לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון א' אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף ב'

מסכת מנחות 

פרק ראשון – כל המנחות

 

דף ב' ע"א 

כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות – אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות, שאם קמצן שלא לשמן, או נתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן, או לשמן ושלא לשמן, כגון לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה, או שלא לשמן ולשמן כגון לשם מנחת נדבה ולשם מנחת חוטא, פסולות.

ולמה שנינו 'אלא' שלא עלו לבעלים לשם חובה', לומר שהמנחה בקדושתה ואסור לשנותה – וכדין שאמר רבא לענין עולה ששחטה שלא לשמה, שאסור לזרוק דמה שלא לשמה. הן מסברא, כי למה יוסיף לשנות בה אחר שכבר עבר ושינה. והן מן הכתוב, שנאמר 'מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה', והלא נדר הוא, אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר, ואם לא נדבה יהא ועדיין אסור לשנותה.

דף ב' ע"ב 

לרבי שמעון כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשם חובה – שאין המנחות דומות לזבחים, שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשיה מוכיחין עליה לשום מחבת, חריבה לשום בלולה מעשיה מוכיחין עליה לשום חריבה, אבל בזבחים שחיטה וזריקה וקבלה אחת לכולן.

דברי רבי שמעון סותרין זה את זה – שדורש לשון האמור לענין מנחה 'קדש קדשים היא כחטאת וכאשם', יש מהן כחטאת ויש מהן כאשם, מנחת חוטא היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה כחטאת. מנחת נדבה היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשירה. ומשמע שדינה כאשם שכשירה ואינה מרצה.

ונחלקו אמוראים ליישב הסתירה: לרבה – בשינוי קודש כשר ומרצה, שמעשיה מוכיחין. ובשינוי בעלים כשר ואין מרצה, לפי שאין מעשיה מוכיחין, וסברא היא, ורבי שמעון דורש טעמא דקרא, שמחשבה שאינה ניכרת פסלה תורה, ומחשבה ניכרת לא פסלה. (תירוצי שאר האמוראים יתבארו בדפים הבאים).

משנתינו ששינוי קודש במנחה כשר ואינו מרצה – לרב אשי יש ליישבה כרבי שמעון, שלא הכשיר אלא כשלא הזכיר שם המנחה, כגון שאמר מחבת לשם מרחשת, אבל אמר מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת אינו מרצה. ולרבה ורבא אינה כרבי שמעון.

עולת העוף שמלקה למעלה משום חטאת העוף – אין אומרים שתרצה לרבי שמעון משום שמעשיה מוכיחין עליה שהיא עולת העוף, שאם חטאת העוף היא היה עושה אותה למטה, שגם חטאת העוף מולקין למעלה, שמליקה בכל מקום במזבח כשרה.

עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף – אין אומרים שתרצה לרבי שמעון משום שמעשיה מוכיחין עליה שהיא עולת העוף, שאם חטאת העוף היא היה מזה למטה, שאנו תולין שהוא מיצוי שלאחר הזאה, ומיצוי כשר בכל מקום במזבח.

*************

יום שני ב' אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף ג'

דף ג' ע"א 

חטאת העוף שהזה דמה למטה לשם עולת העוף – לרבי שמעון (אליבא דרבה) כשירה, משום שמעשיה מוכיחין עליה שהיא חטאת העוף, שאם עולת העוף היא היה מזה למעלה והיה עושה מיצוי.

קדשי קדשים ששחטן בצפון לשם קדשים קלים – אין אומרים שתרצה לרבי שמעון משום שמעשיהן מוכיחין עליהן שהם קדשי קדשים, שאם קדשים קלים הן היה שוחטן בדרום, לפי שקדשים קלים כשרים גם בצפון, ששחיטתן בכל מקום בעזרה.

קדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים – אין אומרים שתרצה לרבי שמעון משום שמעשיהם מוכיחים שהם קדשים קלים, שאם קדשי קדשים הן היה שוחטן בצפון, שאפשר שקדשי קדשים הן ועבר ושחטן בדרום. אבל במנחה אם נדר מרחשת והביא במחבת, הרי היא מחבת. ואפילו אם אמר זו להביא במחבת והביא במרחשת, לרבי שמעון יצא ידי נדרו, שמה שקבע להביאה בכלי מסויים אינה כלום.

האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת – מה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא, ולרבי שמעון יצא. ואם אמר 'זו להביא במחבת' והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת, לחכמים פסולה, ולרבי שמעון כשירה ויצא ידי נדרו.

הקריב זכר לשם קרבן שלא בא אלא בנקיבה או להיפך – אין אומרים שתרצה לרבי שמעון משום שמעשיו מוכיחין, לפי שאין דעת בני אדם להבחין בין זכר לנקיבה. וכן אם הקריב בן שנה לשם קרבן שאינו כשר אלא בבן שתים או להיפך, שאין דעת בני אדם להבחין בין בן שנה לבין בן שתים, שיש בן שנה נראה כבן שנים, ויש בן שתים שנראה כבן שנה. וכן שעיר ששחטו לשום אשם, יאמרו שאיל שחור הוא.

עגל ופר ששחטן לשום פסח או אשם – לפי רבה ירצו לרבי שמעון משום שמעשיו מוכיחין, שהרי פסח ואשם לא בא אלא מן הצאן.

דף ג' ע"ב 

לדברי רבא לא אמר רבי שמעון שמנחה שלא לשמה כשירה ומרצה אלא בקומץ מנחה לשום מנחה – שנאמר 'וזאת תורת המנחה', תורה אחת לכל המנחות. אבל הקומץ מנחה לשום זבח, פסולה, שלא נאמר 'וזאת תורת המנחה וזבח'. ומה שאמר רבי שמעון 'מפני שמעשיה מוכיחין עליה', הכוונה שאע"פ שמחשבה שאינה ניכרת היא ומשום כך היה ראוי שתיפסל, היא מרצה משום וזאת תורת המנחה, אבל בזבחים אע"פ ששחיטה אחת לכולן אינו מרצה, שלא נאמר וזאת תורת המנחה וזבח.

חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, לשום חטאת עבודת כוכבים, לשום חטאת נזיר, לשום חטאת מצורע: לדברי רבא – לר"ש כשירה ומרצה, שנאמר 'וזאת תורת החטאת' תורה אחת לכל חטאות. ולחכמים לשם חטאת דם או ע"ז, כשירה, לשם חטאת נזיר או מצורע, פסולה, לפי שעולות באות עמהם. (וי"מ שחשובות כעולות לפי שבאות להכשיר ולא על חטא). ולרב אחא בריה דרבא – כולן פסולות, שנאמר 'ושחט אותה לחטאת', לשם אותו חטאת.

לרב אשי לא אמר רבי שמעון שמנחה שלא לשמה כשירה ומרצה אלא בקומץ מחבת לשום מרחשת – שמחשבה לשם כלי אחר לא פסלה את המנחה, אבל אם קומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת, אינו מרצה, שמחשבה לשם מנחה אחרת פוסלת. ומה שאמר 'מפני שמעשיה מוכיחין עליה', הכוונה שאע"פ שמחשבה שאינה ניכרת היא ומשום כך ראוי שתיפסל, מרצה, אבל בזבחים אע"פ ששחיטה אחת לכולן אינו מרצה.

המקריב מנחה חריבה לשם בלולה – כשרה ומרצה לרבי שמעון גם לרב אשי, ואע"פ שבלולה אינה כלי, לפי שכוונתו לשם בילה בעלמא ולא לשם מנחה בלולה, כי המנחה נקראת 'בלולה בשמן' ולא בלולה סתם.

מחשבה שניכרת מתוך מעשיו שהוא משקר: לרבה סובר רבי שמעון שמסתבר יותר שלא תפסול, ולרבא מסתבר יותר שתפסול, ורב אושעיא מסתפק בדבר, שנסתפק בדין קומץ מנחה לשם זבח לרבי שמעון, אם טעמו שמרצה הוא משום שניכר ממעשיו שמשקר, או שטעמו משום 'וזאת תורת המנחה', ולא נאמר שם זבח.

*************