לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון א' טבת תשע"ט

מסכת חולין דף י"ב

דף י"ב ע"א 

אם יודע באחד שבקי בהלכות שחיטה – מותר לאכול משחיטתו גם אם לא ראהו שוחט. ואפילו אם אינו יודע אם בקי הוא או לא, מותר לאכול משחיטתו, ש'רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן'. ואם יודע בו שאינו בקי, אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו, ואע"פ ששחט לפנינו סימן אחד כראוי, אין תולין לומר שגם את השני שחט כראוי.

מצא תרנגולת שחוטה בשוק, או שאמר לשלוחו צא שחוט, והלך ומצא שחוט – חזקתו שחוט, ואע"פ שאין חזקה ששליח עושה שליחותו, גם אם שמע אחר ושחטו, הרי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. אבל האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצא תרום – אין חזקתו תרום, שאין חזקה שליח עושה שליחותו, ואם שמע אחר ותרם הרי הוא תורם שלא מדעת ואין תרומתו תרומה.

מי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים – אם מצאן בבית: לדברי הכל מותר, שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. אם מצאן באשפה שבשוק: לדברי הכל אסור, שמכיון שהשליכה שם וודאי נתנבלה בשחיטתה. מצאן באשפה שבבית:  רבי יהודה אוסר, ורבי חנינא בנו של ר"י הגלילי מתיר.

דף י"ב ע"ב 

אין מוסרין לכתחילה לחרש שוטה וקטן לשחוט – אפילו כשאחרים עומדין על גבן.

זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ובאה ושחטה כדרכה – רבי נתן מכשיר, שאין צריך כוונה בשחיטה, וחכמים פוסלין. והלכה כרבי נתן, ולדבריו שנינו שחש"ו ששחטו ואחרים רואין אותם שחיטתן כשירה.

*************

יום שני ב' טבת תשע"ט

מסכת חולין דף י"ג

דף י"ג ע"א 

האלון והרמון והאגוז שחקקום תינוקות למוד בהן עפר, או שהתקינום לכף מאזנים – טמאים, מפני שיש להן מעשה. אבל אם מצא קטן קליפת אגוז כמו שהיה, וחשב עליה למוד, או אפילו מדד בה אלא שלא עשה בה מעשה לשם כלי, טהורים, לפי שאין להם מחשבה.

המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם טל – אינם בכי יותן. ואם נתכוין לכך, הרי הן בכי יותן. העלום חרש שוטה וקטן, אף על פי שנתכוונו לכך, אינן בכי יותן, מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה. ודוקא כשלא היפך בהן, אבל אם לאחר שירד הטל עליהם מצד זה היפך בהן כדי שיפול עליהם מצד אחר, הרי זה בכי יותן אע"פ שאין להם מחשבה, לפי שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו.

ונסתפק רבי יוחנן אם דין זה שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מועיל, הוא מן התורה או מדרבנן – ונפ"מ לענין עולה שהיתה עומדת בדרום, והביאה לצפון ושחטה, אם סומכין על זה גם לקולא ואומרים שנתכוין לשם עולה, או שהוא רק מדרבנן, ולחומרא אמרו, ולא להקל ולהכשיר את העולה.

רב נחמן בר יצחק מפרש שרבי יוחנן נסתפק לענין הדין שיש להם מעשה, אם הוא מדאורייתא או מדרבנן. ופשט, שיש להם מעשה מדאורייתא, ואין להם מחשבה אפילו מדרבנן, ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו ומדרבנן יש לו.

המתעסק בקדשים פסול – שנאמר 'ושחט את בן הבקר' שתהא שחיטה לשם בן בקר, ומעכב, שנאמר 'לרצונכם תזבחוהו', לדעתכם זבוחו.

שחיטת עובד כוכבים נבלה ומטמאה במשא. ואינה אסורה בהנאה לשיטת התנא במשנתינו, שאין אומרים סתם מחשבת גוי לעבודה זרה. ולרבי אליעזר אסורה בהנאה, שסתם מחשבת גוי לע"ז.

שחיטת מין לע"ז היא (ואסורה בהנאה) – ופיתו פת כותי, יינו יין נסך, ספריו ספרי קוסמין, פירותיו טבלים. וי"א שגם בניו ממזרים, ולת"ק אינו מפקיר את אשתו.

דף י"ג ע"ב 

שחיטת עובד כוכבים נבלה – ואין חוששין שמא מין הוא (וייאסר בהנאה), שאין רוב גויים מינים, שנכרים שבחוצה לארץ אינם עובדי ע"ז אלא מנהג אבותיהם בידיהם.

מקבלים קרבן מן המינים שבגויים – שלא נאמר 'מכם' ולא כולכם להוציא את המומר אלא בישראל, אבל מן הגויים מקבלים גם מן המומר. ואין לומר שאין מקבלין מהם כלל, שנאמר 'איש איש' לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל.

שחיטת גוי נבילה ומטמאה במשא – ויש לך אחרת שמטמאה גם באהל, וזו תקרובת ע"ז וכרבי יהודה בן בתירא. וי"א שיש לך אחרת שהיא כזו שמטמאה במשא ולא באהל, וזו תקרובת ע"ז ולא כר' יהודה בן בתירא.

לרבי יהודה בן בתירא תקרובת ע"ז מטמאה באהל – שנאמר 'ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים', מה מת מטמא באהל אף תקרובת ע"ז.

השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה. ולכתחילה לא ישחוט. ואם אבוקה כנגדו, שוחט לכתחילה בלילה. שלעולם שוחטין, בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה.

*************