לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"ח תשרי תש"פ

מסכת תמיד דף ל'

דף ל' ע"א

טעם שהיו עושין חזית במערכה כלפי מזרח: י"א כדי שתהא הרוח מנשבת בה, וי"א כדי שיהו מציתין את האליתא משם, שהיו משימין  עצים דקים באותו חזית, והאש סמוך לו, ונדלקים העצים גדולים על ידי עצים קטנים. ואע"פ שכבר היה ריוח בין הגזירין שהיו מציתין את האליתא משם, בכמה מקומות עשו כן כדי שישרפו עצי המערכה מכל צד.

הדרן עלך ראוהו אחיו

פרק שלישי – אמר להן הממונה

לאחר שבאו ללשכת הגזית אמר להן הממונה בואו והפיסו, מי השוחט, ומי הזורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה אברים לכבש. מי מעלה את הראש ורגל ימין, שתי הידים, העוקץ והרגל של שמאל, החזה והגרה, ושתי דפנות, הקרביים, והסולת, והחביתין, והיין. הפיסו, זכה מי שזכה.

אמר להן הממונה, צאו וראו אם האיר היום והגיע זמן שחיטה, אם הגיע, הרואה אומר ברקאי. למתיא בן שמואל אומר הממונה האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון? והרואה אומר הן. אמר להן צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים, והכינו אותו לשחיטה. והרי לשכת הטלאים נתונה במקצוע צפונית מערבית. ארבע לשכות היו שם, אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים.

נכנסו ללשכת הכלים, הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב, השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבוקר מבערב, היו חוזרין ומבקרין אותו לאור אבוקות.

דף ל' ע"ב

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי ובדישון המנורה, היו מקדימין (קודם שחיטת התמיד. רא"ש), וארבעה כלים בידם, הטני, והכוז, ושני מפתחות. הטני, דומה לתרקב של זהב מחזיק קביים וחצי, והכוז דומה לקיתון גדול של זהב, ושתי מפתחות, אחד שהוא יורד באמת השחי, ואחד שהוא פותח כיון. (אחד מן המפתחות הללו פותח פשפש הצפוני שאצל פתח ההיכל שהבא לפתוח בו עומד מבחוץ בתוך האולם, ומכניס ידו בחור שבכותל עד בית שחיו, ופותח. ולאחר שנכנס בזה ובא לו לתא ופותח במפתח שני דלת אחד שמן התא להיכל מהר בלא טורח כשאר פתחים. רש"י ב"מ לג.).

בא לו לפשפש הצפוני, שני פשפשין היו לו לשער הגדול, אחת בצפון ואחת בדרום. שבדרום לא נכנס בו אדם, עליו מפורש ביחזקאל, 'ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש אל יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור'. נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס להתא, ומהתא להיכל, עד שמגיע לשער הגדול. הגיע לשער הגדול, העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט עד ששומע שער גדול שנפתח.

מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול מגריפה, (כלי זמר שהיו בו עשרה נקבים וכל אחד מוציא י' מיני זמר), מיריחו היו שומעין קול בן ארזה מקיש בצלצל (כלי זמר), מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז (שהיה קורא את הכהנים לעבודתם), מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מיריחו היו שומעין קול השיר, מיריחו היה שומע קול השופר שהיו תוקעין בו במקדש, וי"א אף קולו של כ"ג בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים. מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת. אביו של ר' אלעזר בן דגלאי היו לו עזים בערי המכוור, והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת.

מי שזכה בשחיטת התמיד, משכו, והולך בבית המטבחיים, ואלו שזכו בהעלאת אברים לכבש הולכין עמו. בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמונה עמודים ננסים ורבעים של ארז על גביהן, ואנקלאות של ברזל היו קבועין בהן, ושלשה סדרים לכל אחד ואחד שבהן תולין את הבהמות השחוטות, ומפשיטין את עורן על שולחנות של שיש שבין העמודים.

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הטני, והניחו לפניו, והיה חופן ונותן לתוכו, ובאחרונה שנשאר שם מעט אפר, כיבד את השאר לתוכו, והניחו ויצא.

מי שזכה בדישון המנורה – נכנס ומצא ב' נרות מערבית (י"ג מזרחית) דולקין, מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן, מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין, ואח"כ מדשן את השאר. ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות, שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות. ולאחר שנתן את האפר בתוך הכוז, מניחה על מעלה שניה, ויצא.

הדרן עלך אמר להם הממונה

פרק רביעי – לא היו כופתין

לא היו כופתין את הטלה בשעת שחיטה ד' רגלים יחד, אלא מעקידים אותו יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם.

כהנים שזכו בהולכת אברים, אוחזין בו בשעת שחיטה ומסייעין אותו. וכך היה עקידתו, ראשו של טלה לדרום העזרה אצל מזבח, ורגליו אצל צפון עזרה, ופניו למערב, שצריך שיהא בית שחיטתו כלפי מערב,  והשוחט עומד במזרח על קרן צפונית, ופניו למערב, והמקבל עומד כנגדו באלכסון ומצדד כדי שיהא פניו כלפי דרום.

תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית, על טבעת שניה, (כלומר בטבעת ראשונה שבסדר השני המשוכה לצד צפון. מפרש) שהשמש באה מן המזרח, לפיכך מושכו השוחט לצד מערב להרחיקו מן הכותל מזרחית בכל יכולת, מפני שהכתלים גבוהים והחמה של שחרית בשיפולו של רקיע, וצל הכותל עומד כנגד קרן צפונית מערבית לסוף אורך המזבח אצל ההיכל. ותמיד של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית, על טבעת שנייה. לפי שבערב הלכה השמש לצד מערב, לכך צריך להמשיך מקום שחיטה למקום שכלה המזבח לצד צפונית מזרחית, וכמה שיתרחק יותר תבא החמה על ידו.

שחט השוחט וקיבל המקבל, בא לו לקרן מזרחית צפונית, ונותן מזרחה צפונה, מערבית דרומית ונותן מערבה דרומה, שירי הדם היה שופך אל יסוד דרומית.

***********

יום שישי י"ט תשרי תש"פ

מסכת תמיד דף ל"א

דף ל"א ע"א

כשבא להתחיל הפשטו של תמיד, לא היה שובר בו את הרגל ומניח רגל השבור ברגל האחר כדרך הטבחים – אלא נוקב (את שתי הרגלים) מתוך ערקובו, ותולה בו. היה מפשיט ויורד עד שמגיע לחזה, הגיע לחזה, חתך את הראש ונתנו למי שזכה בו, חתך את הכרעים ונתנן למי שזכה בהן. מרק את ההפשט, קרע את הלב והוציא את דמו, חתך את הידים ונתנן למי שזכה בהן. עלה לרגל הימנית, חתכה ונתנה למי שזכה בה וב' ביצים עמה. קרעו, ונמצא כולו גלוי לפניו, נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלה. נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהן, להדיחן. והכרס מדיחין אותה בבית המדיחין, ומדיחין אותה כל צרכה, והקרביים מדיחין אותן שלש פעמים במעוטן על שולחנות של שיש שבין העמודים.

נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד, ואצבע הכבד מן הכבד, ולא היה מזיזה ממקומה. נוקב את החזה ונתנה למי שזכה בה, עלה לדופן הימנית, היה חותך ויורד עד השדרה, ולא היה נוגע בשדרה עד שמגיע לבין ב' צלעות דקות, חתכה ונתנה למי שזכה בה והכבד תלויה בה. בא לו לגרה, הניח בה שתי צלעות מכאן, ושתי צלעות מכאן, חתכה ונתנה למי שזכה בה, הקנה והלב והריאה תלוים בה. בא לו לדופן השמאלית, הניח בה שתי צלעות דקות מלמעלן, ושתי צלעות דקות מלמטן, וכך היה מניח בחבירתה, נמצא מניח שתים שתים מלמעלן, שתים שתים מלמטן. חתכה ונתנה למי שזכה בה, והשדרה עמה, והטחול תלוי בה, והיא היתה גדולה, אלא של ימין קורין גדולה שהכבד תלויה בה. בא לו לעוקץ, חתכו ונתנו למי שזכה בו, האליה ואצבע הכבד וב' כליות עמו. נטל את הרגל השמאלית, חתכה ונתנה למי שזכה בה.

דף ל"א ע"ב

נמצאו כולן עומדים בשורה והאברים בידם – הראשון בראש וברגל, הראש בימינו, וחוטמו כלפי זרועו, קרניו בין אצבעותיו, בית שחיטתו מלמעלן, והפדר נתון עליה. הרגל של ימין בשמאלו, ובית עורן לחוץ. השני בשתי ידים, של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ. השלישי בעוקץ וברגל, העוקץ בימינו, והאליה מדולדלת בין אצבעותיו, ואצבע הכבד ושתי כליות עמו, הרגל של שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ. הרביעי בחזה ובגרה, החזה בימינו והגרה בשמאלו, וצלעותיו בין שני אצבעותיו. החמישי בשתי דפנות, של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ. הששי בקרבים הנתונים בבזך, וכרעים על גביהן מלמעלה. השביעי בסולת, השמיני בחביתים, התשיעי ביין. הלכו ונתנום מחצי כבש ולמטה במערבו, ומלחום וירדו, ובאו להן ללשכת הגזית לקרות את שמע.

היו מעקידין את התמיד עקידת יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם.

לא היו כופתין את הטלה – י"א משום בזיון קדשים, וי"א משום שמהלך בחוקי העמים. ונפקא מינה בין הטעמים אם כפתו בשיראין, או בחוטין של זהב, שאין כאן בזיון קדשים, אבל למ"ד משום חוקי העמים אסור.

שלש עשרה שולחנות היו במקדש: שמונה של שיש בבית המטבחיים – שעליהם מדיחין את הקרבים, שנים במערבה של כבש, אחד של שיש ואחד של כסף, על של שיש נותנין את האברים, ועל של כסף כלי שרת. ובאולם שנים מבפנים על פתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב. על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש ולא מורידין. ואחד של זהב בפנים, שעליו לחם הפנים תמיד. ואע"פ שאין עניות במקום עשירות, הוצרכו לעשות של שיש ולא של זהב מפני שהוא מרתיח ומקלקל את האברים.

