחריו, וגזרו רק בדרך זנות אבל בדרך נשואים אפילו שהיו קידושי טעות כשר.

כהן ספק בן תשע לראשון או בן שבע לאחרון שכתוב במתניתין שהוא אונן על שניהם שייך גם באופן שמת הראשון ואמו נישאת לשני – שאונן על הראשון כשלקטו עצמותיו, ו'הם אוננים עליו' שייך בגרושה, 'הוא אינו מטמא להם' שייך רק דרך זנות או קידושי טעות, שאילו בגרושה מותר לטמאות לראשון ממה נפשך, שאו אביו הוא, ואם הוא בן השני הרי נשא גרושה והבן חלל ומותר לטמאות למתים.

***************