מנין שצריך לשחוט את התמיד נגד אור השמש, שנאמר 'שנים ליום' כנגד היום. הא כיצד? תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה, ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה.

**********

שבת קודש כ' תשרי תש"פ

מסכת תמיד דף ל"ב

דף ל"ב ע"א

עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב:

א. מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב? אמרו לו ממזרח למערב, שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה, חמה במערב הכל מסתכלין בה, חמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין בה, שכשהיא במזרח או במערב היא רחוקה ואפשר להסתכל בה, וכשהיא למעלה היא קרובה ואין יכולים לראות. ולחכמים זה וזה שוין, שנאמר 'כגבוה שמים על הארץ וגו' כרחוק מזרח ממערב', ואם אחד מהם רחוק, היה צריך לכתוב בשניהם את הרחוק יותר. והטעם שאי אפשר להסתכל על חמה באמצע הרקיע הוא משום שהיא עומדת בגילוי.

ב. אמר להן: שמים נבראו תחלה או הארץ? אמרו זקני הנגב שמים נבראו תחלה, שנאמר 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ'.

ג. אמר להן: אור נברא תחלה או חשך? אמרו לו: דבר זה אין לו פתרון. ולא רצו לומר לו שחשך נברא תחלה, שנאמר 'והארץ היתה תהו ובהו וחשך', ולאחר מכן 'ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור', שמאחר שראו ששואל וחוזר ושואל חששו שישאול מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור.

ד. אמר להם: מי נקרא חכם? השיבו לו איזהו חכם הרואה את הנולד.

ה. אמר להן מי נקרא גבור? אמרו לו: איזהו גבור הכובש את יצרו.

ו. אמר להן מי נקרא עשיר? אמרו לו: איזהו עשיר השמח בחלקו.

ז. אמר להן: מה יעשה האדם ויחיה? אמרו לו ימית עצמו, כלומר ישפיל עצמו.

ח. אמר להן מה יעשה אדם וימות? אמרו לו יחיה את עצמו, כלומר יגבה את עצמו ומתוך כך יתנו בו הבריות עין רעה ויקנאו בו וימות.

ט. אמר להן: מה יעשה האדם ויהיה מקובל על הבריות? אמרו לו שישנא את המלך והשלטון, אבל אדם הרגיל לדבר עם מלכים ושרים, מקנאים בו בני אדם ומתוך כך שונאים אותו ואת מעשיו. השיב להן אני יועצו שירחם מלך ושלטון וידבר עמהם תמיד, וידבר אל המלך בשביל אנשי העיר שלא להכביד עולו עליהם, ואז יבאו בני העיר לעובדו.

י. אמר להן: בים ראוי לדור או ביבשה? אמרו לו ביבשה, שהרי כל יורדי הים אין דעתן מיושבת עליהם עד שעולים ליבשה.

דף ל"ב ע"ב

גיהינום – למעלה מן הרקיע, וי"א לאחורי הרי חשך.

כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו – שנאמר 'קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה".

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – שנאמר 'וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך'.

הדרן עלך לא היו כופתין

פרק חמישי – אמר להם הממונה

לאחר שנתבאר שהכהנים ירדו מע"ג הכבש, והלכו ללשכת הגזית לקרות את שמע, המשנה מבארת את סדר התפילה שם: אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת (ברכת אהבה רבה), והם ברכו, קראו עשרת הדברות, שמע והיה אם שמוע ויאמר, ברכו את העם שלש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים. ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא, שמשמר היוצא אומר למשמר הנכנס, מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות.

(לאחר שסיימו את התפילה) אמר להם הממונה על הפייסות: חדשים לקטרת, כלומר מי שלא זכה בקטורת כל ימיו, בואו והפיסו. ולא היו מניחים למי שזכה בה פעם אחת, מפני שמעשרת. זכה מי שזכה. אמר להם חדשים עם ישנים, בואו והפיסו מי מעלה אברים מן הכבש למזבח. ולר"א בן יעקב המעלה אברים לכבש הוא מעלה אותן ע"ג המזבח.

ואותם כהנים שהכינו עצמם ולא זכו בפייס, והיו לבושים בגדי כהונה, היו מוסרים אותם לחזנים, והן השמשין העוסקים בצרכי המקדש, והיו מפשיטין אותם את בגדיהם, ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד, ולובשים בגדי חול ואח"כ מפשיטים המכנסים, ומניחים כל בגדי כהונה ויוצאים. וחלונות היו שם וכתוב עליהם תשמיש הכלים, החלונות שבהן מכנסים כתוב עליהן מכנסים, ואת שבהן כתונת כתוב עליהן כתונת, וכן מצנפת ואבנט.

מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף, והכף דומה לתרקב גדול של זהב, מחזקת שלשה קבין, והבזך (כף קטן) היה בתוכו, מלא וגדוש קטרת, וכסוי היה לבזך, וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן, כלומר כעין טבעת היה לכסוי מלמעלה שעל ידה מטלטל הכיסוי ומסירו מעל הבזך.